Alexandra Bril Lelcuk

הבוקר קמתי עם משאלה בלב,
שארגיש קרובה לאבא שלי, שאני אדע שהוא איתי💛.
כי זה ים שנים, עברו להם 23 שנים מאז לכתו מהעולם הזה.
ימבה זמן.
חיים שלמים,
כמעט כמו אלו כמעט של בני יואב Yoav Lelcuk שהיה תינוק קטן.

הבוקר, חשבתי על כמה אני מודה שעלינו לארץ מטעמי ציונות, עם ההורים שלי ואחותי. נזכרתי כמה המשפחה שלי הייתה מחוברת לחיי הקהילה היהודית בבואנוס איירס, בית אל Beit El.

אז החלטתי להגיע לקבלת שבת של תפילה ישראלי בתל אביב בו אסטבן גוטפריד, הרב וחבר ילדות מנחה אותה. קיוויתי שארגיש בבית .

לא דימיינתי עד כמה,

היה מרגש בעוצמות,
קשה לתאר במילים.
כשהגעתי אישה פעורת פה הצביעה אליי,
לקח לי כמה דקות, הלם,

מי היה מאמין שזו המורה שלימדה אותי עברית לפני 42 שנה!!
זו שלימדה אותי את א-ב בכיתה
ד׳ במעבר מבית ספר האנגלי לבית ספר היהודי בארגנטינה,
ש״במקרה״
נמצאת בביקור בישראל השבוע.

השיר הראשון של התפילה ששרנו היה ״החמה מראש״
בוקס בבטן.
זהו שיר ששרתי עם אחותי בבת
מצווה שלנו ואבא שלי היה מבקש , מדי שישי, שנשיר בשני קולות.

הדמעות שחנקו הגרון לא הפריעו לקול לצאת החוצה עם עוצמה, אהבה וחמלה (וגם עם זיוף קטן).

הייתה תפילה מקסימה, אמרתי ״קדיש״, שרנו לכה דודי בנוסח בית אל,

תודה רבה Esteban Gottfried ,

בסוף היום אני מרגישה הכי מחוברת לעצמי ואת אבא שלי עמוק בלב.

שבת שלום💛