Posted On: August 3rd 2025, 09:17 am
אתמול הייתי בכיכר החטופים, אחרי לפחות שלושה חודשים שלא הייתי שם. בצהריים אפילו גיא שאל אותי אם אני הולכת ואמרתי לו שאני גמורה ואני לא בטוחה. כשהגעתי לשם, כמו בכל פעם, הגוף שלי כאב. יש אנרגיה כזאת שנמצאים קרוב לכל כך הרבה אנשים וצועקים יחד שהגוף מתחבר לאיזה תדר שהוא לא מרגיש כל יום. קמתי היום בבוקר והרגשתי שהגוף שלי צריך לפרוק.. להוציא את הכאב הזה החוצה… איזה פריבלגיה יש לי… יש אמהות, נשים וילדים שתקועים עם הכאב הזה יום יום, שעה שעה… ויש לנו אחים שעדיין נמצאים בעזה. הלוואי ולא נצטרך יותר ללכת לכיכר החטופים, אבל כל זמן שהם לא בבית אני מקווה שאזכור את התחושה הזאת ואגיע לשם לתמוך במי שאין לו דרך אמיתית לפרוק את הכאב.