יוליה שגב | עסקים ותודעה | טיפול, יעוץ וקורסים

יום כיפור- היום שבו הסיפור שלי השתנה.
לפני שעלינו לארץ, ההורים שלי חשבו שזה רעיון טוב לשלוח אותי לקייטנה יהודית
עד אותו רגע, לא הבנתי עד הסוף את משמעות היהדות עבורי.
בקייטנה לימדו אותנו מצוות כמו הדלקת נרות, שמירת שבת, וגם לצום בכיפור.
הייתי ילדה מאוד ממושמעת, ולקחתי את הדברים שלימדו אותי ברצינות רבה.
הקייטנה הייתה ללא הורים, במקום מרוחק לחודש!
ביום החזרה הביתה, נסענו ברכבת לילה הביתה, וזה נפל על יום כיפור.
כפי שלימדו אותי, צמתי ברכבת.
בטח לא כולם נסעו פה ברכבת בברית המועצות,
אבל זו הייתה ממש חגיגה על גלגלים.
מחלקים אוכל, שתייה חמה, עוצרים בתחנות וקונים אצל רוכלים.
לא נגעתי בכל אלו, והייתי עסוקה בלקיים את מה שלימדו אותי.
ואז איזה דוד שישן בדרגש מתחתיי, הציע לי סוכריה,
ואני סיפרתי לו שאני צמה.
"צמה? מעולם לא שמעתי על ילדה שצמה. מה קרה? "
וסיפרתי לו שאני יהודיה.
הוא המשיך בשלו.
אבל מהרגע הזה, התחילה סחרחורת, והבנתי שחשפתי משהו שלא הייתי אמורה.
זכורים לי כל מיני מבוגרים נוזפים בי שזה משהו שאסור לי לספר
אבל עד שהגעתי הביתה, זה הפך לקורייוז לספר להורים.
אבל מה שלא סופר, זו הפרשנות שלי
שיהדות זה מסוכן,
שיהדות זו שטיפת מח,
שבקלות יכולה לדרדר אותי למה שמסוכן לי,
שאני צריכה למחוק כל זכר,
אמונה באלוהים זה לא בטוח,
ולהאמין בעצמי, זה הכי בטוח לי.

המשך בתגובות👇