art_by_meshi

זה הציור שלי. וזה לא סתם ציור.

​זו התמונה שאנחנו מצלמים בסוף כל "קוביית אמת" של Anonymous for the Voiceless.
אלו האנשים שאיתי – כולם למען בעלי החיים (וגם אני שם ביניהם.)

​כשציירתי אותה, הרגשתי סערה של רגשות.
מצד אחד, גאווה עצומה.
גאווה שיש אנשים כאלה שלא עומדים מנגד. אנשים שבוחרים שוב ושוב לעמוד שם, להחזיק את המסכים, לדבר עם עוברי אורח, לשאול את ה-10 השאלות הכי מדויקות כדי להראות את המציאות כפי שהיא. מציאות של אי-צדק אכזרי וענק, ולהסביר למה לעבור לטבעונות זו החובה המוסרית הבסיסית ביותר שלנו כלפי בעלי החיים.

​ומצד שני, עצב עמוק. עצב שהסבל הזה עדיין ממשיך. שהכלובים עדיין מלאים, שהתעשיות ממשיכות לנצל, ושבכל רגע נתון יש מי שמשלם את המחיר בחייו.

​אבל הציור הזה הוא בעיקר תמונה של תקווה. תקווה שהתנועה לשחרור בעלי חיים חיה, נושמת ובועטת – ולא תעצור עד אחרון הכלובים. תקווה שיש מי שמניע את השינוי הזה.

​היום יום כיפור. יום של חשבון נפש ובקשת סליחה.
כולנו רגילים לבקש סליחה מהאנשים שסביבנו, אבל כשמבקשים סליחה – חייבים להסתכל על התמונה המלאה.
​אי אפשר לשכוח את מיליארדי בעלי החיים שמנוצלים מדי יום. אלו שמנוצלים עבור האוכל בצלחת, הנעליים, הטיפוח, הבידור, ועוד כל כך הרבה מוצרים.
אלו שקולם לא נשמע.

גם מהם אנחנו חייבים לבקש סליחה.

​אבל סליחה לבד היא לא מספיק.

​לבעלי החיים לא משנה אם אנחנו מבקשים סליחה בזמן שאנחנו ממשיכים להשתמש בהם ולנצל אותם. זה לא מקל על הכאב שלהם, וזה לא משחרר אותם מהסבל והניצול. הם נשארים קורבנות כל יום, כל שעה וכל דקה.

​סליחה אמיתית היא להפסיק לפגוע.
סליחה אמיתית היא לעבור לטבעונות. פשוט להפסיק לנצל אותם (וכל המידע איך עושים את זה נגיש בלחיצת כפתור באינטרנט).
​ולא פחות חשוב – לא מספיק רק לא לנצל אותם בעצמנו. אנחנו חייבים לדבר בשמם. להיות הקול שלהם בעולם שמתעלם מקיומם.

​אם אתם עוד לא טבעונים – זה הזמן לעשות את הצעד הזה. ואם אתם כבר טבעונים – אל תנסו להישאר בבחירה שלכם. הצטרפו אלינו לפעילות ב-AV ישראל, או דברו בשמם בכל דרך שנוחה לכם.

​ביום כיפור הזה, בואו לא נסתפק במילים. בואו נתרגם את החמלה למעשים.