Remember account for Ariel Biton

אחי אריאל,

שלוש שנים אחי, ואני עדיין לא באמת מצליח להבין שאתה לא פה.
לפעמים אני קולט שאני לא אשב איתך יותר, לא אשמע את הקול שלך, לא אקבל ממך עוד איזה משפט מפגר או עצה שרק אתה יודע לתת — וזה פשוט לא מסתדר לי בראש.

החיים ממשיכים, יש ימים טובים, יש צחוקים, יש רגעים שאני באמת שמח, אבל אף פעם לא עד הסוף. תמיד יש את החלק הזה שחסר. אתה חסר.

גם כשאנחנו יושבים כל החברים והכול צחוקים, פתאום מגיע איזה שקט קטן וכולם יודעים בדיוק על מי חושבים. ואז מישהו זורק איזה משפט שלך, כולנו נקרעים, ושנייה אחרי זה קולטים כמה היינו נותנים בשביל שאתה תהיה שם ותגיד אותו בעצמך.

אחי, כמה שאני מתגעגע אליך.

חסרות לי השיחות שלנו. חסר לי לספר לך דברים, לשמוע מה אתה חושב, להתייעץ איתך. עד היום קורה לי משהו ואני ישר חושב מה היית אומר לי. לפעמים אני כבר עונה לעצמי בשמך כי אני מכיר אותך כל כך טוב. והבאסה שאתה לא פה להגיד לי אם צדקתי.

וכמה תוכניות היו לנו… כמה דיברנו על העתיד, על איך נעשה כסף, איך נחיה כמו מלכים, נטייל ונגלוש בכל העולם. מבחינתנו זה בכלל לא היה חלום, זה היה ברור שזה מה שאנחנו הולכים לעשות.

כואב לי שאני צריך להמשיך לכל הדברים האלה בלעדיך. אבל דבר אחד אני יודע — בכל מטרה שאכבוש ובכל חלום שאגשים, אני אזכור בזכות מי הגעתי לשם.

רק אחרי שהלכת הבנתי באמת כמה אנשים אהבו אותך וכמה היית משמעותי לכל מי שהיה סביבך. היית חבר של כולם, דאגת לכולם, ותמיד היית שם כשצריך.

ואני יודע שגם ברגעים האחרונים שלך נשארת בדיוק אותו אריאל שאני מכיר — הגנת על כולם כמו לוחם, כמו שהיית כל החיים.

אין יום שאתה לא איתי באיזושהי צורה.
אני אמשיך לדבר איתך, לצחוק מהשטויות שלך ולחשוב מה היית אומר לי.

מתגעגע אליך יותר ממה שאני יודע להסביר.
אוהב אותך אח שלי, תמיד. ❤