אור כהן | ליווי שיווקי לבעלי עסקים

השבוע המילה חמלה קיבלה עבורי משמעות חדשה.

שנים שלא היה לי קשר עם ההורים הביולוגיים שלי, ובתחושות שלי, חשבתי שהצלחתי להשאיר חלקים גדולים מהעבר מאחוריי.
בניתי לעצמי חיים אחרים.
גדלתי, השתניתי, למדתי, התקדמתי.
חשבתי שהגעתי למקום שבו אני יכולה להסתכל על הדברים בחמלה, להבין את המורכבות, ולהרגיש שהעבר כבר לא מנהל אותי.

ואז, סביב עניין שבכלל לא היה קשור לקשר איתם, משהו התעורר מחדש.

ופתאום מצאתי את עצמי שוב פוגשת רגשות, כאב וזיכרונות שחשבתי שכבר נמצאים מאחוריי.

וזה קשה.

קשה להבין איך אפשר לבנות חיים שאת אוהבת, ליצור לעצמך מציאות אחרת, לעבוד כל כך הרבה על עצמך, ובכל זאת לגלות שיש דברים מהעבר שעדיין מצליחים לגעת בך במקומות הכי עמוקים.

לפעמים אני חושבת על כמה אנרגיה נדרשת כדי לחיות כשחלקים מהעבר עדיין הולכים איתך. כמה את רוצה פשוט להיות חופשייה מהם, לא לתת להם להשפיע על ההווה שלך, לא להרגיש שהם עדיין יכולים לתפוס מקום בחיים שאת בונה.

והיום הבנתי משהו על חמלה.

אני לא יכולה לשלוט במעשים של אנשים אחרים. אני לא יכולה לשנות את מה שהיה, וגם לא תמיד יכולה למנוע מהכאב לעלות מחדש.

אבל אני יכולה לבחור איך אני מתייחסת לעצמי כשהוא עולה.

אני יכולה להפסיק לכעוס על עצמי על כך שזה עדיין כואב.
להפסיק לצפות מעצמי שכל מה שעברתי כבר לא ישפיע עליי.
להפסיק למדוד את הדרך שעשיתי לפי המקומות שבהם אני עדיין רגישה.

כי אולי להמשיך הלאה לא אומר שהעבר מפסיק לכאוב.
אולי זה אומר שאני לומדת לא לתת לו להחליט בשבילי איך ייראו החיים שלי.

אני עדיין רוצה את השקט הזה.
את השלווה הפנימית שבה אני לא מרגישה שאני צריכה להילחם במה שהיה, להסביר אותו או לפתור אותו שוב ושוב.

אני רוצה להרגיש חופשייה להיות מי שאני היום, בלי שהדברים שקרו לי פעם ימשיכו להגדיר את הגבולות של מי שאני יכולה להיות.

ואני לא יודעת אם יש יום שבו הכול באמת מפסיק לכאוב.

אבל אני יודעת שאני בוחרת להמשיך.

לבנות, לאהוב, ליצור, לחלום, להתפתח.
לא לחכות עד שכל החלקים בתוכי יהיו לגמרי שלמים כדי להרשות לעצמי לחיות.

והפעם, אני רוצה לעשות את זה עם קצת יותר חמלה כלפי עצמי.

גם כלפי החלקים בי שעדיין כואבים.
גם כלפי המקומות שעוד לא הצלחתי לשחרר.
וגם כלפי האישה שאני היום, שעשתה דרך ארוכה, ועדיין יש לה דרך לעשות.

🤍