Instagram story viewer> @efrat_fabran_guide_> Posts

אפרת פברן | מלווה בתהליכי שינוי

@efrat_fabran_guide_

367

followers

512

following

כשהלב מבקש שקט, בהירות והתחלה חדשה 🤍
אימון וליווי גוף-נפש | מיינדפולנס
כפר ויתקין ובאונליין
מתחילים כאן ↓

POSTS STORIES REELS

במפגשים שלי עם אנשים בסוף החיים, אני שומעת כמה הם היו רוצים עוד מהרגעים הפשוטים.

לשמוע את הצחוק.
לשבת במרפסת עם כוס תה.
להתעורר מאוחר בשבת, כשהילדים עוד ישנים.

ואני חושבת על הרגעים הפשוטים של החיים שלי.

לשכב יחד בסוף יום.
להניח לרגע את כל מה שמעסיק אותנו.
לא לפתור, לא לתכנן, לא להבין משהו חדש על עצמנו.

פשוט להיות.
קרובים. ביחד. כמו שאנחנו.

להתעורר באותו הבית.
לשטוף כלים כשברקע קולות של אנשים שחיים בבית.
לאסוף שוב את הגרב שנשארה על הרצפה.
להרגיש את המגע המרפרף של גוף בגוף כשעוברים זה ליד זו.
להתעצבן בפעם האלף ואחת על הצעדים שהשארת על הרצפה הרטובה אחרי ששטפתי, ולחייך לעצמי בלב במקביל.

החיים עצמם.
כל כך רגילים, וכל כך יקרים.

מאחלת לנו סוף שבוע עם קצת פחות מאמץ, וקצת יותר נוכחות. 🤍 by @efrat_fabran_guide_

יש מצבים ותקופות בחיים
שבהם שאלה פשוטה כמו
"מה שלומך?"
הופכת למורכבת...
ולפעמים אפילו בלתי אפשרית למענה.

כשאנחנו מתמודדים עם אובדן, עם פרידה או עם תקופה קשה, הרבה פעמים פשוט אין לנו מילים.

תכל'ס, אנחנו לא צריכים למצוא את המילים הנכונות, לעודד או להציע פתרונות.

מספיק לעצור.
להביט בעיניים.
לשאול: מה שלומך?
לשהות.
לראות את האדם שמולנו.
ולהיות מוכנים להקשיב גם כשהתשובה מורכבת.

עצם הידיעה שמישהו רואה אותנו ושאכפת לו באמת, היא כבר משהו שאפשר להישען עליו 🤍 by @efrat_fabran_guide_

על מה את מסתכלת היום ואומרת לעצמך:

אם רק הייתי יודעת אז
את מה שאני יודעת היום…

אבל רגע.

האם באמת יכולת לדעת אז
את מה שאת יודעת היום? by @efrat_fabran_guide_

יש קורס שאני פותחת בקרוב.
ויש משהו שאני רוצה לספר עליו לפני שאני משתפת את הפרטים.

הקורס הזה נולד מתוך המפגשים שלי עם אנשים שחוו אובדן,
ומתוך ההיכרות שלי עם מיינדפולנס לאורך השנים.

אני מאמינה שמיינדפולנס הוא לא רק משהו שאנחנו עושים בזמן תרגול.

זו דרך לטפח נוכחות,
להכיר את מה שקורה בתוכנו,
ולפתח יכולת להיות בקשר עם החיים כפי שהם, גם ברגעים מורכבים.

ובתקופות של אובדן ואבל,
היכולת הזו יכולה להפוך לכלי משמעותי בחיי היום-יום.

בקורס נלמד ונתרגל
מיינדפולנס ומדיטציה,
נפגוש את הגוף
ואת מה שהוא מספר לנו,
ונחקור יחד איך אפשר להביא
את התרגול אל תוך החיים עצמם.

יהיה מקום לכאב,
לגעגוע,
לשינויים שהאובדן מביא איתו,
וגם לכל מה שעוד מתקיים בחיים.

מתוך המקום הזה יצרתי את
"לשהות עם הכאב" - קורס מיינדפולנס למתמודדים עם אובדן ואבל.

8 מפגשים בזום,
בקבוצה קטנה ואינטימית,
עם הרבה תרגול, התבוננות ומרחב לשאלות שעולות בדרך.

מתחילים ב-11.10.26 🤍

כל הפרטים וההרשמה בתגובה ובקישור בביו. by @efrat_fabran_guide_

אולי יש משהו מרגיע באשמה.

כי אם יש אשם,
יש הסבר:
מישהו עשה.
מישהו נפגע.
מישהו אשם.
ומישהו הוא הקורבן.

וכשאני האשמה - אני יכולה להישאר עסוקה בלכעוס על עצמי.

וכשמישהו אחר אשם - אני יכולה להישאר במקום שבו זה קרה לי.

בשני הכיוונים, משהו נסגר.

יש סיפור ברור.
יש צדדים.

אבל החיים לא תמיד כל כך מסודרים.

אולי לפעמים אין בכלל אשם.
אולי יש תנאים, נסיבות, בחירות, פגיעות, דברים שידענו ודברים שלא ידענו.

ולפעמים אפשר לראות את מה שהיה, להרגיש את מה שזה עורר ואפילו להצטער, בלי למהר לחפש את האשם.

אולי משם יכול להיפתח משהו אחר. by @efrat_fabran_guide_

יש משהו יפה
ברעיון של תשליך.

לקחת משהו שאנחנו כבר
לא רוצות לשאת איתנו
ולשחרר.

אבל אולי לפני שאנחנו
ממהרות להשליך,
כדאי רגע לעצור ולשאול:
מה אנחנו בכלל מבקשות לשחרר?
ומה אנחנו עדיין מחזיקות? by @efrat_fabran_guide_

אני אוהבת את הדרך
שחגי תשרי מציעים לי ללכת בה.

ראש השנה מזכיר שתמיד אפשר להתחיל מחדש.

ואז יום כיפור מתקרב,
ומזמין להתבוננות ולחשבון נפש.

וחג סוכות הוא תזכורת כל כך עתיקה לארעיות בחיים שלנו.

כי הרי שום דבר לא באמת קבוע.

חלק משמעותי מהתרגול הוא
לא לנסות להחזיק חזק כל כך
במה שלא ניתן להחזיק בו.

אז לכבוד החגים אני מאחלת לכולנו:

Start again,
Pay attention,
& Let go ♡

להתחיל מחדש,
כשמגיע הזמן להתחיל.
להתבונן במה שיש.
ולהרפות, כשמגיע הזמן.

שוב ושוב
ושוב

שתהיה לכולנו
שנה טובה ומבורכת
🤍🍏🙏 by @efrat_fabran_guide_

שולה נוימן נפטרה ביום חמישי האחרון, לפני שבוע בדיוק.

לשולה אין משפחה מקרבה ראשונה, ולכן גם אין מי שיושב עליה שבעה.

אבל עבורי היא הייתה משפחה.

היא הייתה הסבתא-רבתא (החורגת) של הבנות שלי,
מצד אבא שלהן.

ובמשך כל השנים, גם כשהחיים השתנו והמשפחות השתנו, נשארנו בקשר. נשארנו משפחה.

בשבוע הזה בחרתי להפחית את הנוכחות שלי ברשתות וגם את הפעילות שלי בכלל.
בחרתי בלאט ובפחות.

הרגשתי שאני לא רוצה להמשיך כרגיל.

אולי זו הדרך שלי לקדש את הזמן הזה שבו שולה כבר איננה כאן, אבל נמצאת במעבר. בבארדו.

אישה יקרה, שחיה כמעט 90 שנה. חיים שיש בהם מערכות יחסים, אנשים, אהבות, כאבים, בחירות, הרגלים, רגעים קטנים וגדולים.

ואז יום אחד... מתים.

והעולם ממשיך.

אנחנו ממשיכים.

אבל גם משהו השתנה.

השבוע הזה הזכיר לי שוב עד כמה המוות אינו רק הרגע שבו החיים נגמרים. הוא גם הרגע שבו אנחנו, שנשארנו, פוגשים מחדש את הארעיות.

את מה שהיה. את מה שכבר לא יהיה. ואת העובדה שאף אחד מאיתנו לא באמת יודע כמה זמן יש לו כאן.

שולה יקרה, תודה על השנים שבהן היית חלק מהמשפחה שלי, ועל הקשר שעדיין נשאר בתוכי.

החיים יקרים וחולפים 🤍 by @efrat_fabran_guide_

תגידי, מה הסיפור הזה שיש לנו עם אשמה?

למה אנחנו מאשימות את עצמנו כל כך הרבה פעמים, בכל פעם שמשהו לא מסתדר?

"זה בגללי."
"מה לא בסדר איתי ששוב...?"

ואז מתחיל הלופ האינסופי במחשבות...

למה אמרתי?
למה לא אמרתי?
למה לא שמתי לב?
איך עוד פעם אני וחוסר הטקט שלי...?
בטוח יכולתי לעשות את זה אחרת.

וככל שאנחנו חוזרות שוב ושוב למה שהיה, אנחנו מרגישות יותר ויותר אשמות.

אבל רגע.

אשמה לא תמיד אומרת שבאמת עשיתי משהו לא בסדר.

אולי זה פשוט הרגל
שאני בכלל לא שמה לב אליו:
לשפוט את עצמי.

יש לי הצעה בשבילך:
בפעם הבאה שעולה בך
"זה בגללי",
אל תמהרי להיכנס ללופ המחשבתי.
לא בהסכמה ולא בוויכוח.

רק תעצרי ותשאלי:
האם האשמה עוזרת לי כרגע בסיטואציה?

או שאולי זו הדרך שלי להעניש את עצמי על מה שכבר קרה בתקווה שאם אכאיב לעצמי מספיק, משהו יתוקן?

רק תבדקי.

בסקרנות.
ובעיניים טובות גם על אשמה 🤍 by @efrat_fabran_guide_

עיניים טובות 👀
שמעת פעם על המושג הזה?

עבורי עיניים טובות,
הן עיניים שמביטות
על האדם שמולן
באהבה, ברוך ובהבנה.

לא מתעלמות ממה
שלא נעים לראות.

לא אומרות שהכול בסדר.

אבל גם לא שופטות ומבקרות.

שמת לב כמה קל לנו להסתכל ככה על מי שאנחנו אוהבות?

חברה שעשתה טעות?
מיד נחפש איך להבין מה עבר עליה.

הילדה שלי שפתאום נסגרת?
מיד נרצה להיות שם בשבילה.

אבל כשזו אנחנו?

כמה מהר אנחנו הופכות טעות או קושי להוכחה שמשהו בנו לא בסדר.

בתפיסת העולם שלי, "עיניים טובות" הן איכות שכל אדם יכול לטפח.

כיוון לשאוף אליו,
שאפשר לחזור אליו שוב ושוב.

כמו כוכב צפון.

וכשלא "נצליח"?

ננסה גם שם
להסתכל על עצמנו בעיניים טובות.

כי גם כשטעינו,
גם כשלא הצלחנו,
זה לא הופך אותנו ללא בסדר.

אפשר לעצור.
לשים לב.
ולנסות שוב.

עיניים טובות הן אחת המתנות הגדולות שאנחנו יכולות לתת לעצמנו 🤍 by @efrat_fabran_guide_

by @efrat_fabran_guide_

רוב האנשים
לא רוצים להרגיש כאב.

וזה מובן.
הרי... זה כואב.

כמעט באופן אוטומטי אנחנו
מנסים להיפטר ממנו.

להימנע. לברוח.
להמשיך הלאה.

כאילו אם כואב לנו,
משהו בנו השתבש.

אבל אני לא מאמינה בזה.
אני מאמינה שכאב הוא חלק מהחוויה האנושית.

לפעמים הוא מגיע בעקבות אובדן. לפעמים בעקבות פרידה. לפעמים בעקבות חלום שלא התממש.

ואולי... כל מה שהכאב 'מבקש'
הוא שנעצור לרגע.

שלא נברח.
שנסכים לפגוש אותו.
להקשיב.
להרגיש.

ולשהות איתו,
אפילו לרגע 🤍 by @efrat_fabran_guide_