Sima (koren) Dror

קלישאה מצויה,
מתוחה עד כאב, כמו פנים אחרי מתיחה שלא ממש הצליחה

״תאהבי את עצמך ואז תגיע אהבה״
כמה עוד אפשר לעטוף את זה באור רך מדי
דביק מדי, מואר מדי, רוחני מדי, ניו אייג’י עד אובדן דופק
ואני יודעת כמה המשפט הזה נופל בדיוק על המקומות הריקים
על הרגעים שבהם הלילה ארוך מדי
והגוף זוכר מגע שכבר לא נוכח
והלב מבקש קרבה, פשוטה, אנושית
יש נשים שחיות חיים מלאים
עובדות, מחזיקות, מתפקדות, מחייכות
ובתוך כל זה יש פעימה שקטה של חוסר
חוסר במבט שרואה באמת
חוסר ביד גברית שמניחה רגע משקל חם ובטוח
חוסר באהבה שנשארת
והעולם ממשיך ללחוש להן
קודם תאהבי את עצמך
כאילו שזה אמור למלא את כל החללים
אבל האמת עמוקה יותר, חדה יותר
אהבה תופיע גם ככה
גם כשהלב רעב
גם כשהגוף מתגעגע
גם כשהחסך מורגש בכל שכבה שקטה של היום
היא לא מחכה לגרסה המסודרת
היא מגיעה דרך אמת חיה
דרך לב שפועם גם כשהוא חסר
ואז, ברגעים נדירים אבל אמיתיים
נוצר מפגש
מבט שנשאר עוד שנייה
יד שנחה בלי למהר
נוכחות שלא בורחת כשיש עומק
כמו פלסטר מדויק שמחבר תאים שהתפרקו כשהלב נסדק
לא מושלם
אבל נוכח
כי זו המהות של אהבה
לא למלא חלל כמו פתרון
אלא לפגוש את מי שנמצאת בתוכו
להיות השמיכה הרכה מבפנים
זו שעוטפת כשקר
שמלטפת כשהדמעות שוטפות את הפנים
שטופחת בשקט על השכם
גם על החוזק
גם על הגעגוע
והחסך הזה
הוא לא חולשה
הוא עדות ללב שיודע להרגיש
שיודע לבקש
שיודע להיפתח
אהבה לא מגיעה אחרי שהכל מסתדר
היא נכנסת תוך כדי
ובתוך המרחב הזה
משהו מתחיל לזוז
להתרכך
להאמין שוב, אפילו קצת
ומותר לה, לאהבה,
להיכנס שוב אל הלב
גם כשהוא מרגיש ריק לפעמים
גם כשהוא מבקש

ככה
בדיוק ככה 🩵