Instagram story viewer> @simad123> Posts

Sima (koren) Dror

@simad123

4.2K

followers

6290

following

• קונדיטורית ובשלנית @simka_homemade
• שילוב רוח וארץ 🔮🍽
• קואוצ׳רית למודעות ולהתפתחות אישית
• מטפלת אנרגטית @sima.dror

POSTS STORIES REELS

גברים מה יהיה ?

אלה שמצהירים שהם מחפשים קשר יציב, חיבור משמעותי ואינטימיות, אבל איכשהו, אחרי שתי הודעות, החרמנות מקבלת מיקרופון והאישיות יוצאת להפסקה.

שלא תהיה טעות, אני בעד תשוקה. מאוד בעד. כימיה, מיניות, פלרטוט ומשחק הם חלק בלתי נפרד מחיבור בין שני אנשים. אבל יש הבדל בין גבר שיודע לעורר תשוקה לבין גבר שזה פחות או יותר כל מה שיש לו להציע.

אני רוצה להכיר את הראש שלך, את העולם שלך, את חוש ההומור, הסקרנות והתבונה שלך. אני רוצה שיחה שיש בה תוכן ורצון להישאר בה גם כשאף אחד עדיין לא הוריד חולצה.

ואם כל מה שיש לך להציע הוא רצף של רמיזות ומלמולי חרמנות, כדאי שתבדוק אם אתה מחפש אישה לחיים או פשוט מענה זמין לתיאבון שלך.

תשוקה היא נפלאה. אבל בלי אישיות, אין לה ממש עם מי להישאר🤷‍♀️ by @simad123

💙 ס ל י ח ה 💙

סליחה היא הרבה יותר מהמחשבה שאני אומרת לעצמי ״סלחתי״, מדברת אותה החוצה וממשיכה הלאה כאילו סיימתי את העבודה.
אני חושבת שסליחה אמיתית צריכה לעבור דרך הגוף.
כי הגוף מספר את האמת הרבה לפני שאנחנו מוכנים להודות בה.
אפשר להגיד שסלחתי ועדיין לפגוש את האדם, את הסיטואציה או אפילו רק את הזיכרון, והגוף מיד יספר סיפור אחר. הוא יידרך, יתכווץ, ייסגר, יזיע, יתמלא באותם עצבים דקיקים של חוסר נוחות.
אז אולי צריך ממש להאניש את הסליחה. לתת לה להסתובב בתוכנו. לטייל בגוף, בראש, בזיכרון. לפגוש כל מקום שעוד מחזיק משהו ולחכות.
לחכות ולראות מה היא מעירה.
דווקא שם, צריך להיות הכי כנים.
כי לפעמים אנחנו אומרים ״סלחתי״ כי הגיע הזמן לסלוח, כי זה מה שלימדו אותנו לעשות, כי יפה יותר להיות האדם שכבר המשיך הלאה.
אבל הגוף לא עובד לפי טקסים.
הוא יודע אם באמת התרוקנו.
ואני לא מדברת על למחוק את מה שהיה, להצדיק או לשכוח. אני מדברת על הרגע שבו אפשר לפגוש את אותו כאב ושום דבר בתוכנו כבר לא צריך להילחם בו.
אין בטן מלאה.
אין דריכות.
אין צורך להחזיק.
יש שקט.
יש קלילות.
ויש את התחושה המוזרה והיפה הזאת, שבה פתאום מבינים שלא רק שסלחתי למישהו אחר.
גם אני שחררתי את עצמי ממנו.

כתיבה וחתימה טובה 🦋 by @simad123

⁨ לפעמים מבעד למסך משתקפת דמות.
חזקה, אסופה, מגובשת, אולי אפילו כזו שנדמה ששפר עליה מזלה.
אבל מאחורי הטייטלים יש אדם.
אדם שעבר, עובר וחווה דברים שפחות רואים.
שברים שאילצו אותו לבחור בחיים מחדש.
כאבים שהם תמיד סובייקטיביים.
נפילות שלא תמיד סיפר עליהן לאיש
ומתוך כל אלה הוא הצמיח שלד פנימי חדש.
יציב יותר, חזק יותר ובעיקר כזה שנבנה מתוך החיים עצמם.
מה שאתם רואים מכאן
אתם פשוט לא יכולים לראות משם
ולכן אני משתדלת לזכור את זה גם בעצמי.
לא למהר לשפוט אדם.
לא לקטלג.
לא לקבוע מי הוא לפי פריים אחד בחייו.
כי לכל אדם יש סיפור שלם שאנחנו יודעים עליו מעט מאוד.
יש כאן משהו הרבה יותר עמוק:
כל פעם שאנחנו עסוקים בלשון הרע, בשיפוט או בחיים של האחר, אנחנו מפנים לשם אנרגיה שהייתה יכולה להיבנות בתוכנו.
החיים של האחר הם שלו.
החיים שלי הם שלי.
השאלה המעניינת באמת היא לא מי האחר ומה הוא עושה אלא מי אני בוחרת להיות בתוך החיים האלה.
איך אני פועלת.
איך אני מגיבה.
מה אני בוחרת להגדיל בתוכי.
כי לשם, בסופו של דבר, הולכת התודעה שלי.
ושם נמצא גם הסיפור שאני עדיין כותבת.

וברוח החג, אני מאחלת לעצמי ולכולנו לבחור בכל יום מחדש במה להאיר:
פחות בשיפוט, פחות בהשוואה, פחות במה שמחליש
ויותר באדם שאנחנו בוחרים להיות.

שנזכור שגם אור קטן, כשהוא מופנה פנימה, יכול להאיר דרך שלמה.
חג שמח🍯🍎🦋💙⁩ by @simad123

52🌟🌟

יש גיל שבו מפסיקים לספור שנים ומתחילים לספור עומק.

אני מסתכלת על הדרך שעברתי ורואה אישה שנשברה, התאספה, השתנתה, אהבה, כאבה, צחקה, איבדה ומצאה את עצמה שוב ושוב.

היום אני מבינה שהחיים מעולם לא ביקשו ממני להיות מושלמת. הם ביקשו ממני להיות אמיתית.

אז אני נכנסת לשנה הזו עם לב פתוח, עם נשמה ערה, עם הילדה שעדיין אוהבת לרקוד ולהשתובב, ועם האישה שיודעת כמה דרך עשתה כדי להגיע לכאן.

52 זה לא מספר.
זו שכבה.
זו חוכמה.
זו אש.
זו רכות.
זו אני.

והלב שלי?
עדיין רק מתחיל. ❤ by @simad123

.
הצורך הקמאי להיבחר יושב הרבה לפני הזוגיות.

עוד מהילדות יש בנו את הכמיהה שמישהו יראה אותנו ויגיד, את. אותך אני רוצה. את שלי. את חשובה לי.

להיבחר בעצם אומר:
אני רצויה.
אני משמעותית.
יש לי מקום.
מישהו רואה אותי בתוך כל העולם ובוחר דווקא בי.

והצורך להשתייך למישהו אחר? גם הוא קדום. בני אדם בנויים לקשר. פעם השתייכות הייתה ממש עניין של הישרדות. היום אנחנו יכולות לחיות לבד, לפרנס את עצמנו, לגדל ילדים, לנהל חיים שלמים ועדיין משהו בתוכנו מבקש את החיבור הזה.

אבל אולי יש כאן הבדל עדין וחשוב:
אני רוצה להיות שייכת למישהו
לעומת
אני רוצה להיות עם מישהו.

בשייכות יש לפעמים משהו שמבקש בעלות, אישור, ביטחון.
ביחד יש בחירה.

ואולי התנועה הבוגרת ביותר היא להגיע למקום שבו אני כבר שייכת לעצמי.
ואז אני יכולה לבחור במישהו מתוך רצון, מתוך אהבה, מתוך משיכה, מתוך סקרנות.
בלי שהבחירה שלו בי תהיה ההוכחה לערך שלי.

כי בסוף, אולי השאלה העמוקה היא לא
“האם הוא יבחר בי?”
אלא
“האם אני בוחרת בו והאם אני אוהבת את מי שאני לידו?”

וזה בעיניי שינוי תודעתי עצום.
להפסיק לחכות שמישהו יבוא וייתן לנו בית.
ולהתחיל לשאול אם האדם שמולנו ראוי להיכנס לבית שכבר בנינו בתוכנו. by @simad123

אני חושבת שסקס הוא הרבה יותר ממפגש בין שני גופים.

בעיניי בכל חיבור אינטימי אנחנו מביאים איתנו הרבה יותר מהגוף. אנחנו מביאים את הסיפור שלנו את הפחדים את הגעגועים את הפצעים את האמון ואת הלב.

מעבר למה שאפשר להסביר יש אנשים שאחרי שפוגשים אותם משהו בתוכנו מרגיש שלם יותר ויש כאלה שמותירים אחריהם תחושת ריקנות.

עם השנים למדתי שהשאלה החשובה היא מאיזה מקום אני בוחרת. האם הבחירה נובעת מבדידות מצורך להרגיש רצויה לרגע או מתוך רצון אמיתי להיפגש עם אדם שרואה אותי ומכבד אותי ומבקש לבנות חיבור שיש בו עומק.

המרחב האינטימי שלנו הוא אחד המקומות החשופים ביותר שיש. לכן הבחירה למי לפתוח את הדלת הזו היא גם בחירה של ערכים אמון וכבוד עצמי.

היום אני בוחרת בחיבורים שמרחיבים אותי ומעניקים שקט ביטחון ותחושת בית. כאלה שלאחריהם אני נשארת קרובה יותר לעצמי.

אולי זו המשמעות של לשמור על המעיין הפנימי. לבחור מתוך אהבה למה שחי בתוכי ומתוך ההבנה שיש דברים יקרים שמקבלים את מלוא משמעותם כשהם פוגשים את האדם הנכון.

יש מפגשים שמדליקים ניצוץ לרגע ויש מפגשים שמאירים את הנשמה לאורך זמן. עם השנים למדתי להבחין ביניהם וההבחנה הזו שינתה את הדרך שבה אני בוחרת את מי להכניס אל תוך חיי💙 by @simad123

אם לרגע היינו מפסיקים להרשים ומתחילים להיחשף?
אם במקום לחפש חן, היינו מחפשים חיבור?
נדמה לי שהשיחה הייתה נשמעת כך…

הוא:
היי. ראיתי את התמונות שלך. את מוצאת חן בעיניי, אבל יותר מזה סיקרן אותי המבט שלך. את נראית כמו מישהי שעברה כמה דברים בחיים.
היא:
עברתי. וגם אני הסתכלתי עליך וחשבתי שאתה נראה חזק מבחוץ, אבל קצת עייף מבפנים.
הוא:
נכון. אני כבר לא מחפש ריגושים. אני מחפש מקום להרגיש בו בבית.
היא:
גם אני. נמאס לי משיחות שמטרתן רק להרשים. אני רוצה לדעת אם אתה יודע להיות נוכח כשקשה.
הוא:
לא תמיד. לפעמים אני נסגר. לפעמים אני מפחד שיראו כמה אני צריך אהבה.
היא:
אני מפחדת שיראו כמה אני רגישה.
הוא:
כמה זמן את לבד?
היא:
מספיק זמן כדי להבין שלהיות לבד פחות מפחיד מלהיות ליד האדם הלא נכון. ואתה?
הוא:
מספיק זמן כדי להבין שאני לא מחפש אישה מושלמת. אני מחפש מישהי שאפשר להיות איתה אמיתי.
היא:
אז אני אגיד לך משהו אמיתי. אני רוצה מישהו שיתעניין בי, שיכתוב לי, שיחבק אותי, שיבחר בי גם בימים שאני פחות זוהרת.
הוא:
ואני רוצה מישהי שתישאר גם כשאגלה שאני לא תמיד חזק, מצחיק או בטוח בעצמי.
היא:
אז בעצם שנינו מחפשים את אותו הדבר.
הוא:
כנראה. מישהו שאפשר להפסיק לידו להעמיד פנים.
היא:
ואולי זאת בכלל האינטימיות האמיתית.

כי כשמורידים את כל הקישוטים, רוב האנשים לא באמת מחפשים שלמות, כסף, יופי או שורות פתיחה מבריקות. הם מחפשים לשאול שאלה אחת פשוטה:
״אם אראה לך מי אני באמת, האם תרצה להישאר״?❤️ by @simad123

נושך וננשך
נוגס וננגס

דואליות ערירית
שמרימה ראשה,
מיישרת כתפיה,
מרחיבה חיוכה,

בתוך רגע שמרגיש כסוף תקופה.

חלון ההזדמנויות נפתח לרווחה.

ומה איתך?

השתחל פנימה,
הכנס גופך.

משקפת כבדה תלויה על צווארך,
התבונן ביופייה של הנשמה.

הפריזמה כה שקופה,
מעדנת פחדים,
ממרקת כוונה,
מחדדת השקפה,
מזמנת השבחה.

מבטך ממוקד מטרה,
כחצובה בנפשך.

ישנו ההוא,
קיים אתה.

מטמון האפשרויות
חבוי שם,
עבורך… by @simad123

אני לא בונה כתרים למי שלא יודע להחזיק לב
אתה יכול לשבת על הגדר
לפצח גרעיני חמניה
למדוד אותי מרחוק
זה נוח שם, אני יודעת
אבל אצלי
אין חצי נוכחות
הזמן שלי מבקש אמת
המגע שלי מבקש עומק
והלב שלי מזהה מיד
מי בא עד הסוף ומי רק עובר ליד
תבוא חשוף
תבוא פשוט
תבוא הדדי
תבוא כמו גבר שפוגש אישה ולא מפחד להרגיש
ואם לא
אני סוגרת את הדלתות בלב שלי
ברוך, אבל בלי היסוס
ומה שנשאר בחוץ
כבר לא נוגע בי
אין דרמה
אין כעס
רק שקט שיודע בדיוק
מה הוא שווה by @simad123

קלישאה מצויה,
מתוחה עד כאב, כמו פנים אחרי מתיחה שלא ממש הצליחה

״תאהבי את עצמך ואז תגיע אהבה״
כמה עוד אפשר לעטוף את זה באור רך מדי
דביק מדי, מואר מדי, רוחני מדי, ניו אייג’י עד אובדן דופק
ואני יודעת כמה המשפט הזה נופל בדיוק על המקומות הריקים
על הרגעים שבהם הלילה ארוך מדי
והגוף זוכר מגע שכבר לא נוכח
והלב מבקש קרבה, פשוטה, אנושית
יש נשים שחיות חיים מלאים
עובדות, מחזיקות, מתפקדות, מחייכות
ובתוך כל זה יש פעימה שקטה של חוסר
חוסר במבט שרואה באמת
חוסר ביד גברית שמניחה רגע משקל חם ובטוח
חוסר באהבה שנשארת
והעולם ממשיך ללחוש להן
קודם תאהבי את עצמך
כאילו שזה אמור למלא את כל החללים
אבל האמת עמוקה יותר, חדה יותר
אהבה תופיע גם ככה
גם כשהלב רעב
גם כשהגוף מתגעגע
גם כשהחסך מורגש בכל שכבה שקטה של היום
היא לא מחכה לגרסה המסודרת
היא מגיעה דרך אמת חיה
דרך לב שפועם גם כשהוא חסר
ואז, ברגעים נדירים אבל אמיתיים
נוצר מפגש
מבט שנשאר עוד שנייה
יד שנחה בלי למהר
נוכחות שלא בורחת כשיש עומק
כמו פלסטר מדויק שמחבר תאים שהתפרקו כשהלב נסדק
לא מושלם
אבל נוכח
כי זו המהות של אהבה
לא למלא חלל כמו פתרון
אלא לפגוש את מי שנמצאת בתוכו
להיות השמיכה הרכה מבפנים
זו שעוטפת כשקר
שמלטפת כשהדמעות שוטפות את הפנים
שטופחת בשקט על השכם
גם על החוזק
גם על הגעגוע
והחסך הזה
הוא לא חולשה
הוא עדות ללב שיודע להרגיש
שיודע לבקש
שיודע להיפתח
אהבה לא מגיעה אחרי שהכל מסתדר
היא נכנסת תוך כדי
ובתוך המרחב הזה
משהו מתחיל לזוז
להתרכך
להאמין שוב, אפילו קצת
ומותר לה, לאהבה,
להיכנס שוב אל הלב
גם כשהוא מרגיש ריק לפעמים
גם כשהוא מבקש

ככה
בדיוק ככה 🩵 by @simad123

לוח חזון הפך לאחד הסמלים הבולטים של תרבות הניו־אייג׳
הבטחה שקטה שאם נדמיין חזק מספיק
היקום כבר “יסתדר”
רק שוכחים לציין שהיקום לא תמיד קורא לוחות
ובטח לא כשהם מודפסים על נייר כרומו
כי בעולם התודעה לא מספיק לדעת מה אני רוצה
השאלה היותר מעניינת היא מי זה ה״אני״ שמבקש
רצון אמיתי הוא כזה שלא דורש מהגוף להגיש תלונה
תודעה לא חיה רק בראש
היא יושבת בגוף, במערכת העצבים
אם מחשבה על עתיד מסוים מגיעה עם כיווץ
עייפות או לחץ
זה אולי חלום גדול, אבל הגוף סימן “לא במידות”
הלימה בין גוף לרצון פשוט אומרת
שמה שאני רוצה לא מרגיש כמו נעל לוחצת
אפשר לרוץ איתה, אבל לא כדאי
אז לפני שמדביקים עוד תמונה על לוח השעם
אפשר לנסות משהו יותר פשוט:
לבדוק אם הרעיון מרחיב או מצמצם
מרגיע או מלחיץ
ולא להיעלב כשהגוף אומר את האמת
ערנות פנימית לא דורשת הארה
רק קצת יושר, קצת הקשבה
ולא להזמין מהיקום משלוח
שהגוף בכלל לא הזמין
כי רק כשגוף, רצון ותודעה עובדים יחד
לא רק מדמיינים חיים אחרים
אלא באמת מצליחים לחיות אותם
ואם בכל זאת לא מסתדר לפחות תוכלו להחזיק נעליים נוחות בדרך🧡

#שנהחדשהבפתח❤️ #2026 #לוחחזון #הגשמה by @simad123

לא פעם אני זוכה לפידבקים כאישה עוצמתית, אטרקטיבית, מיוחדת. ובכל זאת, שוב ושוב עולה אותה חוויה. גברים שנמשכים, מתקרבים, ואז נסוגים. הסיבה היא לא ריב או דרמה, אלא שמשהו בהם נבהל. פעמים רבות פירשתי את זה כבעיה בי, כמשהו שאני צריכה לרכך, להקטין או לווסת. אבל האמת העמוקה יותר שונה לגמרי.

עוצמה נשית לא חייבת להיות רועשת או מאיימת. לפעמים היא שקטה מאוד. נוכחות מלאה, הקשבה אמיתית, יכולת לראות אדם אחר לעומק, להכיל ולהיות שם בלי מסכות. זו עוצמה שלא דורשת, לא לוחצת ולא משחקת משחקים, אך היא כן חושפת. היא משקפת. והיא מזמינה קרבה אמיתית.

וכאן נוצר הפער. יש גברים שנמשכים מאוד לעומק הזה, אך כשהוא מתחיל להיות ממשי, כשהקשר דורש נוכחות רגשית, פגיעות או מפגש כן עם עצמם, מתעורר פחד. לא מפני האישה שמולם, אלא מפני מה שהיא מעוררת בהם. הקרבה מרגישה גדולה מדי, האינטימיות מתקדמת מהר מדי, וההתרחקות הופכת לדרך להגן על עצמם.

הכלה, רגישות וקשב אינם חולשה. עבור מי שלא פיתח יכולת להחזיק קרבה, הם עלולים להיחוות כעומס רגשי, כציפייה לא מדוברת, כמראה שקשה לעמוד מולה. ואז במקום להישאר ולהתפתח, קל יותר להתרחק.

הנקודה החשובה באמת היא זו. זו לא בעיה של יותר מדי. זו לא עוצמה שצריך לצמצם. זה מפגש בין אישה שנמצאת במקום רגשי בשל לבין אדם שעוד לא שם. עם האדם הנכון, העומק לא יבהיל. הנוכחות לא תאיים. ההכלה לא תיתפס ככובד, אלא כבית.

ואולי השיעור הוא לא איך להיות פחות, אלא איך לבחור נכון. לבחור אנשים שיכולים לפגוש עומק בלי לברוח ממנו, ולהישאר. by @simad123