Sima (koren) Dror

.
הצורך הקמאי להיבחר יושב הרבה לפני הזוגיות.

עוד מהילדות יש בנו את הכמיהה שמישהו יראה אותנו ויגיד, את. אותך אני רוצה. את שלי. את חשובה לי.

להיבחר בעצם אומר:
אני רצויה.
אני משמעותית.
יש לי מקום.
מישהו רואה אותי בתוך כל העולם ובוחר דווקא בי.

והצורך להשתייך למישהו אחר? גם הוא קדום. בני אדם בנויים לקשר. פעם השתייכות הייתה ממש עניין של הישרדות. היום אנחנו יכולות לחיות לבד, לפרנס את עצמנו, לגדל ילדים, לנהל חיים שלמים ועדיין משהו בתוכנו מבקש את החיבור הזה.

אבל אולי יש כאן הבדל עדין וחשוב:
אני רוצה להיות שייכת למישהו
לעומת
אני רוצה להיות עם מישהו.

בשייכות יש לפעמים משהו שמבקש בעלות, אישור, ביטחון.
ביחד יש בחירה.

ואולי התנועה הבוגרת ביותר היא להגיע למקום שבו אני כבר שייכת לעצמי.
ואז אני יכולה לבחור במישהו מתוך רצון, מתוך אהבה, מתוך משיכה, מתוך סקרנות.
בלי שהבחירה שלו בי תהיה ההוכחה לערך שלי.

כי בסוף, אולי השאלה העמוקה היא לא
“האם הוא יבחר בי?”
אלא
“האם אני בוחרת בו והאם אני אוהבת את מי שאני לידו?”

וזה בעיניי שינוי תודעתי עצום.
להפסיק לחכות שמישהו יבוא וייתן לנו בית.
ולהתחיל לשאול אם האדם שמולנו ראוי להיכנס לבית שכבר בנינו בתוכנו.