Hadas Schwartz - somatics & transformations

לכולנו יש שני צרכים רגשיים עמוקים:
להיות מחוברים.
ולהיות אנחנו. להיות באותנטיות. הרבה מאיתנו למדו בילדות שאי אפשר לקבל את שניהם יחד.

אנחנו לומדים שלהיות אותנטי מסכן את החיבור.
שאם נגיד מה אנחנו באמת מרגישים, נחשוף את עצמנו או נציב גבול — נאבד אהבה, שייכות או קבלה.
אז אנחנו בוחרים לוותר על אחד מהצרכים האלו - על הקול הפנימי שלנו או על החיבורים.
אני הייתי מהילדים שבחרו בחיבור. שויתרו על הקול הפנימי שלהם, רק כדי לא לסכן את ההרמוניה.

למדתי להתאים את עצמי.
להרגיש אחרים.
לשמור על הביחד.
להיות מי שצריך שאהיה כדי להישאר קרובה.

והמסע של השנים האחרונות היה מסע חזרה אל האותנטיות.

לאט לאט אימנתי את מערכת העצבים שלי שזה בטוח להיות אני.
שזה בטוח להגיד את האמת שלי.
שזה בטוח להרגיש את מה שאני מרגישה.
שזה בטוח להפסיק להקטין חלקים בעצמי כדי שיהיה לאחרים נוח.

ומה שהפתיע אותי הוא שככל שהאותנטיות הרגישה בטוחה יותר בגוף שלי —
לא איבדתי חיבור.

להפך.

נוצרו יותר חיבורים.
עמוקים יותר.
מדויקים יותר.

ופתאום התחלתי לראות יותר ויותר אנשים באותנטיות שלהם.

כאילו כשהפסקתי להסתתר,
נתתי לאחרים רשות להפסיק להסתתר גם.

ריפוי הוא ההבנה שלא באמת צריך לבחור. שאפשר ומותר וצריך גם וגם. גם ביחד וגם לבד. גם חיבור וגם אותנטיות.

החיבורים הכי יפים בחיים שלי לא נולדו מתוך התאמה,
אלא מתוך הנכונות להיות בדיוק מי שאני.

וה