Gali Berkowiz

אני מסתכל על הסרטון שהעליתי, וחלק בי מתבייש ומתפדח.

אני ביקורתי כלפי הטכניקה שלי, כלפי הכושר שלי, כלפי איך שזה נראה. ובעיקר לא נוח לי לשתף את הקשיים שלי בדרך — כי להיחשף זה להיות פגיע, ואני לא אוהב להיות פגיע.

הרבה זמן בכלל לא הרגשתי ראוי להתחיל להתאמן במואי-תאי. מבוגר מידי, לא בכושר מספיק טוב, בלי טכניקה…
והאמת? גם היום אני לא תמיד מרגיש ראוי.

אבל קיבלתי החלטה שיותר חשוב לי להגשים את החלום שלי מאשר להרגיש ראוי לו או לחשוב על מה הסביבה תגיד.
אני הולך להגיע הכי רחוק שאני יכול בענף הזה.
כי זה לא לגבי אף אחד אחר, זה לגביי. זה פשוט מה שבא לי לעשות, ומי שלא טוב לו — שילך להזדיין.

ולמה אני מספר לכם את זה?
כי אף אחד לא נולד מוכשר. כל בנאדם מצליח שאתם מסתכלים עליו היום בהערצה היה צריך להתחיל איפשהו — והוא בטוח לא הרגיש מוכן באותו רגע.

אם הקשבתם לסאונד, שמעתם את ג׳ו רוגן מדבר על משמעת עצמית. ומשמעת בשבילי זה פשוט לעשות את הצעד הבא — גם כשקשה, גם כשאתם עדיין לא שלמים עם התוצאות שלכם.

אחד הדברים שעזרו לי לצאת לדרך היה לצפות בלוחמים ששיתפו את הדרך שלהם — גם בהתחלה, עוד לפני שהגיעו לפסגה. אז זה בדיוק מה שאני עושה פה.

ואם יש פה אפילו צופה אחד שמחכה להרגיש מוכן או לאישור מבחוץ — הנה האישור שלי, אם הוא בכלל שווה משהו. 🥊
#מיינדסט #מוטיבציה #אגרוףתאילנדי #משמעתעצמית #muaythai