Avishay Ben Eli

אמא שלי אומרת ש… חרדה קיומית

אני:
אמא… נכנסתי קצת ליער.

אמא:
מה זאת אומרת “נכנסתי ליער”?? יש כבישים! יש מדרכות! בשביל מה יש ערים?!

אני:
היה שם שלט…

אמא:
איזה שלט???

אני:
“אם ראית דוב - אל תברח.”

אמא:
מה??? אוי ואבוי לחיים שלי.
לא לברוח???
אז מה כן?? לבקש ממנו סלפי???

אני:
כנראה שאסור לברוח כי זה מעורר אותו.

אמא:
אותי זה כבר העיר!!!

אני:
אל תדאגי, לא ראיתי שום דוב.

אמא:
בטח שלא ראית! הוא ראה אותך!!!

אני:
אמא… הכול רגוע.

אמא:
רגוע?!
אני מתקשרת למשטרה.
לא. רגע.
למכבי אש.
לא. רגע.
לרשות הטבע.
לא. רגע.
לשגרירות ישראל.
שיבואו לקחת אותך.

אני:
זה רק יער.

אמא:
היום יער.
מחר הר געש.
מחרתיים מדבר.
ובסוף תגיד לי שאתה גר עם זאבים כי “יש שם אנרגיה טובה.”

אני:
אבל הנוף מדהים…

אמא:
גם בית חולים עם נוף יפה לא מעניין אותי.

אני:
אז איפה מותר לי לטייל?

אמא:
בקניון.

אני:
אמא…

אמא:
וגם שם תיזהר מהמדרגות הנעות.