לין ברנפלד אופיר | קלינאית תקשורת M.A

הגעתי לגיל מועד 🥳

זה חגיגה קצת מצחיקה, להגיע לשבוע 37. אבל כשאת עובדת בפגיה, הרפרנס שלך להיריון ולידה משתנה מאוד.

אצלנו, הנשים המטפלות, יש הטיה מובנית. לקום כל בוקר ולראות את האחוז הקטן (אבל משמעותי!) של אלו שהדברים לא הלכו להם כמו שהם ציפו, משנה לך את נקודת המבט.

זה קרה לי בהיריון הראשון, כשעבדתי במעון יום שיקומי, וכל מה שראיתי היה ילדים בגיל הרך עם צרכים מיוחדים. וזה קורה גם עכשיו, כשאני עובדת כקלינאית תקשורת בפגיה, ופוגשת כל יום את אלו שנולדו מוקדם, שחוו סיבוכים בלידה, שהיו צריכים אקסטרה תמיכה אחרי הלידה.

איך מתמודדים? קודם כל, לא לבד. לכל אורך ההיריון יצרתי שיח סביב הנושא. עם חברות מהפגיה, עם בעלי, עם הפסיכולוגית שלי, אבל בעיקר בעיקר - מול עצמי. השתדלתי להיות במודעות לחוויה שלי כהריונית בפגיה, לחוויה של ההורים שהתינוקות שלהם מאושפזים בפגיה, ולנקוט בעמדה לא שיפוטית, מכילה וחומלת.

עכשיו, כשאני בשבוע 37, ממתינה ללידה שלי, אני בעיקר חווה שקט פנימי.
עשיתי את ההכי טוב שלי
הסיפור שלי יהיה הסיפור שלי, ולא קשור לשל אף אחד אחר.
אני מקבלת את אי הודאות בחיבוק ואהבה
ומחכה לפגוש אותה, את פיצי שלי, ולהרחיב את המשפחה ❤️