Posted On: July 24th 2026, 11:17 am
אני רואה אנשים.
לא רק את מה שהם בוחרים להראות, אלא גם את מה שהם מנסים להסתיר.
אני שומעת את השתיקות שלהם לא פחות מהמילים,
ושמה לב לפרטים הקטנים שרוב האנשים חולפים על פניהם.
לפעמים זו מתנה, ולפעמים זה כבד לי.
כי כשאת רואה באמת, קשה להישאר אדישה.
את מבינה שמאחורי חיוך יכול להיות כאב,
שמאחורי ביטחון יכול להיות פחד,
ושמאחורי מרחק יכולה להיות
כמיהה שקטה שמישהו פשוט ישים לב.
אני מאמינה שכשנותנים למישהו מקום, בלי שיפוט ובלי מסכות,
קורה משהו נדיר -
הוא מרשה לעצמו פשוט להיות.
אולי בגלל זה אני תמיד מתחברת לעומק לפני שאני מתחברת לרושם.
כי בסוף, הדבר הכי יפה באנשים הוא לא מי שהם מנסים להיות,
אלא מי שהם כשהם מרגישים בטוחים מספיק להוריד את המסכות.