עינת רון

את מי אני אוהב.ת, את מי אני לא אוהב.ת ומה זה אומר עלי ?
כולנו עוברם את החיים במפגשים קלילים או עמוקים עם אנשים (נשמות) אחרים.
מדוע יש כאלה שאנו אוהבים וכאלה שלא ? התשובה תהיה בדרך כלל קשורה למשהו ספציפי (תכונה/התנהגות/דיבור.. ) שאנו לא אוהבים בהם...
האם זה בסדר לא לאהוב את כולם ? כמובן. אבל השאלה היותר מעניינת היא מדוע אנו לא אוהבים.
היהדות עוסקת בשאלה זו לא מעט.
"כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם" [משלי כז, יט] אחד המשפטים המרשימים מהכתובים. אחת מהפרשנויות של המשפט בחסידות היא שהעולם משקף לנו את עולמנו הפנימי .
וואו – כלומר, מה שמעורר בנו תגובה חזקה אצל האחר זו בעצם הזמנה לבדוק מה קיים בתוכנו. במובן הזה – האחר הוא השליח שתפקידו לשקף לנו את המציאות הפנימית שלנו !
חיזוק והקבלה לרעיון נמצאים במאמר המראות של הבעש"ט הרואה את העולם כמראה אחת גדולה. התכונה של המראה היא שאין בה חדש היא משקפת את העומד מולה : אנשים ואירועים שכאשר אני פוגש בהם אני בעצם פוגש בעולמי הפנימי.
ביירון קייטי שפתחה את "העבודה" THE WORK – כלי טיפולי עוצמתי שמשמש מטפלים בכל העולם, גם היא אומרת דבר דומה :
"When you do the work, you see who you are by seeing who you think other people are"
במילים אחרות, האדם ממולי הופך להיות המראה שדרכה אני למד על עצמי.
כשאתחיל לראות באחרים טוב לב, חכמה, אומץ, נדיבות וכו... זה אומר שיש גם בי את הדברים הללו, ולהיפך כשיהיה בתוכי חסד אוכל לחיות בעולם כזה – הכול מתחיל ונגמר בחוויה הפנימית שלי.
המסקנה לכולנו היא שנבין שהגיע הזמן להפסיק להילחם במראה ונתחיל להתבונן פנימה, ניקח אחריות ונהיה המנהיגים של חיינו.