Instagram story viewer> @adishi> Posts

Adi Shilon

@adishi

129.9K

followers

4181

following

𝐖𝐫𝐢𝐭𝐞𝐫, 𝐓𝐕 𝐡𝐨𝐬𝐭 & 𝐂𝐨𝐧𝐭𝐞𝐧𝐭 𝐂𝐫𝐞𝐚𝐭𝐨𝐫.
מחברת רבי-המכר ״על החיים ועל האוכל״, ״בצקנית״ ו״פרחים לשבת״.

POSTS STORIES REELS TAGGED

Download All

Ofra made fruit salad for her daughter Yael every Saturday. Yoram made sandwiches with olive eyes and tomato smiles for his grandchildren. Yehudit packed ma’amoul with a note for the person receiving it.

In late 2023, Adi Shilon (@adishi) created “Their Favorite Dish.” She spoke with the families and friends of people taken hostage on October 7, then recreated the foods they loved to share the stories she heard. Across 45 posts, she told the stories of 60 people in the present tense, giving space to their habits, passions, and dreams. Hundreds of people made the recipes in their honor.

Today, we revisit six of those dishes to remember Yehudit Weiss, Yoram Metzger, Ofra Kidar, Tal Chaimi, Haim Peri, Gadi Haggai, and Judy Weinstein Haggai.

Take a moment to read their stories and, if you wish, prepare one of the recipes in their memory. May their memories be a blessing. by @adishi

53

6

15 hours ago

״עוד 12 יום!!!״ קולה של מישל פילח את הדממה בשעת בוקר קרה ומוקדמת.
״עוד 12 יום!״ צעקתי לכיוונה, מיהרתי לסיים לארוז את מאפי הקינמון בשתי שקיות, אחת לתיק בית הספר שלה והשנייה למזוודה שלי, ורצתי להתכרבל איתה עוד רגע במיטה. הסנפתי כהוגן את ריח הבריוש התינוקי, שאמן ולא יחלוף לעולם, והרגשתי את ליבה הפועם בחוזקה. היא כל כך מתרגשת לקראת יום ההולדת שלה. הציפייה היא אירוע מרגש בפני עצמו, חשבתי לעצמי. גם בזה אנחנו דומות. לפעמים נדמה לי שאני חוגגת את השלב הזה יותר מאשר את האירוע שלו ציפיתי.
בדרך לבית הספר תכננו מה נעשה ברגע שאשוב מהארץ, מה נאפה, באיזה סרט נצפה, לאיזו מוזיקה נאזין. נפרדנו בחיבוק אינסופי ומלא ציפייה לקראת כל מה שעוד יבוא ונסעתי לשדה התעופה. התרגשות של סידורים אחרונים של יום שישי התגנבה לליבי כבר בתור לעלייה למטוס. מצאתי רומנטיקה במחשבה על הנחיתה בשעה כזאת, רגע לפני כניסת שבת, כשהרחובות כבר נרגעים וריח חלה, תבלינים וטיגונים עולה בחדרי המדרגות. כמו נסיעה ברכבת האחרונה לפני שסוגרים את התחנה.
זיהיתי חיוך מרוגש גם על פניה של זאת שהתיישבה במושב לידי. בשיערה זרקה שיבה, משקפיים חתוליים הסתירו מעט את עיניה הכחולות ועל גופה נחה חליפת משי רכה בצבע ורוד, המעוטרת בפרחים בגווני פסטל. אני אוהבת לזהות אנשים שמתגנדרים לטיסה כמוני, מדמיינת שגם הם נרגשים לקראת המפגש עם מי שמחכה להם בצד השני. אני אוהבת גם לנחש מיהו איש הביטחון על הטיסה ובטיסות כמו היום, אחרי שעות של רפרוש אתרי החדשות וחרדה מהמחשבה על לעלות בכלל על מטוס, ראשי דרש גם להמר מי יהיה זה שיזנק לעבר הקוקפיט בעת חירום. ניסיתי להשתיק את המחשבות המבעיתות וחייכתי לאישה היושבת לידי.
״יש משהו בציפייה הזאת לנחיתה לקראת שבת, אה?״ שאלתי בשקט.
״יש משהו בציפייה״, ענתה באנגלית, על אף שניכר היה שהבינה את מה שאמרתי, והוסיפה בגרמנית מצוחצחת: ״פוֹרְפְרוֹיְדֶה״.
הנהנתי בנימוס על אף שלא הכרתי את המילה. כשאנחת אגלה שזה אומר ״השמחה שבציפייה למשהו טוב״ ואתהה למה אין לנו מילה כזאת בעברית.
החמאתי לה על המשקפיים, על הבגדים, על הלבן בשיערה שהלם אותה מאוד ועל טעמה הטוב שבא לידי ביטוי בכל פרט.

המשך בתגובה הראשונה 💐 by @adishi

1k

127

5 days ago

וואו ספטמבר, היית חודש כל כך משוגע שהבאת אותי אפילו לעשות דאמפ.
תודה על כל מה שהיה בחודש הזה. שיו.
ותודה מיוחדת לשירה, שנכנסה לחיי כל כך במקרה והזכירה לי שוב, שאין מקריות בחיים האלה.
תודה שנתת לי את הביטחון לשחרר לחודש אחד את המושכות, להתרגש עד הסוף מכל הטוב שקורה, ולתת בפעם הראשונה למישהי אחרת לספר את הסיפור.
תודה שבחרת לספר אותו דרך עיניים כל כך חכמות, טובות ואוהבות. תודה על הלב שלך, תודה על הכישרון האינסופי.
איזה כיף לי שהיית שותפה שלי למסע הזה.
מתרגשת לקראת כל המסעות שעוד יבואו 💐
#פרחיםלשבת #יציאתהספרהשלישי by @adishi

536

69

6 days ago

״מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת נכנסת לבית ברוטשילד 69?״ שאל אלון בשיחתנו הטלפונית, כשהתכוננו ליום הצילום הזה. אלון, אחריו אני עוקבת בהערצה כבר זמן רב, הוא שאחראי על הזיווג הזה ביני לבית המופלא על רוטשילד, בין מזא״ה לנחמני. כבר שנה שאנחנו חולמים על יום כזה: הוא מצלם, אני אופה ושנינו זוללים.
״הדבר הראשון שאני עושה כשאני נכנסת, עוד לפני שאני פורקת את המזוודה, זה עוגיות שוקולד צ׳יפס על בסיס חמאה חומה״, עניתי בלי לחשוב יותר מדי, מרוכזת בנהיגה.
״זה מאוד ספציפי״, שמעתי את החיוך בקולו. צחקקתי.
״כן, ככה לא צריך לחכות לעוגיות המוכנות כדי שהבניין כולו יתמלא בריח של בית. זה מתחיל מיד בשלב החמאה. עד שהעוגיות יוצאות מהתנור כבר נדמה שמעולם לא גרתי במקום אחר״, הסברתי ועצרתי ברמזור אדום.
התרגשתי לראות מהחלון את בית הקפה הברלינאי שהיה הקבוע שלי לפני עשור. זה קפה שכונתי קטן ופינתי בקרויצברג, מול התעלה, שעל שפתה אפשר לשבת ביום קיץ לצד ברבורים ולאכול עוגייה חמאתית נהדרת, מלאה שוקולד לבן ואגוזי מקדמיה מלוחים.
״עוגיות זה הכי בית״, אלון חיזק את דבריי.
הופתעתי לגלות שבאף אחד מזיכרונותיי מבית הקפה הזה לא אפפה אותי תחושת בית, על אף שהגיש עוגיות נפלאות.
״ומה מרגיש לך ברוטשילד 69 כמו בית?״ החזיר אותי אלון לעולמנו המשותף.
״הכול״, עניתי תוך כדי ניסיון להצטופף בחניה.
״תוכל לשלוח לי הודעה כדי שלא אשכח להביא שוקולד לבן ומקדמיה לעוגיות השוקולד צ׳יפס שנאפה?״ שאלתי בעודי נזכרת שכאן לא נהוג לנשק ברכות רכב של מישהו אחר, והמשכתי בחיפוש אחר מקום חניה הולם.
״שלחתי. מה זה הכול?״ התעקש, ובצדק.
חניתי. כיביתי את האוטו ודמיינתי. תחושת חום נעימה פשטה בגופי.
״הכול מרגיש כמו בית. הסופר בפינת הרחוב עם המדרגות הדביקות, הבוטקה עם הקפה והספסל מולו, עליו אני יושבת כבר שני עשורים לפחות, השטיח הפרסי בכניסה לבניין, הציורים בחדר המדרגות, האור שאני כה אוהבת, ששוטף את המטבח, המצעים הלבנים והרכים, המיטה הנוחה מדי, המקלחת המפנקת, הפרחים, השקית שמחכה על הדלת בבוקר הראשון של כל ביקור עם מיץ תפוזים שנסחט זה עתה ובייגלים טריים, השקט בלב העיר. קולות השדרה שאפשר לשמוע רק מהמרפסת: זוגות צעירים מאוהבים שומעים מוזיקה תוך נסיעה על קורקינט, מבוגרים אוחזים ידיים ושותים קפה עם סיגריה של אחר הצהריים, האוטו של צ׳יק צ׳ק ג׳וק, חברות מקשקשות בדרך לפילאטיס, ילדים חוזרים מהגן…״ עצרתי לקחת אוויר.
״זהו?״ שאל וצחק, כמו אומר: ״גברתי, רק שאלתי איזה חלב תרצי בקפה״.
חשבתי עוד רגע ועניתי:
״ועוגיות מהתנור, על בסיס חמאה חומה״. by @adishi

405

36

9 days ago

״קוזונאק?!״, היא שאלה בפליאה כשפתחה את נייר האפייה הקשור בחוט יוטה. עיני השקד שלה נמלאו דמעות ועצמות לחייה החטובות והסמוקות כדרך קבע האדימו עוד קצת. כמו שמלת הערב מקטיפה זהובה שלבשה ועגילי הזהב בצורת עלי כותרת באוזניה, זהרה גם היא והאירה את הדירה כולה.
״יס!!!״, קול התלהבות בלתי נשלט בקע מגרוני כשהבנתי שתחושת הבטן שלי הייתה נכונה.
התרגשות אדירה עטפה אותי מהרגע שבו חברתי החדשה הזמינה אותי ליום הולדתה. כיאה למנהג המקומיים, עשתה זאת שבועות מראש. בבוקר יום ההולדת, כשהמתנה הארוזה כבר המתינה ליד הדלת, כמו גם הבגדים שאלבש, החלטתי לאפות משהו בשבילה. כבר ניגשתי ללוש את בצק הרוגעלך הנכון לכל אירוע, כשחמימותה של סבתא רוזה שלי התגנבה אל הבית ואל ליבי. כמעט יכולתי לשמוע את קולה, שמח על כניסתה של החברה החדשה לחיי.
״קוזונאק איט איז״, מלמלתי לעצמי ולסבתא וניגשתי להכין בצק חמאתי מלא גרידת הדרים, רום וחלב, ולבשל מילוי אגוזים מתובל לעוגת השמרים הרומנית שהיא כה אהבה לאפות.
זה כבר שנים שאני רואה את החברה הזאת בכל מקום. אני מזהה את מעיל הטרנץ׳ הבז׳ שלה ממרחקים, כשהיא חולפת ברחובות העיר על אופניה הגדולים. חייכתי אליה לא פעם בשער הגן, ראיתי אותה עשרות פעמים בקפה ובחנות הפרחים. נדמה לי שפעם אפילו הבחנתי בה בשדה התעופה. היא גבוהה כמעט כמוני, שיערה חום וגולש וחיוכה הקורן והחם מסגיר את שורשיה הבולגריים. היא נראית מפעם, כמו אחת שסבא לופו ודאי היה אומר שהיא מאוד יפה. משהו בחיתוך הדיבור שלה, בביטחון שבו היא הוגה את המילים, ביציבה, בדרך שבה היא באמת מקשיבה למי שמדבר איתה, באופן שבו היא קושרת את שיערה, בסבלנות האינסופית שלה לילדיה… משהו בה גרם לי להרגיש שהיא חברה שלי, מהפעם הראשונה שבה הבחנתי בה, גם אם במשך שנים לא החלפנו מילה. מעולם לא שיתפתי איש בתחושה. כשחברה משותפת אמרה סתם ככה, ביום בהיר אחד לפני כמה חודשים, שחשבה לחבר בינינו, נדהמתי מהמקריות, קפצתי על ההזדמנות והזמנתי אותה לקפה.
״כמה כיף שסוף סוף הכרנו״, אמרה בסוף פגישתנו הראשונה ושתינו צחקנו בקול. נדמה היה שישבנו כך ודיברנו מלב אל לב כל חיינו.
״זה שאת יודעת להיות לבד, לא אומר שאת צריכה״, אמרה לי בחום באחת מפגישותינו והרעידה את עולמי.

המשך בתגובה הראשונה 🎁 by @adishi

910

184

12 days ago

טפטוף ראשון של סתיו שטף את החצר הפנימית של בית הספר ואת עשרות ההורים המנפנפים לילדיהם מול חלונות הכיתות הגדולים. גם בתוך קול הגשם המתחזק שמעתי את מישל, ״אמא, אל תלכי״.
לא הלכתי.
ההורים התפיידו בזה אחר זה, ילדיהם התרחקו מן החלון לכיוון הכיסא בכיתתם החדשה, ורק התפוח שלי, שהלוואי ולא ייפול מהעץ לעולם, עוד הדביקה את לחייה הרכה והספוגה דמעות אל השמשה. שיערי נרטב כולו והסתלסל כמו אחרי בוקר שמשי בים, המסקרה נשטפה לחלוטין מריסיי, אך ידי הוסיפה לצייר לבבות ושפתיי חזרו שוב ושוב בלי קול, ״אני אוהבת אותך, אני כבר חוזרת״.
כלום לא הכין אותנו לסרט הטורקי שהוא העלייה לכיתה א׳. על אף שהתכוננו אליו בכל דרך אפשרית, ואנחנו מוסיפות להתכונן בכל בוקר מחדש בשבועיים האחרונים.
אנחנו קמות מוקדם, שומעות שירים שאוהבות, מתגנדרות, צוחקות, אוכלות משהו טעים, מסדרות יפה את קופסת האוכל ושומרות גם מאפה שמרים שוקולדי בשקית לשעת אחר הצהריים.
בכל בוקר מחדש אנחנו יוצאות בדילוגים מהבית.
בכל בוקר מחדש, בדיוק באותה הנקודה, באמצע הדרך לבית הספר, משהו קורה.
זה מתחיל בטרוניה על משהו מהותי כמו זה שבחרתי ללבוש לבן, שצעדתי לשמאלה במקום לימינה או שאני האמא היחידה שלא רוכבת על אופניים. אני יודעת שזה יסלים בתוך שניות, אז אני עוצרת ומחבקת אותה, גם אם היא עוד לא ממש מתמסרת, ולוחשת לה באוזן, ״אני יודעת. גם לי עוד קצת קשה להסתגל״.
אז היא נשברת ובוכה ואני עושה כל שביכולתי לעצור את הדמעות. היא מסתכלת בעיניי ורואה אותן גם כשאינן זולגות.
״תיכף נסתגל גם לזה״, אני מחבקת אותה חזק ומרגיעה.
״ככה יהיה כל החיים מעכשיו? כל היום אני אשב ואלמד? כל יום?!״ היא שואלת בייאוש.
גם אני עוד שואלת.
אז אנחנו חושבות על משהו טוב לצפות לו בצידו השני של היום. מסניפות את ריח המאפה בשקית ויודעות שצ׳יק צ׳ק נוכל לשבת באותה הנקודה, לזלול אותו ולדבר על כל מה שקרה היום בבית הספר. לפעמים, בלי שאף אחד יראה, אנחנו לוקחות ממנו ביס כבר ברגע הזה.
אז אנחנו אוספות את עצמנו, החיוך חוזר לאט לאט אל פנינו ומחזיק ממש עד הרגע הזה, כשהחלון שוב מפריד בינינו, כמו עכשיו.
מורה תמירה וחייכנית נעמדה ליד מישל והציעה לה לבוא איתה להתיישב בכיתה. מישל ניגבה את הדמעות, נופפה לי לשלום עוד פעם אחרונה והלכה.
הגשם הוסיף לרדת וגם הדמעות שכבר לא הצלחתי לעצור.
תיכף נסתגל גם לזה. by @adishi

1k

129

19 days ago

עד שבאה המונית, קטע קטן מתוך הספר החדש ״פרחים לשבת״.
לשלוח לך לינק לרכישת הספר במחיר השקה? 💐🤍 by @adishi

333

56

21 days ago

Somewhere between SATURDAY & THE SHELF
Adi Shilon behind the scenes of her 7 Nights cover shoot, ahead of the release of Flowers for Saturday.

Hotel Montefiore, August 2026.
Shot by SBC STUDIO.

@adishi
@yedioth
@mazalhason
@rutyadi
@dorcalderon_
@levieran88
@hotel_montefiore taken in Hotel Montefiore - הוטל מונטיפיורי by @adishi

186

39

22 days ago

“לא בא בחשבון אני לא אשבור את המשפחה שלך״ | גילה אלמגור בפרק החדש של ״אהבתי״ | זמין להאזנה בכל הפלטפורמות והיוטיוב של אול אין by @adishi

1k

122

22 days ago

שנה טובה מגילה אלמגור ועדי שילון🍎🍯🍏 by @adishi

501

15

a month ago

עדי שילון קפצה אלינו לאולפן לאירוח חם ומתוק. אז איך מנהלים משפחה על הקו בין שתי מדינות ושומרים על חיוך? האירוח המלא מחכה לכם בכל הפלטפורמות 🥐✈️ taken in גלי צה"ל by @adishi

2k

51

a month ago

״פרחים לשבת״, מהיום גם בדליקטסן 💐 by @adishi

166

15

a month ago