Instagram story viewer> @arielronit2003> Posts

רונית כהן

@arielronit2003

50

followers

76

following

POSTS STORIES REELS TAGGED

חושבים על קאמפ לשנה הבאה?
ראש חודש חשוון והראיונות בעיצומם!!!
בנים בוגרי צבא/ ישיבת הסדר/ מכינה
בנות בוגרות שירות
הבטיחו את מקומכם עוד היום!!!

לתיאום ראיון: אריאל 0533398072 by @arielronit2003

9

1

6 days ago

לביאות בית"ר ירושלים האלופות!
ניצחון מתוק בצפון.🖤💛🖤💛🖤💛 by @arielronit2003

6

0

a year ago

אנחנו באנו מעפר.
את שומעת בת שלי?
לא רק נשוב לעפר.
אנחנו באנו ממנו. לגמרי. כן.
סבתא שלי, בפרעות כשהתחבאה עם הילדים הקטנים שלה, ועם אלה שעוד לא נולדו לה, מאחורי הדלת, והתאמצה להחזיק אותה נעולה. מהודקת עם ערימה של רהיטים, שאף פורע לא יפרוץ. מחכה לבעלה ולבנים הגדולים שיחזרו. שיחזרו כבר בשלום.
אנחנו באנו מעפר. שומעת?
הסבתות הגדולות שלנו במחנה ההריגה. מחותנות לחיים ולמוות. מוות לכאורה, כי בסוף הן הכי חיות שיש.
הנה תראי, הן מסתכלות עלינו משם. חייכי רגע, שייראו למי את דומה.
משם אנחנו באנו.
הקשבת לרב יאיר אתמול? דלת נסגרת ודלת נפתחת. עין נעצמת בעולם הזה, ומייד נפקחת בעולם הבא.
אנחנו באנו מעפר.
למה אף פעם לא סיפרתי לך? סיפרתי. בפסח. כל שנה סיפרתי. כרכתי גם במרור, שתכירי. מרור זה טעם נרכש.
את שומעת? סבא שלך ששותק מאותו יום כיפור.
לא. אני יודעת שהוא לא באמת שותק. מדבר. רק לא על יום כיפור. ההוא.
שומעת? אנחנו באנו מעפר. אם את רוצה אני אראה לך עד גירוש ספרד. עד יציאת מצרים...אני אראה לך.
שומעת?
אנחנו באנו מעפר.
אנחנו נצח ואנחנו באנו מעפר.
אני יודעת, שילוב מוזר.
אל תשכחי. אנחנו נצח וזה כואב. כן. כל הכאבים שלהם וכל הכאבים שלנו. הכל צורב עכשיו ביחד בעור.
את שומעת? אנחנו באנו מעפר ואנחנו נצח.
תכל'ס, נצח זה לא כזה נוח. זה כואב. זה לב שבור לחתיכות שתפרו וחיברו מחדש . עכשיו כואב, אחר כך זה יפעם כמו דופק שני מתחת לעור.
צריך הרבה אומץ וחוצפה לבוא מעפר. חוצפה ישראלית טובה כזאת עם אומץ משם. אומץ של כבשה בין זאבים.
צריך להיות ישראלי ויהודי. או יהודי וישראלי. לא יודעת.
את יש לך את זה כבר בדי אנ איי שלך.
גם לחברה שלך. זה בגנים שלה. ברור. בסוף כולנו משפחה.
אנחנו באנו מעפר.
הם לא יכולים עלינו.
עצמות יבשות כבר היינו. כבר היינו עצמות מתפוררות טחונות עד דק. כבר היינו עפר.
שומעת, בת שלי? אנחנו באנו מעפר.
אנחנו באנו מעפר ואנחנו נצח.

חוה"מ פסח, תשפ"ג

ציור עוף החול: רותם כהן by @arielronit2003

6

0

a year ago

חסל סידור פסח כהלכתו....

מבינה איך נוצר והשתכלל הג'יניוס היהודי, אחרי דורות של מציאת פתרונות לבלתי אפשרי: מטבח שלם בארון אחד. by @arielronit2003

4

0

a year ago

מקבבת קובבות ( ככה אומרים בעברית🤔?) by @arielronit2003

5

0

a year ago

אף פעם לא חלמתי שהבת שלי תהיה שחקנית כדורגל מקצועית.
זה גם לא חלום שלי בשביל אף אחד מהבנים...
בכיתה ד', אמא של חברה של רותם, מאמנת כדורגל במקצועה, בעקבות התחנונים של ביתה, פתחה חוג לבת שלה ולחברות שרצו להשתתף. זה היה נחמד, התלהבנו בעיקר מהדגש ששרית שמה על ערכים חברתיים, רוח ספורטיבית ומשמעת עצמית.
תמיד חשבנו שעם הגיל זה עובר...
זה לא!
זה קיבל גוון יותר רציני...שרית חברה לפועל קטמון, ומתישהו הקבוצה החמודה פה באפרת הפכה להיות הפועל קטמון אפרת ירושלים.
בסוף כיתה ח', הודענו לרותם חגיגית שזהו, נפרדים מהכדורגל. כלומר, היא מוזמנת להמשיך לבעוט, אבל בלי קבוצה ובלי מחויבות..
כיתה ט זה ליגה אחרת, עם דרישות אחרות, וכדורגל 3 פעמים בשבוע כולל נסיעות - פשוט לא רלוונטי.
הרבה דמעות נשפכו, ולא רק שלה. מאמנים עלו לרגל אלינו הביתה, אמרו לנו שהיא שחקנית מבטיחה, חזקה, שייקחו אותה תחת חסותם וכו וכו
הקשבנו בנימוס לכל אחד, הודינו על ההצעות הנדיבות, אבל הסברנו שאין לנו שום עניין להעלות אותה על הנתיב של ספורט מקצועי. היינו החלטיים..
ולה הודענו שאם זו אהבת אמת, היא כבר תמצא את הדרך בהמשך.
כך היה. בשירות הלאומי בשקט בשקט היא חזרה לזה ובגדול. נבחנה בבית"ר והתחילה לשחק. פעמיים בשבוע אימון, פעם בשבוע משחק(בעונה). נסיעות מאפרת לירושלים הומרו בקילומטראז' עוד יותר הזוי...
בכל פעם שאני משתאה על ההתמדה והמסירות שלה(חורף, קיץ, שלג, מבחנים, אירועים) היא אומרת לי שזה עושה לה טוב.
אפשר להתווכח עם זה?
אז לא היה לי אף פעם חלום כזה, ובכל זאת הוא התגשם.
אנחנו ממש לא ההורים הכי מושקעים בכדורגל. אין לנו זמבורה, אנחנו באים פעם באף פעם לצפות במשחק( מה לעשות, אמנם בתי היקרה בלם שמאלי, אבל לצפות במשחק כדורגל בקור המקפיא של בית וגן, זה פחות אנחנו), אין לי שום פריט לבוש צהוב, מעולם לא נסענו למשחק חוץ. אם להיות כנים, התרומה העיקרית שלנו היא בכיבוס המדים😏, לפעמים אנחנו אפילו מפנקים ומקפלים🫣...
אז במה אני כן גאה?
שגדלה לנו בת עם עמוד שדרה, שעושה את הבחירה שלה, שלא מוותרת לעצמה על לימודים ועל עוד תחומים ועיסוקים, שעולה על המגרש בחצאית בלי לספור אף אחד, ומגשימה לעצמה חלום.
אנחנו למדנו ממנה שהילדים שלנו הם קודם של עצמם, ואנחנו צריכים לסמוך על הבחירות שלהם, או לפחות להשתדל. (ילדים, במקומכם לא הייתי בונה על זה😉 ).
עדיין, אם היינו חוזרים אחורה בזמן, כנראה היינו מקבלים אותה החלטה הורית.
ואני? רק מקווה שלחתונה שלה היא תזכור ללבוש שמלת כלה ולא מדי בית"ר. by @arielronit2003

3

0

2 years ago

אליה בן סיגלית

מכירים את זה, שלכל אחד יש חטוף או כמה חטופים שהוא מכיר את הסיפור שלהם, או מישהו מהמעגל שלהם, ומרגיש כאילו מכיר אותם?

בכיתה של הבן שלי, אור איתן, לומד בן דוד של אליה כהן.
במשך שנה הילדים בכיתה הצטרפו לדודים של אליה, התפללו ואמרו תהילים בתפילה לשובו ולשובם של כל החטופים.
בתקופה האחרונה, הוחלט לעשות 40 יום רצופים של קריאת תהילים בתפילה לשובו.
ההתמדה של המשפחה ושל הילדים, היתה מדהימה. הם הלכו לשם כל יום אחרי הצהריים, כולל שישי ושבת.
ביום הארבעים, התקבלה ההודעה המשמחת שאליה יחזור באחת הפעימות של שלב א'. הילדים אמרו שזה בזכות התפילות והתהילים.
הילדים ספרו את הימים לאותה שבת, לפני כשבועיים.
ואז...
אליה הועבר לפעימה אחרת ולא שוחרר.
הילדים החליטו לחזור לקריאת התהילים, וחזרו בכוונות רבות.
השבוע פורסם שאליה ישוחרר.
הילדים חיכו וחיכו...
כבר בליל שבת, אור איתן מתחיל להגיד לנו:"אני מחכה שכבר יחזירו את אליה". " איך נדע שאליה חזר?".
התארחנו השבת אצל יפעת ובני, הגיסים שלנו, בגבעת שמואל. בשבת בבוקר, אני מתעוררת מקולות מהוסים של שיחה. נווה(7.5) שאל את אור איתן(11):"מי זה בעצם אליה בן סיגלית?"
ואז, חצי ישנה, אני שומעת את אור איתן בשקט בשקט מספר לו את סיפור השבי של אליה וחברתו זיו ששרדו ממיגונית המוות. בצורה מונגשת לילד בכיתה ב', 😥😥, אם יש דבר כזה...
עכשיו, מתוך "אזור הדמדומים" שאני עדיין שרויה בו, אני רוצה לצרוח לאור איתן:"תפסיק! זה לא מתאים לספר לו. זה לא לגילו, זה אפילו לא לגילך לדעת דברים כאלה!" אבל מבינה שאם אני אעשה את זה, אני רק אעצים את הזוועתיות של הסיפור. ולפחות אור איתן כרגע, בהתרגשות, שאותה הוא מצליח להעביר גם לנווה, על זה שזיו ניצלה, ואליה אמור לחזור היום. מצליח לשים דגש פחות על המוות האכזרי של רוב האנשים במיגונית, ויותר על הגבורה של ענר שפירא, ועל הניצולים הספורים.

קצת יותר מאוחר, במהלך הבוקר, כבר נודע לנו שהתחילו להעביר חטופים לצלב האדום. בצהריים אמרו שאליה יגיע לבילינסון.
בקו אווירי אנחנו לא רחוקים מבילינסון, ובשלב מסוים בסעודת שבת, האוזן כרויה לכל רחש מבחוץ.
מדי פעם מישהו קם מהשולחן ויוצא למרפסת (אנחנו בקומה שביעית) לחפש סימן למסוק.🛫
אור איתן כבר לא עמד בזה. כל כך התרגש,
וביקש שיביאו לו ספר תהילים,
והתחיל לקרוא לזכות
אליה בן סיגלית.
אור איתן התחנן שנלך לבילינסון, לראות אותו חוזר.
לא היה לנו מושג מתי תהיה הנחיתה, או אולי בכלל היא כבר היתה, אבל זה היה רגע מהרגעים האלה, שכהורה אתה מבין שהם מכוננים. ומחליטים ללכת ומה שיהיה יהיה, גם אם לא נראה כ by @arielronit2003

2

0

2 years ago