Instagram story viewer> @beshvil.yael> Posts

בשביל יעל

@beshvil.yael

8.8K

followers

355

following

אוהבים וזוכרים את יעל לייבושור. משתפים בשבילים בהם צעדנו לצידה, וצועדים לזכרה את שביל ישראל.
Remember Yael Leibushor

POSTS STORIES REELS

הטמנו אצלך עכשיו פקעות של כדן ושל תורמוסים. מטמינים באדמה עבור ילדתנו שטמונה באדמה בעצמה.

ושוב שבת … ושוב את לא כאן …
ושוב מתפקעים מגעגועים
כבר 161 שבתות יעלי

————
תודה למי שהניחו אצלך דברים שהם הביאו איתם ממקומות אחרים, וגם למי שהניח אהבה ליד מפתן ביתנו.
תודה לדוד שלי איציק שהוא אמן אור, שיעל בליבו כל הזמן , והוא החליט להכניס אור ועוד מימד לפאטצ׳ והכין אותו כפסל. by @beshvil.yael

הקו האדום. יעלי כל הילדים בישראל גדלים בחרדה מהקו האדום של הכנרת, זה חלק מהתודעה שלנו כישראלים לדאוג למפלס הזה כי אנחנו מבינים מה המשמעות של מים לקיום שלנו. איפה מרגישים את זה? הרבה פעמים בנסיעות לחו”ל מבינים שבעולם אנשים לא נושאים על גבם את הדאגה הלאומית הזאת, הם פשוט מתקלחים וההורים לא צועקים להם מעבר לדלת “בגללך המפלס ירד”, הם לא סוחבים את אשמת הייבוש. יש העברה בין דורית של הדאגה הזאת כאן, דאגת ישראל מתייבשת.

כבר שלוש שנים מתפתח אצלי קו אדום נוסף- קו מפלס האחריות. לגביו אני מרגישה שהגענו לקו התחתון של הקו האדום, אפילו מגרדים את הקו השחור, שהוא מפלס שפל קיצוני.
כל פעם הוא ירד מחדש המפלס, בכל גילוי וחשיפה חדשים בשנים האחרנות חשבתי “הנה , עכשיו יקחו אחריות, לא כולם, אבל משהו יתעורר על עצמו”. כלום. והמפלס המשיך לרדת ואיתו עלתה הדאגה.

עבורי המילה הכי חשובה בתוך אחריות היא אחרי, אני יכולה ללכת אחרי מי שלוקח אחריות. לכן אפשר היה ללכת אחריך ילדה שלי, היית כל כך אחראית. אבל בסוף, בסוף זאת את שהלכת מרוב אחריות. הבנת אחריות, דיווחת באחריות ושילמת עליה במחיר חייך. קו חייך נגמר.

חיכיתי, באמת חיכיתי וקיוויתי שתהיה כאן ועדת חקירה ממלכתית. קיוויתי שהציבור לא יסכים שהמנהיגים לא יקחו אחריות על טבח, על הפקרה, על הדרך הנוראית שבה מצאת את מותך לא ביבשת רחוקה אלא כאן, במדינה שלך, בבית. איך נתנו לך למות באופן כזה שאפילו ההורים שלך לא מסוגלים לקרוא את הדו”ח עלייך, מפחד שלא נעמוד בזה כשנבין באמת איך זה נגמר? קיוותי שלא תהיה דאגה קיומית תהומית נוספת של התייבשות והתרוקנות , קיוותי שלא תהייה דאגת ישראל מתרוקנת- מאחריות.

כילדים וגם כמבוגרים כל עונה היתה לנו תקווה שהכנרת תתאושש. דאגה ולצידה תקווה. אני מודה שקיוותי שהשבוע אגן ההיקוות שנקרא אחריות יתחיל להתמלא אחרי שלוש שנים, יפסיק להתייבש. ממש חיכיתי לזה , קיוויתי שיבחרו בזה שיחקרו, שנתרחק מהקו האדום של חברה שמאפשרת שלא יקחו אחריות.

יעלי התייבשתי פה שלוש שנים בתקווה שהמפלס יעלה. שלוש שנים של התייבשות שבהן אפשר היה לראות על פני ובנפשי את אותם סדקים שרואים בפרסומת המפורסמת על ישראל מתייבשת, סדק על כל פעם שהבנתי שלא לוקחים אחריות. סכנת בולען אחרי כל פעם שהבנתי שבורחים מאחריות ושמאפשרים את זה. נראה לי שהיום שמעו עד השמיים את הנפילה שלי בבולען.

אז היום ילדה שלי אני מודה בפניך -במקום מתייבשת אני מתביישת. אני מתביישת ממך ילדה שלי שלא ייקחו אחריות על מותך.

אני מתביישת ממך שהמדינה שלך בורחת מאחריות ושמאפשרים לה את זה, נתנו לה אפי by @beshvil.yael

יעלי בחרתי במקומך, כי את בחרת לדווח עד הסוף.

יעל מספר 1 , שזאת היעל שלך , הייתה בקלפי . זה שובר לב לראות ברשימות שלהם את כל כנופיית הלייבושורים רשומים בפנקס הבוחר ואת אינך . ואני כמו תמיד עדיין מחכה לראות אולי השם שלך מופיע, לא יכולה להסביר מה זאת החוויה של הורה שהילד שלו לא ברשימה.

בגיאה הקלפי היא במועדון , כדי להיכנס לקלפי צריך לחלוף על קיר הזיכרון שהתמונה שלך תלויה עליו. הסתכלתי על התמונה שלך ילדתי האהובה ונכנסתי לקלפי בעיניים עם דמעות, שותקת. יודעת שכולם יכולים לממש את זכותם ואת על קיר.

יעל מספר 1 #ספירת יעלים , מועדון , גיאה by @beshvil.yael

אתמול היה הטי טיים השלישי יעלי. אני כבר הבנתי שבימים כאלה לוקח לי זמן להבין מה קרה, זה לא מתארגן לי בפנים מהר כי הרי מדובר בחוויות שמייצרות בפנים פערים מאד גדולים. אז מה אני עושה בנתיים? חוזרת למילים שכתבתי לארוע. אז הנה קטע קטן, סוף הדברים שאמרתי אתמול.
“.....יש tears time ויש tea time. מטירס טיים יש לנו הרבה. פעם בשנה יש לנו טי טיים, שמאפשר להשמיע בווליום את פסקול חייכן, בחלק השמח שלהם.
אז נשים את הטירס טיים בצד , לרגע, אל פחד הוא יחזור, מותר כמובן גם תוך כדי. ועוד רגע אנחנו נמצא את הדרך, אני מקווה, להגיד בקול רם טי טיים – וכולם ימחאו כפיים, וישרקו, ואנחנו נזכור אתכן יחד, ונשמיע את קולכן – שמח. אתן מוזמנות לקרוא לכל הילדים שאיתכן למעלה להקשיב גם, זה גם בשבילם”.
וכשנגמר הטי טיים נסענו ישר אליך. והוא חזר. הטירס טיים, ביג טיים.

ושוב שבת… ושוב את לא כאן..
ושוב טירס טיים
כבר 160 שבתות יעלי
———
תודה לכל מי שהצליחו להגיע, יודעים שזה לא תמיד מסתדר, יודעים שיעל בליבכם.
תודה על המכתב היפיפה שמצאנו אצלך, שממחיש שוב שמשפחות שלמות הולכות בשבילך, נושאת אותך על ליבן- גם ההורים וגם הילדים. by @beshvil.yael

ושוב. יעלי אני בטח לא צריכה לספר לך כי את יודעת יותר טוב ממני שהשבוע מוקדם מידי מידי מידי, ענת הצטרפה אליך לשמיים.

בכל החיבוקים העצובים שעשינו, אמרנו בלב וגם לא בלב, שעכשיו יש לך אמא שתשמור עלייך בשמיים. לי ממש נראה שגם ילדים שגרים בשמיים צריכים אמא. בטח אחת שאהבה אותם, כמו שהיא אהבה אותך.

למי שלא מכיר, אם ענת תהייה בשמיים רק אחוז אחד של אמא ממה שהיא היתה פה, אז כל הילדים שבשמיים מסודרים לא רק יעלי. זה לא יאומן כמה אהבה אדם אחד יודע לתת.

אחרי שהלכת ענת חיפשה כל הזמן תמונות שלך והמשיכה לשלוח לי, כאילו ידעה שאני כל כך צריכה כל פיסה ממך. כל פעם כותבת לי: “מצאתי עוד תמונות”. ידעתי שהיא מחפשת בשבילי, שזה לא שהיא מצאה במקרה. ידעתי שאת נמצאת בליבה כל הזמן, שהיא דואגת שילכו, וירצו ויהיו בשבילך בארץ ובעולם. ידעתי שהיא נושאת אותך על ליבה הטוב.

הסתכלתי בתמונות אחת אחת. יעלי כל תמונה שהיא שלחה היא של ערימות של ילדים מושבניקים עושים חיים. ביחד. והיא אתכם גורמת לזה לקרות. מחוללת את זה, מפנה את הזמן בשביל זה. זה לא יאומן כמה יחד אדם אחד יודע לייצר.

ענת אנחנו אוהבים אותך. היית זן נדיר. תני חיבוק לילדה שלנו, ויחד תהיו שמיים מלאים כוכבים.
לא אכפת שיקרע עוד הלב, בשביל רגע איתכן.
ושוב העולם חסר.
————
הנה תמונת ילדות אחת, של ילדים מבסוטים, בזכותה. by @beshvil.yael

באזכרה מניחים אבנים. דודה שלך רוני הניחה אצלך שלוש ׳אבנים׳ שהיא רקמה, שזרה וליבדה. אבנים שישארו
במקום שבו שמך חקוק באבן.

ושוב שבת .. ושוב את לא כאן ..
ושוב שמך שאהבת חקוק באבן
כבר 159 שבתות יעלי by @beshvil.yael

לא סתם. כבר שבוע שאני הולכת בראש עם הדברים שנעמי אמרה אצלך, יותר נכון את ההודעה שהיא הקריאה. נעמי, שאת והיא חלקתן חדר בשנת שירות, היא מי שתמיד אני אומרת עליה שיש לה ערימות על ערימות של ‘שעות יעל’.
נעמי שיתפה שהיא לא הצליחה להביא את עצמה במשך שלוש שנים להיכנס לווטסאפ שלה איתך. הכאב גדול מידי, ואני מבינה אותה.

אני מבינה אותה כי מהותו של הווטסאפ, שבעברית בטח היו קוראים לו מנ’שמע, הוא לדעת מה נשמע עם הצד השני, מהותו לתקשר, לתאם מפגשים, לתאם חיים, הוא לא אמור להיות ארכיון של זיכרון. הוא לא אמור להיות כזה שבשבת השבעה באוקטובר את כותבת לחברה שלך הודעה כדי לדעת שהיא בסדר ובחיים היא לא עונה להודעה. היא לא בחיים.

ערב לפני האזכרה נעמי החליטה לנסות ולהתמודד עם הצער הכל כך גדול שכרוך בלהסתכל על הווטסאפ. יש משהו בשלוש שנים שדוחף לעשות דברים כי זאת חתיכת זמן לא נורמלית שעברה שמבהירה שהכאב כאן לתמיד, והשנים לא משנות. תודה נעמי אהובה שניסית, את לא מבינה מה עשית עבורנו.

באופן אקראי נעמי בחרה הודעה אחת שלך, ואת ההודעה הזאת היא הקריאה בגבעה שאת טמונה בה. לא ידענו בכלל למה לצפות, איזה סוג הודעה נשמע הלב שלי היה על 200.
זה מטורף שזאת ההודעה שהיא לחצה עליה במקרה, כי מה שנאמר בה זאת מתנה ממך אלינו. כבר שבוע אני מסתובבת עם המתנה שנתת לי ילדתי האהובה. איך את יודעת לתת מתנות גם כשאת לא פה?
בכינו כל כך כשנעמי הקריאה את ההודעה, אבל זה היה בכי אחר שהיה בו יותר מכאב וצער וגעגוע, היתה בו אהבה גדולה וגם נחמה. נחמה זאת מילה שאני כמעט ולא משתמשת בה.

אחרי, נעמי שלחה את ההודעה והאזנתי לה. שמעתי את הטקסט בקולך. וזה היה עוד יותר עוצמתי. שמעתי את קולך שכל כך חסר לי, זה לא יאומן כמה געגוע יכול להיות לקול. אני מתגעגעת לקולך זה עם החיות שהיתה בו, עם החיוך ששמעו בו ועם זה שהיה בו טונות של קשר וחיבור למי שדיברת איתו.
מתברר שאפשר לשמוע קשר בקול. זה מקסים לשמוע את זה.
מתברר שאפשר לשמוע קול בקשר. זה נורא לשמוע את זה.
(המשך בתגובות) by @beshvil.yael

אנחנו עוד אוספים את השברים מיום רביעי.
זה מה שאבא הקריא לך.
יעלי,
כבר עברו 3 שנים. יותר מ 1000 ימים, ועדיין אני לא מצליח באמת לעכל את מה שקרה.
פעם היה סרט שנקרא “לקום אתמול בבוקר” בו הגיבור מתעורר שוב ושוב בכל יום לאותו היום בדיוק. גם אני מרגיש משהו דומה, רק שהרגע החוזר הוא דווקא שעת הכניסה למיטה, לפני השינה. כל לילה מחדש אני מבקש ממך סליחה. סליחה יעלי. סליחה שלא שמרתי עליך. סליחה שלא פקפקתי, שלא חקרתי. סליחה שלא הייתי שם לשמור עליך.
כל לילה אני לא מבין איך חלף כל כך מהר עוד יום, ועדיין אני נמצא בדיוק באותו המקום.
בעניין השינה עצמה, אמא ואני שומרים על איזון קוסמי. אמא בקושי ישנה, וגם את המעט שמצליחה, זו רק שינה טרופה. ואילו אני נופל גמור בסוף כל יום, מכבה את כל המערכות כיבוי טוטלי, ובבוקר עדיין מתעורר עייף כאילו בכלל לא ישנתי.
הימים רצופים בטריגרים שמזכירים אותך בכל הזדמנות.
מהמקום השמור לך בשולחן האוכל, הספרים שלך בסיפריה, ואפילו סתם בחירת הסרט ליום שישי. אגב, עדיין לא צפינו בסינמה פרדיסו.
בכל בדיחה או שטות שאני אומר בכדי להצחיק, אני תמיד מדמיין אותך צוחקת. אם זה בצחוק מתגלגל רועש, של “טוווב אבא” , או צחוק שאת מנסה להסתיר של “אני לא מאמינה שאמרת את זה...” ובכל זאת צוחקת תוך הרכנת הראש ותזוזה שלו מצד לצד.
יעלי, כמה אני מתגעגע לצחוק שלך.
אנחנו מנסים ביומיום לשמור על איזו שהיא מסגרת חיים נורמלית, בעיקר לטובת האחים החמודים שלך. אני בטוח שהיית מתפוצצת מגאווה לראות אותם היום. עידו מתבגר ומצליח בצבא, ותמר מלאת החיים בתנועה ובלימודים.
בסוף הקיץ אפילו היינו בחופשה כיפית בבית הלל. כמובן שהגענו אמא ואני גם למשק ובית הקפה שהתנדבת בו לפני הגיוס. קל היה להבין למה נהנת שם כל כך. אוירה יעלית מרעננת וכיפית.
אבל בדרך חזור כשכולם נרדמים בנסיעה הביתה, אני עדיין מחפש אותך במראה האחורית. נשארת ערה אחרונה, מקשיבה למוסיקה שלך באוזניות הלבנות הקטנות, ומחייכת אלי כשהמבטים נפגשים במראה.
יעלי, אני מתגעגע מאוד.
אבוש
ושוב שבת… שוב את לא כאן…
ושוב אבוש מתגעגע
יעלי כבר 158 שבתות
————
הלכנו אל יעלי ומצאנו שם את כל מה שהנחתם עבורה. ליקטנו את זה אלינו: מכתבים, ציור של כדן,עציצים, צבים, כדורים, פרחים,פרפר מלגו, אבנים מצויירות, אבנים מהשטח, אבנים רקומות. קראנו הכל והבנו, שוב, כמה אתם מחוברים אליה. תודה על זה. by @beshvil.yael

אנחנו עוד מנסים לעכל את מה שקרה כאן אתמול. את כמות האנשים שאוהבים את יעל ומחוברים אליה, ואת כמות העזרה שאנחנו קיבלנו מהחברים שלנו. עד שנתאושש טיפה, מצרפת את המילים שכתבתי ליעל, אחרי שעמדתי מול כולם והקראתי את הספר שכל כך אהבת כילדה- הבית של יעל. הספר מקבל משמעויות אחרות לגמרי.

את הפוסט המלא ניתן לקרוא בפייסבוק:
https://www.facebook.com/share/p/16F1o81GeUE/?mibextid=wwXIfr by @beshvil.yael

לזכר סמל יעל לייבושור ז״ל by @beshvil.yael

️
יעל לייבושור 🕯️

ממושב גיאה, בת 20 בנופלה.

בתם של גילי וחגי. אחות בכורה לעידו ותמר.

יעל שירתה כתצפיתנית בגדוד 414 של חיל הגנת הגבולות, בחמ״ל מוצב נחל עוז. בבוקר השביעי באוקטובר הייתה במשמרת בעמדת התצפית שאחראית על השטח הקרוב למוצב ולקיבוץ. מהרגעים הראשונים של המתקפה זיהתה את הפגיעה בגדר ואת חדירת המחבלים והחלה לדווח בקור רוח ובדיוק על מספרם, מיקומם וכיווני ההתקדמות שלהם. גם כשהמחבלים כבר חדרו לתוך המוצב, יעל המשיכה לשבת בעמדתה ולהעביר לכוחות מידע חיוני. היא המשיכה לדווח עד הרגעים האחרונים ונפלה בקרב בחמ״ל. לאחר מותה הועלתה לדרגת סמל והובאה למנוחות במושב גיאה.

קרוביה כותבים:

״יעל הייתה שקטה וחזקה, רגישה, חכמה, צנועה ומלאת אהבה לאנשים. משפחתה מספרת שהיה בה מעט מאוד אגו, ולכן אנשים הרגישו לצידה חופשיים להיות בדיוק מי שהם. היא הייתה שותפת סוד אמיתית, הקשיבה מתוך עניין ואכפתיות עמוקה וידעה ליצור חברויות חזקות בכל מקום שאליו הגיעה. על מצבתה נכתבו המילים שמסכמות אותה היטב: ״אוהבת אדם, נושמת מדבר, רוקמת חברויות, אהובת כולנו״.

יעל אהבה במיוחד את המדבר, הטיולים וההדרכה. לפני הצבא עשתה שנת שירות בבית ספר שדה הר הנגב של החברה להגנת הטבע, ותכננה אחרי השירות לעשות את שביל ישראל ולגור תקופה בערבה. לצד האהבה לטבע הייתה בה גם נפש יצירתית ועדינה: היא רקדה פלמנקו במשך שנים ואהבה מאוד לרקום. היא הייתה לוקחת איתה את הרקמה לכל מקום ומכינה לחבריה מתנות אישיות בעבודת יד — סימניות, תגים, חולצות וחוגרים. בני משפחתה מתארים אותה כמי שלא רק רקמה בחוטים, אלא ״רקמה חברויות״ — אדם שידע לחבר בין אנשים, לראות אותם באמת ולהוציא מהם את הגרסה הטובה ביותר של עצמם.

יהי זכרה ברוך🥀 by @beshvil.yael

אחרי.
ואחרי שפורקו הסוכות,
וכבו הגרילנדות
וקופלו השולחנות
ונערמו חזרה הכיסאות
כי הגיע אחרי החגים,
זה קורה שוב. רק אחרת.
הכי אחרת שאפשר.
רק הבדל של יום בין חפצים של סוכות לחפצים של אזכרות.
מתחילת השבוע
שוב נפתחים ברחבי הארץ שולחנות בבתים
ושוב מפוזרים כיסאות לבנים
ושוב מופעלים מייחמים
ושוב נדלקות גרילנדות בחצרות.
מי ידע שגרילנדות יכולות להיות עצובות.
זמן אזכרות.
——
אצלנו אתמול בגינה. אבא יחד עם חבר מכין גרילנדה לאזכרה של הבת שלו. פחות by @beshvil.yael