Instagram story viewer> @blackparadeil> Posts

Black Parade Israel

@blackparadeil

2.3K

followers

485

following

Israel's Emo & Pop Punk party line and radio show! Every Sunday, Radio Ze Rock
Next: MCR Night: 20 years to "The Black Parade"
👇Everything's here

POSTS STORIES REELS TAGGED

"Now come on, come all to this tragic affair".... 💀🖤🥁

אלבום אחד. להקה אחת. ליין אחד שנולד בזכותו וסיפק עשרות ערבים בלתי נשכחים. "The Black Parade" של My Chemical Romance חוגג 20 שנה ואנחנו נציין זאת בערב בלתי נשכח.

אז מה יקרה שם? נשמע את האלבום יחד במלואו, מתחילתו ועד סופו, בסביבות השעה 22:00 בערב שכל כולו 100% מיי כמ, יחד עם כל שאר האלבומים, הלהיטים, השירים הפחות המוכרים והבי-סיידס - אז תעברו על הדיסקוגרפיה במלואה לחוויה מיטבית!

אנו מזמינים את כל מעריצי וחובבי הלהקה, בין אם בעבר ובין אם בהווה, להיות חלק מערב אייקוני ומרגש שלא יחזור שוב. הערב יקושט, ימותג ויהיה מלא בדברים שקשורים ל-MCR - צפו להפתעות!

דלתות ב-21:00

על העמדה, מתכנית הרדיו של Black Parade ברדיו זה רוק ומה-Emo Night באוזן: DJ Matan Bechor

צלמת העל Shelly Brailovski תהיה שם כדי לתעד את הקסם 📸

18+
קישור לכרטיסים בסטורי ובביו taken in Ozen - אוזן by @blackparadeil

470

23

a month ago

בעוד 4 ימים כולנו נהיה באוזן ונציין 20 שנה ל-"The Black Parade", נמשיך להתכונן עם כל שירי האלבום מהאחרון לראשון, והערב:

4# - The Sharpest Lives 🥃

האם יצא לכם פעם לחוות לילה שיצא משליטה? ג'רארד ויי חווה כמה כאלה בחייו, והחליט לכתוב על זה שיר. הוא לקח הרס עצמי, אלכוהול, תשוקה, החלטות גרועות, ובעיקר אדם שמנסה להסביר שהוא בסדר (למרות שברור לחלוטין שהוא לא), והוציא מזה את אחד מהשירים הכי ממכרים ומרשימים של האלבום. מעבר לדמותו של הפציינט, שכביכול שרה את השיר, זהו גם שיר אישי עבור ג'רארד המנסה להמחיש את הפער שבין כמה זוהר הכל נראה מבחוץ, לבין המחיר שמשלמים עמוק מבפנים.

הגיטריסט ריי טורו שיתף שכבר בדמו הראשון של השיר, הפתיחה האייקונית בה ג'רארד כמעט ויורק את המילים נבנתה באומנות. בצפיפות, בלי יכולת לקחת הרבה אוויר, עם ליווי מוזיקלי מאופק יחסית. ואז מגיע הפזמון ההמנוני, והכל נפתח למין מעבר של וידוי אישי שנותן תחושת התפרצות, ממש כמו האדם השקט ששותה בלי הפסקה על הבר, עד שמגיע הרגע בו הוא "מאבד את זה".

לתוך כל הבלגן הזה שילב ג'רארד גם את סיפור האהבה הטרגי של רומיאו ויוליה, רק שאצלו היה גם פגיון והמון דם באווירה לילית מסוכנת. הקונספט הבסיסי של לשלב את עולמו של שייקספיר ברוק אנד רול, ועוד בשיר בו מרגיש ששייקספיר נכנס לבר ומישהו שפך לו משקה על החולצה ולכלך אותה, הוא שהופך את השיר הזה לכל כך מיוחד ויוצא דופן בדיסקוגרפיה של MCR.

כפי ששמו מרמז, השיר מדבר על יכולתו של האדם (או רצונו) למשוך את החיים שלו עד לקצה. אבל אל לנו לטעות, השיר משלב גם את אותה תחושת עייפות מהחיים ומאורח החיים הקיצוני, והקריאה לעזרה והרצון שמישהו יוכל לסייע לאותו אדם לעצור ואולי לנהל חיים רגועים ו-"נורמליים" יותר. זהו אמנם שיר מסיבה כיפי ופרוע, אבל אם תקשיבו טוב למילים, תבינו שהדובר רק רוצה ללכת הביתה. by @blackparadeil

49

0

12 hours ago

חמישה ימים ל-20 שנה ל-"The Black Parade". הערב, זה תורו של שיר אחד, יחיד ומיוחד:

5# - Welcome to the Black Parade 🖤

סול. תו אחד בפסנתר (או G Note, החלטה שלכם). ככה זה התחיל עבור כולנו. ואז, בלי שום הכנה מוקדמת, כנראה שאם אתם קוראים את השורות הללו, החיים שלכם כבר לא היו אותו דבר. זהו שיר המתחיל עם זיכרון ילדות של ילד, שאביו לקח אותו לראות מצעד בעיר. משם הוא גודל וצומח להמנון עצום של דור שלם, המנון על זיכרון, אובדן, ובעיקר - על הכוח להמשיך.

ברעיון הבסיסי ביותר שמאחורי האלבום The Black Parade, סיפר ג'רארד ויי שהמוות מופיע תחילה בפני הפציינט בדמות זיכרון משמעותי מחייו. כך הופך מצעד מהילדות לדרכו של הפציינט אל העולם הבא, מוקף בתהלוכה המלווה אותו אל הלא-נודע. אותה תהלוכה עזרה לג'רארד לייצר את האתוס המקיף את האלבום, את התלבושות, את הדמויות, את הסיפור כולו.

אבל השיר הזה לא נולד ויצא מהתנור מוכן כפי שאתם מכירים אותו היום. הלהקה הודתה שהיא החלה לעבוד על גרסאות מוקדמות שלו עוד לפני שהוציאה את אלבומה הראשון. אותן גרסאות נשמעות שונה מאוד, כמובן, ממה שאנחנו מכירים. MCR הרגישו שיש פה משהו ענק, אבל בכל פעם שחזרו לשיר הזה, לא הצליחו "לפצח" אותו ולממש את מלוא הפוטנציאל שיש לו.

גרסת הדמו הקרובה ביותר, ששוחררה במהדורת העשור של האלבום והיממה מעריצים רבים, היא The Five of Us Are Dying, גרסה שאולי מרגישה ברובה כמו גרסת דמו ישירה לגרסה הסופית, אבל היא חסרה משהו שאולי לא ניתן להסביר במילים, משהו שלקח את אותו שיר שהיה עוד שיר בקטלוג של MCR, להמנון הרשמי של דור ה-"אימו" (אפילו זכה במקום הראשון של שיר הרוק הטוב של שנות ה-2000 בגלגלצ!).

פסנתר בודד, ג'רארד ויי, מארש, פיצוץ, להקה שכל חבריה מביאים את יכולותיהם המוזיקליות לקצה, וכמובן שאי אפשר בלי עליית סולם קתרטית. חמש דקות וקצת, בהן להקת רוק אחת הביאה לנו את כל מה שהיה לה לתת, והביאה לכולנו שיר (וקליפ, וואו, איזה קליפ!) שהולך ללוות אותנו לכל החיים.

זה, כמובן, יהיה רגע השיא שלנו ביום חמישי הקרוב, בו נחגוג יחד 20 שנה לאלבום באוזן ונשמע אותו במלואו. זה רגע השיא בכל אירוע שלנו, מן הסתם. אז תכינו את מיתרי הקול למה שיקרה שם. by @blackparadeil

49

0

2 days ago

סופרים פחות משבוע לערב המיוחד שלנו באוזן לכבוד 20 שנה ל-"The Black Parade",
וממשיכים להתמקד בכל שירי האלבום:

6# - I Don't Love You 💔

"זה השיר הכי לא-נעים שכתבתי אי פעם", שיתף ג'רארד ויי. ובכן, לא פשוט לכתוב שיר פרידה. הוא נפתח עם גיטרה נקייה, רגועה יחסית, אבל הקול של ג'רארד הולך ומתחזק, מתעצם, לפעמים ממש צורח, עד שמגיע פזמון עוצמתי בו כל הרגש יוצא החוצה. בין כל האתוס, הדמויות, המוות והתיאטרון של The Black Parade, כאן MCR מזכירים לנו שלפעמים מספיק שרק אדם אחד יפסיק לאהוב אותך כדי להרגיש שהעולם נגמר.

השיר, שיצא בתור הסינגל השלישי מהאלבום (והמדינה בה הגיע למקום הגבוה ביותר במצעדים השבועיים היא, תאמינו או לא - ישראל! עם מקום שני במצעד של גלגלצ, שעד היום מאוד אוהבים את השיר), החל להתגבש עוד בתקופת Three Cheers for Sweet Revenge. הדמו הראשון שלו הוקלט באולפן מאולתר באוטובוס הופעות, ומשם המשיך לעבודה על האלבום הבא.

הקליפ בוים באופן מכוון בשחור-לבן על ידי מארק ווב. הוא מתאר זוג שאהבתו מתפרקת, וכלי נגינה שמתפוצצים בזמן שחברי הלהקה מנגנים עליהם. רמת הווליום ירדה ביחס לסינגלים הראשונים, אבל אין ספק שהדרמה נשארה. דרמה הייתה גם מאחורי הקלעים, שכן במקור קראו לשיר I Don't Love You Like I Did. בהצבעה פנימית, 3 חברי להקה החליטו לקצרו לשם שאנחנו מכירים היום.

עובדת בונוס משעשעת: בשנה שעברה, 2025, תחנת הרדיו הגדולה ביותר במלזיה "גילתה" את השיר הזה והחליטה שהיא ממש, אבל ממש אוהבת אותו. היא השמיעה אותו בלי הפסקה והפכה אותו ללהיט ענק שהגיע עד למקום החמישי במצעד הבינלאומי השנתי. מלזים רבים, שלא שמעו לפני כן על MCR, גילו את הלהקה. והתוצאה? בנובמבר הלהקה תופיע ב-2 הופעות ענק בבירה קואלה לומפור. by @blackparadeil

63

0

3 days ago

שבוע בול לחגיגות ה-20 ל-"The Black Parade" שלנו באוזן! ממשיכים לספור לאחור את שירי האלבום, והערב:

7# - House of Wolves 🐺

באחד מהראיונות שקיים לאחר צאת האלבום, סיפר הגיטריסט ריי טורו שהוא ניסה לדמיין איזו מוזיקה שומעים במועדוני הלילה בגיהינום. הוא חשב על מלודיה של גיטרות מלוכלכות, קצב אגרסיבי, ריקודי ומתנדנד. לכל זה הוסיף ג'רארד ויי במילים את מה שהוא תיאר כאנשים נוראיים שנהנים מפעילויות אסורות, יחד עם כאלו שבוכים בזמן שהם מתוודים על חטאיהם וכמובן הפחד הגדול מהעונש וממה שמחכה אחרי המוות. ככה נולד אחד השירים האנרגטיים והכיפיים ביותר באלבום.

השראה משונה מאחורי השיר ומאחורי שמו הגיעה מהסרטון המוזיקלי המצויר Three Little Bops של לוני טונס משנת 1957. בסרטון נראים שלושה חזירונים מנגנים ג'אז, וברגע שמגיע זאב המנסה להצטרף אליהם בנגינת חצוצרה, הם מבינים שהוא נגן נורא ומסלקים אותו שוב ושוב. הניסיון שלו לנקום בהם מסתיים בירידה לגיהינום, שם, סוף-סוף, למרבה האירוניה, הוא לומד לנגן כמו שצריך.

החיבור בין ג'אז, אש, זאבים וחטאים יוצר כאן שיר בעל אווירה ייחודית: משהו שנע בין הופעת רוק לסרטון מצויר, ואת כל זה אנחנו מוצאים בדיוק במרכזו (זו נקודת האמצע המדויקת, השיר השביעי מתוך 14) של האלבום קונספט הנוגע לחוויותיו של אדם גוסס. במהדורת העשור של האלבום, Living with Ghosts, נחשפנו לכך שלשיר הזה היו שתי גרסאות דמו בהן תוכלו לשמוע שהלהקה עבדה המון עד שהגיעה לתוצר הסופי והנהדר. by @blackparadeil

52

0

3 days ago

סופרים לאחור את כל שירי "The Black Parade", והערב, אולי המרגש ביותר:

8# - Cancer ❤️

בתוך כל תיאטרון הרוק האפי המופרע שנקרא The Black Parade, מגיח לפתע בטראק השמיני שיר שמצמצם הכל לפסנתר אחד, ולסיפורו של אדם חולה החושב על האנשים שהוא עומד להשאיר מאחור. המילים עושות דבר שלא ממש שמעתם במוזיקת המיינסטרים של לפני 20 שנה: תיאורים גרפיים, גופניים ויומיומיים של מחלת הסרטן, דוגמת שפתיים יבשות, שיער נושר והקריסה הנפשית.

אף אחד לא נשאר אז, וגם לא יכול להישאר היום, אדיש לשיר יוצא הדופן הזה. ג'רארד ויי סיפר שרצה לכתוב את השיר האפל ביותר שהוא יכול. הוא בחר לכתוב על מחלת הסרטן באופן ישיר, בוטה, בלי להסתיר אותה מאחורי שפה מפוארת או דימויים כאלה ואחרים. בתוך אלבום שעוסק כל כך הרבה במוות, ייתכן שזה הרגע בו המאזינים באמת מרגישים אותו הולך ומגיע אל הפציינט.

והנה פרט מפתיע: את הפסנתר מנגן לא אחד מחברי הלהקה, אלא המפיק של האלבום רוב קוואלו. הכתיבה המשותפת של רוב וג'רארד על הפסנתר ארכה, בערך, שמונה דקות. לג'רארד כבר היו המילים, הוא שר, והסביר לקוואלו איזה אקורדים הוא רוצה לשמוע. האחרון ניגן, השיר התגבש כמעט באופן מיידי וכעבור כחצי שעה, עם הגעת טכנאי ההקלטות, הוא הוקלט ונשמר.

ב-2016, במסגרת אלבום המחווה של Rock Sound לציון עשור לאלבום, Twenty One Pilots הקליטו גרסה משלהם, מאוד מיוחדת, ל-Cancer. הגרסה החדשה חשפה את השיר, את האלבום ואת MCR לקהל צעיר, ובדיעבד, גרמה גם למעריצים הוותיקים יותר להבין שמדובר בקטע מוזיקלי יוצא דופן שייתכן ויחיה שנים רבות ויזכה לוויראציות מגוונות. by @blackparadeil

60

5

5 days ago

בעוד 9 ימים נציין יחד 20 שנה ל-"The Black Parade", טיימינג מושלם לצלול לטראק מספר 9, אחד מהאייקוניים ביותר באלבום:

9# - Mama 👩‍🍼🗡️

מלחמה, אשמה, יחסים קשים עם אמא וקברט מצמרר. Mama הוא, ככל הנראה, הרגע הביזארי והתיאטרלי ביותר באלבום: ג'רארד ויי הופך לחייל הכותב הביתה מכתב מהגיהינום, בזמן שהמוזיקה המתנגנת נעה בין פולקה מקפיצה, פזמון ממכר, גיטרות כבדות וסיום שנותן וייב של חבורת שיכורים החוגגים בבר את סופו של העולם.

ואז נכנסת לייזה מינלי. אגדת הבמה והקולנוע, היא הקול הנשי המגיח לקראת סוף השיר המייצג את "אמא מלחמה" - Mother War. אחד מהדמויות המרכזיות בסיפור של האלבום והפציינט. ג'רארד שיתף שהוא חיפש קול שיענה לחייל: דמות אימהית, מישהי שעברה הרבה בחיים ושמגיעה מעולם התיאטרון. מינלי עלתה לו ראשונה לראש, ואיכשהו, הוא השיג אותה.

לייזה עצמה שיתפה שלפחות מהצד שלה, לא היה צורך רב בשכנוע: היא הודתה שהסכימה מיד, ושלאחר שהבינה את סיפורו ומשמעותו של השיר ואת הנכונות של הלהקה לקחת סיכונים ולעשות משהו שונה בתכלית ובלתי צפוי בעליל, הביאה את ברודוויי לאלבום של החברה מניו ג'רזי. שווה להדגיש שהיא לא האורחת היחידה - בקולות רקע נוספים בשיר תשמעו את אמא של פרנק איירו, כמו גם את ההורים של ג'רארד ומייקי ויי.

ב-22.10 באוזן לא רק שנשמע את Mama כמובן, אלא לראשונה גם נשמע אותו בגרסת ה-"Dagger" המוארכת שלו, הכוללת חלק נוסף ומסקרן לשיר. הביאו את הפגיונות! by @blackparadeil

59

2

6 days ago

נותרו 10 שירים אחרונים לעבור עליהם ב-"The Black Parade", והערב, לא להירדם:

10# - Sleep 😴

אחד מהרגעים החזקים ביותר של באלבום. שיר שנשמע כאילו יצא מפס-קול של שובר קופות הוליוודי. הוא נפתח עם קולו המעוות של ג'רארד ויי עצמו, בהקלטות אמיתיות בהן תיאר לפסיכולוגית שלו את סיוטי הלילה אותן חווה בזמן שהלהקה שהתה באחוזת Paramour שבלוס אנג'לס לצורך העבודה על האלבום. הוא תיאר תחושת מחנק, להבות, ומראות של מוות.

אותן הקלטות מצאו את דרכן לתוך השיר והפכו את הסיוט לחלק בלתי נפרד מהצליל שלו. לאחוזה היה מוניטין של מקום רדוף, וחברי הלהקה סיפרו על חוויות משונות שעברו שם. גם המתופף בוב ברייר סיפר שהאווירה נעשתה כל כך מטרידה, שהם עזבו מוקדם מהמתוכנן. רוחות רפאים או לא, שקט נפשי כנראה שהחבורה לא מצאה שם.

מבחינה מוזיקלית, Sleep הולך ונבנה מפסנתר כבד ואווירה מאיימת אל תוך גיטרות עוצמתיות, שכבות רבות של קולות ועד לפיצוץ רגשי של צרחות קשות, מלאות כאב ואימה (WAKE UP!), בסיומו. הוא דן בעיקר בתחושות האשמה, הפחד והניסיון לברוח מן המציאות למצב של שינה של דמות הפציינט, שניכר כי כבר מקבל באדישות את גורלו והמעשים הנוראיים שעשה בחייו.

בהופעות שלהם בשנים האחרונות, מנגנים MCR קטע אינסטרומנטלי בשם "The Big Sky" לפני Sleep. סוג של קטע קישור שג'רארד הודה שנכתב במקור עוד בתקופת The Black Parade, אך הלהקה הרגישה שהפכה את השיר לארוך מדי עבור האלבום. את אותו קטע נשמע יחד באוזן ב-22.10, לראשונה במסיבות שלנו, כשנאזין יחד לאלבום במלואו. by @blackparadeil

40

0

7 days ago

סופרים לאחור לחגיגות ה-20 עם כל שירי The Black Parade, והיום:

11# - Teenagers 🧒👧

זה התחיל ברכבת התחתית בניו יורק. ג'רארד ויי, דווקא האיש שכל כך הרבה מתבגרים מצאו במוזיקה שלו ובלהקה שלו בית ונחמה, מצא עצמו נכנס להתקף חרדה משום שהיה מוקף בתיכוניסטים רועשים. לפתע הוא הרגיש מבוגר, מנותק ולחוץ. הנעורים שלהם היו זרים לו. אחרים היו יורדים מהנסיעה הזאת עם כאב ראש. ג'רארד ירד עם אחד מהלהיטים הגדולים של MCR.

עם ריף גיטרה מקפיץ, פזמון מדבק ורגעי SING ALONG לכל אורכו, קל לפספס שזה שיר עם תוכן מאוד קודר. מתחת לקרקע ה-"כיפית", הוא דן באלימות, ניכור, לחץ להשתלב וב-"קליקות" שמפתחים בני הנוער בשנות נעוריהם (ובעיקר באלו שנותרים מחוץ לאותן "חבורות"). ג'רארד הסביר מאוחר יותר שהעלייה במקרי האלימות בבתי הספר בארה"ב גם היוותה השראה מרכזית לכתיבת השיר.

הקליפ, כמובן, צולם בבית ספר: אולם ספורט, מעודדות במסכות גז (כקריצה ל-Mother War, מהדמויות המרכזיות באתוס של The Black Parade כי למרות הכל, השיר הזה הוא עדיין חלק מאלבום בעל קונספט ייחודי) וקהל שמסתער על הלהקה באלימות. יש מי שהקליפ הזכיר להם את The Wall של פינק פלויד, במה שהרגיש כמחווה מכוונת.

הסינגל הרביעי והאחרון מהאלבום, שבזמן אמת זכה להצלחה המועטה ביותר מכלל הסינגלים, דווקא הפך בשנים האחרונות, הודות לאפליקציות דוגמת טיק-טוק ולדור הצעיר שגילה את הלהקה, לאחד מהשירים האהובים והמוכרים ביותר של הלהקה: בספוטיפיי, זהו השיר עם מספר ההאזנות הגדול ביותר של MCR! by @blackparadeil

47

0

8 days ago

מתקרבים לחגיגות ה-20 ל-"The Black Parade" וממשיכים לספור לאחור את כל שירי האלבום. והערב:

12# - Disenchanted 🥀

שיר אקוסטי של MCR? לא משהו שהמעריצים היו רגילים אליו. זהו הרגע ב-The Black Parade שבו דמותו של הפציינט עוצרת, מביטה לאחור, מסכמת את חייה ושואלת: אלו באמת היו החיים שלי? השיר מייצג את הפער שבין ההבטחות והציפיות הגדולות שהיו לפציינט בנוגע לחייו, לבין מה שקרה בפועל. את חייו, כך הוא מבין במבט לאחור, הוא העביר בפועל בהמתנה אחת מובהקת לאשפוז ולמוות.

זהו אחד מהשירים המוקדמים ביותר שנכתבו לאלבום. הוא נוגן לראשונה בתקופת סיבוב ההופעות של Three Cheers for Sweet Revenge, ובהופעות הלהקה הכריזה שקוראים לו Shut Up and Play. בעבודה על האלבום הוא עבר שכתוב מילים משמעותי, וכמעט ונשאר בחוץ. מי שנלחם להשאיר אותו היה מייקי ויי, שעל פי האגדה, לחש לחברי הלהקה באוזן את שם שיר בזמן שישנו בלילה! עד היום הוא לא מתבייש להגיד שמדובר באחד מהשירים הכי טובים של הלהקה לדעתו. תודה מייקי!

למרות הפתיחה העדינה של השיר, מדובר בבלדת רוק עוצמתית שיודעת לגדול. היא מתחילה בקטן, מתרחבת לפזמון שממלא את החדר, ובסוף חוזרת אל הגיטרה האקוסטית. במשך השנים הפך השיר, למרות שלא יצא כסינגל, לאחד מהאהובים ביותר על מעריצי הלהקה. הייחוד שלו הוא שמדובר באחד מהשירים ה-"שקטים" היחידים של MCR. גם אצלנו, ב-22.10 באוזן, תוכלו להרגיש כמה הוא מיוחד. by @blackparadeil

85

4

9 days ago

עשרים שנה ל-The Black Parade, סופרים לאחור:

13# - Famous Last Words 🔥

אלבום שלם שעוסק בנושאים דוגמת מוות, פרידות ופחדים מהנודע והלא-נודע, ננעל עם שיר שעל אף כל זאת, מסרב להרים ידיים: Famous Last Words - הסיום הגדול של The Black Parade. המנון אפי שעוסק בכוח להמשיך לחיות גם כשהכל מרגיש כאילו הוא מתפרק. מסוג השירים שאי אפשר באמת לשיר בלי לצרוח את המילים הכי חזק שרק אפשר.

מאחורי השיר, שיצא בתור הסינגל השני מהאלבום והצליח מאוד (גם בארץ, אגב: מקום ראשון במצעד השבועי של גלגלצ למשך 3 שבועות!), עומדת התקופה הקשה שעברה על מייקי ויי במהלך העבודה על האלבום. בעת שעזב זמנית כדי לקבל עזרה נפשית, הדאגה של ג'רארד לאחיו הולידה להיט שברקע שלו ישנו מסר של הישרדות ותקווה מאח בכור לאחיו הצעיר.

אגב, אותו פזמון ענק שכולנו מכירים היום, שונה לחלוטין בהפסקת אוכל רנדומלית: בזמן שכל חברי הלהקה פרט לג'רארד יצאו לאכול, ג'רארד נשאר עם טכנאי ההקלטות והרגיש שהפזמון לא מספיק טוב. ברגע שחזרה הלהקה לאולפן, היא גילתה שהשניים שינו לחלוטין את השיר והפכו אותו ללהיט האדיר שמתאים לנעול את אחד מהאלבומים הגדולים בהיסטוריה של הרוק.

אה, וכמובן, הקליפ. הוא צולם מיד לאחר שצולם הקליפ של Welcome to the Black Parade - אותו סט, אותו במאי (סם באייר). האש שם הייתה אמיתית לחלוטין, וגם המחיר: בטייק האחרון המתופף בוב ברייר הרגיש את הלהבות צמודות לגבו, אבל רק עם רגע הישמע ה-"קאט" הרגיש שהחום המיס לחלוטין את רגלו. הוא סבל מכוויות מדרגה שלישית שהובילו לדחייה של מספר הופעות שהיו מתוכננות בסמוך לצילום הקליפ. by @blackparadeil

72

3

10 days ago

בדיוק בעוד שבועיים מהיום, ב-22.10, נציין יחד באוזן בערב חד-פעמי ושלא יישכח 20 שנה ל-The Black Parade. עד שזה יקרה, אנחנו נעלה כאן בכל יום פוסט שיוקדש לשיר אחד מהאלבום - מהסוף להתחלה. אז בואו נתחיל עם השיר שמגיע אחרי שחושבים שהאלבום כבר נגמר...

14# - Blood🩸

השיר הסודי שסוגר את האלבום, מתחבא בטראק ה-14 ומתחיל רק כעבור דקה וחצי של דממה מוחלטת. למי שהמתינו בסבלנות אי שם לפני 20 שנה בגרסת ה-CD, חיכתה חתיכת הפתעה קטנה ומופרעת: פסנתר עליז, ג'רארד תיאטרלי מתמיד ודם. המון דם. גלונים, אם נדייק. MCR החליטו לנעול את האלבום עם קריצה וחיוך מטריד, עם שיר של פחות מדקה וחצי שהושפע מהסרט "התפוז המכני". ואפילו יצא לו קליפ! שצולם ממש "על הדרך", ברגע של זרימה על הסט של הקליפ של Teenagers.

מסורת קטנה שהתפתחה בשנים האחרונות אצלנו ב-Emo Nights היא לנעול את הלילה רשמית, אחרי שהשיר האחרון נגמר ולפעמים האורות כבר נדלקים והקיפולים מתחילים, עם Blood. בעוד שבועיים הוא יהיה חלק מההשמעה המלאה של The Black Parade, ברגע שיאפשר לנו לשחרר את כל הטירוף של האזנה מלאה וישירה לאלבום הזה עם רגע קטן של פאן. by @blackparadeil

81

0

11 days ago