Instagram story viewer> @danielcohen1991> Posts

danielcohen1991

@danielcohen1991

1.8K

followers

382

following

✨Healer ✨
חוקרת תודעה, אנרגיה ואת הדבר הזה שנקרא להיות בת אדם.
יודעת לעוף, ויודעת גם לחזור לקרקע 🧚🏻
מטפלת רגשית, תודעתית ואנרגטית 🦋
אני גם וגם וגם.

POSTS STORIES REELS TAGGED

אז… יש לכם עט?

גם אם לא, אפשר לקחת אחד בכל רגע.

בא לכם טוויסט? לעוף? להתאהב? לשנות כיוון?
תכתבו את הסצנה. תאמינו בה. תראו אותה קורית.

רק אל תהיו גרידים.
תשאירו למפיק קצת מקום להפתיע אתכם.

ותזכרו שהקסם קורה בדיוק שם.

בין מה שאתם מעזים לכתוב,
לבין מה שהחיים כותבים לכם בחזרה ✨ taken in Tel Aviv, Israel by @danielcohen1991

82

30

2 months ago

כשהתחלתי ללמוד הילינג (טיפול אנרגטי) ולהיכנס לעולמות הטיפול והליווי, הייתי במקום אחר.

האמנתי שהייעוד שלי הוא לעזור לאנשים להתעורר וללכת בדרך הרוחנית. וזה באמת מה שעשיתי.
אנשים הגיעו אליי כדי שאעזור להם לעוף ולהתחבר לרוח.

עם הזמן השתניתי, וגם הדרך שבה אני מלווה אנשים השתנתה. אבל דבר אחד נשאר לאורך כל הדרך: השפה שלי.

שפת האנרגיה.

היום אני פחות מחוברת למילה ״ייעוד״.
אני מרגישה שהיא מצמצמת את מי שאני.

אבל אני כן יודעת שאחת המתנות שלי היא להנגיש ולקרקע את מה שלמדתי וחקרתי על אנרגיה, גם דרך המדע וגם דרך הרוח, ולחבר את זה לחיים עצמם.

במיוחד בתקופות של שינוי. כשמשהו משתנה בקריירה, בזוגיות או בחיים החברתיים, גם האנרגיה שלנו מתחלקת אחרת.

דברים שפעם זרמו מתחילים לדרוש יותר.
לפעמים אנחנו עדיין משקיעים אנרגיה בכיוון הישן, ולא ברור איפה כדאי להשקיע אותה עכשיו.

אז כן, גם אני משנה כיוון :)
או יותר נכון, מדייקת את הכיוון שלי.

אני משיקה את ״משנה כיוון״: ליווי אנרגטי ממוקד של 4 מפגשים סביב שינוי אחד שאתם עוברים.
נבדוק לאן האנרגיה שלכם הולכת, מה עוד מושקע בכיוון הקודם ואיפה כדאי להשקיע אותה עכשיו.

אז אם אתם בתקופה כזו, או מכירים מישהו שזה יכול להתאים לו, תגיבו כאן ״שינוי״ או שלחו לי הודעה ובואו נדבר 🩷

#שינוי #שינויקריירה #תהליך #התפתחותאישית taken in Tel Aviv, Israel by @danielcohen1991

16

12

17 days ago

כשהתחלתי את מסע ההתפתחות שלי לפני כמה שנים, ניסיתי להתכחש לקולות שחיו לי בראש ואפילו להילחם בהם.

בילדה הקטנה והרגישה שרק רוצה שיראו אותה.
במורדת שהולכת נגד הזרם.
בקורבנית שחיה בלופ של סיפור חייה ותוהה למה כל זה מגיע לה.
במתפתחת, שבדיוק נולדה ורצתה כל כך להתעלות מעל הילדה הקטנה, המורדת והקורבנית.
ובמתבוננת, שאפשר לקרוא לה גם המודעות, שמביטה בעצמה בכל הווריאציות האלה.

לקח לי הרבה זמן להבין שלכולן יש מקום בתוכי, אבל אף אחת מהן היא לא אני. כל אחת מהן היא ייצוג אחר שלי, ואני הבעלים היחידה והבלעדית של ה״אני, עצמי ואנוכי״ הזה.

אני בוחרת איזה גודל של דירה לתת לכל אחת בתוכי.
אני בוחרת למי לתת במה, וכמה להתייחס לדרמות שהן מייצרות כשהן לא מרוצות.
ואני בוחרת גם מתי להגיד להן שאת המזגן הזה הן צריכות לתקן בעצמן. כי עם כל הכבוד, זה לא בחוזה שלנו.

והן באמת אחלה דיירות. ואחלה ייצוגים. למדתי לאהוב ולקבל אותן.
אבל הלו, בואו לא נשכח שהן בסך הכול דיירות.

את הבניין הזה, שהוא אני, בניתי בכוחות עצמי.
ואני הבעלים שלו. האחת, היחידה והבלעדית.

את הטקסט הזה כתבתי לפני שבוע, במהלך כתיבת מלאכה בשיעור ימימה, בעקבות אסיפת דיירות דחופה שבה הדיירות שכחו קצת את מקומן.

אז אם זה לא היה ברור עד כאן, הסרטון הזה נוצר כדי להזכיר להן, לכם ולי:

אני היא בעלת הבניין 🏠 taken in Tel Aviv, Israel by @danielcohen1991

61

26

24 days ago

לפני בערך שנתיים, כשהייתי בשיאו של מסע ה״התעוררות הרוחנית״ שלי, ניזונתי מאוד מאישורים מהסביבה. בעיקר מזה שלא מעט אנשים נמשכו אליי ורצו משהו מהידע הרוחני שלי.

משכתי אליי אנשים שהיו ממש כמוני: לא מאוזנים, מחפשים מישהו שייתן להם תשובות, יציל אותם וירפא אותם.

הבעיה הייתה שלא שמתי לב כמה אנרגיה המפגשים האלה שואבים ממני. מכל מפגש הייתי יוצאת מותשת, בלי טיפת אנרגיה בגוף.

ועדיין, הרווח שלי בעסקה היה ברור: אני נתתי להם מידע, רוח וכתובת לפנות אליה. החזקתי עבורם את הפרסונה ה״מוארת״ שלי, ובתמורה קיבלתי הזנה לאגו הרוחני שלי ולצורך להרגיש מיוחדת ובעלת משמעות.

את הרווח הזה אני רואה רק היום, בדיעבד.

היום אני פחות צריכה אישורים מבחוץ. אני כבר לא צריכה להרגיש משמעותית דרך זה שאני ״מצילה״ או ״מרפאה״ מישהו. ובעיקר, יש לי גבולות אנרגטיים ורגשיים הרבה יותר ברורים מול העולם.

בכנות, אין לי טיפת האשמה כלפי אלו ששאבו ממני אנרגיה. הם היו לא מאוזנים, בדיוק כמוני.

אני לוקחת אחריות מלאה על הצד שלי בעסקה. אני מבינה שאפשרתי לדינמיקה הזאת להמשיך, כי גם אני ניזונתי ממנה.

גבולות אנרגטיים יכולים להתחיל להיווצר רק כשאנחנו נעשים מודעים לעצמנו ולוקחים אחריות על החלק שלנו.

כל עוד אנחנו ממשיכים להאשים רק את הצד השני שהוא ״שואב״ לנו את האנרגיה, או תוהים ״למה האנשים האלה כל הזמן נדבקים אליי?״, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו שוב באותו לופ, עם אותו taken in Tel Aviv, Israel by @danielcohen1991

24

1

14 days ago

בתחילת התהליך שלי, כל פעם כשהייתי מצליחה לעבור דרך משהו- דפוס / פחד / אמונה מסוימת
הייתי בטוחה שזהו. נרפאתי.
שזה כבר לא יחזור לעולם.

במקרה שלי, זה היה בעיקר סביב תלות.
תלות בחומרים, אישורים מבחוץ, אנשים, גברים, רשתות חברתיות.

אבל החיים כמו החיים
סיפקו לי עוד אתגרים מאותו הסוג שטירגר אותי בעבר והפעיל את מערכת ההישרדות שלי
והראו לי שזה לא עובד ככה.

הפחדים, הדפוסים, הסיפורים, האמונות המגבילות
הם לא כאן כדי ללכת, הם מנגנון הגנה שמלווה אותנו מילדות
וככל שננסה להוקיע אותם מחיינו ולהתנגד להם
כך הם ינכיחו את עצמם יותר.

אז אחרי שקיבלתי את זה
הבנתי שאני צריכה להחליף שאלה
שבמקום לשאול:
״איך אני מפסיקה להיות כזו ומוציאה את זה מהחיים שלי?״
אני מתחילה לשאול:
״איך אני לומדת לקבל ולאהוב את עצמי כמו שאני?״

השאלה הזו הוציאה אותי לשלב חדש במסע שלי.
שלב שבו אספתי המון מודעות, כלים וקבלה.
ובעיקר למדתי איך לנהל את הדפוס הזה.
איך לזהות בזמן אמת, ואפילו רגע לפני שה׳תלות׳ שלי מתחילה.

הפסקתי לנסות להעלים אותה.
והתחלתי לנסות להבין אותה.
ולאט לאט נבנתה אצלי היכולת לחיות בחופש ואהבה מולה.

היום אני מלווה נשים בתהליך ממוקד של 8 מפגשים
איך לשחרר ולנהל את מנגנון התלות, ולהתחבר לשמש הפנימית שלהן.
דרך כלים שלמדתי ואספתי בדרך.

מרגישה את עצמך בין המילים שלי?
שלחי לי הודעה ובואי נתחיל ✨

מקבלת במרכז תל אביב

#תלות #תלותרגשית #תהליך #ריפוי taken in Tel Aviv, Israel by @danielcohen1991

36

11

4 months ago

כן, זה באמת קרה 😂

הייתי אחרי התפטרות, בלי עבודה, ובקושי היה לי כסף לשלם שכר דירה.
אבל הייתי בטוחה שהיקום יספק לי ״שפע״.
בדיעבד אני חושבת שבכלל לא הבנתי מה המשמעות של המילה הזו.

באותה תקופה הרגשתי שגיליתי משהו עצום ומצאתי כל כך הרבה משמעות.
התעוררתי רוחנית, הייתי ״מחוברת״, נתתי כיפים לאלוהים.
הרגשתי שהכול אפשרי.

אז עשיתי מנוי למפעל הפיס.
והייתי בטוחה שאני אזכה.
באמת בטוחה.
כי אם אני מחוברת לשפע, אז ברור שהוא גם יגיע, לא?

ספוילר: לא זכיתי.
כן קיבלתי עוד חיוב של 60 שקלים בחודש, שלא באמת היה לי כסף לשלם.

מצחיק אותי להסתכל על זה היום, ולרגעים גם קצת מכעיס אותי, אבל אני גם מבינה את דניאל של אז.

כל כך האמנתי במה שהרגשתי.
שאני מחוברת גבוה, שאני מחוברת ל״צינור השפע״.
ולקח לי זמן לראות שבתוך כל החיבור הזה, היה גם מעקף.

האמונה שהכסף פשוט יגיע אפשרה לי לדלג על השאלה מה אני עושה עכשיו, כשאין לי עבודה ויש שכר דירה לשלם.

חלק גדול מהדרך שלי מאז היה ללמוד להחזיק גם רוח וגם חומר.
להבין שעבודה וכסף יכולים לשרת את הדרך שלי ואת החלומות שלי.

שאני יכולה להיות מחוברת, להאמין, להרגיש את כל הקסם הזה, וגם לעשות את הפעולות שיאפשרו לי לחיות כאן.
להתקרקע, לעבוד, להתחבר לכסף ממקום בריא, ולבטל את המנוי למפעל הפיס שמבזבז לי כסף במקום להכניס לי :)

כי באותה תקופה הייתי אולי מאוד מחוברת לרוח.
אבל פחות מחוברת לקרקע או לחשבון הבנק שלי.

אם את מכירה את ה� taken in Tel Aviv, Israel by @danielcohen1991

21

8

12 days ago

אני נתקלת המון בקליניקה וגם מחוצה לה באנשים שחווים דחייה מהקרובים אליהם דווקא כשהם בתקופה של שינוי.

גם אני, כאדם שעובר לא מעט שינויים, חוויתי את זה.
והאמת? היו פעמים שנפגעתי עד עמקי נשמתי.

היום אני מבינה שזה לא בהכרח ממקום רע. לפעמים שינויים שאנחנו עוברים מביאים איתם גם שינוי בסביבה. מה שפעם עבד לשני הצדדים, השיח שהיה משותף, הדברים שחיברו בינינו, פתאום פחות מתאימים. וזה בסדר, גם אם זה כואב.

כשאנחנו בתקופה של שינוי, אנחנו בעצמנו לומדים להכיר את עצמנו מחדש. ולא לכולם סביבנו יש את הפניות, הרצון או היכולת ללמוד יחד איתנו את המערכת המשתנה הזו שנקראת ״אנחנו״.

זה לא הופך אותם לאנשים רעים, וזה לא אומר שאנחנו צריכים לחזור להיות מי שהיינו.

תנו מקום לשיחה, להקשבה ולזמן להתרגל. אבל אל תוותרו על עצמכם רק כדי לשמור על מה שהיה.

לא כל מי שיישאר בחיים שלכם ישתנה יחד איתכם. אבל מי שרוצה להישאר קרוב אליכם, צריך להסכים להכיר את מי שאתם הופכים להיות✨ taken in Tel Aviv, Israel by @danielcohen1991

23

7

a month ago

אני מבשלת את רוב האוכל בבית. והאמת שאני גם שוטפת את רוב הכלים.

הרבה פעמים זה מגיע אחרי עצבים, פרצופים והתחשבנויות.
״אני עושה הכל בבית״. משפט שאמרה כל אישה לפחות פעם אחת בחייה.

להגיד לכם את האמת? לאיתמר לוקח לשטוף כלים 20 עד 25 דקות, ולי לוקח 5 דקות.
וכמות האנרגיה שאני מבזבזת על לנסות ״לחנך״ אותו ולהתחשבן איתו גדולה פי 5 מזו שאני מוציאה על הכלים.

ביום כיפור האחרון החלטתי שאני מכינה את האוכל בלי לבקש מאיתמר לעשות כלום. נתתי לו להמשיך את הפאזל שלו עם 4000 החלקים, ואני עמדתי ובישלתי.

פעם ראשונה שיצאו לי קציצות מושלמות. אחת אחת.
אתם יודעים למה?
כי באותו רגע לא התחשבנתי.

נתתי באהבה. מהלב שלי. בחרתי לתת לו ליהנות מהזמן שלו עם עצמו, ואני נהניתי מהזמן שלי עם עצמי. נשבעת שאפילו מלשטוף כלים נהניתי.

האם זה אומר שלעולם לא אתחשבן יותר? חד משמעית לא.
אבל גיליתי לאחרונה שיותר נחמד והרבה פחות דרמטי להתחשבן על החשבון הנוכחי, ולא לחכות לחשבונית של סוף החודש.

לבוא ולהגיד ברגע האמת: ״וואלה, התבאסתי עליך עכשיו. זה גרם לי להרגיש שאתה לא רואה אותי״ מאפשר לצד השני להכיל ולעכל את המידע יותר בקלות. הוא מרגיש פחות מותקף ויותר בתוך מרחב תקשורתי. ובואו, יותר קל להתיחס לסעיף אחד כל פעם מאשר ל70 סעיפים בות אחת.

ותאמינו לי, זה בעיקר יוצא יותר משתלם. פיזית, רגשית ואנרגטית.
תשתמשו בשורש ח.ש.ב בדרך אחרת: במקום להתחשבן על העבר, תעצרו רגע לחשוב בהווה, ותתחשבו בעצמכם שבעתיד.

זה יאפשר לכם לעשות דברים הרבה יותר באהבה בתוך החיים שלכם.
ואז אולי גם לכם יצאו קציצות מושלמות כמו שלי 🍲🫶🏼

#אנרגיה #מערכותיחסים taken in Tel Aviv, Israel by @danielcohen1991

14

3

20 days ago

״הלוואת אנרגיה״ היא לא מושג כלכלי או מדעי. זאת הדרך שלי לתאר משהו שקורה לנו במרחבים קולקטיביים עוצמתיים כמו פסטיבלים ומידברן.

אנחנו נכנסים למרחב שיש בו מוזיקה, תנועה, חופש, יצירה, שייכות והמון אנשים שנמצאים יחד בעוררות גבוהה.

ובתוך המרחב הזה נפתחת לנו פתאום מסגרת אשראי אנרגטית גדולה מהרגיל.

אנחנו מסוגלים לרקוד גם כשאנחנו עייפים, להמשיך להתרגש למרות שכמעט לא ישנו ולהרגיש הרבה יותר פתוחים, חיים ומחוברים מבדרך כלל.

חלק מהאנרגיה הזאת באמת שלנו.

המרחב מאפשר לנו לפגוש חלקים בתוכנו שלא תמיד מקבלים מקום בחיי היום־יום.

אבל חלק ממנה אנחנו לווים מהקולקטיב, ולפעמים גם מהעתיד שלנו.

הבעיה היא שההלוואה הזאת מגיעה עם ריבית משתנה.

גובה הריבית תלוי בתנאים שבהם לקחנו אותה: כמה ישנו, מה אכלנו, כמה מים שתינו, כמה זמן היינו בתוך רעש וגירויים, כמה הקשבנו לגוף והאם השתמשנו בחומרים כדי להגדיל עוד יותר את מסגרת האשראי.

במהלך הפסטיבל אנחנו לא תמיד מרגישים את החוב.

הקולקטיב ממשיך להחזיק אותנו ולכן נדמה לנו שעוד יש אנרגיה בחשבון. עוד יש מוזיקה, עוד יש אנשים ועוד אפשר להמשיך.

ואז אנחנו חוזרים הביתה.

הגירויים נעלמים, הקולקטיב מתפזר, העוררות יורדת ומועד ההחזר מגיע.

פתאום מופיעים העייפות, הריקנות, הרגישות, הגעגוע והקושי לחזור לשגרה.

הדאון שאחרי לא בהכרח אומר שמשהו השתבש.

לפעמים זאת פשוט הלוואה שלקחנו בתנאים יקרים מדי.

המטרה היא לא להפסיק ללוות אנרגיה מהמרחב.

המטרה היא לדעת כמה אנחנו לווים, באילו תנאים ואיך אנחנו מתכוונים להחזיר 🙃 taken in Tel Aviv, Israel by @danielcohen1991

28

9

a month ago

ראש השנה הוא עוגן אנרגטי של זמן.

במובן הזה, הוא לא שונה מיום הולדת, מיום נישואים, מאזכרה או מכל חג אחר.

עוגני זמן נועדו לאפשר לנו לעצור ולפגוש את עצמנו בתוך המחזוריות הבלתי ניתנת לעצירה של החיים.

מכירים את המושג פולסא דנורא?
סוג של טקס כזה שבו קבוצה של אנשים מתאספת ומכוונת יחד אנרגיה שלילית כלפי אדם מסוים.

אני לא נכנסת לשאלה אם הטקס הזה באמת עובד או לא, אבל הוא מבוסס על אמונה אחת עתיקה מאוד: כשקבוצה גדולה של אנשים מרכזת את הכוונה שלה באותו הדבר, נוצר כוח.

ולמה אני מציינת את זה?
כי אותו עיקרון עובד גם בכיוון ההפוך.

עוגנים אנרגטיים כמו ראש השנה מאפשרים לנו לייצר יחד ריכוז גבוה של שחרור, ניקוי, טרנספורמציה ופתיחת הלב לדברים חדשים.

בערב שבו מדינה שלמה מתאספת, כל אחד ואחת בביתם, כדי לפתוח שנה חדשה, נוצרת במרחב הקולקטיבי אנרגיה גדולה יותר מזו של כל אחד מאיתנו בנפרד.

אנחנו לא יכולים לשלוט בכל מה שהשנה תביא איתה.

אבל אנחנו כן יכולים לבחור איך להיכנס אליה.

אז נצלו את הערב הזה כדי לכוון את התדר שלכם למה שאתם מבקשים לפגוש השנה.

תבחרו תדר פתוח ונקי, כזה שאין בו רעשי רקע ודברים מהעבר שכבר לא משרתים אתכם.
ותנו לאנרגיה החדשה להיכנס, לשטוף אתכם באור ולתת לכם כוח להמשך המסע.

אתם לא חייבים לקרוא לזה אנרגיה.
אתם אפילו לא חייבים להאמין במשהו גדול מכם.

אבל השנה החדשה תיכנס בכל מקרה.
השאלה היא איך אתם בוחרים להיכנס אליה.

שתהיה שנה טובה לכולנו ✨

📸 @fayakuchina taken in יער בן שמן by @danielcohen1991

48

10

a month ago

בכנות, אין לי מושג מה בא לי לעשות כש״אהיה גדולה״.

יש לי הרבה מאוד כלים, ומתנות שקיבלתי, אבל אני מבינה יותר ויותר שיעוד הוא לא בהכרח קו ישר. הוא יכול להשתנות ולהתפתח בהתאם לשינויים שאני עוברת.

אנחנו חיים בעולם סופר מהיר. אנחנו רוצים הכל כאן ועכשיו.

אבל שינויים אמיתיים מבפנים לא עובדים לפי הקצב של הבחוץ.

הם מתהווים מבפנים החוצה, בהתאם למי שאנחנו הופכות להיות.

וככל שהלחץ גדל, אנחנו נאחזות יותר, מתנגדות יותר למה שיש, ומנסות בכוח להבין מה הדבר הבא, ככה הדרך הופכת להיות הרבה יותר קשה.

במקום סקרנות, יש סבל.
במקום להקשיב, אנחנו מחפשות תשובה.
במקום להיות בדרך, אנחנו רק מחכות כבר להגיע.

וחבל.

כי יש לנו כל כך הרבה מה ללמוד על עצמנו בדרך.
כל כך הרבה יכולות לגלות.
כל כך הרבה דרכים חדשות לחוות את עצמנו.

גם אם את במיצוי של מה שקורה כרגע.
גם אם את כבר רוצה להיות בדבר הבא.

תסכימי רגע לא לדעת.

שחררי את הצורך להיות כבר בעתיד, ותהיי קצת יותר בהווה.

יש לו כל כך הרבה מה לתת לך, והרבה ממנו מתפספס כשאנחנו עסוקות בלברוח ממנו.

ואם את מרגישה שאת במיצוי, אבל לא יודעת מה השלב הבא.
אם את מרגישה שאת לא יכולה יותר, שאת סובלת, ושאת כל הזמן במלחמה עם המציאות כמו שהיא עכשיו,

אני מזמינה אותך לתהליך איתי.

תהליך שבו נסכים יחד לא לדעת, נזהה את ההתנגדות, ונלמד להרפות מהצורך שהדבר הבא כבר יקרה.

ומשם, יהיה הרבה יותר קל לשמוע מה באמת רוצה להגיע. ✨

מקבלת בקליניקה שלי בתל אביב.

#תהליך #שינוי #קריירה #התנגדות taken in Tel Aviv, Israel by @danielcohen1991

23

6

2 months ago

⁨ ⁨ כשהייתי בצבא, סבלתי מהתעללות חברתית קשה.

הייתי חוזרת הביתה מבסיס סגור ומספרת לאמא שלי שקוראים לי “אשכנזיה מסריחה”, שמפיצים עליי שמועות ושמלשינים עליי על דברים שלא עשיתי.

אני זוכרת את עצמי עומדת במטבח עם עיניים דומעות.

ואמא שלי אמרה לי:
“לא יכול להיות שכולם נגדך ורק את בסדר. כנראה עשית משהו שגרם להם להתנהג ככה. תבדקי מה לא בסדר אצלך.”

עם המשפט הזה חזרתי לבסיס. שם המשכתי לסבול עד שלבסוף הגעתי לקב”ן ועברתי בסיס.
והוא נשאר איתי הרבה אחרי שהצבא נגמר.

שבע שנים אחר כך, בחופשה בסלוניקי עם אמא שלי ואחותי, קיבלתי הודעה באינסטגרם מאותה בחורה שהובילה את ההתעללות בי.

היא התנצלה.
היא כתבה שהיא זוכרת כמה רעה היא הייתה אליי, ושתמיד ניסיתי להיות בסדר וטובה.

אמא שלי קראה את ההודעה והתחילה לבכות.
היא התנצלה בפניי על כך שלא תמכה בי.

ובדיעבד, אני יכולה להגיד שכנראה גם אני לא הייתי שה תמים.
יכול להיות שהיו דברים בהתנהגות שלי שהיו לא נעימים לאחרים.

אבל גם אם עשיתי משהו לא בסדר, זה לא אומר שאני לא בסדר.

וזה ההבדל שלקח לי שנים ללמוד.
לקחת אחריות בלי לקחת על עצמי הכול.

להצליח להגיד “טעיתי” בלי להפוך את זה ל”אני הבעיה”.
לא לחשוב שאני מושלמת, אבל גם לא לחפש כל הזמן מה דפוק בי.

פשוט ללמוד להסתכל על עצמי בכנות.
ואולי זה האמצע.

אמא שלי, דרך אגב, היא אמא מדהימה.
אבל גם היא לא מושלמת :)

וזה גם חלק מהסיפור.

אל תבזבזו אנרגיה בלהאשים את ההורים שלכם.

תשקיעו את האנרגיה בלמצוא את האמצע שלכם,
ולבנות מערכת יציבה שיודעת לזהות בצורה אובייקטיבית
מה שלכם ומה לא שלכם 🫶🏻⁩ taken in Tel Aviv, Israel by @danielcohen1991

63

9

2 months ago