Instagram story viewer> @dudu_blanklayder> Posts

David Blanklader

@dudu_blanklayder

795

followers

1539

following

NLP therapist+Psychodrama group instructor 🎭
Psychology student 🎓
Work at a mental health center⚖️
Mixologist🍸
I talk to people,sometimes I can help💫

POSTS STORIES REELS TAGGED

לזכור להיות ילד.
בשנים האחרונות אני רק חולם ורודף אחרי חיים פשוטים, מתוכננים, עטופים בסרט מתנה. מתכנן כל צעד, כל מהלך. בוחן כל תחנה. הכל הפך מחושב, חשוב ורציני ואני לא אשקר אני אוהב את זה, זה נוח שהכל מרגיש לי ״אמיתי״.  יש רגעים שאני מרגיש שנולדתי בעשור הלא נכון. שאף אחד לא מבין אותי, ושאין שום היגיון. שאולי אני רואה את העולם טיפה אחרת או חווה את המציאות בצורה שונה, יש שיגידו חי בסרט, ספר, סיפור ילדים או אגדה. ועדיין כלכך קשה לי לשחרר, להשתטות. לעזוב את המושכות ובמקום רק לעשות, גם לרגע להיות. אני מרגיש שעם כלכך הרבה שכבות, וסוגים שונים של מסיכות, את הקושי שבפנים, כלכך קל שלא לראות.
ואז המציאות מכה לי בפנים. אני ילד, כולי עוד בשנות העשרים. אני לפעמים שוכח שעם כמה שהדברים נראים עבורי כלכך גדולים וחשובים, ברגע שיש קצת מרחק, הם פתאום נהיים כלכך קטנים. כמה חשוב לאפשר לעצמי לשחק, ולחייך. לאפשר לעצמי להיות אני ולאפשר לעצמי להתרכך. לקחת הפסקה מכל האחריות וכאבי הראש, לשבת במדבר ולרגע לא לחשוש. לרקוד להשתחרר, לעשות שטויות ללא הקשר, סתם סיגריה עם חבר, להיקרע מצחוק בלי שום הסבר.
האמת? כבר נסחפתי לגמרי בקצב של החיים שלי. מישהי אמרה לי פעם שאין לי אמצע, וזה משהו שאני מחפש תמיד. כדי למצוא את האמצע חייב לפעמים לבקר בקצוות. וזה הזמן שלי להודות לגבול. להודות ליכולת להיות בקצה אחד בו אני האדם הכי אסוף, ורציני, ואחראי, ורגע אחר כך אני ילד קטן שמתרוצץ כמו פרפר ומפריח בועות סבון. ורק כשאני יודע את עצמי ב2 הקצוות האלה אני יכול למצוא את האמצע. אני לא אדע איזון מהו אם לא ארשה לעצמי להכיר עד הסוף את גבולות הגזרה שלי, אם לא ארשה לעצמי למתוח את הגבולות האלה כל יום עוד קצת כדי להפוך לגרסה הכי טובה של עצמי, שעושה את ההכי טוב שלה בכל רגע נתון. ובתקופה האחרונה נסחפתי עם קצה אחד. שכחתי כמה שאני ילד. שכחתי שאני מצחיק, שטותי וגם מקסים. שכחתי כמה שאני אוהב דברים כלכך פשוטים, או מפגרים, שכחתי כמה שהחיים האלה יפים וצבעוניים, ושכחתי כמה כיף זה סתם להיות עם חברים. והיופי הוא שהעולם הזה דואג להזכיר. להזכיר שאם אני לא אהיה ילד, אני גם לא אהיה בגיר. כי הקשיש הרציני והילד החולם, לא מבטלים אחד את השני, הם חיים יחד בהרמוניה בתוך אותו יצור שלם.
החיים האלה מדהימים, כשפונים אליהם בזרועות פתוחות. אין לי ספק בזה. וכל יום הוא תזכורת בשבילי לרגש האהוב עלי, לאהבה. אוי אין רגש טוב כמוהו. (המשך בתגובה הראשונה) by @dudu_blanklayder

135

21

2 years ago

יציבות
יציבות זה דבר מעניין. כמה קל זה להישאב לתוך מציאות שבה אין לנו שליטה, מציאות בה אנחנו מתגלגלים עם מה שקורה ופשוט מקווים שבחלוף הזמן הדברים יראו אחרת, אבל האמת שהשליטה האמיתית, היא בשחרור. לא בהמתנה או בפחד שהדברים ישתנו, אלה בקבלה שזה יקרה בין אם ארצה בזה ובין אם לא. אנחנו חיים כל הזמן בתוך הראש שלנו, מה הצעד הבא, או מה הסיבה שהדברים קרו כמו שהם. יציבות זו היכולת שלי לעמוד במקום שלי, ולהרגיש את מה שאני מרגיש בכאן ועכשיו, מה שאני חווה ברגע היחיד שקיים, הרגע הזה בדיוק. וכשאני עושה את זה, פתאום אני חופשי לבחור, חופשי להחליט, פתאום מתוך הקבלה של הדברים כפי שהם, הכל פרוס מולי והאופציות נתונות בפני עצמן. יש זמן ללחוץ על הגז, וזמן ללחוץ על הברקס, ולפעמים לקחת חופשה עם אהבת חיי, זה כל מה שאני צריך כדי להיזכר שהאמת? החיים שלי די טובים. ואני ממש מרוצה מהם, גם אם לפעמים קשה או מעורפל, וגם כשהדרך לא תמיד ברורה לי, אני מקבל את הרגע הזה כמו שהוא, ונותן לשאר להתפוגג.
״זה מצחיק כמה שקצת מרחק, גורם להכל להיראות קטן, והפחדים שפעם שלטו בי, לא מגיעים אלי בכלל״ (אלזה מפרוזן)
רומא 2026 taken in Rome, Italy by @dudu_blanklayder

130

17

9 months ago

שקט לרגע.
״הלוואי ולרגע אחד כל העולם ישתוק.
לרגע. נעצור ונקשיב לשקט, הוא בא והולך
לא תמיד אנחנו נותנים לו מקום
אבל הפעם ביקשתי ממנו רגע לנשום.
ביקשתי לרגע אחד לא לחשוב
לרגע אחד להרפות, לעזוב.
חברים טובים, בעיר נמל לבנה
אל מול הים, עם קוקטייל בשקיעה.
והשקט, הרוגע, נתנו לי תשובה
בכלל לא מורכבת, בסיסית ופשוטה
כשאני מקדיש את עצמי, ללתת אהבה
הבלאגן מסתדר, ונשארת דממה.
יוון 2024, עם אנשים יקרים ללבי, לא יכל להיות מדויק יותר.״ taken in Greece by @dudu_blanklayder

126

22

2 years ago

לפעמים צריך לקחת הפסקה מהשיגעון, מהקולות ומהרעשים, ופשוט לצוף. צריך רגע אחד של שקט, כדי להתאים את הווליום בדיוק למידה. taken in The Dead Sea by @dudu_blanklayder

82

11

7 months ago

אין דבר יותר מדויק, ממני וממך. איפה שלא נהיה, מה שלא נעשה. את החברה הכי טובה שלי, הנפש התאומה שלי, והמקום הבטוח והמוגן שלי. סיני עם אהבת חיי, לא יכולתי לבקש יותר מושלם מזה. @roninevz taken in Dahab-دهب by @dudu_blanklayder

97

17

23 days ago

.
״לא פשוט להיות אמיץ כשדמעות חונקות את הגרון, אבל ככה מוצאים את מה שמחפשים, אז זה בסדר.
ולפעמים קשה לראות את האמת בבלאגן של החיים,
אז לוקחים הפסקה, נושמים עמוק מחליפים את התדר.
וגם ברגעים שהבלבול מקיף, ערפל סביב אין דרך חזרה,
רגעים שהמשקל כבד, הלב כואב ונראה שאין ברירה,
יש דבר חזק, ששומר יציב נקודת חום ושמחה,
אני נשאר אסיר תודה על כך שבחרנו משפחה.״
תאילנד 2023. taken in Thailand by @dudu_blanklayder

138

21

3 years ago

אז אמנם זה כבר היה לפני חודשיים אבל בכל זאת.
״
ואולי יום אחד ננסה
ליום, רק יום אחד בשנה.
להפסיק לדבר, ולהקשיב
לשקט, לצליל הדממה
רוצה רק יום.
יום אחד בשנה
לא לצעוק, רגע להקשיב
לשבת לבהות בשממה
לתפוס לרגע שקט רועם,
הוא בא והולך בשנייה
הלב עוד דופק חזק לא נושם
על גבול המחסיר פעימה
לראות את הכל מתפרק וקורס
מבלי לאבד אמונה
שמתוך הריסות, חורבן ותסכול
תצמח מציאות חדשה
״
הזוי שכתבתי את זה על החוף שבוע לפני שכל הבלאגן התחיל בהקשר שונה לגמרי, ואיזה משמעות חדשה זה קיבל… taken in Singapore, Singapore by @dudu_blanklayder

100

13

3 years ago

⁨בחיים לא חשבתי שאני יכול לאהוב ככה. תודה שאת מבינה אותי יותר משאפשר לדמיין. מדהים כמה שהדברים הכי טובים בחיים, נמצאים שם תמיד, ורק צריך לפקוח את העיניים. ♥️⁩ taken in Lardos Beach, Rhodes by @dudu_blanklayder

137

15

a year ago

אני משתדל בחיים לתרגל אסירות תודה. זה חשוב. ויש כל מני דברים להיות אסיר תודה עליהם, אצל כל אחד זה מתבטא טיפה אחרת.
אצלי זה לרוב הולך על הפשוט ולא מובן מאליו.
אסירות תודה על שמש על כוכבים, על קרקע יציבה או מים זורמים. כל אותם הדברים שאנחנו יודעים ששם אבל לא מתייחסים אליהם יותר מדי.
במירי, חבר יקר בשם רם בקיש העלה לי נקודה מעניינת למחשבה.
כל החיים חייתי מחבורה לחבורה. גדלתי יחד עם הרבה אנשים שהפכו עבורי למשפחה, והם חלק ענק מהחיים שלי שעליו אני באמת אסיר תודה.
אבל לא חשבתי שבשלב שבו אני נמצא עכשיו, עדיין יש לי מקום בלב לכזו אהבה. לאנשים חדשים שהפכו כל-כך משמעותיים, שנמצאים כאן מבחירה. לחברים שלא מכירים אותי מילדות, אבל הפכו לחברים לחיים. וזה גרם לי לחשוב מחדש על הלא צפוי. על כמה שאנחנו גדלים ומתפתחים, כמה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים, כשבעצם, האמת? אני לא יודע כלום. אני לא יודע מה עוד עתיד לבוא, לא יודע מה יבוא להפתיע אותי. לא יודע לחלוטין מי אני, או מה אני עוד רוצה להיות.
אבל אני יודע, כשהסביבה שלי מדויקת עבורי, יש לזה משמעות גדולה. כשהסביבה שלי בטוחה לי אני יכול להרגיש, מבלי הצורך לצרוח. וזה יציב וזה תומך וזה נותן מקלט להשתחרר מבלי איזה צורך לברוח. ולפעמים? זה הדבר הכי חשוב שיכול להיות.
אני אסיר תודה על זכות להכיר ולהקיף את עצמי באנשים שגורמים לי להרגיש כל-כך שייך. כלכך אהוב, כל-כך אמיתי, שכמו שאמרו בזמנו מטאליקה בהקשר קצת אחר, שום דבר אחר לא משנה.

קטע מהיומן שלי מהתקופה האחרונה. taken in חאן גמלייה - The Gamaliya by @dudu_blanklayder

3

11

2 years ago

פסגות ונופים
אנחנו מגדירים מטרות אבל ההישג הוא לא מושא המטרה, אלא התחושה שאנחנו אמורים להרגיש. הפסגה היא לא היעד, היעד הוא הריגוש שאנחנו מצפים לחוות מלראות את הנוף.
הבעיה מתחילה כשאני לא מצליח לעצור, הסיפוק המיוחל הופך רצון לעוד, רצון ליותר. עוד הר ועוד פסגה.
מעניין מתי יגיע משהו שילמד אותי לעצור. אבל באמת לעצור. מבלי לתכנן לאן להתקדם או כיצד להמשיך.
בינתיים נראה שנגזר עלי להתקדם, לפחות אני לומד להינות מכל נוף, כאילו הוא היחידי בדרך. לרוב זה נכון.
ברצלונה 2024, בדיוק מה שהייתי צריך, ויותר. taken in Barcelona, Spain by @dudu_blanklayder

101

12

3 years ago

המון מזל טוב ליצורה הארורה הזאת שנכנסה לחיי לפני שנה, ומלמדת אותי כל יום מה זה אהבה. by @dudu_blanklayder

73

3

3 years ago

אחרי חצי שנה, המון מדינות והמון אנשים הגיע הזמן לחזור הבייתה…
והאמת? וואו איך אני שמח לחזור.
אין דבר יותר מרגש מגעגוע.
הגעגוע לבית, והגעגוע האירוני העתיד לבוא לחוויות הטיול.
האנשים שבחרתי להקיף את עצמי איתם נתנו לי את הבסיס, את היציבות. הידיעה הזאת שלא באמת משנה איפה אנחנו או מה עושים אני מבחינתי, מבסוט. נתנו את היסודות את התסריט ואת התזכורת התמידית והחשובה, לרגש האהוב עלי ללא צל של ספק, לאהבה.
והנופים… איזה סיפוק אפשר לקבל מהפשטות של הטבע, מהצליל של העצים, מרוח קרה או מים חמים. התחושה שאתה ביבשת אחרת משבשת את החושים ונותנת הבנה שבעולם כזה גדול, אנחנו כל-כך כל-כך קטנים.
וכמובן שהלבד חוזר לדפוק לי בדלת של הלב.
הלבד שגורם למוח לעבוד על 4000 לבד המספק עד כאב, כל עצבות הופכת דיכאון, שמחה היא אופוריה בכל הגוף, התלהבות קטנה היא התרגשות עד דמעות ואם נדלקתי זה התאהבות ואני כל כולי שקוף.
ולא תמיד כיף. לפעמים זה נהיה ממש מתיש וקשוח,
לפעמים הייתי עייף או בודד ויצא לי להתנתק או סתם להיות לבד לנוח…
זה היה בסדר כי זה הרגעים עם השיעורים הכי טובים,
פשוט חשוב לומר שזה לא כמו באינסטגרם, זה כאפה ועוד כאפה, והאמת שאלו החיים.
וכשהכל כל-כך קיצוני, מתחברים פתאום לדברים עמוקים. פתאום שמים לב לכמה דברים שמשתנים, והדבר המדהים הוא שמשהו אחד תמיד תמיד נשאר. כל בוקר במראה ראיתי רק אותי, לא עתיד או זיכרון מהעבר.
פתאום התעסקתי במה לי חשוב. לי אני עצמי ולא אף אחד אחר. וזה בסדר גמור להתחבר לדודו שבפנים ולדאוג קודם כל לו שיסתדר.
ללמוד בדיוק איך אני אוהב לטעות או לקחת החלטות. מה חשוב לי מה לא, והאם לתפוס חזק או להרפות. לחנך את הקול שבראש שלי להיות אלי נחמד, גם כשיש לו ביקורת. כי אני היחיד ששומע את עצמי, והכל מתחיל ונגמר בתקשורת.
וכשהכל משתנה ורק אני נשאר, פתאום למדתי שלכל דבר יש סוף, שכל דבר נגמר. שגם הטעם הכי מתוק אחרי תקופה הוא מר, שיעד אחד נמאס שחם, אבל אחר נמאס שקר, ושכמה שלא לומדים ומתפתחים, העולם נשאר מקום מוזר.
כל אחד הוא סיפור. כל מקום הוא תפאורה.
הבחירה בידנו על איך להתייחס לכל מה שקרה.
מה לזכור מה לשכוח, מתי להביט בלי פחד במראה.
אז אני בוחר לקחת איתי משמעות. אומץ. וכמות גדולה של אהבה.
אני בוחר לומר תודה על הכל, האנשים התוכן והמהות.
לטייל זה סגנון חיים בשבילי. אז לבינתיים לחיים, סאלוט.
״Y ahora estoy aquí, disfrutando la mejor versión de mi. ״ taken in South America by @dudu_blanklayder

161

22

4 years ago