Instagram story viewer> @iris_segev> Posts

איריס שגב-משה

@iris_segev

3.6K

followers

4562

following

פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית - חרדות וחיזוק החוסן והרווחה הנפשית
מרצה מנחה מעגלי שיח וסדנאות בארגונים: מיינדפולנס, nlp ,תקשורת מקרבת, חוסן

POSTS STORIES REELS TAGGED

Download All

⁨ נדמה לי שאין מי שלא נחרט בליבו הרגע שבו הבוקר הזה פגש אותו.

06:29, יום שבת, 7.10.2023.
איפה היינו, עם מי היינו, ומתי התחלנו להבין שמשהו נורא קורה.

שלוש שנים עברו מאז.
עבור רבים מאיתנו, כשמדברים על מי שנרצחו, נחטפו או נפצעו, עולים מיד שם ופנים.
אדם אהוב, חבר, שכן או בן של חברים.
הכאב הזה קרוב, גם כשלא פגע בנו ישירות.

אנחנו חברה שחיה בתוך טראומה מתמשכת. מה שהתחיל באותו בוקר - עדיין לא הסתיים עבורנו. אנחנו מנסים להתאושש, ובו בזמן ממשיכים להתמודד עם אובדן, פחד ודאגה.

גם בחדר הטיפול אני שומעת: ״כבר עבר כל כך הרבה זמן, אז למה אני עדיין מרגיש ככה?״

אבל כשהאיום אינו רק זיכרון, קשה לגוף ולנפש להירגע. העובדה שעברו 3 שנים לא אומרת שכבר היינו אמורים להתאושש.
גם מי שחזרו לעבוד ולתפקד יכולים עדיין לכאוב ולהזדקק לעזרה.

ביום הזה (ולצערנו לא רק ביום הזה) אני זוכרת את הנרצחים והנרצחות, את החיילים והחיילות שנפלו, וחושבת על המשפחות, השורדים והפצועים בגוף ובנפש.

הלוואי שנביט בעצמנו ובמי שסביבנו בעיניים קצת יותר טובות. שנקשיב, שנתמוך, ושנרשה לעצמנו לבקש עזרה. מגיע לנו- זו עוצמה לא בושה!

ולצד הכאב, מותר לנו גם לשמוח.
השמחה לא מוחקת את האובדן ולא אומרת ששכחנו. אין סיכוי שנשכח!

הלוואי שלא יתווסף עוד אובדן וצער ונוכל להרגיש בטוחים יותר כדי שנתחיל להחלים.

מוקדש בהערכה אינסופית והודיה גדולה לזכר מי שאינם ובחמלה עצומה לכל מי שחיים עם ולצד הכאב החד🤍

חיבוק גדול
איריס⁩ by @iris_segev

9

0

2 days ago

״מעט אור דוחה הרבה מן החושך״(הבעל שם טוב)
דווקא עכשיו, רגע לפני שנציין 3 שנים לשבעה באוקטובר, אני מרגישה כמה חשוב שנזכור את זה.

היום הזה מעורר כל כך הרבה.
כאב, עצב, געגוע, פחד וגם כעס. כל אחד ואחת פוגשים אותו מהמקום שלהם, עם מה שאיבדו, עם מה שעברו ועם מה שהם עדיין נושאים בתוכם.

ובתוך כל הרגישות הזו, יש גם מחלוקות ושיח על בחירות. מילים קשות נזרקות בקלות, ולפעמים, בלי ששמנו לב, אנחנו כבר בתוך ההתכתשות. משתפים, מגיבים, מוסיפים עוד משפט שמכאיב.

אני חושבת על הביחד שמתגלה ברגעי סכנה. על התגייסות להצלה, לחילוץ, גם מול חטיפה של מטוס. פתאום ברור לנו כמה אנחנו צריכים זה את זה, כמה כוח יש בחיבור שלנו.

ואני שואלת את עצמי למה אנחנו צריכים להגיע לרגעים האלה כדי להיזכר.

הרי היכולת להקשיב, לעזור, להתאחד ולראות את האדם שמולנו קיימת בנו גם ביום יום. גם כשאנחנו חלוקים מאוד בדעותינו.

אפשר להביע עמדה ברורה, אפשר לבחור אחרת, אפשר אפילו לכעוס. ובאותו הזמן לקחת אחריות על המילים שלנו ועל מה שאנחנו בוחרים להפיץ.

רגע לפני תגובה או שיתוף, כדאי לעצור ולשאול: מה אני מוסיפה כאן? האם יש במילים שלי משהו שיכול לעזור, או שאני מעמיקה את הפגיעה?

יש מקום לכאב שלנו.
יש מקום גם לכעס ולביקורת.
אבל מילים משפילות, הסתה ופילוג לא חייבים לקבל מאיתנו עוד במה. גם כשזה מגיע ממישהו שאנחנו מסכימים איתו.

כל כך קל להיגרר.
לפעמים דווקא הבחירה לעצור, לא לשתף ולהגיב אחרת דורשת מאיתנו יותר כוח.

ערבות הדדית נבחנת גם שם.
ביכולת לשמור על הכבוד של אדם שחושב אחרת מאיתנו. להקשיב בלי לבטל, ולהביע את עצמנו בלי לפגוע.

לקראת היום הכואב הזה, הלוואי שנהיה קצת יותר עדינים זה עם זה. אנחנו לא תמיד יודעים מה האדם שמולנו סוחב, ואיזה זיכרון מתעורר בו עכשיו.

יש לנו אחריות על מה שאנחנו מכניסים למרחב המשותף שלנו.
אני רוצה שנבחר להכניס אליו יותר חמלה, סבלנות ואהבה.

שנדע לדבוק באור, גם כשהכאב גדול.
ושנשמור על הביחד שלנו גם בשגרה.

אין לנו ארץ אחרת
ויש לנו כאן זה את זה🤍💙

בעיניים טובות🧿🧿
איריס

בתמונה הכותל המערבי אחד המקומות שעושים לי ״מסאג׳ בלב״ בכל פעם מחדש
מקום בו דתי חילוני מזרח ומערב נפגשים בלי מילים 🙏🌈 by @iris_segev

19

2

4 days ago

מתי בפעם האחרונה עשית משהו כי רצית, ולא כי זה פשוט היה הדבר הבא ברשימת המשימות שלך?

אם לקח לך רגע לענות, את לא לבד.

אנחנו כל כך טובות בלדאוג, לעבוד, להספיק, להיות שם בשביל כולם, שלפעמים בתוך כל זה נשמטת שאלה די פשוטה:

מה נכון לי עכשיו?

לא מה רציתי לפני שנה או לפני חמש שנים.
לא מה אני אמורה כבר להשיג.
ולא מה נראה מבחוץ כמו החיים הנכונים עבורי.

אלא מה אני רוצה היום?
מה אני רוצה לשמור ולטפח?
למה אני רוצה לתת יותר מקום?
ומי אני בוחרת להיות בתוך החיים שאני יוצרת?

מתוך השאלות האלה נולדה
✨ “השנה שאני בוחרת”
סדנת בוטיק ליצירת לוח הגשמה וחזון.

ולא, אנחנו לא מתחילות במגזינים ובמספריים 😉
קודם נעבור תהליך של בירור, דיוק ובחירה.

נברר מה חשוב לך עכשיו, מה את באמת רוצה ולאיזה כיוון את בוחרת לנוע בשנה הקרובה.

ורק אז ניתן לכל זה ביטוי על הלוח.

🗓️ 14.10 | 17:30–20:30 | נס ציונה

רוצה להצטרף?
כתבי לי “השנה שלי” בוואטסאפ ואשלח לך את כל הפרטים ♥️

איריס | 052-4855674 by @iris_segev

10

5

5 days ago

ובכל זאת, בוחרת בחיים/ איריס שגב־משה

פעם
שמחת תורה
הייתה ״רק״ שמחה.

ריקודים,
שירים,
הקפות,
תפוח מסוכר,
דגל שמחת תורה.

ומאז אותה שבת
נכנסו לתוכה
גם שבר, כאב, פחד
ואובדן גדול.

מי שהיינו עד ה־6/10
זה כבר לא מי שאנחנו
מאז ה־7/10.

יש שמחה
שכבר יודעת
מהו אובדן.

ויש לב
שלמד
שאפשר להישבר
ולהמשיך לפעום
בבת אחת.

לא כי שכחנו,
לא כי עבר לנו,
לא כי הכאב
מצא את מקומו
והניח לנו.

הוא לא!

אלא כי לצד
כל מה שנלקח מאיתנו,
נשארה גם
הבחירה שלנו
מה לעשות
עם מה שנשאר לנו,
איתנו ובנו.

לחבק,
לאהוב,
להוליד,
ליצור,
לרקוד שוב,
גם ברגליים
שיודעות אבל,

לצד תקווה ואמונה
שיש פה גם טוב,
ושיהיה טוב יותר…

אולי זו אינה
חזרה לחיים,
כי אי אפשר באמת
לחזור.

אלה חיים אחרים,
בגרסה שונה.

חיים שיודעים
כמה הכול שברירי,
ולכן אולי
גם כמה יקר
כל מה ומי שעוד כאן.

והשנה,
בשמחת תורה,
אני לא מבקשת
לבחור בין
הכאב לשמחה.

אני מבקשת
להחזיק את שניהם
גם וגם.

לזכור
את מי שכבר אינם בינינו,
ולבחור
שוב ושוב
להיות כאן.

לחיות את החיים
שעוד מבקשים
להחיות את עצמם.

אוקטובר 2026 by @iris_segev

5

0

7 days ago

טעימה קטנה מסדנת הבוטיק שהעברתי אתמול למטפלות, מנחות ויועצות חינוכיות .
מי שמכיר אותי כבר יודע- כמה אני משקיעה בחשיבה לפרטים הקטנים בכל סדנא, הרצאה, מעגל נשים וכמובן במפגשים בקליניקה - זה חשוב לי בכל תא ונים בגוף להיות All in להעביר את הידע ואת הטוב הלאה 🧡 ותמיד בעיניים טובות 🧿🧿 זו לגמרי השליחות שלי.
אמנם הבוקר התחיל בגשמי ברכה (איך אפשר סוכות בלי היורה?) וסרט מתח שהסתיים בטוב תודה לאל עם טיסת החטיפה מדובאי - כל זאת תוך כדי שערכתי את שולחן הכיבוד המפנק ואת שולחן העבודה המשותף,
הנשים שבחרו והגיעו אחת אחת עולם ומלואו (מהרצליה, פתח תקווה, יבנה אשדוד ….)
כל אחת קיבלה חוברת תרגולים שהכנתי להן לעבודה במהלך הסדנא, מחברת עט וכמובן הלוח ליצירה בסוף התהליך…. ויצאנו לדרך.
השיתופים המרגשים, הרצינות שלהן בתהליך, הפתיחות והקשרים שנוצרים כל פעם מרחיבים לי את הלב 🧡 מחדש.
זה הקסם במפגשי נשים כשהמרחב מאפשר, כשיש עיניים טובות ושיש מוזיקה ברקע (מוזיקה זה החיים)
אז לפני הכל תודה תודה תודה - כלום לא ברור מאליו.
ואם גם לך מתאים להצטרף אלינו לסדנא הבאה - הפעם הסדנא תהיה פתוחה לכלל הנשים (לא ייעודית למטפלות) - את מוזמנת לשלוח לי הודעה בפרטי 🧡
14/10 ב 17:30 בנס ציונה
בואי בלב פתוח ועיניים טובות
חמישי שמח ומועדים לשמחה בשמחה
איריס taken in Ness Ziona by @iris_segev

20

8

8 days ago

יצא לכם להרהר בשאלה: מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות אם נשיג את מה שאנחנו באמת רוצים?

זו נשמעת כמעט כמו שאלה הפוכה.
הרי אנחנו רוצים להצליח, להתקדם, להגשים, לעשות שינוי.

אז למה לפעמים, דווקא כשאנחנו מתקרבים למה שאנחנו כל כך רוצים, משהו בנו עוצר?

אנחנו מדברים הרבה על פחד מכישלון.
אבל הרבה פחות על הפחד להצליח 🙏
וכן, גם הצלחה יכולה להפחיד.

כי הצלחה מביאה איתה לא רק את מה שרצינו, אלא לפעמים גם יותר אחריות, ציפיות, חשיפה וביקורת.

אם אצליח, אולי יצפו ממני ליותר.
אולי אצטרך להוכיח את עצמי.
אולי כבר לא אוכל לחזור למקום המוכר והבטוח.
ואולי אצטרך להיפרד מגרסה מוכרת של עצמי ולהסכים לפגוש אחת חדשה.

אני מכירה את זה גם מהחיים שלי.
שנים רציתי לעזוב את הבנק ולהתפתח לכיוון אחר. ידעתי שיש בי עוד. רציתי ללמוד, לטפל, להרצות, להנחות וליצור משהו משלי.
אבל כל עוד רק חלמתי, החלום היה מקום בטוח.
כי ידעתי - ברגע שאעשה את זה באמת, כבר לא אוכל רק לדמיין.

ומה אם אצליח?
האם אהיה מספיק טובה?
האם אצליח להחזיק את כל מה שכל כך רציתי?

והיום אני מבינה שלפעמים אנחנו לא מפחדים רק שהחלום לא יתגשם.
אנחנו מפחדים גם ממה שיקרה לנו אם הוא כן יצליח להתממש🌈

אני מכירה את זה גם בחיים האישיים-
כשעזבתי את הזוגיות בפרק א׳, לא ידעתי שאנשא שוב.
לא ידעתי שאזכה באהבה חדשה🧿♥️
לא ידעתי שעוד ייוולדו לי שתי בנות ושאבנה משפחה חדשה🧿🧿
לא יכולתי לדמיין אז את החיים שיש לי היום.

וכשאני מסתכלת על תמונת החתונה שלנו, אני חושבת: כמה טוב עוד לא יכולתי לראות אז ♥️

כי הצלחה היא לא רק קריירה, כסף או הישגים מדידים כמותיים.
לפעמים הצלחה היא להסכים לקבל אהבה🧡
להסכים שיראו אותנו🧿
להסכים לתפוס מקום🌏
להסכים לחיים טובים יותר מאלה שהתרגלנו אליהם.

ולפעמים הפחד הזה מתחפש לדחיינות, לפרפקציוניזם, לעוד הכשרה, לעוד התלבטות או ל״כשאהיה מוכנ.ה באמת, אעשה את זה״.

אז אם יש משהו שאתם מאוד רוצים וכבר זמן מה לא מתקדם, נסו לשאול את עצמכם לא רק:
מה מפחיד אותי אם אכשל?

אלא גם:
מה מפחיד אותי באפשרות שאצליח?

ואם הייתי יודע.ת בוודאות שאצליח, מה הייתי מעז.ה לעשות כבר עכשיו?
לא צריך לעשות מחר מהפכה או דרמה-
אפשר להתחיל בצעד אחד קטן.

וכשאני מביטה בתמונת החתונה שלנו היום, אני חושבת כמה הייתי עלולה להפסיד אילו נתתי לפחד להחליט בשבילי 🧿♥️

מועדים לשמחה והצלחה
איריס by @iris_segev

34

8

12 days ago

יש תקופות שבהן אנחנו ממש רוצים לדעת וסקרנים כבר להבין איך הסיפור ייגמר?

אם ההחלטה שקיבלנו הייתה נכונה?
אם הקשר הזה יצליח? אם בעוד כמה חודשים נרגיש שוב כמו מי שאנחנו חולמים להרגיש?

זה כל כך טבעי הרצון הזה לוודאות.
כשאין לנו תשובה, המחשבות מנסות לעבוד שעות נוספות - המוח לא מסוגל לשאת חוסר וודאות ואז המחשבות מציעות תרחישים, חוזרות לפרטים, מחפשות סימן כדי שכבר נוכל להירגע.

לפעמים זה מרגיש כאילו אם נחשוב מספיק, נצליח להגיע עד העתיד ולבדוק שהכל בסדר שם.
אבל בינתיים אנחנו כאן !
עם שאלה שאין עליה תשובה וודאית,
עם גוף עייף ממחשבות, ועם יום שצריך לחיות אותו גם בלי לדעת הכל.

אחד הדברים שאנחנו מתרגלים בטיפול בחרדה הוא להסכים לא לדעת הכל מראש, לחיות בנינוחות בחוסר הנוחות,
למצוא איים של וודאות בתוך אי הוודאות.
ולפעמים זה רק לשים לב ♥️ הנה, שוב עלה בי הצורך לקבל תשובה עכשיו ואני יכולה רגע לנשום לפני שאני יוצאת לחפש אותה.

הידיעה שלא הכל בידיים שלנו יכולה להיות מפחידה מאוד. ובאותו זמן, יש משהו מרגיע בלחזור למה שכן נוכח ונמצא כאן: שיחה שאפשר לקיים, החלטה קטנה שאפשר לקבל, אדם שאפשר להישען עליו היום עכשיו.

לא תמיד אנחנו צריכים לראות את כל הדרך - לפעמים מספיק שנראה היכן אפשר להניח את הרגל בצעד הבא.

מאוד מקל עלי לחשוב כמנטרה ״צעדים קטנים מייצרים תוצאות גדולות״
ומה מקל עליכן.ם ?

בתמונה ניסיתי להיכנס לאמבטיית קרח
למי שסקרן הצלחתי עד החלק של בית החזה וגם זה הפתיע אותי לטובה 😊

מועדים לשמחה
איריס by @iris_segev

8

3

12 days ago

יש משהו שאני שמה לב אליו כבר הרבה זמן אצלנו, נשות הטיפול, האימון וההנחיה.

אנחנו כל הזמן לומדות, מתפתחות, מקשיבות ומחזיקות מרחב לאחרות.
אבל מתי אנחנו מפנות את אותה תשומת לב גם לעצמנו?

לא כדי ללמוד עוד גישה או להיות טובות יותר במה שאנחנו עושות.
פשוט כדי לעצור רגע ולבדוק:
מי אני היום, כאישה וכאשת מקצוע?
מה עדיין נכון לי, מה כבר פחות, ולמה הייתי רוצה לתת יותר מקום?

מתוך המקום הזה נולדה הסדנה שאני מקיימת בחופשת סוכות:

*״🌟השנה שאני בוחרת״*🌟*סדנת הגשמה וחזון אישי ומקצועי לנשות טיפול, אימון והנחיה.*

לפני שנגיע ללוח עצמו, נעבור תהליך של כוונה והתכווננות. נכתוב, נתבונן, נדייק ונבחר מה אנחנו רוצות לקחת איתנו לשנה הקרובה.

ורק משם ניצור את לוח ההגשמה והחזון שלנו 🌈

30.9 | יום רביעי
10:00–13:00 |
נס ציונה
קבוצה קטנה ואינטימית.

אם קראת וחשבת ״גם אני צריכה רגע כזה לעצמי״, כתבי לי ״בוחרת בי״ ואשלח לך את כל הפרטים ♥️
מחכה גם לך בעיניים טובות 🧿🧿
איריס שגב־משה | Open Mind
☎️ 052-4855674 by @iris_segev

22

9

12 days ago

אוטוטו שלוש שנים ל 7 באוקטובר
ולפעמים זה מרגיש כאילו זה היה אתמול.

ככל שהתאריך מתקרב, התמונות והסיפורים חוזרים. לא תמיד צריך אפילו לראות משהו כדי להרגיש את זה. הגוף והלב כבר זוכרים.

שלשום ראינו, זאביק ואני, את הסרט ״בלב הפרא״ עם בראד פיט.
בכיתי כמעט לאורך כל הסרט.
פייר, לא ציפיתי לזה - גם זאביק הסתכל עליי מופתע.

בסרט, ג׳יימס ואודין, הכלב שלחם לצדו, מתמודדים עם פוסט טראומה (PTSD) מהמלחמה. הדריכות שלהם, המבט של אודין הכלב , האופן שבו הם דואגים זה לזה… משהו שם פשוט פתח אצלי הכל.

חשבתי על מה שנחשפנו אליו מאז אותה שבת 7/10 על הדברים שאני שומעת בחדר הטיפול, על פצועי המלחמה שאני פוגשת בבית הלוחם כשאני מגיעה לשם עם זאביק, חלקם עם הכלבים שמלווים אותם ועל בנות הזוג שלהם, שאני פוגשת ושומעת במפגשים שלנו.

ובתוך כל זה התגעגעתי כל כך למיקה הכלבה שלנו (קצת יותר משנה מאז שנפטרה) והיא עדיין כל כך חסרה לי.

אני מכירה היטב את התגובה הזו גם מהעבודה שלי. לקראת יום שנה לאירוע טראומטי, זיכרונות ותחושות יכולים לעלות בעוצמה.
אצל מי שמתמודדים עם פוסט טראומה, גם הדריכות וההימנעות עלולות להתגבר
ואצל כל אחד ואחת זה יכול להיראות אחרת.

כשאני מדברת על חוסן נפשי, אני לא מתכוונת ליכולת לעבור את כל זה בלי לבכות.
חוסן הוא גם היכולת לשים לב שהוצפנו ולמצוא את מה שיעזור לנו עכשיו להתווסת.
לפעמים זה קרקוע, שמחזיר אותנו לרגע הזה, לפעמים כוח שאנחנו כבר מכירים בעצמנו ולפעמים זה אדם שאפשר להישען עליו, בלי להסביר יותר מדי.

אולי זה מה שנגע בי כל כך בג׳יימס ואודין.
בנוכחותם הם לא יכולים למחוק זה לזה את מה שעברו. אבל הם שם, אחד בשביל השני. עצם הידיעה והנוכחות הם עולם ומלואו.

בימים האלה אני מזכירה גם לעצמי:
כשמשהו עולה ומציף - לא חייבים להחזיק אותו לבד♥️
בתמונה מיקה שלנו 🙏 by @iris_segev

15

3

13 days ago

יש משהו שאני שמה לב אליו כבר הרבה זמן אצלנו, נשות הטיפול, האימון וההנחיה.

אנחנו כל הזמן בתנועה. לומדות, מתפתחות, מקשיבות, מחזיקות מרחב ועוזרות לאחרות לדייק את הדרך שלהן.

אבל מתי אנחנו עושות את אותו הדבר עבור עצמנו?
לא כדי ללמוד עוד גישה או שיטה ולא כדי להיות מטפלות טובות יותר.
פשוט כדי לבדוק רגע מה שלומנו בתוך החיים והעשייה שלנו.

מי אני היום, כאישה וכאשת מקצוע?
מה עדיין נכון לי, מה כבר פחות, ולמה הייתי רוצה לתת יותר מקום?

מתוך המחשבות האלה נולדה הסדנא שאני מקיימת בחופשת סוכות:

״*השנה שאני בוחרת*״
ואני בכוונה לא קוראת לה רק “סדנת לוח חזון”, כי הלוח הוא בעצם התוצר הסופי.

לפני שנגזור תמונות נעצור, נכתוב, נחשוב ונבחר - נפגוש את האישה שאנחנו ואת אשת המקצוע שאנחנו, ונבדוק מה אנחנו רוצות לקחת איתנו לשנה הקרובה ומה הגיע הזמן להשאיר מאחור ורק לאחר מכן, ניצור את לוח ההגשמה והחזון האישי והמקצועי שלנו 🌈

אני פותחת את הסדנא לקבוצה קטנה ואינטימית של מטפלות, מאמנות ומנחות בלבד.

30.9 | חופשת סוכות
10:00–13:00 | נס ציונה

אם תוך כדי הקריאה עלתה בך מחשבה ״גם אני צריכה רגע כזה לעצמי״ *כתבי לי ״*בוחרת בי״* ואשלח לך את הפרטים המלאים♥️

מחכה גם לך בעיניים טובות 🧿🧿
איריס שגב־משה
Open Mind
☎️ 052-4855674 by @iris_segev

13

3

15 days ago

יום כיפור מזמין אותנו לעצור🪬
ביום זה נחשוב לא רק ממי אנחנו רוצים לבקש סליחה או למי אנחנו רוצים לסלוח, אלא להפנות לרגע את המבט פנימה.

להסתכל על השנה שהייתה ועל עצמנו ומי היינו במהלכה.

על המקומות שבהם היינו מדויקים לעצמנו וגם על אלה שפחות.
על הבחירות שעשינו.
על מילים שנאמרו וגם על אלה שנשארו בפנים.
על רגעים שבהם היום, אולי היינו פועלים אחרת.

לא ממקום של הלקאה או שיפוט, אלא ממקום של אחריות, למידה וחמלה.

כי בעיניי, חשבון נפש לא נועד להשאיר אותנו עם רשימה ארוכה של כל מה שלא עשינו מספיק טוב.

הוא יכול להיות הזדמנות לשאול: מה למדנו על עצמנו השנה?
מה חשוב לנו לשמר?
מה אנחנו רוצים לתקן?
ומה אנחנו כבר לא רוצים להמשיך לשאת איתנו?

ואולי גם לשאול שאלה משמעותית יותר: האם הדרך שבה אנחנו חיים היום קרובה לחיים שאנחנו באמת רוצים לחיות?

האם אנחנו מפנים זמן לאנשים שאנחנו אוהבים?
האם אנחנו אומרים להם את מה שחשוב לנו שידעו?
האם אנחנו מצליחים להיות נוכחים בטוב כשהוא כאן ולא רק להתגעגע אליו כשהוא כבר מאחורינו בדיעבד?
והאם אנחנו נותנים מספיק מקום למה שממלא אותנו, משמח אותנו ומרגיש משמעותי עבורנו?

השנה האחרונה הזכירה לנו שוב עד כמה החיים בתנועה - דברים משתנים, אנשים משתנים, גם אנחנו משתנים. כל הזמן.

ולכן אולי אחת הבחירות החשובות שאנחנו יכולים לעשות היא לא לחכות🙏

לא לחכות לרגע הנכון כדי לומר שאנחנו אוהבים.
לא לחכות כדי להתקרב.
לא לחכות כדי לבקש סליחה.
לא לחכות כדי לתקן כשאפשר.
לא לחכות כדי לבחור אחרת כשמשהו כבר לא נכון לנו.
וגם לא לחכות כדי להעניק לעצמנו קצת יותר חמלה🌈

כי אפשר לקחת אחריות בלי להעניש את עצמנו,
אפשר ללמוד מטעות בלי להפוך אותה לזהות שלנו,
אפשר לזכור את מה שהיה, לקחת ממנו את הלמידה ולהמשיך מכאן קצת אחרת.

ואולי זה חשבון הנפש שכדאי לשים לב אליו בשנה הבאה עלינו לטובה: פחות לשאול “איך יכולנו?״ ויותר לשאול “איך אנחנו בוחרים להמשיך מכאן?”

עם יותר נוכחות
יותר אהבה
יותר אומץ לחיות את מה שבאמת חשוב לנו

ובעיקר, לפגוש את עצמנו ואת האנשים שבדרך
בעיניים טובות💜

גמר חתימה טובה
צום קל ומועיל לצמים
מכל הלב
איריס 💜 by @iris_segev

18

0

19 days ago

רגע לפני שנכנס יום כיפור, המילה סליחה נמצאת כמעט בכל מקום.

אבל מהי בעצם סליחה?
מנקודת מבט טיפולית, סליחה היא לרוב תהליך. תנועה מהמקום שבו הפגיעה עדיין חיה בתוכנו ולעיתים ממשיכה לנהל אותנו, אל מקום שבו היא כבר לא אוחזת בכל ההגה.

לסלוח אין פירושו לומר שמה שקרה היה בסדר.

סליחה אינה הצדקה 🪬 היא אינה שכחה 🪬 היא אינה חולשה או ויתור🪬 והיא אינה מחייבת אותנו לחזור לקשר שפגע בנו.

אפשר לסלוח ועדיין להציב גבול.
אפשר לסלוח ולבחור להתרחק.
ואפשר גם עדיין לא להיות מוכנות לסלוח.

וזה נכון גם ביחסים שלנו עם עצמנו.

סליחה עצמית וחמלה עצמית אינן ויתור על אחריות.

הן מאפשרות לנו לומר:
טעיתי.
היום אולי הייתי בוחרת אחרת.
ועכשיו אני יכולה ללמוד, לתקן כשאפשר ולהמשיך.

יש משפט שאני מאוד אוהבת: “סליחה היא ויתור על התקווה לעבר טוב יותר״

לא על התקווה לעתיד טוב יותר, אלא על המשאלה שהעבר היה אחר.

כי את העבר אנחנו לא יכולות לשנות.
אבל אנחנו כן יכולות לשנות את היחסים שלנו איתו.

אז רגע לפני יום כיפור, אולי נשאל:
מה אני עדיין נושאת שכבר כבד לי?
מה למדתי מתוך מה שהיה?
ומה אני כבר מוכנה להניח, אפילו מעט?

לא חייבים לסלוח היום. לא צריך להכריח את הלב 💜

אולי אפשר פשוט להתחיל בתנועה קטנה: לקחת את האחריות, את הלמידה ואת הגבולות ששומרים עלינו, ולהניח מעט מהמשקל שכבר לא משרת אותנו.

לזכור. ללמוד. ולהמשיך מכאן קצת יותר חופשיות, קצת יותר חומלות ובעיניים טובות 🤍
גמר חתימה טובה
צום קל ומועיל לצמים
איריס 💜 by @iris_segev

8

4

19 days ago