Instagram story viewer> @liorprivner> Posts

Lior Privner | ליאור פריבנר

@liorprivner

1.1K

followers

676

following

נסיכת התרבות הבאה של ישראל
@13newsil

POSTS STORIES REELS TAGGED

Download All

לפעמים אני גם רשמית.

@mor.bitton 📸 taken in רשת ערוץ 13 by @liorprivner

172

29

2 years ago

לכולנו יש דברים מטומטמים שאנחנו נאחזים בהם. יציבים, כאלו שלא משתנים.
לחלק יש שגרת בוקר, תחתוני מזל, דני קושמרו, בניין הבימה,מגדלי עזריאלי או שיר אהוב מהילדות.
אצלי מדובר בשלמה ארצי.
אז אחרי יותר מדי ניסיונות, פעם אחת שכמעט נזרקתי משוני, ריב עם האמן, ועשור של הופעות. הרגע הגיע.
ועם כל הטמטום, הוא רגע שאני ממש ממש אוהבת. taken in זאפה אמפי שוני - Zappa Amphi Shuni by @liorprivner

84

16

2 years ago

אני אסירת תודה. taken in Dolphin Reef - Eilat by @liorprivner

101

5

4 years ago

האשכנזים נוהרים לתיאטרון taken in תיאטרון גשר by @liorprivner

3

30

a month ago

סתם כי אני כוסית 🪬 taken in הרצליה by @liorprivner

3

34

a month ago

בשנה ה-28 לחיי גיליתי על עצמי שאני בחורה מאד מאד רגישה. זה היה מוזר כי עד אותו הרגע הייתי נרדמת באוטובוסים ומעבירה את הימים בעצלתיים במשרד כזה או אחר. כולם חשבו שאני קלילה ואדישה. ואני הרגשתי מיוחדת רק כשצנחתי, טיילתי לבד ושדברים חדשים הרגישו חדשים.

הייתי נעלמת במקומות כדי לשמוע על חיים אחרים. היה לי כישרון לשפות זרות ולשפת גוף. אהבתי את זה. כמה אפשר ללמוד על אנשים מהאזנה, מהיעלמות, מלהיות פרח-קיר. גיליתי שמערכות יחסים לרוב בכלל לא בנויות על מילים. אלא מחוות, מבטים, וכל מה שרוחש בפנים. שמילים הן תוצאה שלהן. אהבתי את זה. ותמיד אמרתי שמקומי מאחורי הקלעים, מניעה, מזיזה בשקט, בלי קרדיט כמעט. אז כשבחרתי באינסטינקט ללכת על משחק זה הפתיע, אבל מסתבר שרק אותי.

זה היה השלב שבו משהו השתנה. מאחת שבוכה רק בהצגות או בסרטים או מספרים, אבל אף פעם לא עליי, פתאום הסכר נפתח.

ולא רק שהרגשתי ביומיום. הרגשתי בטירוף. בכיתי על הדלפקים בדסק, במגדלי היוקרה, במקום הקבוע שלי ליד חדשות 12. לא אהבתי, אבל נזכרתי מה זה כשהגוף פועם מלחיצת יד במסדרון, חיוך ממזרי, מבט אחד ארוך מדי. זה לא היה משחק, זה היה אמיתי ומפתיע.

ולא פחדתי, ידעתי שזה הגיע מתוך המעבר הקטן לפרונט, הפוקוס, הדמויות והטקסטים שעסקתי בהם.
זו הייתה המתנה שקיבלתי בגיל 28.

ועכשיו, כשהרגשות כבר לא פורצים וגואים כמו משוגעים, אני שמחה, ממש.

גיל 29, חיכיתי לך כל כך. שהשנה הזו תהיה הכי טובה. ❣️ taken in Tel Aviv, Israel by @liorprivner

100

35

2 months ago

מי עוזר לחלום שלי להתגשם?
#שלמהארצי #מוזיקה #מוזיקהישראלית by @liorprivner

92

11

2 months ago

לא הרגשתי כלום באינטימיות מאז דצמבר 23.
| טקסט. 4 עמודים. taken in Acropolis of Athens by @liorprivner

3

15

3 months ago

בפרקים הקודמים של חודש יוני 🍓

סיימתי תואר
הקיץ התחיל ואיתו עונת ההופעות
התחברתי רגשית
התלבשתי יפה
ואני לא טיפשה יותר באופן רשמי ❣️ by @liorprivner

3

33

3 months ago

היום אני חוגגת שישה חודשים של לימודי משחק.

דיי בהתחלה אחד המורים שלי אמר לי, אחרי בכי ארוך, שאפשר לדעת אם משהו בשבילך רק אחרי חצי שנה.
״אם הייתי מתחיל לערוך בעיתון, כמה זמן היה לוקח לי להיות טוב?”
השאלה במקומה, רק שליבי ממזמן חזר לטלוויזיה.

עכשיו אפשר לספר למה התחלתי, אבל בלי בולשיט. חשבתי שזה כי רציתי להרגיש. אבל האמת היא שהתחלתי ללמוד מתוך המלצה של מורה. הוא אמר לי: ״ליאור, זה כדי להעלות לעצמך את הביטחון״. ובתור סולדת גדולה ממקצועות לא יציבים, למרות אהבתי לתיאטרון - אמרתי לעצמי בלב שהוא מדבר שטויות.

הבעיה שהפרצוף שלי לא מסונכרן עם המילים. והוא הבין: ״את לא חייבת להיות שחקנית״.

אז דחיתי את העניין. בעיקר כי חוסר הביטחון שלי הוביל אותי לדברים מדהימים. בדקתי הכל פעמיים או עשר ותמיד מדדתי מה זה אומר עליי. אם עשיתי תאונה בכביש, אם לא זכרתי טקסט, אם לא הצלחתי לבצע הוראה. הכל, הכל, הכל - ולתקופה זה עבד. עבד מצויין אפילו.

אבל עכשיו, אחרי הרבה מאוד עבודה, משהו מתנקז ומתכנס. הבנתי שיש משהו בגוף שלי, האמיתי והמשוחרר, זה שלא מנסה להרשים - שהוא הקסם. אני כבר כמעט לא מצנזרת את עצמי.

וככל שאני פחות מתנצלת, באופן מפתיע, זה גורם לכך שבאמת אוהבים אותי.

פעם פחדתי לעלות, אבל היום היה שיעור אחר. סוף סוף לא ניסיתי - פשוט עשיתי מה שאמרו לי, שקעתי בתוך הדבר ויצאו דברים יפים.

פתאום הבנתי שכל הזמן הזה זאת הייתי אני. הכפתורים שלי, הלב שלי, המקומות שבהם אני מפחדת או חוצפנית או לא בטוחה. ולא הייתי צריכה לעשות כלום כדי להפעיל אותם, רק להתחבר. ומתוך המקום הזה, אני מבינה שלא צריך להילחם חזק כ”כ בשביל להביע את עצמי. להפך, יש מי שמקשיב. by @liorprivner

3

21

5 months ago

⁨ מה אם הבעיה היא לא בדייטים - אלא בך?
“גבע לא יכולה להתאהב” מסתכל ישר על הפחד מאהבה, בלי פילטרים ובלי הנחות.❌

קוד הנחה | עדיקורן

#תיאטרוןהמשולש #הצגה #אהבה #גייז #תיאטרון⁩ by @liorprivner

44

3

8 months ago

“אם יש לך עבודה מסודרת, ואין לך תכנון להיות שחקנית - למה שתעשי קורס של שנה במשחק?”

ככה התחיל המפגש הראשון שלי עם ביתי החדש. שבכלל לא הרשים אותי. אבל זה לא היה העניין - אני זו שחיפשתי להרשים - אז עניתי את השקר הכי גדול שיש. עניתי שאני רעבה וסקרנית ללמוד. שאני לא מחפשת כלום.

אבל האמת שהפסקתי להרגיש דברים בחיים שלי. הייתי בלופ בין עצבים לבכי ואדישות שזלגה ביניהם.
התחלתי עבודה חדשה והרגשתי אבודה - במן חוסר ריגוש שלא מתמלא ולא מתרפא יותר.

לא מסדנאות כתיבה חשופות, לא מסרטים או סדרות לא מאנשים - ולא ממוזיקה. הייתי צריכה משהו אחר.

ואז בהחלטה של דקות - אני לא יודעת אם זה אלוהים או הגורל או כל דבר אחר, נרשמתי - והטקסט של האודישן היה פשוט אני. הטקסט הראשון ש״שיחקתי״ בחיים שלי.

האינטואיציה צדקה. הקראתי אותו וכאבתי אותו ואהבתי אותו וקינאתי איתו. ובלי שדיברתי, אולי בפעם הראשונה – ראו את זה. “יש לך לב, את אמיתית ותהיה לך התפתחות רגשית גדולה”. וידעתי שאני בפנים.

עבר חודש וחצי מאז. צדקת. כי עם כמה שאני נחשפת בכתיבה, במציאות האמת והאומץ מכוסים בשכבות-שכבות. ואני עדיין לא יודעת איך להוציא אותן.

ואתמול, פתאום, זה קרה. חברה מהקורס אמרה לי שאני אמיצה. זה הפתיע אותי - משהו עבר החוצה. אני לא הקלילה, המצחיקה או האדישה שקל להיות איתה. רואים את הפגיעות שלי.

וזה מפחיד. כי אין לי יותר איפה להתחבא, וכי אולי, רק אולי זה יספיק הפעם.

אין שיעור שאני לא בוכה בו.
אבל זה מדהים, כי – אני נזכרת בדבר אחד. אני בוכה בעוצמה הזו, באון הזה - רק כשאני מתאהבת.

והפעם אני מתחילה להרשות לאחרים לראות אותי, גם בתוך הסיכון שלא יבינו, ומעניין לי. taken in Tel Aviv, Israel by @liorprivner

3

24

9 months ago