Instagram story viewer> @orel_schitrit> Posts

Orel Schitrit

@orel_schitrit

1.4K

followers

803

following

אמא של ♡ mother of @counting_avera

POSTS STORIES REELS TAGGED

היום ה-16.10, 40 שנה לנפילתו של רון ארד בשבי (1986).
אני חושבת שבין הזיכרונות הראשונים שלי, אמא שולחת אותי לגן עם בלון כחול, כמו שביקשו החברים של רון לציון היום הזה.
החינוך נטמע ובחלוף השנים פדיון שבויים הפך לאחד הנושאים שהכי מעסיקים אותי, מהשבת הבנים ועד להקמת "סופרים את אברה", ומשם בהמשך ישיר למאבק לשחרור החטופים מה-7 באוקטובר 23.
לפני כמעט שנתיים זכינו. כל המשאלות והתפילות התגשמו.
אברה חזר אלינו.
החברים של רון ארד היו שם איתנו באיכילוב, כשחיכינו בציפייה דרוכה למסוק שיגיע עם אברה למנחת ביה"ח.
אני רוצה לאחל ביום הזה לתמי, ליובל, למשפחה ולחברים של רון, לכל קרוביו ואוהביו את סגירת המעגל שזכינו לה אנחנו.
בתפילה ובתקווה שישובו אלינו רון וכל השבויים/ות והנעדרים/ות שלנו. הכל קשור בכל ומכולם אכפת.
ואסיים בלב הכחול שבמקלדת 💙

התמונה צולמה ב-22.2.25 באיכילוב, ביום ששב אלינו אברה. הציור שלידי של שולמית אחותי המוכשרת. by @orel_schitrit

23

3

2 days ago

אתמול דיברתי בצעדת המופקרות בבאר שבע שהרימו החברות והשותפות הטובות בעולם כולו. אלה הדברים שאמרתי (המשך בתגובות):
"ערב טוב,
אני אוראל שטרית, מאשקלון. הקמתי את קהילת ״סופרים את אברה״.
במשך שנים נאבקתי כדי שאברה מנגיסטו, תושב השכונה שלי, עתיקות באשקלון, לא ייעלם מהתודעה הציבורית ויחזור הביתה לחיק משפחתו.
בתוך המאבק הזה התחדד לי דבר פשוט וכואב: כשצריך להזכיר שוב ושוב לספור אדם, סימן שמישהו כבר הרשה לעצמו לא לספור אותו.
אני מכירה מקרוב את המנגנון של ההפקרה. כתושבת אשקלון, כמי שגדלה בשכונה ותיקה, לא ממוגנת. לא כל המאבקים זהים, אבל ההפקרה מתחילה מאותו שורש.
הפקרה מתחילה כשיש מי שכואב, מתריע או מבקש עזרה, והמערכת מחליטה שזה לא מספיק דחוף.
היא ממשיכה כשאנשים מתרגלים לחיות הפקרה. זו המציאות ואין בלתה. מה כבר נוכל לשנות?
ובסוף, האחריות עוברת אל מי שנפגעו: למה לא צעקת חזק יותר? למה לא עזבת קודם? למה הלכת לשם? למה סמכת עליו? למה שתקת? איך התלבשת? ולמה דיברת רק עכשיו? איך רק עכשיו נזכרת?
זה מה שאנחנו מסרבות לקבל כאן הערב.
כי ״מופקרות״ זה השם לכל הסוגיות המופקרות: אלה שלא רוצים לטפל בהן. זה יחס שמתגלגל לנפגעות ולנפגעים.
הפקרה היא פעולה. הפקרה היא החלטה מודעת של מי שבוחר/ת להתעלם.
נשים לא הופכות למופקרות מפני ששתו, רקדו, לבשו, אהבו, טעו, סמכו על האדם הלא נכון או שינו את דעתן. נשים מופקרות כשפוגע לא נעצר, כשתלונה לא מטופלת, כשאין מקום בטוח ללכת אליו!
המערכת מצפה מהנפגע/ת להיות גם חוקר/ת, גם עורכ/ת דין וגם איש/אשת יחסי הציבור של הכאב שלה/ו.
ובדרום, ההפקרה הזאת מקבלת משמעות נוספת.
אני מרגישה שהמילים שלי מקבלות אפילו עוד יותר משמעות כשאני אומרת אותן כאן איתכן, בבאר שבע.
אנחנו מכירות את הפער בין ההבטחה לביטחון לבין החיים בפועל. אנחנו יודעות מה הפירוש לחכות למיגון, לשירות, לתחבורה, לטיפול רפואי או לכל מענה שלא תמיד מגיעים בזמן, אם בכלל. אנחנו יודעות שהמרחק מהמרכז נמדד מעבר למספר הקילומטרים:
זה המרחק ממוקדי הכוח, מתשומת הלב הציבורית ומהיכולת לגרום למישהו לפעול.
וכשמדברים על אלימות מגדרית, המרחק הזה יכול להיות ההבדל בין היכולת להישאר בחיים או למות.
לא כל אישה מופקרת באותה הדרך, וההפקרה לא פוסחת על שום מעמד.
ועדיין, חשוב לי לומר בערב הזה:
מי שיש לה כסף, רכב, גב משפחתי וקשרים יכולה לפעמים לפתוח דלת שאישה אחרת אפילו לא יכולה להגיע אליה.
אישה ענייה, אישה עם מוגבלות, אישה מהפריפריה או אישה שתלויה כלכלית במי שפוגע בה, צריכה הרבה יותר מ״רק״ אומץ.
היא צריכה שתהיה לה אפשרות ממשית לבחור! by @orel_schitrit

85

14

3 months ago

אתמול יצאנו יחד, תושבות ותושבים מבאר שבע והנגב לדרוש מציאות אחרת. מציאות של שוויון מגדרי, מנהיגות נשית, ביטחון ברחובות ובבתים, וחיים ללא אפלייה.

אחרי שהתנענו את הפעילות השנה סביב הרצח של מירב אדרי ז״ל ויצאנו לתלות שלטים לזכרה,
היה מיוחד ומרגש להתכנס יחד כקהילה מקומית שדורשת שוויון, ולא רק במילים או ברשתות, אלא יוצאת לרחוב ומשמיעה את הדברים בקולנו - בזמן שאנחנו עומדות על יד אותם שלטים ממש, שעוד נשארו על העצים.

תודה לכל מי שבאו, צעקו וצעדו איתנו!! ותודה ומארגנות האהובות ששום דבר מזה לא היה קורה בלעדיהן!

מחכות להמשיך לבנות יחד את הקהילה הזו ולעשות את מלא דברים טובים יחד! 💪🔥 by @orel_schitrit

69

8

3 months ago

#קןעתיקות #השומרהצעיר #שחרמניואב taken in Ashkelon, Israel by @orel_schitrit

289

16

4 months ago

לפני חודשיים וחצי יצרה איתי קשר דנאה, עיתונאית מ-RFI, שביקשה לסקר את הסיפור של יהודי אתיופיה בישראל ולהבין את החיים כאן מזווית אחרת.
היא הגיעה אליי דרך “סופרים את אברה”, כי אברה הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור של הקהילה ושל השכונות בכלל.
תוך כדי השיחה הגענו גם לסיפור שלנו. הילדות באשקלון, שאלות על זהות, מזרחיות והאקטיביזם שצמח מהבית ומהשכונה.
אתמול הכתבה עלתה!
דנאה הגיעה עם אדוארדו, ובהתחלה תהיתי איפה ניפגש כשהיא תגיע לישראל. מהר מאוד הגעתי למסקנה שהכי טוב שניפגש בשכונה שגדלנו בה. מספיק מבט אחד כדי להבין את מה ששולמית ואני מנסות לתרגם החוצה מהעולם שלנו.
תודה דנאה שנתת לזה חיים בספרדית
Muchas gracias Dánae! Un abrazo ❤️ by @orel_schitrit

68

5

8 months ago

היום לפני שנה אברה חזר הביתה וכבר כמה ימים הבטן שלי מתהפכת לקראת התאריך. התלבטתי אם לכתוב משהו או לא והחלטתי שכן.
שבת לפנות בוקר, בלילה כמעט לא עצמתי עין. אני על קוצים והטלפון מתפוצץ מהודעות.
השמחה מאופקת. אנחנו לא ממהרים לקפוץ מאושר. רק כשנראה את אברה מגיע למעבר רעים, אנחנו נאמין שהוא איתנו.
הבחור מהשכונה שגדלתי בה, המשפחה שלו אשכרה גרה במרחק דקות משלי!
גיליתי מה הוא עובר שם כשאני חיילת, ומאז החיים כבר לא נראו אותו הדבר.
הרי אני יודעת מה זה לבוא מהמקום שלנו, ממשפחה שקשה לה, כשההורים גרושים, כשיש אדם עם מוגבלות במשפחה.
את כל אלה אני מכירה מקרוב בעצמי, ובמצב כזה אי אפשר להישאר אדישה.
אברה עדיין לא יודע כמה אני חייבת לו על כל האנשים הטובים שהכרתי בזכותו.
ברוך שובך הביתה אברה ☀️
ולחיי החופש! by @orel_schitrit

108

16

8 months ago

אני בת 30 היום.

בשנה שעברה ביום ההולדת שלי, התבשרנו כבר בבוקר על מבצע החילוץ של אורון שאול ז״ל, שהובא סוף סוף הביתה למנוחות.
מאוחר יותר באותו היום השתחררו מהשבי אמילי דמארי, רומי גונן ודורון שטיינברכר, שתיבדל כל אחת לחיים ארוכים, טובים ושמחים.

היום ביום ההולדת ה-30 שלי, לראות את אמילי חוגגת את היום הזה כיום לידתה מחדש מרגש אותי ברמות שהשפה העברית לא יודעת לקבץ למילים.

כשאני חושבת על זה, הדבר שהכי השקעתי בו את שנות ה-20 שלי הוא השבת הבנים, ובייחוד תושב העיר והשכונה שלי, אברה מנגיסטו, שהפך לי למשפחה גם מבלי שידע.

מה-7/10 נשאר רק רני גואילי.
וביום הזה חשוב לי להזכיר את היימנוט קסאו (בת בנצ'י) המתוקה, ולאחל לה להיות חופשייה עוד היום, להשתקם, לשמוח ולחיות חיים שראויים לילדה. המשימה כמעט הושלמה. עוד קצת.

אני שמחה לפתוח עשור חדש
💙 by @orel_schitrit

71

23

9 months ago

כשאני שומע את השיר של לולה מארש, זה ישר לוקח אותי לילדה הקטנה שנעלמה ממרכז הקליטה בצפת.
הייתי במרכז קליטה כשעליתי עם אחי. אפילו הייתי שם לבד תקופה. אני חושב שילדה שנעלמה ממקום כזה, שהיה בשבילי מקום של שקט, שבו למדתי מהי עצמאות בפעם הראשונה, הוא דבר בלתי יאמן.
צילמתי את התמונות האלו בירושלים, מול הכותל הקדוש. אני אמשיך להתפלל ולשתף את ספירת הימים מהיום שנחטפה היימנוט הקטנה, כמו בשיר - עד שהיא תחזור.
.
.
.
.
.
.
.
#homeagain #home #family #travelhabesha #bringhaimanothome by @orel_schitrit

133

39

10 months ago

היום הייתי בתערוכה 'לביאות' של כרמן אלמקייס עמוס, שהיא חברה, אחות ואומנית מהמשמעותיות שפועלות כאן. התערוכה מביאה את הסיפורים של נשים נפגעות אלימות עם פנים חשופות, בלי בושה.

זו הסדרה השנייה של התערוכה, עם נשים נפגעות אלימות בזמן מלחמה, שכרמן צילמה במהלך השנה האחרונה, כהמשך לתערוכה הראשונה מ-2018.

התערוכה מוצגת השבוע במרכז היזמות והחדשנות Mtech, בהרצל 40 באשקלון, בשעות 9:00–16:30 (למעט יום שני).

תגיעו בשבילנו ובשבילן.

בימוי וצילום: כרמן אלמקייס עמוס
אוצר: יורם בלומנקרנץ
יוזמה והפקה: דני גיגי – יו"ר פורום דיור ציבורי
@carmen_elmakiyes_amos @carmen_art_79

וברקע המילים של האחת והיחידה @jagna_orit by @orel_schitrit

54

10

a year ago

100 מיליון ש״ח הוקצו למיגון אחרי מבצע ״עם כלביא״ - אך שוב, שכחו לדאוג לאנשים עם מוגבלות שנשארים בלי מרחב מוגן נגיש וללא כל הגנה.
זה לא מתקבל על הדעת!

חלק מהתקציב חייב לשמש להנגשת מקלטים ומיגוניות, זה עניין של חיים ומוות.
שר הביטחון, פיקוד העורף - שבו איתנו ונפתור את המחדל הזה ביחד.
לא עלינו בלעדינו.

שתפו עכשיו, תהדהדו את הקול שלנו ועזרו לנו לדאוג שמעתה והלאה, כולם יהיו בטוחים.

@pikudhaoref
@katz_israel by @orel_schitrit

106

27

a year ago

עברית למטה 👇🏾
A week of the new reality – at last Avera is at home!
Just a week ago we were preparing for his return, something we worked and waited for many years.
The 'Counting Avera' community started in the 'Atikot' neighborhood, where Avera grew up. Volunteers gathered over the years, brought together by hope, the pursuit of justice and solidarity.
The excitement and relief the moment we saw him is portrayed in this photo from the New York Times, and we are still over the moon.
United, we will continue to strive towards life and healing.

Avera ❤️

From the New York Times article:
"Our family has endured ten years and five months of unimaginable suffering. During this time, there have been continuous efforts to secure his return, with prayers and pleas, some silent, that remained unanswered until today."

שבוע של מציאות חדשה - סוף סוף אברה בבית! לפני שבוע בדיוק התכוננו לרגע חזרתו, שפעלנו עבורו וציפינו לו שנים רבות. קהילת "סופרים את אברה" קמה מעתיקות, השכונה בה אברה גדל. מתנדבים התאספו לאורך השנים, כשהמשותף לכולם הוא התקווה, השאיפה לצדק והסולידריות.
ההתרגשות וההקלה הגיעו עד לניו יורק טיימס, ואנחנו עדיין נרגשים.
יד ביד בחזרה לחיים ובשיקום.

אברה ❤️

מתוך הכתבה: "עשר שנים וחמישה חודשים של סבל בלתי נתפס חלפו על משפחת מנגיסטו. מאמצים בלתי פוסקים להשבתו, תפילות וזעקות, חלקן מושתקות, שלא זכו למענה."

@nytimes
@kershneri
📸 @mayaalleruzzo by @orel_schitrit

87

1

2 years ago

מה יש עוד להגיד? החלום והמשאלה של קהילת סופרים את אברה התגשם.
אברה בבית, כמו שקווינו שנים והאמת היא שאני לגמרי חסרת מילים.

אני חלק מהמאמץ לשחרור אברה קצת לפני קהילת "סופרים את אברה", אני מודה שהייתי סקפטית עד הרגע האחרון, עד שראיתי את המסוק של אברה והמסוק של הישאם נוחתים באיכילוב אתמול.
בעיניי זה מטורף ולא ירד עדיין לגמרי לסוף דעתי.

אני עצמי הצטרפתי למאמץ לשחרורם של אברה והישאם בין השאר כי אני נכה, מתמודדת נפש ומעבר להכול והכי חשוב- כי אני בן אדם.
היה לי מאוד קל לראות את עצמי במקומם, כידוע למי שמכיר אותי, באתי משכונת עתיקות, השכונה של אברה.
יש לנו הרבה במשותף.
והאמת היא, שבאיזה שהוא מקום היה לי גם קשה להיות יותר מוחצנת ו" מייצגת" את מצבם בגלל שאנחנו כל כך דומים. זה הרגיש אישי מאז ומתמיד. עצוב וקשה ועם מינימום של תקווה מצידי.
היו לילות שזה הדיר שינה מעיניי.כמתמודדת נפש, זה הרגיש כמו פצע אישי. מאבק אישי לגמרי.

ולכן כעת אני מרגישה גאה שלקחתי חלק ב"סופרים את אברה". מעבר לכך שאחותי ייסדה את הקהילה.
אומנם רוב העשייה שלי הייתה מאחורי הקלעים ומבחירתי, אבל חשוב לי לציין:
ב"סופרים" יש אנשים טובים, אנשים באמת חפצי חיים, אנשים עם אמפתיה ורצון טוב ורוח התנדבות מדהימה שאני מאמינה שהדברים המשותפים האלה חיזקו אותנו במהלך השנים ואתמול שמחתי לראות את כולנו מאוחדים שם באיכילוב ביחד בשמחה,גם אם עמדו דמעות בעיניים ועם אהבה, למרות כל הקושי, מחובקים, מקשה אחת של האנשים הכי אכותיים לדעתי.

אז תודה לקהילה שלנו, לאנשים שאני מכירה בזכותה, אתם באמת וכנראה בלי לדעת, חיזקתם גם אותי. ולא רק את אברה והישאם, ונתתם במהלך השנים ניצוץ של אור ותקווה.

ועכשיו לציור שלי, שמטורף לאן שהוא הגיע...
קודם כל, תודה על התגובות המפרגנות עליו. אני מלאת תודה לכל מי שהתייחס אליו.
שנים נמנעתי מלצייר את אברה, בלי להגיד לאנשים גם כשהציעו לי.
וכשישבתי לצייר אותו סוף סוף הבנתי למה.
העיניים דמעו, הידיים רעדו, כעס ההפקרה של המדינה היה חריף ואפילו שאנחנו מזכירים כקהילה במהלך השנים שהוא 7 או 8 או עשר שנים וחמישה חודשים בשבי....עדיין, אני לא בטוחה שזה לגמרי התקלק לי במוח עד הרגע שהייתי צריכה לצייר אותו.

(חלק 2 בתגובות) taken in Tel Aviv, Israel by @orel_schitrit

631

15

2 years ago