32.
לא ככה דמיינתי את יום ההולדת שלי.
אני טיפוס שאוהב לחגוג אבל לא ב1.1 תמיד אמרתי שזה תאריך גרוע למסיבות בישראל, אז אני נותן לשחר להוביל ולקחת אותנו לאיזה חופשה וזה הכי כיף לי בעולם בשנים האחרונות.
בשבוע האחרון איבדנו את קובי.
לא כלב. בן משפחה אמיתי והכי אנושי שיכול להיות.
הוא היה נוכחות שפשוט אי אפשר להתעלם ממנה.
מילא לנו את הבית באושר וגם קצת בפיפי, הוא לימד את שחר מזה לאהוב כלב עד לרמה שהיא כועסת עליי מתי שנראה לה שלא דאגנו לו מספיק. זה הפך את הקשר שלנו לשותפות מלאה באחריות ואהבה כלפי מישהו נוסף שחי אצלנו בבית Rent free.
הרגעים האלו איתו שאני לא אשכח -
המבט הזה שלו באוטו, כאילו אני כל עולמו.
הדרך שבה היה נרדם עליי בלי טיפת ספק.
הישיבה המלכותית על הכורסה כאילו הוא משלם שכירות.
הפיהוקים, המבטים העקומים, הפרצוף שאי אפשר לעמוד בפניו.
קובי היה השותף שלי להכל.
לנסיעות בכל הארץ, למשרד, לנישנושים על הספה, לטיולים בפארק, חגים ושבתות אצל המשפחה וגם כשטסנו לחו״ל הוא הלך לבית מלון משלו ואצלו זה תמיד היה פנסיון מלא…
כולם הכירו אותו. כולם אהבו אותו.
הוא היה מקבל ליטופים ברחוב מזרים על בסיס יומי,
גם אנשים שלא אוהבים כלבים היו עוצרים ואומרים לי שהוא משהו מיוחד.
והוא באמת היה.
הוא גרם לי להרגיש אבא הרבה לפני שפלג הגיע לעולם.
אחריות, דאגה, אהבה בלי תנאים, כל זה התחיל ממנו.
והיום אנחנו במדבר רק אני ושחר ״חוגגים״ לי יום הולדת, לילה ראשון בלי פלג וקובי לא בפנסיון מחכה שנאסוף אותו מחר חזרה הבייתה ואני פשוט לא מוכן להשלים עם העובדה הזאת.
זה מרגיש מוקדם מדי.
זה מרגיש לא פייר.
וזה מרגיש ריק בצורה שקשה להסביר.
כ׳כ רציתי לראות את פלג גדל לצידך ומשחק איתך כי אני גם יודע כמה אתה טוב עם ילדים ואיך הם אהבו לשחק איתך!
אבל בתוך הכאב הזה אני יודע בלב שלם שקובי חי חיים מדהימים.
חיים של פינוקים, חיבוקים, טיולים, אהבה בלי סוף.
כלב שמח ומאושר, כזה שמשאיר חותם אמיתי על כל מי שפגש אותו אפילו לדקה.
אז היום אני לא חוגג 32 עם בלונים.
אני חוגג 32 עם לב פתוח וכואב, אבל גם מלא תודה.
על זה שזכיתי לאהוב ככה.
קובי, תודה שלימדת אותי להיות אבא עוד לפני שהייתי כזה באמת.
אני אוהב אותך לתמיד.
כנראה שכמו קובי בראיינט שאתה קרוי על שמו גם אתה היית צריך ללכת לפני הזמן שלך ובהפתעה מוחלטת.
אוהב אותך ממבה לבנה שלי 🤍
אני לא אשכח אותך לעולם.
🐶❤️🦁
@shahar_schwartz