יָעֳלִי

אז אני אתחיל מהסוף- אני מפסיקה לאמן.

מגיל 17 עד גיל 24 אחד המרכיבים הכי משמעותיים בזהות שלי היו צמד המילים ״יעלי המאמנת״, בכל מקום שהגעתי אליו זה מי שהייתי, בסיום התיכון, בבה״ד 1, בוקר למחרת השחרור מהצבא ומאז בכל יום עד ליום הזה.
אחרי כמעט 7 שנים בתחום, בעבודה המספקת, המעצימה והמשמעותית ביותר שיכולתי לדמיין, אני מסיימת לאמן ויוצאת לדרך מפתיעה, חדשה ומרגשת.

למדתי בשנים האלה כמה חשובה לי המשמעות בעשייה היומיות, כמה קשר אישי עם מתאמנים הוא המשמעותי ביותר להצלחה, כמה אנשים הם מגוונים ומדהימים וכל אחד הוא עולם ומלואו, למדתי על יזמות ואומץ, על החשיבות של גיוון בעשייה, ובעיקר כמה הספורט הוא הכלי הטוב ביותר להתמודדות, לריפוי ולשינוי החיים מקצה לקצה.

חשוב לי להגיד תודה ענקית לכל מי שהיה חלק מהדרך, מהתהליך ומהבנייה שלי שהובילו למי שאני היום- שלי, ליקוש ופלייטיקה, ומשפחת ביננפיט שלי בהובלת שי ולירן- שהכל בזכותם והופכים את הפרידה לקשה הרבה יותר.

ולכל המתאמנים שלי (אזרחים וחיילים כאחד) בעבר ובהווה- תודה עליכם, תודה על הבחירה בי, על זה שלא וויתרתם לעצמכם לא משנה מה, על האמון בי ועל הזכות לעבור איתכם דרך. חשוב לי שתדעו שבכל בוקר שקמתי לעבודה באמת הודיתי על הזכות להיות בעשייה הזאת.

אני לא נפרדת מעולם הספורט, וממשיכה לפגוש אתכם בהובלת הטרייב @thribe.official ובאימונים בביננפיט (הפעם כמתאמנת)🙌🏽

אוהבת כל כך, תודה על שנים של עשייה ממעמקי הלב, תודה על הזכות להשפיע.