2 months agoעדידוש מאוהבת בך שעשית מזה פוסט! אני חווה את האימהות שלך מקרוב ויודעת כמה את וגבריאלול זה הדבר הכי רומנטי ומתמסר שיש ואין ספק שיש אתגרים. אבל זה הכוח שלנו והוא קשור יד ביד בגישה ובתודעה שאנחנו בונים יום יום.
2 months agoאהבתי שעשית מזה תוכן וגם את מה שכתבת. אני חושבת שהקושי הוא בכך שמאות שנים כן עשו רומנטיזציה של האמהות, וכל הנשים שלא התאהבו מיד בתינוק הצורח הרגישו פגומות. כן סיפרו כמה זה נהדר לישון ליד התינוק וכל האמהות הטריות שרק רצו לישון(יש סיפור קצר מדהים של צ'כוב בשם "לישון" על מטפלת צעירה שצריכה לשמור על תינוק צורח והיא רק רוצה לישון). במאה הקודמת, וגם בנוכחית, סיפרו לנשים שהן יכולות לחזור לעבוד אחרי שבועיים או חודש עם התינוק, כי בסין יש נשים שחוזרות לשדות האורז אחרי יום אחד, כאילו זו השאיפה. מראים לאמהות את כל הדוגמניות שנראות כמו חוט שבלע כדורגל ולא משמינות בכל הגוף, וזו אמת המידה לפיה שופטים אותן, שהעלו 15 קילו. או 20. וגם מראים את אותן דוגמניות אחרי חודש או חודשיים, כאילו היו נערות בנות 12 שמעולם לא היו בהריון ואילו הן עם סימני מתיחה, ועור מקומט בבטן ואגן שהתרחב ומסרב להיכנס לג'ינס הישנים. ומספרים להן שהן רק צריכות ללמוד לנהל את הזמן טוב יותר. אז כן, לקטר על האמהות עוזר להרבה מאד אמהות לא להרגיש לבד, או כמו אמהות רעות. אבל אני בהחלט מבינה את הרצון לשלוח אנרגיות חיוביות ולזכור גם את כל הדברים המשמחים שהאמהות מביאה איתה.
2 months agoאין כמוך! ואין כמו הלב שלך, תמשיכי לשתף אותנו בחוכמתך בלי לתת לאחרים להוריד אותך❤️
