Instagram story viewer> @politically_corret> Posts

פוליטיקלי קוראת

@politically_corret

36.8K

followers

931

following

גוף תקשורת פמיניסטי עצמאי

POSTS STORIES REELS TAGGED

פרוסת עוגת גבינה | בתאל כרמונה
הִיא פּוֹרֶסֶת אֶת עוּגַת הַגְּבִינָה
וַעֲנָת לֹא פֹּה. אֲנַחְנוּ חוֹגְגִים
כְּאִלּוּ הִיא עוֹד חַיָּה וְהִיא חַיָּה
אֲבָל גַּם קְצָת מֵתָה.
אֲנַחְנוּ חוֹגְגִים
כְּאִלּוּ לֹא הֻטְּלוּ עָלֵינוּ אֵימִים, כְּאִלּוּ
לֹא קָרוּ הַטְּרָגֶדְיוֹת, כְּאִלּוּ
אֵין יְלָדִים שֶׁבְּרֶגַע זֶה נֶאֱבֶדֶת עֲלֵיהֶם דַּעְתָּם, כְּאִלּוּ יַלְדָּה בַּת חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה
לֹא סוֹחֶבֶת בְּיָדֶיהָ קְנִיּוֹת עַד לְבֵיתָהּ וּלְאַחַר מִקְלַחַת מְנַגֶּבֶת גּוּפָהּ בִּנְיַר
סוֹפֵג.
אֲנַחְנוּ חוֹגְגִים כְּאִלּוּ
אַף אַחַת לֹא הֻטְרְדָה.
כְּאִלּוּ
הַחַיִּים הָאֵלּוּ זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲבִיר
עִם פְּרוּסַת עוּגַת גְּבִינָה
מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן
בְּיוֹם שִׁשִּׁי בָּעֶרֶב.

מתוך ספר הביכורים של בתאל כרמונה, ״שלוש נקישות אור״ by @politically_corret

14

0

a day ago

by @politically_corret

10

0

2 days ago

"יש לנו 10 ימים להציל את החיים שלנו".
או - למה הבחירות בברזיל צריכות להדאיג גם אותנו?

למי שהספיקה לשכוח, וסליחה באמת שאני מזכירה את זה, הבחירות מתקרבות בקצב מורט עצבים. אבל אם אשמע עוד הודעה מוקלטת אחת של מועמד אני אשתגע, אז בואו נדבר על בחירות בצידו השני של העולם- ברזיל. נו אתם יודעים, ביתם של יערות הגשם והפסל הענק של ישו שעושה חיקוי של רוז מהטיטאניק.
הבחירות שם הסתיימו לפני רגע בתיקו בין פלביו בולסונארו, מהימין הקיצוני, לבין לולה, מהמרכז-שמאל, וכעת המדינה מתכוננת לסיבוב בחירות שני בסוף החודש.
וזה הולך להשפיע גם עלינו.
למה? כי הבחירות בברזיל הן חלק מתהליך שמתרחש היום במקביל בכל העולם - חלק ממאבק פוליטי גלובלי.
מנהיגים כבר לא פועלים רק בתוך גבולות המדינה שלהם - הם בונים רשתות, משתפים אסטרטגיות ומסרים ומשתמשים אחד בשני כדי להוכיח את חוזקת המסרים.
אם בולסונארו ינצח, זו תהיה עוד חוליה משמעותית בשרשרת הימין הקיצוני העולמי שמחברת בין מיטב רודני העולם בניצוחו של טראמפ. ובמחנה הזה, נתניהו וישראל הם שחקנים שערכם לא יסולא בפז.

הנשיא הקודם של ברזיל, ז'איר בולסונרו, ימני קיצוני, פשיסט מוצהר, מטורלל עם קבלות ושאר מילים יפות, הפסיד בבחירות הקודמות ללולה, הנשיא המיתולוגי שהיה ממובילי המאבק כנגד הדיקטטורה הצבאית. בולסונרו לא קיבל יפה את הבשורה בלשון המעטה, ונשפט ונאסר לעשרים ושבע שנים אחרי שנחשף כי תיכנן ניסיון הפיכה והתנקשויות למיניהן.

הייתן חושבות שבזאת תחתם סאגת בולסונרו, אבל הו הו יש לי הפתעה בשבילכן. כי בנו הבכור של בולסונרו, פלביו, רץ השנה במקומו - ומולו רץ שוב פעם לולה.

אבל פה העניינים רק מתחילים להסתבך. כי לטראמפ חברנו היקר יש תחביב - להשתלט על אמריקה הלטינית. הוא אוסף מנהיגים דרום אמריקאים כמו קלפי פוקימון והקלף היחידי שחסר לו כדי להשלים סרייה היא ברזיל - המדינה הגדולה ביותר ביבשת ובעלת אחת הכלכלות החשובות בה.
לא במפתיע הוא מאוד אהב את בולסונרו סיניור, ועכשיו הוא מזרים כסף רב לקמפיין הבחירות של בולסונרו ג'וניור.

"אנחנו נורא מפחדים שאם לולה אכן ייבחר, אז טראמפ ייעשה לו את מה שהוא עשה למדורו נשיא ונצואלה", אומר מיגל וורקמאן, סטודנט באוניברסיטת סאו פאולו וחבר טוב. "ואם פלביו ייבחר אנחנו נידונים לחורבן. מעבר לזה שהוא יהיה עוד עובד של טראמפ, הוא הולך להשמיד לחלוטין את יערות האמזונס".

אז איך כל זה מתקשר לישראל?
קראו בכתבה המלאה, קישור בתגובות ובסטורי >>>

| גלי אלון
@gali.alon.ohayon
@gali.alon by @politically_corret

54

1

2 days ago

בימים האחרונים התפרסם סיפורה של יוהנה קריסטינה שטיינמאייר,
סטודנטית מהאוניברסיטה העברית שהלכה לעולמה, ובשנת 2023 הגישה תלונה נגד מי שהיה המנחה שלה בלימודי הדוקטורט.
אחד הדברים שהכאיבו לי בקריאת עדותה של שטיינמאייר היו המילים:
״בסופו של דבר נתתי לזה לקרות״.

כשהייתי בשנה האחרונה בתואר הראשון באוניברסיטת בן-גוריון קיבלתי הצעה לשמש בתור עוזרת מחקר של מרצה בכיר במחלקה. הוא היה דמות נערצת, והרגשתי שזכיתי בכבוד הגדול מכל. המשכתי לתואר שני ועבדתי בסדרת ספרים שהוא הוציא לאור.
זו הייתה עבודת החלומות שלי, אז הבלגתי על כל מיני דברים.

הוא דיבר איתי ללא הפסקה על מה שאני לובשת, מסביר שהעניין שלו הוא ״תרבותי״, כי אופנה היא חלק מהתרבות. בשלב מסוים הוא התחיל לקרוא לי ״בלונדינית הבית״, וכך היה מציג אותי בפני אנשים שהגיעו למשרד.
לא רכזת המערכת, גם לא תלמידה במחלקה - זאת נעה, היא בלונדינית הבית שלנו.
כשביקשתי שיגבה אותי מול סופר שדיבר באופן תוקפני ולא נעים, הוא אמר שבאמת הסופר הזה שאל אותו אם הוא מעסיק אותי כדי שיוכל לשכב איתי. בחדר היו עוד אנשים באותו רגע, וזה נאמר מול כולם, בלי היסוס, כי ״זה הסגנון שלו, ככה הוא מדבר״.
ואני חשבתי שבעצם גם אני שותקת: כי כשהוא אמר לסטודנטית אחרת, שהייתה תלמידה שלי, בסוף הרצאה ראשונה בחייה, שעכשיו היא כבר לא בתולה, לא פציתי פה.

כשהתחלתי את הדוקטורט, הגעתי יום אחד למשרד נרגשת מאוד וסיפרתי על גילוי שהיה לי. הוא שמע את השיחה מהצד, הביט בי מלמעלה למטה ואמר - ״מה שאני לא מבין זה מה יש לחתיכה כמוך לחפש בספרייה״.
אני זוכרת את התחושה שלי, כאילו נמחצתי מתחת לפטיש עצום. פשוט שתקתי ולא אמרתי מילה. אחרי כמה ימים ביקשתי לדבר איתו בפרטיות. אמרתי לו שמה שהוא אמר מאוד פגע בי. הוא ענה שלא הבנתי למה הוא התכוונן ושאין לי חוש הומור.
(המשך בתגובות>>>)

| ד"ר נעה ולדן
Noa Walden
(צילום אילוסטרציה) by @politically_corret

112

5

3 days ago

לפעמים, אחרי שכותבים סיפור שקשה לשאת, מגיע הרגע שבו אפשר לכתוב גם את ההמשך שלו:

לפני מספר שבועות כתבתי כאן על אישה מאוקראינה, קורבן סחר בבני אדם, שהוחזקה בשבי בביתו של זנאי. אישה שהגיעה לישראל עם לקות ראייה, ובמהלך התקופה שבה הוחזקה הידרדר מצבה עד שהתעוורה לחלוטין. איש לא טרח לדאוג לה לטיפול רפואי.
סיפרתי גם על הנשים הנחושות שהצליחו לחלץ אותה ולהביא אותה למקום מבטחים.
בסוף הפוסט ביקשתי דבר אחד: רופא או רופאת עיניים שיסכימו לבדוק אותה. אולי עוד אפשר להציל משהו מהראייה שלה.

ומה שקרה מאז הוא מסוג הדברים שמחזירים לי את האמון בבני אדם.

ההיענות הייתה עצומה.
רופאה אחת, שביקשה להישאר אנונימית, לא הסתפקה בהבעת צער או בהבטחה לעזור. היא פשוט התחילה לפעול.
היא דאגה לארגן עבורה רצף טיפולים מקצועיים בבית חולים, וגייסה סטודנטים לרפואה מתנדבים שתיאמו וליוו , עשו הכל!!! וכעת היא צפויה לעבור ניתוח בעיניה.
ולא פחות מדהים: כל העלויות, לרבות הוצאות הניתוח והטיפול, נתרמו.

אישה שלפני שבועות ספורים הייתה כלואה בביתו של אדם שניצל אותה, עיוורת, בודדה בארץ זרה, בלי משפחה ובלי זכויות כמעט, מוקפת פתאום באנשים זרים לחלוטין שמתעקשים לדאוג לה.

אני לא יודעת אם הניתוח יחזיר לה את הראייה. הלוואי. אני נזהרת מלהבטיח ניסים.
אבל אני יודעת שכבר קרה כאן משהו גדול.
במשך זמן רב מדי היא חיה בעולם שבו בני אדם הביטו בה וראו רק את מה שהם יכולים לקחת ממנה.
ועכשיו, לראשונה אולי אחרי הרבה מאוד זמן, היא מוקפת באנשים שמביטים בה ושואלים מה אפשר לתת לה.

אני רוצה להודות לרופאה שבחרה להישאר ללא שם, לכל מי שהתגייסו, הציעו עזרה, תרמו, פתחו דלתות ולא שאלו מה יוצא להם מזה.
את הראייה שלה אולי נצליח להשיב. את הידיעה שהיא אינה שקופה, אני מקווה שכבר השבנו.

(בצילום הפסקת סיגריה בדרך אל החופש- עובדת העמותה לוקחת אותה למקום מוגן)
(הפוסט המדובר בתגובות)

| נעמה גולדברג
Naama Goldberg
@goldberg.naama by @politically_corret

135

4

3 days ago

by @politically_corret

61

0

4 days ago

הרכב טוטאל לוסט. איש לא נפגע. הרכב החדש הגיע.
לפני שנפרדתי מהרכב הקודם הורדתי ממנו את כל המגנטים. רק להיימנוט לא היה לי מגנט, אלא מדבקה פשוטה. היא לא שרדה את המעבר.
חיפשתי להזמין מדבקה חדשה. יש מדבקות כמעט לכל דבר שצריך ולא צריך להיות מודעים אליו. רק את היימנוט לא מצאתי.
מצאתי הוראות להדפסה ביתית של התמונה שלה, עם הוראות לניילן ולהדביק בסלוטייפ על השימשה מבפנים.
בנסיעה הראשונה ברכב החדש נסעתי למירון. עברתי את צפת, דקות ספורות ממרכז הקליטה שבו משפחתה עדיין מתגוררת, בהמתנה שאין לה סוף.
לאורך הכביש המון מדבקות. לזכר חיילים שנפלו, רבי נחמן, מלך המשיח, אפילו הבטחה להחזיר את הדמוקרטיה...
את היימנוט לא ראיתי. לא בתחנת האוטובוס, לא על גדר ההפרדה, לא בצדו האחורי של השלט לצפת.
אין אותה.
אני מחפשת מדבקה של היימנוט. מתי ימצאו אותה?

| ענבל שהם
ענבל שהם
איור: Gal Amir
@gals_studio by @politically_corret

142

4

5 days ago

יש רגעים שבהם הגזענות מסירה מעליה את כל התחפושות ונחשפת במלוא כיעורה.

צעירה דרוזית נסעה באוטובוס בפתח תקווה ודיברה בטלפון בערבית. לפי הדיווח, בני נוער יהודים הטיחו בה ״ערבייה מסריחה״ ואמרו לה שאין לה מקום במדינה הזאת.

קראתי את הדברים והרגשתי את הזעם המוכר הזה, המתעורר בכל פעם שמישהו שומע את שפתך ומסיק מכך שיש לו זכות לערער על מקומך בעולם.
איזו תחושת בעלות נדרשת כדי שאדם יאמין כי די בשיחה המתנהלת בערבית כדי להפוך אישה לזרה בארצה? מי העניק לו את הסמכות להחליט מי שייך, מי רצוי, ומי צריך להסתיר חלק מזהותו?

זה אירוע גזעני אבל בתוכו יש עוד שכבה - מגדרית. אישה יושבת באוטובוס, מדברת בשפתה, ולפתע נדרשת להתמודד עם מי שמרגישים רשאים להשפיל אותה ולתחום את גבולות נוכחותה. זהו ניסיון מוכר לשלוט במרחב הציבורי באמצעות הפחדה, לגרום לאישה להבין שגם פעולה יומיומית, תמימה, כמו שיחת טלפון, עלולה להפוך אותה למטרה אם אינה עומדת בציפיות של מי שרואים את עצמם כבעלי המקום.

נשים מכירות היטב את המנגנון הזה. את הרמז שעליהן להנמיך קול, להצניע נוכחות, לא לעורר תשומת לב. וכאשר אישה משתייכת גם למיעוט לאומי, מופעל עליה לעיתים לחץ כפול: לא רק להיות אישה ״במקומה״, אלא גם להוכיח שהזהות שלה אינה איום, שהנוכחות שלה אינה דורשת התנצלות.
אני מסרבת לקבל את ההיגיון הזה!
מקומם אותי גם הצורך לציין שהצעירה היא אחותו של טייס ובתו של לוחם, כאילו אלה הפרטים שהופכים את המקרה לראוי במיוחד לזעזוע. כבודה אינו תלוי במדים של בני משפחתה, וזכויותיה אינן מותנות בהוכחת נאמנות.

אני דרוזית. אני יודעת מי אני ומה מקומה של השפה הערבית בחיי. ואיני מתכוונת להתייצב שוב ושוב למשפט נאמנות בפני מי שחושב שעצם היותו בן הרוב מקנה לו סמכות לשפוט את שייכותי.
גם לא אקבל את הציפייה מנשים להיות תמיד אלה שמבליגות, מסבירות בזהירות. לפעמים הזעם הוא התגובה הראויה. לפעמים הדבר המכבד ביותר שאישה יכולה לעשות למען עצמה הוא לסרב לרכך את המציאות כדי להקל על מי שאינו רוצה לראות אותה.

כאן עובר הגבול שלי: אני לא מבקשת רשות לדבר בערבית. לא מבקשת רשות להיות דרוזית. ולא מבקשת רשות להיות כאן.
אני כאן מכוח זכותי, הזהות שלי אינה עומדת למשאל עם,ואיש אינו מוסמך לגרוע ממנה לא בקללה, לא באיום ולא בתחושת בעלות על הארץ.
מי שעדיין סבור שהוא רשאי להחליט לאישה כמוני היכן מקומה, מוזמן להפנים אמת אחת פשוטה:

הוא יכול לחשוף את הגזענות שלו, אבל הוא לא יקבע באמצעותה את גבולות חיי.

| סלוא אבו יוסיף ג׳אבר
Salwa A-yousif Jaber
@salwa.ayj by @politically_corret

277

19

7 days ago

אני עוקבת ברשת אחרי הסטייליסט אייל חדד. הוא מצחיק, חמוד, כריזמטי, ויש לו לא מעט עצות טובות על מה ללבוש, מה מחמיא, מה מאריך, מה מצר ומה, ובכן, קצת פחות.
באמת. יש לו טעם משובח, וחלק מהטיפים שלו אפילו גורמים לי לחשוב שלא יזיק לי ללמוד ממנו דבר או שניים.
אבל אז מגיע החלק שבו משהו בי מתכווץ -
כי חלק לא קטן מההומור שלו בנוי על נשים. על הגוף שלהן, על הבגדים שלהן, על איך שהן נראות. יש לו מופע שבו הוא מעלה נשים לבמה ויורד עליהן: משווה אותן לכרוביות, לחיות, לחפצים, ולשלל דימויים שנועדו להצחיק על חשבונן.
והן משתפות פעולה. צוחקות. נהנות. אולי אפילו מגיעות בדיוק בשביל זה.
ועדיין, זה מטריד אותי.

כי אנחנו חיות בתוך תרבות שמלמדת נשים מגיל צעיר מאוד שהגוף שלהן הוא פרויקט ציבורי: צריך לצמצם אותו, להאריך אותו, לטשטש אותו, להצעיר אותו, להלביש אותו נכון. שאנחנו תמיד קצת יותר מדי או קצת פחות מדי. שהמראה שלנו פתוח לביקורת, לציונים ולבדיחות.

ובתוך המציאות הזאת, יש משהו צורם במיוחד בגבר שמתפרנס מהפיכת נשים לבדיחה בגלל איך שהן נראות או בוחרות להתלבש : ״את נראית כמו יועצת בית ספר עם החגורה הזו!״ הוא נוזף בנו .
אז כן, אייל, אני כנראה אמשיך לגנוב ממך עצות סטיילינג, כי בחיי, הן לא רעות.
אבל למה ככה, אחי?
למה כדי להצחיק צריך להשפיל?
למה בתוך עולם שבו נשים ממילא מנהלות מערכת יחסים כל כך מסובכת עם הגוף שלהן, צריך להוסיף עוד שכבה של לעג?
ולמה להומור הזה יש ניחוח כל כך מוכר של מיזוגניה, גם כשהוא עטוף בחיוך, בסטייל ובנשים שכביכול “זורמות עם זה”?
אפשר להיות מצחיק גם בלי להפוך נשים לפאנץ׳.

| נעמה גולדברג
Naama Goldberg
@goldberg.naama by @politically_corret

128

11

8 days ago

זהו זה. האיום כבר אינו רחוק. כבר אינו מוגבל לאזורים מרוחקים. הוא על סף דלתנו.
על הכף מונח הצורך הבסיסי ביותר שלנו:
להיות בטוחים בבתים שלנו.
בצעדים שיטתיים, מחושבים ומאורגנים, מתנחלים מאיימים על לב ליבם של הערים והכפרים שלנו.

הגינויים הבינלאומיים אינם עוצרים אותם. צעדים חלקיים אינם מרתיעים אותם. אנחנו עדים לתחילתו של מאבק אכזרי על עצם קיומנו.

ובזמן שאנחנו שקועים במאבקי הכוח הפנימיים שלנו, החיה מכרסמת בנו — חתיכה אחר חתיכה.
חוסר אונים. תסכול. כעס.
אלה רגשות מכוערים, בלתי נסבלים.
ובכל זאת, איך יכול פלסטיני כלשהו לצפות במראות האלה ולא להרגיש אותם?
זה לא איזה כביש מרוחק.
זה הכביש שאני נוסעת בו כמעט מדי יום. הדרך לעבודה שלי, לבית החולים שלי, לבתים של החברים שלי.
הדרך שבה אני נוסעת מרמאללה לשכם כדי לראות את משפחתי.
זה לא קורה במקום אחר. זה קורה לאורך הדרכים שמחברות את חיינו.
זה מעבר למפחיד. מעבר למטלטל.

| אנונימית פעילת שלום, תושבת רמאללה. by @politically_corret

1k

152

8 days ago

טוסקנה. סוכות 2026.
אני עומדת בגן הטארוט בטוסקנה, ומולי נגלות ארבע נשים צבעוניות שוכבות במעין בריכה ומשפריצות מים ישירות מהחזה שלהן.
עולות בי שאלות מגדריות, זה פרובוקטיבי? זה מכבד נשים? זה מחפיץ נשים? זה משנה מי יצר.ה את הפסל, גבר או אישה?
***
האמנית שיצרה את הפסלים הללו היא ניקי דה סן פאל.
במשך 20 שנה היא בנתה 22 פסלי ענק המבוססים על הארכיטיפים של הטארוט. היא אפילו התגוררה בתוך פסל הקיסרית עצמו במשך חודשים ארוכים במהלך בניית הגן. היא כיסתה את הפסלים באלפי שברי מראות וקרמיקה במו ידיה ויצרה גן מרהיב וסוריאליסטי שופע בדמויות נשיות גדולות מהחיים. כדי לממן את הקמת הגן, היא השיקה בושם ייחודי בעיצובה שנמכר בכל העולם.
***
רגע לפני שיצאתי מהגן, התבוננתי שוב בנשים ונזכרתי במילים של דליה רביקוביץ -
"אֶתְמוֹל יָצְאָה מִן הַיָּם נִימְפָה שְׁקוּפָה
כֻּלָּהּ כָּחֹל וְיָרֹק.
רַק גַּסֵּי הָרוּחַ הָיוּ קוֹרְאִים לָהּ מִדּוּזָה".

| שנית מיכאלי
@shanitmichaeli
Shanit Michaeli by @politically_corret

21

1

8 days ago

by @politically_corret

25

1

9 days ago