Instagram story viewer> @reutbin> Posts

Binyamin Reut

@reutbin

1.7K

followers

642

following

מייסדת החדשות הטובות 🟡
@good_news_now_

POSTS STORIES REELS TAGGED

Download All

לא נעים לי להגיד שכשקניתי את הספר הזה לקחתי סימניה! איזה סימניה איזה, מה חשבתי לעצמי!...
קראתי אותו תוך שעתיים ונשארתי המומההההה יומיים (בעצם עד עכשיו) וכשהנחתי אותו בסיום לא הצלחתי להוציא מילה מהפה.

תקשיבו טובבבב הסיפור של אבינתן הוא אחד הסיפור הכי משוגעים שתשמעו! יש בו כמה נקודות שמייחדות אותו והופכות את הסיפור שלו למשהו בקנה מידה אחר.

הוא היחיד שהיה בשבי לבד במשך כל תקופת השבי, סיפור ניסיון הבריחה שלו הוא מסוג המקרים שאם רואים את זה בסרט אז מה שעובר בראש זה: "כן כן... בטח, רק בסרטים זה יכול לקרות", זה מעל הטבע מה שהוא עשה, והעמידה שלו מול השובים יוצאת דופן, בין היתר כשלא שיתף פעולה כשרצו לצלם אותו.

זה לקרוא ולא להאמין, הבחירות שעשה, היחסים שלו עם השובים, המורכבות, ובעיקר בעיקר - הלך הרוח והקו הפנימי שלו שהנחה אותו לאורך תקופת השבי הוא מהסוג שצריך ללמד בבתי ספר.

הוא מדבר על יכולת הבחירה שהוא המשיך לנהל בתוכו גם כשלכאורה לקחו לו כל שביב של בחירה, על המנהרה, התא, הסורגים כמרחב פיזי שהוא בתוכם אבל הבדיל בינם ובין המרחב הפנימי שבתוכו וזכר להחזיק אותו כמרחב שהוא תמיד תמיד נמצא ברשותו וגורלו בידיו ורק בידיו: "החירות היא לא משהו שנותנים לך היא משהו שאתה מסרב לשחרר ממנו כל יום מחדש"

הוא מדבר על החיבור שלו בשבי לדמויות הנצח של עם ישראל מאברהם ועד יוסף שדרכן חיזק את הקשר עם השובים וחיזק בתוכו את הסיפור הקולקטיבי שלו בתוך עם ישראל והתחבר למשהו גדול ממנו שנתן לו כוח.

הוא מדבר על הכעס... ומספר על הבחירה שלו לשחרר אותו ולא להחזיק אותו בתוכו ולא לתת לו לאכול אותו מבפנים גם במצבים הכי קיצוניים שאתם יכולים לדמיין, והוא מספר שזה היה עוגן חשוב מאוד בהישרדות שלו!

הוא מתאר את הבחירה שלו לבחור את *המחשבות* שלו כי ידע שהן טומנות את היכולת שלו או לפגוע בעצמו כמו השובים שלו או להוציא את עצמו מהכאוס אל כוחות חיוביים, בונים ומקדמים...

אני יכולה לכתוב עוד הרבה, על מה שהוא כותב על החברה בישראל, מה שעבר לו בראש על תקופת טרום ה 7 באוקטובר, על החברה שלנו, על ההיאחזות בגורל המשותף שלנו, על היותנו עם אחד, ואת השיעור שלו על - ס ב ל נ ו ת... שהיה game changer!

טוב די עם הספוילרים, פשוט רוצו לקרוא!

אבינתן אור - אתה השראה, אתה נשמה מיוחדת שקיבלה על עצמה חתיכת שליחות, תודה אינסוף פעמים שחזרת לביתך, למשפחתך, לעמך ולארצך ושמהמקום הכי חשוך בעולם הבאת את האור העצום שלך

ובהמשך ובנוסף לגיבורים מטיסת דובאי השבוע, יש לי דבר אחד לומר: נטפליקס צריכה לעשות מנוי לישראל! 🇮🇱 by @reutbin

8

1

2 days ago

השנה הזאת הייתה שנה שבה החזרתי לעצמי חלקים ממני שאבדו לי, חלקים ששכחתי במקומות אחרים או כאלה שנלקחו ממני. ניצוצות ששייכים לי והתפזרו.

מה שמצחיק הוא שהחזרתי לעצמי חלקים ממני דווקא כששחררתי כל מה שלא צריך כבר להיות, כל מה שכבר לא מתאים, או כל מה שחייב להשתחרר כדי להתבשל ולהיבנות אחרת כדי לחזור אליי.

אני אוהבת את ההתחדשות הזאת, את השינוי והגדילה, כי הכל תמיד הולך אל התיקון ובסופו כל הניצוצות יתעלו וישובו אל שורשם ומה שקורה במיקרו-קוסמוס שלי הוא ביטוי למקרו-קוסמוס.

"אדם עולם קטן"
האדם מכיל בתוכו דוגמה ומשל לכל הבריאה, והוא מהווה מיקרוקוסמוס המשקף חלקים מהבריאה כולה.
ראש השנה הוא יום בריאת האדם, היום שהוא הגיע לעולם שהוכן לו כמה ימים קודם ומאז שבירת אותם הכלים ופיזור הניצוצות אנחנו ממשיכים לאסוף.

וכמו במסע הפרטי האישי שלי השנה יכלתי לראות גם את עם ישראל, על כל חלקיו וגווניו ודעותיו, למרות הכל, הולך ואוסף את החלקים שאבדו לו, מגלה עוד עומק לחיבור, להבנה, לעשייה והתפתחות, רק הלוואי שנוכל ביחד גם לשחרר את מה שלא משרת את הגדילה שלנו, לשחרר את השיפוטיות, ההתנצחות והאשליה של ההיפרדות.

כי אין כמו להחזיר לעצמנו את עצמנו.
אין כמו לשחרר מה שכבר לא משרת.
ואין כמו להיפגש שוב אבל כשזה מתוקן ונכון.

תודה לך תשפ"ו, היית מלאה בכל כך הרבה דברים, בצחוק, בדמעות, בשמחה, בעצב, ביופי, בכאב, בקודש ובחול.

בואי תשפ"ז ברוכה הבאה - תחל by @reutbin

16

2

23 days ago

Just a reminder... 🟡 A Good one. by @reutbin

20

0

23 days ago

שנות ה 80 - אורגינל
לא A ולא I 😊 by @reutbin

15

5

24 days ago

"מה אוכל לעשות בשבילך
שתפתחי בפניי שערייך...
שאוכל לרקד על גופך
לצלילי הלוויים בכלייך.

מה אוכל לעשות בשבילך
שתחזירי לי את אמונך...
שיכירו וידעו כל העולם
את האור המופלא
שנעלם".

מילים: בוצר ז"ל (האגדי)

אלול שכזה, בין קודש לחול, בין הישן לחדש. by @reutbin

5

0

a month ago

אחרי הרבה זמן... סוף סוף ביחד בהרכב מלא ❤️
סופ"ש של... קסם על ים כינרת
(ומזגן😉) by @reutbin

13

1

a month ago

מרגש אותי שגם אחרי 8 שנים ומאות הרצאות אני עדיין מתרגשת בכל הרצאה.

בי"ס חביב ראשל"צ - היה תענוג להסתכל לטוב בעיניים ביחד!
אין כמוכן.ם 🏆❤️ by @reutbin

5

2

a month ago

חותמת על כל מילה 🟡 taken in אוניברסיטת רייכמן - Reichman University by @reutbin

37

10

a month ago

/שיחות עם אלוקים/

אלוקים מדבר איתנו (תמיד), דרך אנשים, שירים, סימנים, תחושות, הרגשים, תובנות, חלומות ועוד... אנחנו אלה שלא תמיד ערים לזה, אנחנו ממוסכים ומוסחים, אבל מספיקה חוויה אחת כזאת, שמשאירה חותם של ידיעה עמוקה ומיוחדת

יש לי רגע כזה, כשיצא לי לספר עליו אז תמיד אמרו לי "את חייבת לפרסם את זה", לא ייחסתי לזה חשיבות ודפדפתי...

השבוע, הייתה לי פגישה טובה עם איש טוב ששמע את הסיפור והדבר הראשון שהוא אמר לי היה: "את חייייבת לפרסם את הסיפור הזה, את חייבת"

הבטחתי לו ואני גם יודעת שאין מקרה וכנראה שאני באמת צריכה לספר... אז קבלו:
לפני כמה שנים, יצא שהפסקתי להדליק נרות שבת, לא בצורה מתוכננת, מתריסה, לא ממקום של דווקא, משהו במסע שלי לקח אותי למקום אחר משם, בלי שיותר מידי שמתי לב לזה או הרהרתי בזה. אחרי כמה שנים הרגשתי פתאום צורך להדליק שוב נרות שבת, פה דווקא שמתי לב למה שקורה בתוכי, הפעם דווקא כן הרגשתי משהו... בעיקר הרגשתי רצון ואפילו ציפייה להדליק שוב נרות שבת, החלטתי שבשישי הקרןב אדליק. חיכיתי לשישי, והאמת שהרגשתי בתוכי משהו שלם יותר, טוב יותר, שמח יותר, מבין יותר.

אני זוכרת את השישי הזה, הדלקתי נרות והייתה לי הרגשה פנימית שאני לא יכולה לתאר. אני זוכרת את העונג מלהביט על הנרות. יש משהו באור הזה שאי אפשר להסביר. אבל אז רגע אחרי כן ממש בהיפוך לגמרי למה שהרגשתי, עלה בי פתאום עצב, או למען הדיוק צער... כן זו המילה - צער.

פתאום מול האור של נרות שבת שכל כך הרגיע לי משהו מבפנים הרגשתי צער (שהפתיע אותי), על כל השבתות שבהן לא הדלקתי נרות. משום מקום התחילו לרדת לי דמעות, תוך כדי שאני מתסכלת על הנרות ולא מזיזה את המבט. רציתי לחזור ולשמוח כמו לפני רגע, מהנרות היפים שדולקים מולי, אבל הצער התעלה על השמחה, ולא היה לי הסבר. אני אפילו זוכרת שאמרתי לעצמי: "שחררי, ס'תכלי, הנה הנרות דולקים מולך עכשיו, זה מה שחשוב..."

התהלכתי עם ההרגשה הזאת במשך השבוע, זה לא עזב אותי...

הגיע השישי הבא, הכנתי שוב נרות וחזרתי להכנות של ארוחת שישי. ממש כמה דקות לפני זמן ההדלקה, הבת הקטנה שלי, אור-יה, (שהיום כבר גדולה) ניגשה אליי וביקשה לרדת למטה לבד לשחק בדשא... עכשיו תבינו... הבת שלי מעולםםםםם לא ביקשה ולא ירדה לבד למטה לשחק, בטח לא כשאף חברה גם לא קראה לה לבוא למטה... מעולם.
זה הפליא אותי... אבל הייתי ממש עסוקה בהכנות אחרונות ובישולים אז נתתי לה אוקיי.

כמה דק' אחרי כשאני עוד רגע מתכוונת להדליק נרות שבת, אני שומעת אותה מלמטה צועקת: "אמאאאאאאא!! אמאאאאאא!"

המשך בתגובות by @reutbin

4

1

a month ago

שתי נשים ומצלמה, הבוקר שהיה...

@de_bratt by @reutbin

20

6

2 months ago

על עדי ונטלי שמעתי כמה פעמים בשנים האחרונות, כשסיפרו לי בכל מיני הזדמנויות, על שתי פסיכולוגיות מרצות ברייכמן בלימודי "פסיכולוגיה חיובית" שמלמדות על מיזם החדשות הטובות שהקמתי.

בפעם הראשונה שסיפרו לי הייתי קצת בהלם, חשבתי שאולי לא שמעתי טוב, זה היה בסוף הרצאה שהעברתי, כאשר ניגשו אליי כמה נשים וסיפרו שהן סטודנטיות לפסיכולוגיה חיובית ברייכמן וממש השבוע המרצות שלהן בשם עדי ונטלי לימדו על מיזם החדשות הטובות ולכן הן מאוד מתרגשות לפגוש אותי.
אני התרגשתי יותר... תאמינו לי.

חשבתי שזה בטח היה נקודתי, מקרי, או משהו שהן הביאו כדוגמא בשלוף מתוך התפתחות השיעור אבל עם הזמן התחלתי לקבל עוד הודעות כאלה מסטודנטים.

לא מזמן, קיבלתי הודעה מעדי, בכבודה ובעצמה, שהיא פסיכולוגית ארגונית, וסיפרה לי שהיא ונטלי שותפתה, שהיא פסיכולוגית קלינית מלמדות ושהן ישמחו לארח אותי בפודקאסט שלהן.

יחד עם ההתרגשות להכיר אותן מקרוב, קבענו וסוף סוף נפגשנו! יצא לנו יחד פרק שהוא תענוג, שמדבר את אותה התודעה, השפה, העומק, וההבנה, המפגש הזה הוא כמובן לא מקרי, ושעה אחת הרגישה כמו 10 דק...

כשסיימנו והמיקרופונים כבו, עדי הוציאה את המחשב ואמרה שהיא חייבת להראות לי את החלק בקורס שמדבר על מיזם החדשות הטובות.
עם דמעות בעיניים הסתכלתי והתרגשתי לראות שיש שם את התמונות מהפעילות שלנו בסושיאל, דוגמאות לאייטמים מרגשים שהבאנו בפריסה של כמה מהשנים האחרונות ואפילו תמונה שלי בתוך תמונת הקבוצה, אחת מהראשונות שבעצם פרסמתי בקהילה.

אין יזם/מת שלא יבינו את גודל ההתרגשות לראות שמלמדים על המיזם שלו באקדמיה... איזו זכות גדולה נפלה בחלקי.

אני שמה את הלינק פה בתגובות, תהנו ותתרגשו איתי 🫶 by @reutbin

16

0

2 months ago

לטאם קוק הגעתי ביום ההולדת שלי (44... וואו) , אחרי נסיעת לילה של 9 שעות בסליפר. למרות שהוא היה מהסוג הכי מפנק שיש ואפילו עם מזרון שעושה מסאג', לא הצלחתי לישון טוב בכלללל.
הגעתי טרוקה 🤣 (בהמשך ישיר לפוסטים הקודמים...) בניגוד ל BFF שישנה דווקא מעולה (עד אותו לילה זה היה הפוך) שהתחילה בחגיגות יום ההולדת שלי, כשהיא צועקת לכללל מי שעוד ישן בעמידה לידנו "יש לחברה שלי יומולדתתתתת" 🤣🥳 השעה הייתה 6 בבוקר, כן?!

במזל המלון שלנו היה בדיוק 2 דק מהתחנה שבה הסליפר הוריד אותנו, נכנסנו אליו, כשכל העובדים עוד מנומנמים ולכן הרגשתי מאוד בנוח להיזרק על הספה הראשונה שראיתי בלובי, ולהשלים את שנת הלילה הכושלת, נרדמתי טוב אבל אז היה חם יצאתי למיטות שעל שפת בריכה והמשכתי בשנת היופי... קמתי כמו חדשה אחרי שלוש שעות, ומאז התחיל אחד הימים הכייפיים והמרגשים שחוויתי בשנה האחרונה.

נתחיל מזה שה Bff עידכנה אותי שמרגע זה אני לא משלמת היום על כלום 🤣, נכנסנו למסעדה טבעונית מדהימה, שהיו בה הרבה ישראלים וגם להם הBff הודיעה חגיגית שיש לי יומולדת, אנשים שאני לא מכירה התחילו לשיר לי ולאחל לי איחולים יפים.
משם המשכנו לנהר נגו דונג שעובר בתוך מערות, וצופה על אלפי חבצלות מים, מקסים ביופיו, כשאנחנו מתפוצצות מצחוק בסירה שלנו, ותוך כדי אני מקבלת לווצפ זרם שוטף של איחולים, כשכל אחד יותר מרגש מהשני, קוראת ומתרגשת, קוראת ומתרגשת🥰
משם המשכנו עם התג שקיבלנו כשנכנסנו לשייט, והגענו לעוד מקומות, נופים ופינות יפייפיות. ואז כשרצינו לחזור עם שאטל מיוחד מסתבר שהייתי צריכה לשמור את הפתק שקיבלתי בהתחלה, חשבתי שהתג שנתנו לנו מספיק, מפה לשם הBff עברה את המחסום אבל לי לא נתנו לעבור והושיבו אותי בצד, כאילו הייתי בעונש (המשך בתגובות) taken in Tam Coc by @reutbin

15

3

2 months ago