Instagram story viewer> @ronenlitvak> Posts

Ronen Litvak

@ronenlitvak

1.3K

followers

1221

following

אבא לשלושה ילדים | קטוע רגל, לא רוח | מפקד לוחם 24 שנים ואדם בבנייה מתמדת | יועץ אסטרטגי לעמותות ולחיים עצמם | מומחה בשיווק בדיגיטל ו-AI

POSTS STORIES REELS TAGGED

הגעתי למקום שרוב האנשים לא חוזרים ממנו.

שם, באותה נקודה בקץ ועל הקצה, באותו מימד של זמן, בבת אחת, הכל נגמר וגם התחיל ואני רק באמצע החיים וגם קיבלתי אותם בחזרה.

עדין מעכל ועוד קשה לי לספר מה בדיוק קרה, ומכמה סיבות שלא קשורות בי גם לא יכול אבל מבטיח שבקרוב אשתף...

בינתיים אזרתי כבר מספיק אומץ לשתף את מה שנולד, אני כותב על הדרך שאני עושה, על התיקון, על השיקום, על המפגש הבלתי נמנע עם עצמי.

אני לומד לאט איך לבנות ולחבר מחדש גוף, נפש ותודעה, וזה לא תרתי משמע, וזה לא פשוט וזה בדיוק כך!

וזה אחרי שהבנתי עד כמה עמוק ורע אפשר להגיע שאתה מטומטם ומתעלם מהאמת ומנותק מעצמך.

ולמרות הכל אני כותב ממקום רגיש ושל אמונה ומשתף ממקום של כוח והסתכלות קדימה אל עולם חדש. taken in Kfar Saba, Israel by @ronenlitvak

50

9

a year ago

סיפור על הקטיעה ועל הציור.

הייתי מצייר מגיל קטן, אבי היה אמן, צייר מדהים ולימד אותי, שהייתי נער אפילו קצת הרווחתי מכך כסף, ציירתי לאנשים על חולצות וקירות בבית, כל מיני ציורים שקשורים לסצנת הרוק הכבד של תחילת שנות ה-90.

אחר כך הגיע הצבא, שירות קרבי ולא היה זמן לצייר.

שהתגרשתי לפני 7 וחצי שנים, התחלתי שוב לצייר, היתי עדין בשירות, תפקיד אחרון בצבא, ג'ובניק והיה לי זמן.

לאחר שנה וחצי הגיעה הקטיעה ומאז 6 שנים היה לי מעין מחסום, בלוק על החלק היצירתי הזה, אבל הוא השתחרר לפני חודשים שהיתי מושבת בבית.

הציור מכניס אותי לנירוונה, למעין ריכוז עילאי בעולם אחר של יצירה, מנקה כל מחשבה על דברים אחרים ומוריד לחצים.

אני מאמין גם שהחזרה לציור עכשיו סייעה לי לרפא את הנפש שהיתה פצועה קשה לאחרונה.

והאמת, אני עף על עצמי שחזרתי לצייר.

למה הרבי מילוואויטש? זה כבר סיפור לפוסט אחר, אם מעניין אתכם תגידו. by @ronenlitvak

114

24

4 years ago

שבוע לפני כבר הבנתי שזהו, אני מאבד את הרגל, הכאבים היו בלתי נסבלים.

לא הייתי מוכן לפספס את מסיבת הבת מצווה של דניאל, בתי הבכורה

ביןם שני, על הבוקר, הלכתי לבית הכנסת, עליתי לתורה והתפללתי לנס, ביקשתי בכל ליבי.

חזרתי הביתה ארזתי כפכף אחד ונסעתי לבית חולים.

עד יום חמישי עוד נלחמתי אבל אז נגמר לי הכוח, הכאבים מטורפים. בשבת בצהרים הגיע הסניטר, ואני רק חיכיתי כבר לרופא המרדים ולהיות אחרי, בלי הרגל.

כן זו סתירה, מצד אחד להמשיך להלחם, להתפלל שהרגל תשאר ומצד שני ההשלמה שזה מה שצריך להיות.
It is what it is and thats it!

את כל מה שקרה אחר כך לא תכננתי, פשוט האמנתי שיהיה בסדר, שיש סיבה. by @ronenlitvak

86

3

3 years ago

רועי סרוגו ז״ל היה רק בן 24, בחור צעיר עם חלומות, אהבה עצומה לחיים, לטיולים, לאנשים ולעולם שעוד חיכה לו.

רועי ואני מעולם לא הכרנו. לא נפגשנו, לא החלפנו מילה, ובכל זאת, הגורל קשר את החיים שלנו בדרך שאף אחד מאיתנו לא היה בוחר.

לאחר מותו הטרגי, ליבו של רועי הושתל בגופו של הגרוש שלי, אב ילדיי.
ובתוך האובדן הבלתי נתפס של משפחה אחת, הילדים שלי קיבלו בחזרה את אבא שלהם ❤️💔

אני חושבת שאין באמת מילים שיכולות לתאר את המורכבות הזאת. את הידיעה שמאחורי כל פעימה של הלב הזה עומדת משפחה שאיבדה את היקר לה מכול.

ומאז, בין שתי המשפחות שלנו נוצר קשר, קשר שלא נולד מבחירה, אלא מתוך כאב, תקווה והחיים עצמם פגשנו והכרנו משפחה שקשה לתאר במילים את גודל הלב הענקי שלה , ששיתפה אותנו ונתנה לנו את הזכות להכיר את רועי דרכם לגלות מי הוא היה

אתמול היתי יחד עם רונן והילדים בערב השקה מרגש במיוחד של Roey’s Map

המשפחה המדהימה של רועי בחרה להמשיך את הדרך שלו. לא רק להנציח את שמו, אלא להמשיך את מה שכל כך אהב לעשות לטייל, לגלות עולם, לחבר בין אנשים ולעזור לאחרים.

עם המון אהבה והשקעה הם הקימה משפחתו אפליקציה שמבוססת על קהילה של מטיילים, שיתוף מידע והמלצות אמיתיות, ללא פרסומות וללא אינטרסים מסחריים.

ואני עמדתי שם אתמול, הסתכלתי על המשפחה שלו, על האהבה העצומה שמקיפה אותו גם אחרי לכתו, וחשבתי כמה כוח צריך כדי לקחת כאב כל כך גדול ולהפוך אותו למשהו שימשיך � by @ronenlitvak

83

7

4 days ago

אתמול בערב הייתי באירוע השקת האפליקציה roey's map לזכרו של רועי סרוגו ז"ל שהלך לעולמו באסון הגלישה בחוף הנכים בהרצליה. @roey_srugo_memory

נכחו בערב כמאה איש, רובם אנשים שזכו להכיר את רועי, לגדול לצידו, לעבוד איתו, לטייל איתו לאהוב אותו, לבלות איתו ולצבור איתו זיכרונות.

אני לא זכיתי להכיר אותו בחייו. ובכל זאת, אני נושא אותו איתי לכל מקום, בכל רגע, בכל פעימה של הלב.

בתוך האסון הנורא שפקד את משפחת סרוגו, הייתה החלטה שרועי קיבל עוד בחייו, ומשפחתו בחרה לכבד אותה גם ברגעים הקשים ביותר: לתרום את איבריו ולהציל חיים. בזכות ההחלטה הזו ניצלו שבעה אנשים. שבעה עולמות.

כאמור אחד מהם הוא אני.
ב-9 באפריל 2025, כשהייתי פסע מהמוות, קיבלתי את ליבו של רועי, ואיתו הזדמנות נוספת לחיות. לחזור לילדים שלי, להשתקם, לקום על הרגליים ולהתחיל מחדש.

חז"ל שואלים מהי המידה החשובה ביותר שאדם צריך לדבוק בה, זו שממנה נובעות שאר המידות הטובות. התשובה שנפסקה היא שתי מילים: "לב טוב".
כי הלב הוא המקור שממנו נובעים המעשים שלנו, הבחירות שלנו והיחס שלנו לאנשים אחרים.

וזה בדיוק הלב של רועי. רועי שלמדתי להכיר דרך משפחתו, דרך הסיפורים עליו, דרך הבחירות שעשה ודרך החיים שהעניק לאחרים. לב פרימיום כמו שחבריו כינו אותו או לב פרו-מקס כמו שהילדים שלי אומרים.

אני מאמין שמותו של אדם אינו סופו המוחלט. חייו של אדם מסתיימים, אבל החיים עצמם ממשיכים. מי שיחיו אחרינו ימשיכו משהו ממה שהתחלנו, ואנחנו נמשיך לחיות דרכם.

החיים הם זרם שאין לו סוף, והעקבות שרועי השאיר, ושמאי אחותו יחד עם משפחתו, בחרה להנציח באמצעות האפליקציה הזו, יינשאו בזרם הזה הלאה אל העתיד.

בעיניי, יש משהו יפה ומיוחד בדרך הזו להנציח את רועי. כי זו לא רק דרך לשמר את הזיכרון שלו, אלא גם דרך להמשיך ליצור חיים, חוויות וזיכרונות חדשים.

אנשים יצאו לדרכים, יגלו מקומות, יפגשו אנשים ויחוו רגעים משמעותיים, ובכל אלה יהיה גם משהו מרועי.

אני למדתי בשנה וחצי האחרונות כמה לא מובן מאליו הוא אפילו צעד אחד. כמה יקר הוא כל יום שבו אנחנו יכולים לצאת אל העולם ולחוות אותו.

משפחת סרוגו היקרה, מאי, עומר, ראול ורויטל,

אני רוצה לומר שוב תודה. תודה שהשארתם אותי בחיים. תודה שהשארתם אותי אבא לילדים שלי. 🙏💔

אני נושא את רועי איתי בכל פעימה. ומהיום, בזכות המיזם הזה, האפליקציה הזו, עוד אנשים יוכלו לשאת משהו ממנו איתם, בכל דרך שאליה יבחרו לצאת.
Buy the ticket, Take the ride 🩵 by @ronenlitvak

25

2

4 days ago

הבהרה: התמונה מיוני 25 עת הייתי מאושפז בשיקום. אני בסדר לא לדאוג. ותודה על כל הדאגה 🙏)

התמונה הזו היא רגע משמעותי בשיקום שלי, לאחר חודשים של אי יכולת לזוז בכוחות עצמי אני לראשונה מצליח במאמץ עילאי לעבור לבד מהמיטה לכיסא הגלגלים. זו הבראשית שלי.

בשבת התחלנו שוב לקרוא את התורה מבראשית, וגם אני יוצא איתה למסע חדש. בשנים האחרונות, ובמיוחד בשיקום, התורה הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי. אני מוצא את עצמי ואת השאלות שמעסיקות אותי בתוך הסיפורים שלה.

אני חושב שיש שלוש דרכים ללמוד תורה: מתוך ספרים, מפי מורים, ומהחיים עצמם, לפעמים דרך המשברים הקשים ביותר. את התורה השלישית לא תמיד בוחרים ללמוד.

התורה כבר מזמן איננה בשבילי רק ספר שאני לומד. היא חלק ממחזור החיים שלי. לפעמים אני קורא פסוק שכבר פגשתי עשרות פעמים ומבין אותו אחרת. לא מפני שהמילים השתנו, אלא מפני שאני השתניתי.

הנה 2 דוגמאות מפרשת בראשית:

אחד הפירושים שקראתי לפרשת בראשית מדמה את גן העדן לגוף האדם: עץ החיים ללב, עץ הדעת לראש, העצים האחרים לאיברי הגוף והנהר למחזור הדם. כשהכול פועל בהרמוניה, החיים יכולים להיות מעין גן עדן.

אחרי שאיבדתי רגל, אחרי שהלב שלי הפסיק לתפקד ואחרי שמתתי, הדימוי הזה מקבל משמעות אחרת. אני מבין כמה האיזון שברירי, וכמה מהר כל מה שנראה טבעי ובטוח יכול להשתנות.

בהמשך מופיעות המילים "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית, ה, א). אני אוהב לחשוב שגם אני כותב ספר כזה, בהחלטות שלי, בדרך שבה אני מתמודד וביחסים עם הילדים והאנשים שסביבי. הספר הזה הוא חלק מסיפור גדול יותר, שנמשך גם אחריי.

המפגש שלי עם המוות גרם לי להבין עד כמה הזמן שלי כאן מוגבל. ודווקא זה מחדד את האחריות שלי לחיים.

לא פעם שואלים אותי מאיפה הכוחות להמשיך. התשובה שלי פשוטה: אין ברירה. אני רוצה לחיות, והאחריות לדאוג לחיים שלי היא קודם כול שלי. אף אחד לא יכול לעבור במקומי מהמיטה לכיסא או לעשות במקומי את תרגילי השיקום. אני רוצה לא רק לשרוד, אלא לתת משמעות ליום שלי, לדאוג לילדים ולהשאיר משהו בעל ערך.

ואני חוזר לתמונה. באותו יום המעבר לכיסא היה כל העולם שלי. רציתי רק להצליח לעבור. משם לנסות לעמוד, ואחר כך אולי ללכת.

אני לא יודע מה עוד מחכה לי בדרך, ויש ימים שגם היום קשה לי מאוד. אבל אני ממשיך ללמוד, גם מהספרים, גם מהמורים ובעיקר מהחיים.

השנה, כשאני פותח שוב את ספר בראשית, אני מבין קצת יותר למה התורה מתחילה דווקא בבריאה. כי לפעמים גם אדם שכבר חי חמישים שנה צריך ללמוד לברוא את חייו מחדש.

וזה בדיוק המסע שאני נמצא בו. by @ronenlitvak

17

0

8 days ago

התמונה צולמה כשבועיים אחרי השתלת הלב, ממצב של אדם מת לחיים חדשים.

לא יכולתי לדבר, לא להזיז ידיים ולא להרים את עצמי אך ברגע הראשון שהצלחתי להסביר את עצמי ביקשתי את התפילין שלי, והאחיין שלי הניח לי ועזר לי להרים את היד.

מהפוסטים שלי נדמה כי אני תמיד הייתי עמוק ביהדות אך סתם שתדעו עד גיל די מאוחר התורה הייתה מבחינתי שייכת לאחרים. גדלתי כחילוני גמור, בבית שאלוהים כמעט לא היה נוכח בו. אבא שלי, ניצול שואה, לא האמין. במשך שנים כעסתי על מי שייצג בעיניי את התורה והיהדות, ביקרתי והתרחקתי.

תמיד ראיתי בעצמי אדם עם ראש פתוח. קראתי בלי סוף, אבל דווקא את הספר שבבסיס התרבות והזהות שלי כמעט לא הכרתי. ידעתי מצוין מה אני חושב על התורה, וזה לא היה לטובה, בלי שבאמת הכרתי, פשוט אנטי.
החיבור שלי ליהדות התחיל לאט, מצישהו בגיל 38 אבל מאז שהתעוררתי מחדש לחיים משהו השתנה.

בשיקום העמקתי בלימוד יהדות, ובתוך זה גם בפרשת השבוע. מצאתי שם דרך להסתכל אחרת על החיים שלי, ודברים שכבר הייתי בטוח שאני מבין קיבלו עוד שכבה.

לפני כשנה השתחררתי מהשיקום ישר לתוך חגי תשרי ובשמחת תורה דאשתקד שהתחיל מחדש מחזור הקריאה בתורה, מבראשית. לא יכולתי שלא לראות בזה משהו אישי.

הפסוקים האחרונים של פרשת "וזאת הברכה" בפרשה שנועלת את התורה שקראנו בבוקר שמחת תורה, נגעו בי מאוד וקיבלו משמעות.

משה רבנו מגיע עד הר נבו. הוא רואה את הארץ שאליה הוביל את העם, אבל לא נכנס אליה. "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה'". יש סוף. יש פרידה. יש בכי. אבל התורה לא נגמרת שם. בתוך סיפור מותו של משה בפסוק האחרון של התורה כבר מופיע יהושע כממשיך דרכו.

ייתכן שאני קורא את זה אחרת מהפרשנים המקובלים, אבל בעיניי זה מלמד שתקופה יכולה להסתיים, אדם יכול למות, עולם שלם יכול להיגמר, אבל הסיפור לא חייב להיגמר איתו. העתיד לא מוחק את העבר. הוא נשען עליו וממשיך ממנו.

רונן של החיים הקודמים פיזית מת וקם לחיים מחדש. ומה קום הזה לאחר ההשתלה ובתוך השיקום הקשה והארוך התחיל להיבנות אדם חדש. אני נושא איתי את כל החיים שהיו, וגם את ליבו של אדם אחר, רועי סרוגו ז"ל, צריך ללמוד מחדש איך לחיות אותם.

הבנתי שהמשך החיים שלי לא יכול להיות ניסיון לחזור להיות מי שהייתי. הוא צריך להיות התחלה חדשה מתוך כל מה שהייתי.

החלטתי שאני רוצה לכתוב יותר על הלימוד הזה ולשתף ברעיונות מתוך פרשת השבוע, וכיצד הם מתחברים אל החיים שלי. אל גוף שנשבר וצריך להיבנות מחדש. אל הורות. אל רגעים של משבר והצלחה.

ואולי מישהו יקרא וימצא שם משהו שנוגע גם בחיים שלו.

מתחילים מחדש, מבראשית. by @ronenlitvak

25

0

15 days ago

מה הקשר בין כל מה שקרה לי בחיים לסוכה, מה קשורה הפרוטזה לחג הסוכות ואיך אפשר לקרוא לחג שמצווים אותך לצאת מהבית הבטוח, ולהכנס למבנה רעוע עם סכך מעל הראש, "זמן שמחתנו"?

הערעורים האלו החלו בי בסוכות שנה שעברה, הייתי פחות מחודש בביתי לאחר שיקום של מעל כחצי שנה בבלינסון, מקום שכבר ראיתי בו בית.

בחיים שלי איבדתי חברים בצבא, איבדתי את אבא בגיל יחסית צעיר, התגרשתי, איבדתי רגל, איבדתי את הבריאות, וגם כפי שכבר סיפרתי מתתי וחזרתי לחיים, שוב ושוב התפרקו אצלי דברים שחשבתי שהם קבועים.

גם המעבר חזרה הביתה, לבית האמיתי שלי ערער אותי, עד כמה שזה מפתיע עזיבת השיקום לאחר זמן כה ממושך היתה מפחידה, לא רציתי לעזוב.

אז בבלינסון בשיקום הרגשתי בטוח, בבועה ופתאום עזבתי בית וחזרתי הביתה וצריך להתחיל להתרגל ולבנות שוב מחדש.

הערעורים והמחשבות הבלתי פוסקות על כל מה שחוויתי בחיים הביאו אותי להבנה שעד כמה שהחיים שבניתי לעצמי כמקום יציב ובטוח יכולים להפוך ברגע אחד לדירת עראי, כמו סוכה.

הסוכה, המבנה הארעי הזה, וגם הפרוטזה שאני נושא עימי יום יום ובטח כל מה שחוויתי בשנה וחצי האחרונים מזכירים לי כמה מעט באמת נמצא בשליטה שלי.

אז איך על כל הסוכה הזו, על חוסר היציבות הזה אומרים "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ".

אני חושב שאולי השמחה של סוכות איננה שמחה של חיים מושלמים, אלא היכולת לשמוח גם כשהחיים לא נותנים שום הבטחה.

הבנתי שצריך למצוא בתוך הארעיות את הרגעים הפשוטים שהם בעצם החיים עצמם: ארוחה עם האנשים שאני אוהב, שיחה טובה, לימוד, צחוק, שמש שנכנסת דרך הסכך, עוד בוקר שקמתי אליו.

פעם אולי חשבתי שאמונה היא לדעת שיהיה בסדר. היום אני מבין אותה אחרת. אני לא יודע שיהיה בסדר. אני רק לומד שלא צריך לחכות שהחיים יהיו יציבים כדי לחיות אותם, ולא צריך לחכות שכל הקשיים ייעלמו כדי לשמוח.

החיים ארעיים. אולי דווקא משום כך, כל רגע יפה בהם יקר כל כך.

מועדים לשמחה.🩵

ואם המחשבות שלי נגעו בכם, או אתם חושבים שמישהו ימצא בהם שימוש, אשמח שתשתפו 🙏 taken in Kfar Saba, Israel by @ronenlitvak

7

2

21 days ago

הילד בן 17 היום ואני לא מעכל שהילד שלי הפך לנער והוא פתאום בן לילה גבר.

אני מסתכל עליך ולא מבין מתי זה קרה כל כך מהר. מצד אחד אני עדיין רואה את המתוקי הקטן שלי, ומצד שני אני רואה מול העיניים בחור שאני כל כך גאה בו.

בשנה וחצי האחרונות היית לצידי בצורה שלא אשכח לעולם. עזרת לי לקום, הרמת אותי, האכלת אותי כשהייתי צריך. היית מסיים בית ספר, עולה על אוטובוסים כדי להגיע אליי, נשאר איתי וחוזר בערב ולעיתים שאר לישון איתי על הכורסה שם במחלקת ניתוחי לב חזה.

פשוט היית שם. יום אחרי יום.

אני יודע כמה התקופה הזאת לא הייתה פשוטה עבורך.

בגיל 15 לא היית אמור לראות את אבא שלך במצבים שראית אותי, ולא היית אמור להתמודד עם הדברים שנאלצת להתמודד איתם. אני יודע שזה השפיע עליך.

אולי דווקא שם, הרבה לפני גיל 17, התחלתי לראות איך הילד שלי מתבגר והופך לגבר.

אמת שאני מתגעגע לחמוריקו הקטן שלי. לילד המתוק שהיית (ואתה עדין רק בגרסה גברית ומסוקסת), ואני מניח שתמיד גם תישאר קצת בעיניי.

אבל היום אני מסתכל על מי שאתה הופך להיות ופשוט גאה בך. אני אוהב את השנינות שלך, את הסקרנות שלך ואת הדרך שלך להסתכל על העולם.

אני רק רוצה שתמשיך לגדול בקצב שלך, שתחלום, שתנסה, שתטעה, שתצליח, ובעיקר שתבנה לעצמך חיים שאתה אוהב.

אני מבטיח שאעשה הכל כדי שאהיה שם לידך, ולא אעזוב אותך (ואת אחיותך) שוב.

יום הולדת שמח אהוב שלי ❤️ by @ronenlitvak

27

3

a month ago

להתראות נעורים שלום אהבה...

יום הולדת 50 עם יום הולדת 40 של @mashina_official taken in אמפי קיסריה by @ronenlitvak

27

3

a month ago

אני לא מרגיש שיש לי "חוכמת חיים" מיוחדת או משהו ללמד אף אחד אבל אחרי חמישים שנה והדרך שעברתי, יש כמה דברים שאני יודע היום קצת יותר טוב.

ביום שישי, ערב ראש השנה, חגגתי יום הולדת 50. משהו מדויק בכך שיום ההולדת ה־50 שלי חל דווקא ביום זה.

אחרי חודש אלול של חשבון נפש, ראש השנה מזמין אותי להסתכל אחורה, להבין מה אני רוצה לתקן, וגם לראות מה כבר נבנה, על מה אני מודה ומה אני רוצה לקחת איתי הלאה.

עברתי כמה תחנות שלא הייתי בוחר לעצמי: קטיעה, מחלת לב, ניתוח שכמעט לא יצאתי ממנו, השתלת לב ושיקום. ולצדן גם חיים שלמים: ילדים, אהבות, טעויות הצלחות וכישלונות, אנשים שפגשתי, דברים שבניתי, איבדתי וגיליתי מחדש.

אז הנה כמה תובנות שאספתי בדרך. אולי תמצאו בהן שימוש.

▫️למדתי שהחיים קצרים.
לא מפני שאני שוב עומד למות מחר, אלא מפני שגם חיים ארוכים לא יספיקו לי לכל מה שאני חולם לעשות. לכן חשוב לי פחות להספיק ויותר לבחור במה להשקיע את הזמן.

▫️למדתי לא לקחת את החיים כמובנים מאליהם.
אמר הרמב"ם: "מתנת החיים היא הגדולה במתנות שנותן לנו אלוהים, וכל יתר הדברים שניים לה". היום, עם לב של אדם אחר פועם בתוכי, אני מבין את זה אחרת.

▫️למדתי שיש לי יותר בחירה ממה שחשבתי.
לא במה שקורה לי, אלא במה שאני עושה עם מה שקרה. אני אוהב באלול, בראש השנה וביום הכיפורים את הרעיון שתמיד אפשר לתקן. אני לא חייב להישאר האדם שהייתי אתמול.

▫️למדתי שסבל בפני עצמו לא עושה אותי אדם ט by @ronenlitvak

30

1

a month ago

הסיפור שלי שעוד לא סיפרתי... באפריל 2025 מתתי במהלך ניתוח ...

תודה לכל הצוותים הרפואים של @beilinson.hasharon_hospitals שנלחמו על חיי, הצילו אותי והעמידו אותי חזרה על רגלי. taken in מרכז רפואי רבין by @ronenlitvak

127

59

a month ago