Instagram story viewer> @sharonerde> Posts

Sharon Erde 🎗️

@sharonerde

1771

posts

1.1K

followers

1545

following

📱 A curious girl with an iPhone in hand
👦🏼 Ariel's mom🔓 Believer in finding beauty everywhere

POSTS STORIES REELS TAGGED

Download All

Birthdays are for new specs (and new POVs) 🤓🎂🥳 🎈 by @sharonerde

55

24

9 months ago

כל מי שמכיר אותי טוב יודע שהגשם הראשון מעלה חיוך מיוחד מאד על פניי.כל מי שמכיר אותי טוב יודע שכבר שנתיים הגשם לא מעלה בי שום חיוך, ישר חושבת על החטופים רטובים במנהרות. אין שום דבר מרגש בגשם כזה. הלכתי לישון לפנות בוקר בידיעה שיש הסכם, ועדיין לא העזתי לשמוח. הלב נשבר כל כך הרבה פעמים בשנתיים האחרונות, איך שומרים עליו שלא יישבר שוב? קמתי אחרי כמה שעות לריח המשכר של גשם ראשון. כן, אפילו השמיים בוכים פה מהתרגשות עם כל מזילי הדמעות. כשאני רואה את הגיבורים האלו מחייכים בתמונה שפרסם גיל דיקמן @dickmanng, אני מעזה לתת להתרגשות להתגנב. חושבת שהחיוך שלהם ושל המשפחות בתמונות שפרסם מטה החטופים הוא הנצחון המוחלט. חושבת על העם הנפלא בישראל שלא עזב את המשפחות לרגע אחד ולחם לצידן להחזיר את האחיות והאחות שלנו הביתה. את כולם. גם כשעכשיו לקח שנתיים ארוכות מנשוא. מנסה להבין איך מתמודדים עם פיצול האישיות של הלב כשנגלה מי שב בארון ולא לחיבוק, איך חדר אחד יצהל משמחה והחדר השני יתייפח, ועדיין יתקיימו בו פעימות סדירות. אומרת לעצמי שפיצול האישיות הלבבי הזה הוא תמצית הישראליות. השמחה שלנו תמיד היתה מעורבת בשכול. ואולי עכשיו, אולי באמת עכשיו (כלומר ממש בקרוב) עם נשיא אמריקאי שרב המפריד בינינו פוליטית מהמשותף, ואני אסירת תודה כלפיו מעבר למילים, אולי עכשיו אפשר יהיה לעשות קינצוגי ללב ולעבור למלאכת התיקון.▪️#bringthemhomenow 🎗️ by @sharonerde

9

2

10 months ago

שנתיים באוקטובר. לא יום זיכרון. יום זעם.אם השנה הראשונה שרפה את הלב, השנה השנייה חורצת בבשרנו ללא הרף.השעה היתה 08:46 בלונדון כשפתחתי את הנייד. יום לפני אחרון של חופשה מיוחדת. תוך רבע שניה הווטסאפ התחיל להתעדכן בפראות, בעשרות הודעות ״תנחומיי״. מה קרה???שנייה ונצח אחרי כן נכנסתי לקבוצת חברים קרובים, ונהיה חושך.בכמה דקות השלמתי בעיניים פעורות בבעתה הודעות מ-4 שעות של אירוע מתגלגל. אני זוכרת את השנייה בה הבנתי שהעולם שהכרתי מת, והעולם החדש הוא תופת שהדעת לא מצליחה לדמיין. ובתמונה, ההודעה ששלחתי להם.לומר שזוועת עולם נגלתה בפנינו זה אנדרסטייטמנט. תופת שערי הגיהנום נפתחה. ומיד התחילו ב- ״שקט, יורים!״. מאז, עברו שנתיים.שנתיים שבמהלכן:כל נושאי האחריות למחדל ולטבח עזבו את תפקידם, מיוזמתם או שנשלחו הביתה. מלבד הממשלה והעומד בראשה, האחראית העליונה להכל, לנהלים, למינויים המקצועיים וכל גופי המדינה כפופים לה.התגלו מימדי המחדל ועומק ההפקרה, של ממשלה אחוזת הלם ואלם, ללא בדל מחשבה שפיקוח נפש מתרחש אל מול עינינו.מלחמת שלום ממשלת נתניהו נמשכת ללא תכלית, ועשרות חטופים נרצחו במנהרות. 48 אחינו ואחותנו נמקים בידי ארגון מרצחים, ואלמלא היושב בבית הלבן היו גם הם מופקרים לגורלם.האתוס עליו קמה מדינת ישראל ״ושבו בנים לגבולם״ נדרס לפירורי אבק. ״פדיון שבויים״ הפכה ממצווה להמלצה.למתעקשים לקרוא ל-7 באוקטובר יום זיכרון – זהו יום הזיכרון להפקרה, יום הזיכרון לבריחה מאחריות. יום הזיכרון לאיך ממשלה יכולה להפיל מדינה.מאז שעות הבוקר שמנהיגי כל העולם מעלים הודעות זיכרון לשנתיים לטבח. וממשלת ישראל? צרצרים. ראש הממשלה הואיל בטובו לצייץ בשעה 21:49, כהרגלו גיבובי מילים שלא אומרות דבר. בערוץ התעמולה הביתי פתחו את שידורי הערב בצהלות מהסוכה.שנתיים איבדנו לא רק את הביטחון הפנימי, אלא גם את הלגיטימציה הבינלאומית שנבנתה במשך דורות מאז השואה והקמת המדינה. מדינת ישראל הפכה מבודדת בעולם, וממשלתה מתגאה בכך. העומד בראשה רואה ב"ספרטה" מודל ראוי לחיקוי, ועבורו "עם לבדד ישכון" זו לא גזירת גורל אלא מטרה נכספת לחיות עבורה.כולנו צפינו בטקס הזיכרון של המשפחות, הזלנו דמעות. ראינו את ישראל שיכולה להיות פה. את קיבוץ הגלויות שהוא תבנית נוף זהותנו. ראינו את החברה האזרחית שזינקה להחזיק את המדינה במקום ממשלה לא מתפקדת.הרגשנו שאנחנו חייבים תיקון. חובתנו להביא, לייצר ולהוביל אותו.מי שקלקל לא יכול לתקן. אנחנו כן.והנה כבר אחרי חצות, התאריך התחלף. השנה השלישית מתחילה. כמה עד שנראה את האחים והאחות שלנו בבית? by @sharonerde

13

1

10 months ago

מכירים את האנשים שמבינים שיש הר שצריך להזיז, עושים מה שצריך להזיזו ולא עוצרים לשהות לצד המתפעלים מהצלחתם כי הם כבר עוברים להזיז את ההר הבא? מכירים את האנשים האלה שמתחברים אליהם בשניה, כי האנרגיה שלהם מדבקת, האופטימיות שלהם סוחפת, האמונה שלהם ממגנטת?מכירים את האנשים שפאקינג מזיזים הרים, ורגליהם נטועות חזק כל כך בקרקע, ליבם לעולם לא גבה, ותמיד שווה אל פיהם? מכירים את האנשים האלה שאתם קוראים להם אחותי, או אחי לא ככינוי, כי פשוט ככה זה מרגיש? אז יריב לבסקי.יריב שהזיז הרים במאבק על דמותה של ישראל האהובה שלנו. יריב שעל שמו רשומים הישגים משמעותיים של המחאה, ורובם יישארו עלומים. יריב שכמונו אהב את המדינה בכל נימי נפשו. דאג לה יותר משדאג לעצמו.יריב שלנו איננו. וזאת אבידה עצומה למשפחתו, לאוהביו, למדינה. בפעם השניה תוך חודש אני מספידה חבר שסרטן אכזרי בא לקחת אותו. בליבי לא נותר מקום לכל הרסיסים. היה שלום אח יקר.מבטיחה לך שנמשיך להלחם. בשבילך, בשבילנו, בשביל הילדים של כולנו. אתה לא ויתרת. גם אנחנו לא נוותר 💔 by @sharonerde

17

1

10 months ago

הרגע הזה הבוקר, שנשמע בום ושבריר שניה אחריו גל הדף הרעיד את המקלט, ואז את הלב. באבחת שניה היה ברור שהעולם שנמצא שם בחוץ לא יהיה דומה לזה שהיה שם כמה דקות קודם.עננה סמיכה של אי ודאות חונקת התיישבה על העור כמו לחות הקיץ המעיקה שהתחילה, ואיתה המירוץ להבין מי נפגע, מה נפגע. היציאה מהמקלט בנשימה אצורה וגוף במצב בלתי אפשרי של כתפיים שמוטות מחשש ודום של ציפיה מתוחה נטולת מוצא. לעמוד אל מול כל הנזק בחוץ, להבין שזה אומר שברור שיש גם נזק בפנים, ולא לתת לדמיון להשתולל.הביחד של המקלט מתפרק לרגע - כל אחד לעצמו, לדירתו, לאמוד מה התנתץ ומה עומד על כנו. ואז להבין מה קרה במרחק נגיעת יד מאיתנו. עיי חורבות. חיים שנמחקו לתילים של אבק.להזכר שצריך לנשום. כי אל מול התמונות שכחנו. ונאלמנו דום.ואנחנו הישראלים, רגילים לשכוח לנשום אל מול מראות ואז להשיב נשימה. זר לא יבין את מצבי החירום בהם יש לנו מנגנון עוקף לאוטומט של הגוף.לשחרר אנחת רווחה שאצלנו הכל עומד על כנו. לעצום עיניים ולומר תודה. כל כך הרבה תודה. ברגע אחרי, הקהילה מתכנסת באוטומט מופלא משלה. כולם עוזרים לכולם, ובשכונה שקהילתיות היא שמה השני, מתארגן במהירות האור חפ"ק עזרה לרבים כל כך שאיבדו את כל עולמם.ובתווך מגיעות הידיעות על חילוץ שלוש גופות חטופים מעזה, ונבלעות בתוך סדר יום של זיקפה לאומית, שבה סופרים רק גופות ופצועים ואנשים שאיבדו את ביתם זה מחיר אגבי בלבד.כבר אמרה מקורבת לשלטון שהחטופים הם בעיה פרטית של משפחותיהם, חשבנו שהיא הזויה, אבל מסתבר שהיא צודקת. לשלוש משפחות התנפצו היום החיים - ולא כי פגע בהן טיל, אלא פגעה בהן הסופיות של הוודאות. לא התנפצו אצלן חלונות, התנפצה להן התקווה.איך ממדינת "ושבו בנים לגבולם" הפכנו להיות מדינת ראש ממשלה ששם פתקים בכותל כאילו שיד האלוהים הפגיזה באיראן ולא טייסי חיל האוויר הישראלי הגיבורים, ולא אומר מילה על חזרת הגופות? זה לא בתסריט קמפיין הבחירות שלו?לילה, יום ארוך. מאוחר. השקט בחוץ מקפיא. רק רחש מזרקת המים מהבניין הסמוך. ללא קולות לילה של קיץ שבדרך כלל ממלאים את החלל. שקט שלפני עוד סערה? שקט של אחריה?אף אחד לא יודע. גם אני לא. רק הייתי צריכה לתת מקום לתחושות.▪️▪️קרדיט תמונה: לא יודעת... אולי חיים גולדברג מפלאש 90 (אשמח לתת קרדיט כמו שצריך) by @sharonerde

29

5

a year ago

חיוור, כחוש, אבל בבית, בחיבוק משיב הנפש של הוריו.וכשהוא משבח אותם כמה הם אלופים ששרדו את השבי שלו, אפשר להבין איזו משפחה מלח הארץ זאת משפחת שם-טוב, גם אם לא מכירים אותם אישית. ברוך שובך עומר. אין לך מושג איזו אנחת רווחה לראותך בבית.•#bringthemhomenow🎗️ by @sharonerde

12

1

a year ago

הבטן שלי התהפכה כבר ביום רביעי. לא בגלל שידעתי שיוחזרו גופות, לצערי הבטן שלי ניבאה זאת כשהם לא חזרו בפעימות של נובמבר 23, ובמקום קיבלנו ״ המילים ״חשש כבד״, אלא כי אני אמא של אריאל.*משפחת ביבס הפכה לסמל בלב הישראליות וגם בחו״ל. אבל כשאת אמא של אריאל, זה לא שהבטן שלך מתהפכת, זו הרחם שלך צורחת. *החיים לימדו אותי (לפעמים בדרך הקשה), שכשהבטן שלי מתהפכת ככה, כדאי לי להטות אוזן ולהקשיב למה שהיא מנסה לומר. הבעיה עם זה היא שלפעמים היא אומרת דברים קשים ממש, כאלו שאני מעדיפה שלא יתמזגו עם המציאות. *ומיום רביעי הרגשתי בגוף שמשהו רע הולך לקרות. בראש מתרוצצות מאות מילים שהייתי רוצה לכתוב על הביבסים, אבל הבטן צועקת. כאב פיזי בגוף, כאב פיזי בראש שגם כדורי המיגרנה לא העבירו, ואתמול בבוקר אפילו כתבתי על זה לחברה. כל כך רציתי לטעות. *להתעורר הבוקר לידיעה שבמקום שירי, שמו בארון גופה אלמונית שאינה שייכת לאף חטוף או חטופה חללים העלימה את האוויר מריאותיי. אני לא יודעת איזה משחק חולני החמ@ס משחקים, אני רק יודעת שעבור יהודים, הפרדת אמהות מילדיהן מעוררת את אותה קונוטציה היסטורית של אנשים שחוזרים משבי ארוך בצורת שלד. וכשחטוף נעלם אל הלא נודע, יש לנו רק שם אחד שעולה בראש.*אני רק יודעת ששורף לי בגוף. בוער לי בנשמה. מרגיש ששערי הגיהנום נפתחו שוב, להמטיר עלינו עוד תופת. *כן, אני יודעת שיש המדברים על ״טעות בשגגה בגלל הכאוס ברצועה״, גיב מי א פאקינג ברייק שזה לא מעניין אותי אחרי שנודע על האכזריות בה נרצחו 2 הג׳ינג׳ים הקטנים. וגם לא מעניינות אותי ההודעות המכובסות של גורמים בכירים נטולי לב עם צימוקים במקום ביצים. *מחר שבת, שישה חטופים אמורים לחזור בחיים. אנחנו לא יודעים באיזה מצב יחזרו, איזה טקסים הופכי מעיים יפיקו ארורי עזה הפעם לרגל השחרור. אני חושבת על ההורים שלהם שהולכים לקבל אותם הביתה, חלקם אנשים שקרובים מאד לאנשים יקרים לליבי. על דמעות השמחה שנזיל לראותם חוצים את הגבול הביתה אחרי 505 ימים. *אני יודעת רק דבר אחד: יש לי סכיזופרניה של הלב: חדר אחד מתאבל, חדר שני מתרגש בזהירות. זה לא נורמלי, וזה לא מסתנכרן. *לא ניתן לשכוח אותך מאחור, שירי ביבס. הבטחה מאמא של אריאל. *תחזירו כבר את כל החטופים הביתה, מייד. #BringThemHomeNow 🎗️🧡 by @sharonerde

8

0

a year ago

It was pouring rain this morning g and all of a sudden 2 rainbows appeared and vanished quickly. And for half a second I thought: one for Ariel Bibas and one for his brother Kfir. But then, rainbows are optimistic and the rain today matches our tears, and how the hell can one make sense out of the biblical connotation of rainbow as a symbol to end of the flood when it feels that new gates of hell have opened and and the flood of sorrow has just begun? by @sharonerde

24

0

a year ago

Today is October 500, 2023. While for the rest of the world the calendar shows the year 2025, for 73 hostages, their families, and so many in Israel, it is still #October7, 2023.Did you ever stop to think, "What if that was me? What if that was my most beloved person on earth?" What if your house were set on fire with a burning substance, turning it into an instant inferno? What if your loved one were monstrously violated and then executed? What if you were taken hostage—limbs frozen with panic, mouth dry from fear, not knowing whether these are the last minutes of your life or if you'll ever see your loved ones again?Did you ever imagine what it's like to be chained in a tunnel 30 meters deep, barely breathing humid, suffocating air, sharing a 6-meter space with five others—only a meter to survive in for 500 days? If you're using the imperial system, imagine the same: 100 feet deep, with a foot as your living space.Did you ever eat a meal and think about the hostages being purposely starved, to the point that you pushed your plate away because you couldn't bear the thought of them eating even an occasional piece of bread and drinking filthy water? Many of us did, more than once.Did you ever stop to think of what 500 days in isolated, dark captivity does to a person—the physical damage, the mental scarring, the abuse, and the starvation?Did you ever watch 500 days go by and feel that time didn't move? This is how we feel, and it will be October 7th for us until the very last hostage is back home—the living for rehab, the dead for burial.You have to be a Martian not to know the stories the released hostages tell. So many of them were kept in complete isolation from the world for one year and four months, learning the shattering news about their families only upon their return. And I won't say a word about the inevitable comparisons any decent person would have in mind when watching the human skeletons released last week. We all know that every passing week means the released hostages are in worse shape than the week before.If you didn't stop for one second these past 500 days, I'd rather think you're a Martian than realize you simply don't care.>>> by @sharonerde

7

1

a year ago

ושבו בנות לגבולן 🇮🇱🎗️ by @sharonerde

14

1

2 years ago

ארבע דקות של כיול לבבי. תודה עינב, ריטה, אופירה ולוינסון על מנה מרוכזת של תקווה. 🎗️לא נשקוט עד שאחרון החטופים יחזור למשפחתו.🎗️@ofiraasayag @chaimlevinson12 🎗️#BringThemHomeNowBring Them Home Now by @sharonerde

28

3

2 years ago

It’s official—my journey at Pitango has come to a close 🎬Reflecting on the past 16 years—where I started and where I am today—was both exciting and a little overwhelming. Trying to summarize it, even for myself, felt nearly impossible. But then Pitango summarized it perfectly for me in a beautiful sendoff event.That event made one thing crystal clear: I chose well ✨How do you know you chose well? When you evolve alongside your workplace. From the heartfelt speech to the thoughtful gestures, everything reflected the journey I’ve shared with this extraordinary team and how deeply they understood me.So thank you, Pitango, for allowing me to grow and evolve alongside you🙏Thank you, @isaac_hillel Hillel, for a farewell speech that so perfectly captured my 16 years at Pitango—both personally and professionally. It left me dewy-eyed (not hard) and speechless (now that’s a mission impossible...).Thank you, @gilatyadin, for masterminding a farewell gift that is as meaningful as it is unforgettable.And thank you to each and every member of the team for our mutual work—through the good times and the tough ones (growing pains and all)—and for the incredible things we achieved together. A part of me is in every one of you, and I carry a part of each of you with me. Wishing you all the best in every possible way💫⏩ Now, it’s time to embrace the next chapter—a space where I thrive at the intersection of #brand_building, #storytelling, #comms, #ideation, #connecting_people, and getting sh*t done. I find my energy in translating vision into action—crafting narratives that resonate, building brands that inspire, and creating connections that turn ideas into impactful realities 🚀Want to chat more or grab a coffee? Let me know! 📩 📸In the photo: A moment of the best sendoff I could have imagined, captured by the one and only @yoram_reshef and a bunch of happy selfies 🤩 by @sharonerde

73

12

2 years ago