Instagram story viewer> @sivan_alfi> Posts

סיון אלפי (בתקופת הסתגלות)

@sivan_alfi

435

followers

505

following

המייסדת של "היחידה להכוונת אמהות משוחררות"
מיזם לאמהות שמחשבות מסלול מחדש בקריירה

POSTS STORIES REELS TAGGED

הגיע הזמן לסכם את הכנס המדהים שהיה לנו ב"היחידה להכוונת אמהות משוחררות".
אחת המסקנות האישיות שלי היא שהגיע הזמן לעשות דברים חדשים ולצאת מהאנרציה (מסקנה שלגמרי מופיעה בסיכם כאן),
ואחת מהדרכים לעשות את זה היא להעלות פוסט כאן, באינסטגרם,
אחרי שנים שמעלה הכל רק בקבוצה שלנו בפייסבוק.

תודה גדולה ל
@gitahef
@achinoam_banai
@inbalmitzna
@hilula83
@mayash
@lea_cohen_arazi_sharot by @sivan_alfi

29

3

4 months ago

יום הולדת 40
אני לא עובדת כבר כמה שנים
אמא לשני קטנטנים, הקטן יותר עדיין איתי בבית
ואני רוצה לשלוח אותו לגן, אבל גם לא רוצה כי אז לא יהיו ילדים לידי שיסתירו את האבטלה שלי
והתירוץ של לא עובדת כי נשארת איתו בבית יעלם.
אני מפרסמת רשימה של מטרות לעשור הבא וכמובן שלחזור לעבוד זה סעיף מרכזי בה
אבל אין לי מושג איך ואיפה,
ולחזור זה בטח לא יהיה כי מסלול הקריירה שלי, שנגמר כבר מזמן, לא היה ברור או מסודר ולא התאים לי.
צריכה התחלה חדשה,
אבל איזו התחלה חדשה יכולה להיות בגיל 40 פלוס?
בקיצור, האמנתי שפג תוקפי, לפחות בשוק העבודה.

קאט ל 4 שנים אחר כך-
אני מארגנת כנס קריירה לנשים ואמהות שרוצות להמציא את עצמן מחדש בגיל 40 פלוס (במסגרת היחידה להכוונת אמהות משוחררות כמובן).
יהיו שם סיפורי השראה של נשים שהמציאו את עצמן מחדש בגיל 40 או אחרי,
מגייסת (מגוגל) שתלמד אותנו איך להפוך ניסיון חיים ליתרון בחיפוש עבודה,
סדנא שתפעיל את הקהל, תחבר בינינו ותעזור לנו להתכוונן מחדש על סמך ניסיון החיים שלנו,
וגם ענבל מצנע, מאמנת, מנטורית ובעלת הפודקאסט "דברים שלמדתי מנשים מצליחות" תראיין הפעם מישהי אולי פחות מצליחה אבל מאד אותנטית ועם לב פתוח, שזאת אני, על טעויות שעשיתי בדרך שלי מאז אותו פוסט לפני 4 שנים.
היא תקח את הטעויות שלי ותהפוך אותן לעצות של זהב עבור הקהל. (ועבורי).

לאורך הכנס יהיו יועצות קריירה נפלאות שיתנו שיחת יעוץ קצרה למשתתפות הכנס.

בקיצור, ממש מה שסיון של לפני 4 שנים הייתה צריכה.

זה יהיה ביום רביעי הבא, 27.5, 10:00
במרכז הגאה בגן מאיר תל אביב (אזור הסנטר)

ואם אתן צריכות השראה לשינוי
כלים לחיפוש עבודה בתפקיד או בתעשייה חדשים
או בכלל לקבל מושג לאן אתן רוצות לכוון עכשיו
תכתבו לי ואשלח לכן את כל הפרטים כי זה באמת כנס מעולה.

ואם יש לכן חברה שנראה לכן שהיא צריכה את זה- תהיו חברות וספרו לה על הכנס
מבטיחה לכן שמהכנסים שלנו האמהות יוצאות עם מוטיבציה ואמונה בעצמן.

(והנה התמונה מיום הולדת 40 שצורפה לפוסט ההוא) by @sivan_alfi

29

3

5 months ago

טוב אינסטגרם,
זה הפוסט הראשון שלי כאן מהסוג הזה, מקווה שתהיה טוב אלי...

אם יש כאן אמהות מבולבלות שמזדהות- אשמח לשלוח לכן פרטים על הערב.

ומוזמנות לחפש את הקבוצה שלנו בפייסבוק (מותר לכתוב את זה כאן?) by @sivan_alfi

25

8

9 months ago

הלכתי אתמול למסאז.
קבוצות הוואטסאפ של דרמסלה מציעות שפע של טיפולים- ריברסינג, סאונד הילינג, שלל עיסויים ולחיצות לפי כל מיני מסורות, כל סוגי היוגה, מסע על הילד הפנימי, אל האב הרוחני ואל הקול השמיימי.
עד כה הלכתי רק ליוגה.
ההמלצות ששמעתי על מסאז היו מאנשים שפירקו אותם, אבל לא בהכרח הרכיבו מחדש. לא משכנע
אבל לפני שבוע מישהי שסובלת מפריצות דיסק המליצה לי על מטפל שהיא חזרה לכאן במיוחד בשבילו.
אמרתי לעצמי שאנסה. חבל להיות במרחב התרפויטי הזה ולא לטעום ממה שיש לו להציע. וחוץ מזה נתפס לי הגב
(אולי מהיוגה? אולי כל המטפלים כאן בשת"פ, ואחד מקלקל אותך כדי שהשני יתקן? האם הם מעבירים אחד לשני אחוזים?).
הגעתי למסאז והשתקתי את הנייד. המטפל אמר מיד שאין צורך להשתיק, אני לא הולכת לנוח.
כבר ממבט ראשון הוא אבחן אותי בשלל בעיות- אני עקומה, צד אחד תפוס, צד אחד קצר. אני מיובשת, הסירקולציה לא משהו, יש בעיה בזרימה… וזה עוד לפני שזרמתי למיטה. הקשבתי לו וחשבתי לעצמי- איך אני בכלל חיה עם הגוף הזה? איך הוא סחב אותי עד הלום?
הוא הסביר לי את התורה שלו- כאב הורג כאב, רעל הורג רעל.
ומכאן המשכנו עם כאב. ואז עוד כאב, בשביל שיהרוג את הכאב שלפני.
הוא הזהיר כל פעם לפני שנגע בנקודה חדשה, שזה הולך לכאוב לי בגלל שלל הבעיות הגופניות שאני סוחבת, כולל כאלה שלא ידעתי על קיומן כמו כאבי ברכיים למשל (שהתחילו אחרי המסאז).
הוא לחץ והכאיב וטען שזה הכל רגשי ופיזי. אם זה רגשי אז איך לחיצות יעזרו?
יש נקודות שזה בכלל כאב שנגרם בעבר וטרם שוחרר. אולי זאת הילדה הפנימית שסוחבת הכל.
שורה תחתונה - הוא אמר שהוא עבד רק על השכבה העליונה.
שבגלל המצב של השריר הוא לא יכול באמת ללחוץ לעומק, כי זה כבר יחסל אותי. אז הוא לוחץ רק על השכבה העליונה של השריר, ושאני צריכה לבוא שוב לטיפול המשך מעמיק יותר.
הוא גם אמר שלמחרת אני אהיה יותר כאובה, עם אנרגיה ירודה ובלי חשק לכלום.
וזה אכן נכון- אני כולי כאבים היום, ולא ברור אם זה בגלל הלחיצות שלו, בגלל שממילא הגב היה תפוס או כי נפלתי אחרי היוגה הבוקר במדרגות.
ולגבי חוסר החשק- לא ברור אם זה הוא והמסאז שלו או אני והאופי שלי.

בקיצור, לא ברור אם הבחור גאון בלחיצות על הגוף או בשיווק ובללחוץ על המטופלים שלו שיקבעו טיפול נוסף
אבל עלי זה עבד.
מקווה שבפעם הבאה הוא ירכיב את מה שפירק, ושבשכבה העמוקה של השרירים יבוא השחרור המיוחל.
ואם גם זה לא יעזור, אצא למסע אל הילדה הפנימית אצלה הכל התחיל.
מעניין אם המטפל הבא יעביר לו אחוזים.

בתמונה- איך נוצרו כאבי הגב by @sivan_alfi

38

4

a year ago

היום מתנסקי שלי בן 4.
היום לפני 4 שנים כמעט ילדתי אותו באוטו.
אני יודעת שהתחושה הזאת שמישהו רוצה לצאת ממך עכשיו, בלי סבלנות, מסתער את דרכו החוצה, לוחץ ומכאיב ולא מוכן לחכות זו תחושה שבאופן כללי נוטה לאפיין צירים (לפחות בלידה שניה ומעלה),
אבל כאן, כאמא שמלווה את הגור השובב, העצבני, הנחוש, העקשן והמתוק הזה כבר 4 שנים, זה מרגיש לי כאילו הלידה הזאת הייתה הכרזה של האופי שלו.
תינוק זללן שלא הסכים שיאכילו אותו. בייבי לד. רוצה הכל לבד.
תינוק שצורח כי לא יודע עדיין לזחול. שרוצה להתקדם ולא להיות תלוי.
אני רואה את העובר שלא רצה לחכות, התינוק שלא הסכים להעזר
צומח לנגד עיני והופך לילד שובב, עצבני, עקשן, נמרץ, מתלהב, חמוד ומצחיק כל כך,
מחפש כל הזמן מאיפה לקפוץ, איפה להשתולל.
עדיין מרגישה כאב מכווץ ברחם כל פעם שהוא עומד ליפול,
בכל פעם שמקבל מכה,
ככה הגוף שלי ממשיך לאותת בכל פעם שהוא בסכנה.
אני מנסה לתת לו יד, להרגיע, לתמוך ולעזור,
אבל היד שלי הרבה פעמים רק משבשת לו את הקצב הטבעי
מגדילה את הסיכוי לנפילה
ונאלצת לשחרר ולעקוב אחריו, בתודה מהולה בחרדה.

השנה חוגגים את היום הולדת בדרמסאלה. עם מעט חברים מהגן הזמני כאן שהכיר רק לאחרונה.
זו כבר שנה שלישית שביום ההולדת שלו אנחנו לא בארץ.
הוא רוצה יום הולדת אצל סבתא, עם עוגה שהיא הכינה ועם הבני דודים.
רוצה לחגוג עם החברים מהגן בארץ.
אבל שמח גם כאן-
עם אבא ואמא ואחות וגשם שכל הזמן יורד והרבה ירוק מסביב
וכדורי שוקולד במאפייה
ומתנות בזול מאמזון אינדיה
וקופים שמחכים לגנוב לנו אוכל אם רק נשאיר מחוץ לחדר
וחוויות לספר עליהן אחר כך לסבתא ולבני דודים ולחברים.

מזל טוב לילד שלי
שתמשיך לצמוח בדיוק בכיוון הזה לנגד עיני,
ואני אביט בך בצחוק ובתודה (גם אם מהולה בחרדה) by @sivan_alfi

40

9

a year ago

אז חזרנו לדרמסלה אחרי 8 שנים.
היינו כאן בירח דבש שלנו, (וגם אז הייתי מבוגרת בעשור מהגיל הממוצע של המטיילים כאן),
והנה עכשיו,
עם שני ילדים קטנים, קפצנו שוב.

חלק מהאנשים ששמעו שאנחנו טסים לכאן, התלהבו ואמרו איזה מגניבים. חלקם אמרו שאנחנו הזויים ומטומטמים, אבל רק בלב.
ומה אני חושבת? אני מתנדנדת לי בציר הזה שבין מגניבה למטומטמת. בין לפרגן לעצמי על החוויה הייחודית שאנחנו מעניקים לילדים, לבין מה לעזאזל איבדתי כאן. תלוי באיזו שעה תשאלו אותי.

עוד תגובות שקיבלנו, זה איחולים להתנתק מהשגרה ולהתחבר לשקט לשלווה ולשנטי. להרגע.
כאילו לא טסנו רק במרחב אלא גם בזמן, והפכנו להיות האנשים שנמצאים סביבי כשאני כותבת את השורות האלה- בני 20 חסרי ילדים, אחריות וקמטים.
ויפים וצוחקים, ובעיקר יפות וצוחקות וכן נו אני קצת שונאת אותן ומעשנות בבית קפה הלא מספיק מאוורר הזה,
משחקים קלפים ולא עושים שום סימן שמתכוונים לזוז, לפחות עד שיחלוף המבול בחוץ.
אין להם כבר מזמן אוכל על השולחן, אבל אין להם גם שום דבר בלו"ז, ובטח לא ילדים שהם צריכים לרוץ עכשיו בגשם בשביל לאסוף מהגן,
בניגוד לממורמרת שיושבת בפינה עם הלפטופ ומרגישה זקנה יותר בעוד איזה עשור.

עכשיו כשאני פותחת שוב את הלפטופ בלילה להשלים את הפוסט, אני חייבת לציין שהיו גם נקודות טובות יותר אחכ, כמו משחק של הילדים עם חברה מהגן בו הם קטפו דשא כדי להאכיל את החיפושית שלהם שמזמן כבר ברחה מהבית שהכינו לה. זה העביר לנו בכיף שעה אחרי שהשמיים התבהרו.
היה לנו היום גם ביקור של קוף במרפסת שחיפש אוכל (די טראומטי לילדים),
ולארוחת ערב נכנסנו במקרה למקום עם מוזיקה חיה וישראלית וטובה.

אז מה יצא בסיכום של היום הזה בין מגניבה להזויה? by @sivan_alfi

46

10

a year ago

מכירים את הקטע הזה שנוטשים אתכם בדייט?
שאתם קולטים את הבן אדם שקבעתם איתו כמה דקות לתוך הדייט יושב עם מישהי אחרת?
אז זה די מה שקרה לנו.
קבענו עם משפחה אחרת בבית קפה כאן (דרמסאלה)
ודי מהר קלטנו שהאבא נדד לשולחן אחר, כלומר לדבר עם אנשים אחרים, והילדים שלו מן הסתם בעקבותיו (האמא לא הייתה). הילדים (שלנו) לא הבינו מה קרה, ולא היה לנו איך להסביר להם את הסיטואציה.
נו, עוד הכנה לגיל 20 פלוס שהטיול הזה נותן להם…
בגדול אנחנו מוצאים את עצמנו כאן ממש מחזרים אחרי משפחות עם ילדים.
מחפשים אותן בקבוצות וואטסאפ, קבוצות פייסבוק,
מנסים ליזום
ברחוב אני מפעילה רדאר, מנסה להעביר את עצמי למצב פלירטוט בכל פעם שרואה משפחה.
וזה לא בא לי בקלות. אולי טוב שהן לא עוברות….
אבל החלק החברתי הוא אולי החלק הכי משמעותי כל פעם שאנחנו יוצאים למסע כזה. זה מה שעושה את החוויה (זה והאוכל כמובן).
חוץ מזה, מה עוד אנחנו אמורים לעשות עם הילדים?
אתמול בערב ישבנו בסוג של מסעדה לסוג של ארוחת שישי,
מסביבנו המון חבורות של ישראלים בני 20 פלוס,
מתכננים לאכול 10% מהדברים שלקחנו מהבופה וללכת להרדים את הילדים,
מיכאל קם לשוטט, מצא משפחה אחרת שיושבת לבדה עם מקום לידם,
מיד עשה עליהם מהלך, שאל אם אפשר להצטרף,
רץ לקחת את המגשים שלנו ולשים אותם שם מהר מהר לפני שהם יתחרטו.
ככה נחתנו עליהם והעברנו איתם עוד כמה שעות.
אז כן, היה דייט משפחתי מוצלח,
ואפילו קבענו דייט שני להיום (: by @sivan_alfi

36

12

a year ago

ידעתם שיש לנו התנחלויות גם בחו"ל?
נניח דרמסלה בהודו, כלומר הנספחות היותר מעניינות שלה, הכפרים בגסו ודרמקוט, נראה לי שחוץ מכמה הודים שעובדים כאן, כולם כאן כמעט 100% ישראלים.
גם רוב התפריטים בעברית, הספרים להחלפה במסעדות וביתר העסקים בעברית (בעיקר ספרים של נעמי רגן ויהודית רותם, כאלה שהיו קוראים כאן לפני 15 שנים, כשעוד היו קוראים ספרים פיזיים),
והסטיקרים בכל מקום מזכירים תחנת רכבת של ישראל (במובן העצוב של המילה, עם חיילים צעירים וטובים שאיבדנו, וזו הדרך היחידה איכשהו לקחת אותם לטיול אחרי צבא בהודו).

התמונה צולמה אתמול בבגסו, אבל כנראה שיוכלתי לצלם את אותה תמונה עם אותה בדיחה בדיוק באותו מקום גם לפני 15 שנה,
כשמישהו הביא ספר של נעמי רגן לסיפריה של הבית קפה הסמוך by @sivan_alfi

13

7

a year ago

היי אינסטגרם
אני יודעת, אני בקושי מגיעה אליך
ואתה בטח רואה את הסרטון הזה ואומר- "עכשיו באים? רק כשיש לך תכנית שאת רוצה לספר עליה? לכי לכי לפייסבוק הזה שלך..."
אתה צודק, לא ככה בונים מערכת יחסים.

אבל למקרה שיש כאן אמהות שרוצות לעשות שינוי קריירה ולא יודעות לאן לכוון,
או שרוצות לחזור לשוק העבודה אחרי תקופה בבית
אני באמת ממליצה לכן לבדוק את התכנית הזאת.
אני כמובן לא יועצת קריירה אלא הלקוחה המרכזית,
אחרי שנים שלא עבדתי ולא ידעתי מה אני עושה מכאן הקמתי את היחידה להכוונת אמהות משוחררות (כן אינסטוש, זה בפייסבוק. קבותה בפייסבוק).
במסגרת הפעילות שם הבנתי את הצורך בתכנית קבוצתית כזאת,
שהיא משהו בין קורס לקבוצת תמיכה לאמהות שקצת איבדו את דרכן בשוק העבודה.

אשמח מאד לשלוח פרטים נוספים למי שזה מדבר אליה (איך שולחים פרטים באינסטגרם?) by @sivan_alfi

28

4

a year ago

אהלן!
סרטון ראשון שאני מעלה כאן
סוף סוף
וזה בשביל לספר על תכנית הליווי שלנו ב
"היחידה להכוונת אמהות משוחררות".
תכנית קבוצתית בזום שעוזרת לאמהות לחשב מסלול מחדש בקריירה.
למה להצטרף?
זה בסרטון.
מתחילים אחרי פסח, ב 23.4
עדיין יש מקום

וכל הפרטים כאן:
https://lp.vp4.me/1hek by @sivan_alfi

32

12

2 years ago

אני לא מחנכת את הילדים שלי למצוינות.
אני בגישה של להגיד תודה על מה שיש-
לא צריך שהם ידעו ראשונים קרוא וכתוב, אלא להגיד תודה שהם בכלל מדברים.
לא צריך שהם ירוצו הכי מהר, אלא להגיד תודה על זה שהם בכלל הולכים. (אולי זאת לא דוגמא טובה כי הילד לא מפסיק לרוץ… אבל הבנתן את הנקודה)
הם גם לא צריכים להיות מלכי הגן, מספיק שיהיו להם כמה חברים.
לא בודקת יותר מדי איך לשפר להם את הכישורים,
לא לוקחת לחוגים, בעיקר שורדת את החיים…
העיקר שיהיו בריאים.
העיקר שיהיו.
אולי זה מהמקום החרדתי שלי,
אולי זה משהו בי שתמיד נוטה להזדהות ואמפתיה עם מי שיש לו פחות…
אני לא חושבת שאני הדוגמא המושלמת לאדם השמח בחלקו, אבל אני בהחלט יודעת להסתכל על חלקי ולומר טפו טפו טפו. להתפוצץ מעצבים ומהודיה במקביל על הילדים.
ואולי אני סתם לא משקיענית, שלא לומר עצלנית.
אבל האולימפיאדה מזיזה אצלנו משהו.
צפינו בה יחד, וסיפרתי לילדים שאלה אנשים שהתאמנו במשהו כל יום כל יום, עד שהם נהיו הכי טובים בעולם.
שהיה משהו אחד שהם ממש רצו להיות טובים בו, והם עבדו קשה עד שזה קרה.
וככה זה עובד, לא משנה אם זה התעמלות, חשבון, בישול או יצירה.
וזה מסר כל כך חשוב ונפלא,
על היכולת לפרוץ גבולות אישיים, על זה שכל אחד יכול להשיג משהו באמצעות התמדה.
אז אני מודה לספורטאים האולימפיים שלנו, שנותנים לילדים כזאת השראה,
לרז הרשקו ולענבר לניר, תודה על המודל הנשי החיובי לבנות שלנו
ואורן סמדג'ה- שמעביר את כולנו שיעור גדול בלא לוותר לעצמנו, לחתור ללא לאות למטרה
ושהתמונה שלו צריכה להופיע במילון ליד הערך "רוח הלחימה". by @sivan_alfi

16

2

2 years ago

קרה לכן ששאול החתול היה המנטור שלכן?
אני אנסח מחדש…
קרה לכן שהספרים של הילדים הפכו קצת לספרי עזרה-עצמית שלכן?
מדריכי הגות ומהות?
כאילו הגיבורים שלהם באו ללמד (גם) אתכן משהו?

לי זה קורה ממש עם שאול החתול.
אני מוצאת את עצמי מצטטת אותו בשיחות עם חברות
ונותנת לו לדבר אלי ברגעי משבר.

התורה שלו בעצם אומרת להפריד בין מי שאני לבין הדברים שקורים לי
ולא לתת לדברים שקורים לי לפגוע במי שאני.
לפחות זה המסר שלו בספר עם הכפתורים (יש לו סדרה של ספרים).

וזו העלילה-
שאול הוא טיפוס סטלן ומבסוט כזה שאוהב לשיר לעצמו על הכפתורים שעל החולצה שלו
אבל כל פעם, בנסיבות מסתוריות וטראגיות, נתלש לו כפתור.
מה קורה אח"כ? הוא מפסיק לשיר?
לא! הוא שמח במה שיש. הוא תמיד מוצא על מה לשיר.
כי זה הוא
זה שאול
הוא טיפוס ששר. הוא שר על מה שיש, ומה שקורה לו או למושא השירה שלו לא משפיע על האופי שלו, על המהות שלו ועל ההגדרה העצמית שלו.

אני מנסה להזכיר את זה לעצמי הרבה פעמים כשהחיים קורים לי ומסיטים אותי מעצמי
וממי שאני רוצה להיות.
יודעות מה? שאול החתול הוא ויקטור פרנקל למתחילים,
כלומר לאלה שמתחילים עכשיו את החיים,
שאמר ב"האדם מחפש משמעות" שמה שחשוב זה לא הצרות שקורות לך, אלא איך אתה מתמודד איתן. איך אתה נושא את הסבל שלך. שם יש לך חופש לבחור מי אתה, וזה מה שמגדיר אותך.

רציתי לשתף אתכן במחשבה הזאת לכבוד חודש הספר,
ולשאול אם גם לכן יש דמויות מהספרים של הילדים שאימצתן לכן כמנטורים.

יאללה, בואו נפרגן עם המלצות לכבוד חודש הספר

#שבועהספרהעברי
#ספריילדים by @sivan_alfi

12

0

2 years ago