itai.st(@itai.st) instagram tagged download - imginn.com

Instagram story viewer> @itai.st> Tagged

@itai.st

undefined

POSTS STORIES REELS TAGGED

לילות מידברן, הר צין, ישראל
●

הרבה שנים אני לא הולכת למסיבות
החיים השגרתיים, העייפות, כאבי הגב
וכמובן הזקנה המתפרצת של גיל 34
הן סיבות מצוינות לשים את עצמי בתבנית של
"מסיבות זה לא בשבילי"

כשנסעתי למידברן היה לי ברור
שאני אחזיק עד 12 גג ואז אלך לאוהל
אהיה זאת שאקום מוקדם אכין קפה
אלך לעשות מדיטציה במדבר
ואהיה מאושרת בחלקי

אבל מידברן כמו המידברן
אתה לא מחליט עליו והקסם משתלט על הכל
הלילה הופך להיות לקט של רגעים קסומים
של אורות, אש, מופעים ומוזיקה
אחחחח המוזיקה, לפני חודש לא ידעתי מזה ליין אפ

השעות הקטנות של 1-4 בבוקר
הפכו להיות האהובות עליי כי משהו משתחרר בי
והמסעות בין מיצגים למסיבות טבעי שם להחריד
ופתאום זה חלום והמדיטציות מחכות לצהריים

ומה גליתי? אל תחליטי מראש
אל תכניסי את עצמך לתבנית
ואם בכל זאת את יוצאת בהצהרות
קחי בחשבון שיש מצב שתאכלי את הכובע
ותצרכי להגיד לכולם "שגיתי"

מזל שאני אוהבת לטעות
כמעט כמו שאני אוהבת להיות צודקת

44

17

@midburnil #midburn2025 באיחור של שנתיים
🌟❤️

87

19

לקט חיוכים, לבבות, ארגזים של אבק, רגליים שבורות שלא יכולות להפסיק לזוז, ולבבות מרקדים מאושר ואהבה
בתוך האבק נרקמה לה משפחה חדשה
תודה על כל רגע שהרגשתי בבית
תודה על משפחה שבוחרים
💫💖✨🦄💗

📸 @zlilgani ותודה למוכשרת הזאת שתפסה רגעים כמו שרק היא יודעת 🩷

123

25

יום הולדת לאיש של חיי ואב ילדיי🫶
איזה מזל שהגעת לעולם ולעולמי!
שנזכה לעוד שנים רבות של חגיגות. (הברכה המלאה בפרטי)

אוהבת אותך עד האין סוף ומעבר לו
אשתך.

39

3

בלילה הראשון, מרוב אהבה, התרגשות ואדרנלין, בכלל לא הייתי עייפה. רק הבטתי בך, עלי, ולא הבנתי מי בכלל צריך לישון בעולם.

בלילה השני, הכאב בהנקה הרגיש כמו סכינים. לא ידעתי איך אצליח לחבר אותך אלי שוב. אבל עשיתי את זה. ובכיתי תוך כדי.

ביום השלישי, הדמעות לא הפסיקו להגיע. ניסיתי לעכל את הלידה, את כל התחושות שהיו בה. כבר לא רציתי אורחים. הגוף כאב יותר. לא הבנתי איך יוצאים עכשיו הביתה. אבל גם רציתי הביתה.

בשבוע הראשון הייתי בהלם. לא הבנתי איך אני אמורה לעבור עוד יום כזה. איפה האור בקצה המנהרה? רק רציתי לישון איכשהו.

בשבועיים הראשונים המשכתי לבכות, ולצד זה - הייתי מאוהבת בך. לא זיהיתי את עצמי עם המחשבות העצובות האלה. אבא שמר עליי הרבה.

בחודש הראשון ניסיתי להבין איך חופשת לידה אמורה להיראות. לא היה לי יום ולא לילה. לא ישנתי יותר משלוש שעות ברצף, ולא ירדת לי מהידיים. המוח שלי הפך לעיסה. הכל כאב. למדתי לעשות הכל ביד אחת, בקושי. והעייפות – היא הייתה בתוכי כמו ענן מערפל.

בשלושת החודשים הראשונים מצאתי גם רגעים של הנאה. היה קסם בלהיות איתך, ללוות אותך בכל תנועה חדשה. ובכל זאת, לא זיהיתי את עצמי בהרבה מובנים מי זאת האישה הזו שהימים שלה הם סבבים אינסופיים של הרדמות? שהסבלנות שלה נגמרת כל כך מהר? שחזרה קצת לעבוד בשביל הנשמה, אבל עדיין חצי בתוכה וחצי לא?

בחודש הרביעי טסנו לתאילנד. שם הרגשתי שמשהו בתוכי משתחרר. את בכית פחות, העולם התחיל לעניין אותך, ואני – אני סוף סוף נשמתי. אבא היה שם. לא הרמתי אותך לבד. לרגעים הרגשתי שאני חוזרת להיות אני, רק אחרת. אני – כשאת לצידי.

ועכשיו את בת חמישה חודשים. ואני כבר אמא זמן מה. היו כמה ימים שבהם הרגשתי ש"ניצחתי". שהצלחתי לפצח את זה. שאת נרדמת בקלות, שיש לנו לילות מסודרים, שיש לי זמן לעצמי. ואז... שוב הכל השתנה. התהפכת. ושוב הגעתי לקצה שלי.

אומרים שהשנה הראשונה היא הקשה ביותר.
ובינתיים? היא באמת קשה.
אבל היא גם משהו אחר. היא מסע שבו אהבה ענקית וקושי עמוק מתקיימים יחד, יד ביד. וזה לא אומר שמשהו בך לא בסדר – זה פשוט אומר שאת אנושית.

אם גם את הרגשת ככה, שתפי בתגובות – שכולנו נראה שאנחנו לא לבד.🫶

בתמונות: תחילת המסע.

66

5

@efi_yosefi תודה לחבר, לצלם המוכשר והמתוק ביקום כולו

BABYMOON🏝
תאילנד היית ממש טובה אלינו. תודה!

84

7

סתם כי בא לי עוד♡

על המצלמה - @noa_eisen המדהימה!

72

7

זאת אולי השנה הכי מטורפת שעברתי בחיים עד כה.

התחילה מלחמה
איתי יצא למילואים כבר ב7.10
התחלתי להתנדב בחוות רונית עם שורדי המסיבות ומשפחותיהם
הפכנו לעמותה והתחלתי לעבוד בה צמוד למנכ"לית
התעסקתי בבנייה והקמה מטורפת של אחד הפרויקטים שאני הכי מאמינה בהם
בין סבבי המילואים נכנסו להריון מבורך ומרגש🙏
רגע אחרי ותוך כדי מעבר דירה בסבב השני איתי נפצע בעזה
אשפוז ומאז שיקום יום שלושה חודשים באיכילוב
טסנו לכריתים להרגע, להתאושש ולהתמלא חזרה מהכל
בשבוע 29+5 עברתי ניתוח שאחריו לא הבנתי איך אני מחלימה עד הלידה
ושוב מצאנו את עצמנו באשפוז לאיכילוב (כמובן שהחלמתי!)
חגגתי והתעטפתי במעגל לידה תומך עם הנשים של חיי

ועכשיו אנחנו כבר רגע וחצי לפני הלידה (שבוע 37 ליתר דיוק)
איתי תכף חוגג 35 ואנחנו מתרגשים, סקרנים וחוששים לקראת הבאות.

ואני יודעת שמחכה לי עוד שנה לא "פחות" לפנינו
שנה בה אהיה אמא לתינוקת שאני כבר מתה להכיר

ההריון מבחינתי הוא טקס של תהליך פרידה ויצירה
של מעבר
ואני מתה לגלות מה צופן לו העתיד

יחד עם המורכבות בתוך שנה של מלחמה שמציפה ככ הרבה שאלות על העולם שלנו. על משמעות החיים, על מוות והכאב שיש בעולם -
אני עדיין מלאת הוקרה ושמחה על החיים שלנו

אני לא מאמינה בעין הרע🪬
אז יאלה, שלחו ברכה ואנרגיות טובות ללידה
נפגש מהצד השני!

129

70

לפני בדיוק שנה ב21.12.22 איתי שלח הזמנה לחתונה שלנו וכתב:

"היום ה21.12 היום הקצר בשנה. אני אוהב להסתכל על זה שהחל מהיום בכל יום יכנס עוד קצת יותר אור לחיים שלנו.
כדור הארץ פיזית מתחיל לשנות את כיוון הנטייה שלו ביחס לשמש. כאילו מכין את עצמו לקיץ. וכמו שכדור הארץ מתחיל להתכונן לקיץ גם אנחנו יכולים להסתכל רחוק ולשים תוכניות ביומן,
ולכן הרגיש לי שהיום זה יום טוב לשים לכם ביומן את היום עם הכי הרבה אור בקיץ הקרוב מבחינתי"

. . .

בתמונה: לפני יומיים - איתי יצא הבייתה לכמה ימים וטיילנו קצת🤍
(הוא בסדר וחזר אתמול שוב לעזה)
. . .

אנחנו לקראת שנת 2024 -
אני מאמינה שזה בדיוק הזמן להסתכל קדימה, להתכונן ולהגביר את האור

אני מכינה עבור זה טקס מעבר מיוחד לשנה החדשה,
כזה שאפשר לעשות מכל מקום, לחוד או ביחד

מי רוצה?

44

3

‏אנא קראו מה שכתב איתי סימן טוב
@itai.st מפקד פלוגה שמגוייס כעת בעזה:

‏״החמאס יותר חזק מהשמאל.
‏הוא גם יותר חזק מהימין, ומהימין מלא מלא. ומביבי + בן גביר = Big Love Forever
‏האויב שלנו חזק מההייטק הישראלי, וממפעל ההתנחלויות. לתל אביבים יפי הנפש אין סיכוי נגדם וגם לא לפריפריה.
‏אבל לחמאס אין שום סיכוי מול ישראל.
‏כשאנחנו כולנו מאוחדים, ומגוייסים, הם חוזרים לתוך המחילות שלהם ומתפללים להפסקת אש.

‏המלחמה הזאת תקעה אותי בתוך טנק, לכוּד עם שני דוסים, ביני''שים שעקצו שירות של שנה וארבע, מצביעי סמוטריץ ובן גביר שלכאורה אין חצי דבר משותף איתם.
‏אבל כוּר ההיתוך של הצבא יצק אותנו מחדש ליחידה אחת, לצוות טנק. בשלב מסויים עזרנו אומץ והתחלנו לדבר על הכל. על להט''בים, על בג''צ, תחבורה ציבורית, לימודי ליבה, אפילו מיניות, הכל.
‏ומה גילינו? שאנחנו מסכימים על בערך 90 אחוז מהנושאים. בוא נניח שהם נורא נחמדים ולא נכנסו איתי לפינות אז על 80% מהדברים.

‏עד לפני חודש וחצי בערך הם היו האוייב, נפגשנו משני הצדדים של קפלן, והנה החמאס הזכיר לנו שאנחנו בעצם באותו צד.

‏הפוליטיקאים שלנו שואבים את הכח שלהם מההפרדה בינינו. הם לוקחים את 10% - 20% של חוסר הסכמה בנינו הופכים אותו לעיקר, כי זה מה שנותן להם את המנדט 'לייצג' אותנו, לריב בשמינו. הם עושים את זה על חשבון הביטחון שלנו, על חשבון הרווחה שלנו, על חשבון המיסים שלנו ועל חשבון החופש שלנו (גם החופש שלנו להתפלל דרך אגב)

‏אני רואה הרבה אנשים שמחפשים איך לתרום למאמץ המלחמתי,
‏תחתונים, גרביים, סיגריות וציוד לחימה.
‏מאמות מרוקאיות ששלחו לנו דג וקוסקוס לשבת, וקיבוצניקים פנסיונרים שהסיעו את הסירים האלה לקצוות המדינה (כי אולי עדיף שלא יבשלו...)
‏הייטקיסטים שבאו להתקין לנו מצלמות היקפיות 360 על הטנק, מה שהצבא לא מספיק זריז וגמיש לעשות בעצמו.
‏ונערי גבעות שהצבא לא הסכים בכלל לגייס, באו ביום שבת, חתכו, ניסרו וריתכו כדי שלא ניכנס לעזה בלי גגונים שמגינים עלינו מרחפנים.

‏מבחינתי, התרומה הכי חשובה היא שתתאחדו כעם, תפעלו להתקרב. תתמקדו בדומה ותניחו קצת לשונה. תמציאו את המסגרות שיפגישו אותנו גם מחוץ לצבא. אני יודע שזה מורכב עם ענייני הכשרות והצניעות וההפרדה ובלי הפרדה, אבל אני סומך עליכם.
‏זה הכי חשוב, שנהיה עם.

‏כי אנחנו החיילים, מכל קשת השבטים, נכנסים לשטח אוייב ומסכנים את חיינו לא בשביל אף ממשלה או פוליטיקאי כזה או אחר.
‏אנחנו עושים את זה בשביל עם ישראל.

‏בבקשה, תשאירו לנו עם לחזור אליו״.

13k

394

analog

#analogphotography #minolta #onfilm #surf #color #analog #filmphotography #santateresa #lifestyle #naturephotography

3

0

לא נרגעים♡

61

8