Instagram story viewer> @naamagali> Tagged

Naama Gali

@naamagali

12.9K

followers

4541

following

VOCAL AMAZON 🎙️
Here To Make You Move
• DJ • Singer • Songwriter
DM for Bookings 📥
לקבוצת קהילה שקטה שלי לחצו כאן 👇🏻

POSTS STORIES REELS TAGGED

סוחבים את זה ביחד😭❤️

482

54

⁨ כן כן, הקינון בשיאו 🐔

יש התרגשות באוויר, גם לחץ לא חסר,

חודש תשיעי עכשיו ובעצם כל רגע יכול להיות הרגע הזה..

היו כמה פינות בבית החדש שהיה לי חשוב שיהיו מוכנות לפני הלידה וזמינות בשבילי (חוץ מפינת החתלה!)

הסטודיו הוא אחת מהן

מקום לשמוע בו מוזיקה חדשה. ליצור

להתעגן בו , להתכונן בו כשצריכה

פשוט לדעת שהוא שם מרגיע אותי עכשיו :)

היה כיף לארגן אותו !! תודה לך מתוק שלי על העזרה ‪@yaheldoron1‬ 🤍⁩

A little nesting in our new home. 🏠

I wanted my studio to have its own little corner
A place to listen to new music, create, sing, and just disappear into my own world for a while.

It was such a fun little project to finish. Now it finally feels like home 🫶🏼

146

44

14

3

⁨ עוד כמה שעות מתחילה שנה חדשה. אצלנו בבית יש תחושה של עלייה למעוברת שתטוס תיכף לחלל, מעבר בין עולמות. כמעט 11 שנים שאני ונעמה חיים כאמא ואבא של עילאי. כמעט 11 שנים שאנחנו להקה של טריו, גיטרה בס תופים. ובקרוב (בעזרת ה) הלהקה מתרחבת. זה מביא איתו המון התרגשות וציפייה וגם לא מעט פחדים וחששות צפים אצל כל אחד מחברי הלהקה.
שנים הסתובבתי עם תחושת אשמה נוראית שעילאי יהיה לבד. קיבלתי את זה שנהיה משפחה כזו, יעני אירופאית בתוך המדינה הסלט מטבוחה החריף שאנחנו חיים בו. בכול פעם שמישהו שאל את עילאי כמה אחים יש לך? התהפכה לי הבטן. עילאי ביקש המון פעמים ״אל תשאירו אותי לבד, כי לבד זה הכי מבאס״.
כבר הפסקתי לספור שאלות מהסביבה ששואלת מה קורה? ולמה אין עוד. כאילו ילדים זה קרטון חלב שאפשר להזמין בחצי חינם כשנגמר במקרר. כאילו שילד אחד זה לא מספיק, וחייבים לסמן וי על שלושה ילדים וטסלה בחנייה כדי להתקבל למועדון הישראלי המצטיין.
בתכלס, כבר השלמתי עם העובדה שעילאי יהיה בן יחיד. אפילו שזה הכאיב לי והיה נראה לי מטורף לעבור את הגלגול הזה פה לבד.
והאמת היא שפשוט פחדנו, פחדנו להתרחב, להתחייב, פחדנו להביא עוד ילד לעולם שבתפריט האחרון שפורסם יש המון מגיפות ומלחמות ועוד מלחמה בפיתה לקינוח.
השינוי המיוחל מגיע ומשקשק פה את העץ חזק מאוד במשפחת דורון. עילאי מול המקום שלו בתור הנסיך היחידי בבית (חוץ מקרמבו) נעמה מול הקריירה והמוסיקה ומה שניו בורן⁩ דורש מהאמא (זה מטורף ופוסט בפני עצמו) ואני, שמרגיש שצריך להחזיק את הכל, ואת כולם בכול המובנים 360. ומנסה במקביל לסיים את הספר שלי את הפרוייקט הבינלאומי שבדרך, הופעות של גיא ויהל והפקות באולפן. כאילו במירוץ נגד הזמן.
אבל עמוק בפנים אני מרגיש שבכול ההתרחבות הזו יתרחב גם הלב, ושמח שבחרנו להפסיק לפחד, לתת לחיים לקרות, שייקחו אותנו לאן שייקחו גם ככה הזרם חזק מאיתנו,
ובינתיים (טפו טפו) לאן שנסחפו מצאנו יבשה.
אז אני מאחל לי ולכל מי שקורא והגיע עד לכאן, להסכים לראות את הפחד, לחבק אותו ולהרגיש אותו אבל לא לתת לו להחליט איך נחיה את חיינו.

שתהיה שנה טובה ומבורכת
של התרחבות הלב והטוב
שנה טובה
יהל 💜

251

71

⁨ ⁨ יש הרבה דברים שמצופים מהגבר המודרני. נניח להיות טוב במחשבים, להיות נהג טוב, לפרנס את הבית בכבוד אבל גם שיחזור לפני המקלחות. להיות רגיש ולדעת להקשיב אבל גם להיות כריזמטי ואסרטיבי שנדרש ממנו. שיהיה אחראי על פינוי המדיח, על זריקת הזבל ואם אפשר שיקפל כביסה ויהנה מזה, זה יהיה מדהים. אבל יש דבר אחד שהוא אולי אחד החשובים. דבר שאם אין לך אותו לא באמת הוסמכת לקבל תעודת ״גבר מודרני״. כמובן אני מדבר על להיות - הנדימן. זה אומר לדעת לקדוח, לדפוק מסמרים, להשחיל צינורות, לפתוח סתימות, לחבר גופי חשמל, לתלות מראות, לעשות שליכט, צבע, לחדש ארונות, להרכיב כול רהיט שמגיע מפורק הביתה והרשימה עוד נמשכת.
עכשיו אני מסוג הגברים שלא היה לו מושג קלוש מכל אלו. אני חושב שרק בגיל 21 החזקתי פעם ראשונה פטיש ביד. לימדתי את עצמי בלית ברירה ועם הרבה פחד (והרבה טעויות) מה לעשות. ויש עוד הרבה שאני לא יודע.

אני מרגיש שכל עניין ההנדימן הוא כמו מיניות אצל גברים. אף אחד לא מסביר לך או מלמד אותך מה ואיך לעשות אבל מצפים ממך שתדע לבד.
הרבה שנים סחבתי איתי בושה סביב עניין הקדיחות והתליות עד שלאט לאט קפצתי למים (והשארתי אחרי הרבה קירות שבורים)

שבוע לפני שעברנו דירה גיליתי שהמקדחה שלי (חיקוי זול של Makita שקניתי כשהסתובבתי ברחובות ברטעה מסוחר מפוקפק) שבקה חיים. תזמון בעייתי לכול הדעות. אחרי שהלוותי מהשכנים החמודים והחדשים שלי מקדחות גיליתי שקירות הבית החדש, עשויים בטון בלתי חדיר בעליל למקדחה מין השורה. למזלי דני השיפוצניק המלך עזר לנו עם תליות וקידוחים.
אבל אז נעמה הזמינה מראות, ומדפים. ואני הרגשתי חסר אונים, שאין לי כלי שיצליח לחדור את הקיר. זה כאילו לקחו את משימת הציד הפרמיטיבית של הגבר ופירקו אותה לגורמים למיליון חלקים קטנים שאנחנו צריכים להרכיב עכשיו כמו ארון מאיקאה. אחרי סיבוב חיפושים במושב ״למי יש פטישון״ הבנו שזה דבר נורא פרטי. מקדחה של אדם. זה כמו שמישהו יבקש ממני את הגיטרה שלי לכמה ימים, זה פשוט לא יקרה.
ואז החלטתי שמספיק. נכון, הוצאנו לא מעט על המעבר והריהוט. אבל הרגשתי שכל הגבריות שלי בשבוע הזה תלויה בפטישון. האם אני גבר שיצליח לקדוח חור בקיר בהצלחה? או שאני גבר בלאי שממשיך להוריד את שכניו ומכריו בחיפוש אחר כלי ראוי?
וכך ביום רביעי נכנסתי לסניף של Ace. רכשתי לי פטישון אמיתי של מקיטה. המוכר הגיש לי את המזוודה כאילו משהיא מלאה במזומן (או סמים). מיהרתי הביתה, חיברתי את המקדח 7 מ״מ כיוונתי לקיר והרגשתי שהוא הפך מבטון לחמאה. ושאני, סוף סוף, גבר אמיתי.

שבת שלום
יהל 💜⁩

86

32

⁨ אני אתחיל מהסוף. פאקינג 10 שעות של ריקודים.
החתונה התחילה ב18:00 בערב ידעתי שאני צריכה חרבות ברחבה , כל חתונה היינו בוחנים כל מה שרק אפשר כדי ששלנו תהיה הטובה ביותר. אבל היה מישהו אחד שחזר בכמעט כל החתונות האלו וזה טל דדון. את החשבונית על התשלום הוא יכול להראות לכם וזה רק בשביל שתבינו שזו המלצה מהבפנים של הלב. אם לא הוא אין סיכוי שהחברים היו מחזיקים כל כך הרבה זמן ברחבה. הסרטון הזה זה המעגל סיום השלישי בערך שעשינו. בזכותו מעל ל100 איש לא עזבו את הרחבה גם אחרי 10 שעות מתחילת החתונה. בזכותו הייתי בטוחה שנעלה לאפטר נהיה סביבות ה100 איש ועלו איתנו מעל ל350 איש.
הוא גרם לאנשים לפחד לשבת ולהוריד הילוך כי לא היה שווה לפספס אפילו שניה. המשפט שהכי הרבה אומרים לנו זה שמרוב שהרחבה הייתה מפוצצת לא הצליחו לבוא להגיד לנו שלום.
טל אתה יודע כמה אנחנו אוהבים אותך ובזכותך אנשים לא רצו ללכת הביתה⁩
-תיעוד סושיאל באירוע : @thesocialhouse_il @my_sociall

⁨ בואו נחזור אחורה. שעלו לאפטר חיכו כמה עמדות
היינו חייבים לצאת מהקופסא די עם החלה שניצל , די עם הטוסט נקניק די עם הדברים שנמצאים בכל חתונה. ופה החלטנו שווארמה זו ההברקה.
עכשיו מכירים את זה שיש לכם כל כך הרבה דברים להגיד ואי אפשר להכניס הכל ? אז זה זה. העלו אותנו לאפטר לפני כולם להצטלם בעמדות
העמדה הראשונה שהגענו אליה זו של בר של השווארמה עשו לנו פיתה דפקתי ביס והרגשתי שאני בחלל!! הטעם הטריות והרכות של הפיתה האיזון בין הטעמים זה היה אחד הביסים הטעימים. תוך כדי האפטר אני מסתכלת ורואה טירוף על העמדה אין אחד שלא דיבר על זה. אל תחשבו פעמיים.⁩

⁨ עוד רגע שלא יכולתי לא לעלות , אני וליעד לא עשינו סלואו אבל ללא ספק כל הערב הייינו בסלואו. לא משנה כמה אנשים מסביבנו לא היה רגע שלא רקדנו יחד. לא היה רגע שהתפצלנו. שכחנו מכולם ופשוט שרנו אחד לשניה את כל השירים שהיו. אני אוהבת אותך בעלי.⁩

⁨ אחחח המלבי אם כבר דיברנו על הברקות בהתחלה היה לנו תוכנית להביא עוגת חתונה ואז שמנו לב שכן זה נותן שואו אבל האורחים לא באמת אוכלים מזה ובואו חייב משהו מתוק בסופו של דבר ואז אוריה מתקשרת ואומרת מצאתי יציאה של החיים - מלבי. תקשיבו אני וליעד מכורים למלבי ומסתבר שגם האורחים שלנו 🥹
סהר נתן לכל אחד שירות אישי עם חיוך על הפנים וגרם לא להתאהב רק במלבי אלא גם בו.
תודה שהיית חלק מהאירוע שלנו חיים שלי⁩

⁨ אחד האתגרים של האירוע היה זה שבזמן שאנחנו רוקדים באולם למטה כל ההפקה מפרקים את החופה ומעמידים עמדת אפטר מטורפת כאילו הגיעו למתחם חדש.
וזה בול מה שהיה ! איך ז

1k

31

Life feels better with @sweetspot_ppl 🥂

A glimpse from our last Sweetspot 💋🪩🍒❤️🎂

The next gathering is on 4/9 🌞🌊
Tickets & details go live tomorrow 🫶🏻

Stay tuned & save your spot 💌

32

10

⁨ נהוג להגיד ״אנחנו בהריון״. אבל אני מרגיש שזה קרדיט שאי אפשר פשוט לחלוק אותו.
נכון שצריך שניים לטנגו, ולנו, הגברים, יש 50% במניות. ונכון שגם לנו יש את היכולת לגדל בטן מכובדת. אבל החלק שלנו לעומת 9 ירחי לידה, סלחו לי, הוא קטן מאוד.
אנחנו לא מגדלים בתוך הבטן שלנו עובר שבועט, מזיז את האיברים הפנימיים, לוחץ על שלפוחית השתן. לנו אין את הצרבות, הבחילות והבצקות ברגליים. אנחנו לא ישנים על מיליון כריות ומתגלגלים כמו חיפושית שהתהפכה כדי להצליח לקום מהמיטה לשירותים בלילה.

שמעתי שעשו ניסוי עם גברים שהצמידו אבטיח לבטן כדי שינסו להתנהל עם זה, הם בקושי שרדו שעה.

אני כותב לכם את השורות האלו ב-1:30 בלילה, אי שם בעומק הרי ירושלים, האישה שאיתי מנגנת סט דיג׳י באירוע פרטי.
היא הייתה כל כך עייפה, מהחום המטורף של אוגוסט, ממעבר הדירה בחודש שביעי, מלחפש דולות, ומיילדות, להבין איפה יולדים, לשלוח לרופא ממכבי הודעה אפילו שנגמרה מכסת ההודעות באפליקציה (מה זה הדבר ההזוי הזה?!) לקנות שלוש פעמים בשבוע ראנרים למטבח, כי זה פשוט אף פעם לא מספיק. שבנסיעה לשם היא נרדמה. ועכשיו, חצי שעה אחרי היא ערה, מרקידה ומפזזת בשבוע 30.

ואני חושב, איזה מוזר זה שאנחנו נחשבים למין החזק והנשים רק למין היפה.
אני חושב שבתכלס הן לקחו את כול הקופה, גם אם קשה להודות בזה.

לפני כמה ימים חשבתי על הלידה המתקרבת, בעזרת ה׳. ונתקפתי פחד. תחשבו איזה אומץ, כוח סבל ואורך רוח צריך כדי להוציא מהגוף שלך תינוק.
אולי המשפט - "בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה" הוא בעצם הודאה ווידוי שאומר, אנחנו לא היינו יכולים לעמוד במה שהן מתמודדות.

אז המסקנה שלי מהשבוע האחרון:
God is a woman
שבת שלום
יהל 💜

209

63

@lumi_trax - SWEAT (Extended Mix)

@tobehonest - Pipe Down (Extended Mix)

@iamdjberin @stein.ofc - See Me (Original Mix)

@rafael___music @_tonib___ - She Can Love U

@kadimusic_ofc @naamagali - Lose Control (Extended Mix)

@bonafique_ - Swing 57

@voch.music @m.novmi - Pain (Extended Mix)

@dibi_dabo @the_illustratedman - What You Feel (@_madebypete Remix)

114

9

זה מעבר הדירה הרביעי שלי ב5 שנים האחרונות. זה החישוב המהיר שהרצתי בראש בזמן שאני סוגר ארגזים עם גליל הסלוטייפ האחרון שנשאר.
נתון קיצוני לכל הדעות. היהודי הנודד, הסיפור האמיתי. אני לא בן אדם ששייך מקום אחד. כששואלים אותי מאיפה אני, זה רשימת מכולת. פלמחים, ת״א, ערד, לוטם, הדסים, הר עמשא, גבעת ברנר ועוד…

תמיד קינאתי באנשים שחיים במקום שבו הם גדלו. בעיקר כילד פנימייה, שכול החברים שגדלתי איתם התפזרו על רחבי הגלובוס. ואין מקום אחד שמאחד את כולם. בכול ביקור שלי אני נזכר בשיר של יהונתן גפן
״אבל לאן נעלמו הילדים ששיחקתי איתם?
איפה כול הילדים איפה הם כולם מי לקח לי אותם?״

אז למה אני לא מפסיק לנדוד? מה אני מחפש? למה אני לא משתקע במקום אחד ודי? אולי אני משחזר את הילדות? אולי אני מחפש את המקום שאליו אני שייך? אולי אני בכלל לא שייך לשום מקום?
במפגשים עם המטפלת שלי עלו דברים מורכבים אצלי, סביב הדבר הזה שנקרא, בית. אז אני מודע לעניין. אבל עכשיו בתוך המעבר הזה, עם ילד בחופש גדול נטול קייטנות, אישה בחודש שביעי וכלב תחש בשיא גיל ההתבגרות שלו, אני מרגיש שקצת מיציתי לארוז את חיי ולפרוק אותם שוב ושוב.
יש לי פרוייקט מוסיקלי בינלאומי חדש עם חברי דודו לוי, קראנו לעצמינו Nedudim כנראה שלא סתם. ( בקרוב תוכלו לשמוע)

אז אני מקווה ומתפלל שאזכה רגע להתמקם ולהתרווח, לעצור את הנדודים ולמצוא בתוכי ומחוצה לי את הבית שלי.
שבת שלום
יהל💜

218

45

⁨ התאריך להגיע לאיקאה כבר היה נעוץ חודש ביומן. היום האחרון של הסייל, שבוע לפני שעוברים דירה, הגענו בתקווה לסגור פינות למעבר. אין מקום שמלחיץ אותי יותר מאיקאה. אני יודע שברגע שנכנסתי לא אוכל להסתובב ולצאת. כמו מבוך מטורף שהדרך היחידה לסיים אותו היא כל הזמן להתקדם, כמו החיים. בכניסה קיבלה אותנו הפעלה לילדים שהצליפה באוזן. כבר נכנסתי לסטרס. עלינו מהר למעלה. נעמה התחילה לסרוק את המוצרים במהירות. יש לנשים איזה כוח על ליקוטי, אני כגבר לא מצליח להבין כלום מכל הבאלגן והרהיטים, ולנעמה זה ברור כשמש. עילאי שמע שהנקניקיות הכי טעימות הם באיקאה. כשראיתי את התור לאוכל, שיקרתי לו שגם הנקניקייה מגיעה מפורקת וצריך להרכיב אותה לבד. נעמה מצאה שידה שהיא אוהבת, חיכינו חצי שעה לאיש שירות כדי לתכנן את השידה, כאילו מדובר בתוכנית אדריכלית. להפתעתנו היו חסרים במלאי הדלתות, המדפים, והרגליים של השידה. האפשרות שנשארה הייתה לרכוש 40% מהשידה ולהיכנס לרשימת המתנה לחידוש המלאי שיכול לקחת חודשים, בסך הכל כיף. התחלתי להרגיש את סחרחורת האיקאה תוקפת אותי. נעמה התחילה להתעייף, ברוך ה׳ היא בחודש השביעי, שיא הקיץ, סיור באיקאה הוא לא הבילוי האידיאלי בשבילה. היא רצתה לחזור הביתה ולוותר, אבל אני נלחצתי רק מעצם המחשבה שאצטרך להגיע לשם שוב. צילמנו כמה רהיטים שאהבנו, משהו שיכול להיות אולי שידת החתלה. ירדנו למטה, מנסים להתקדם דרך המסדרונות הפתלתלים כשעילאי מבקש לקנות כל דבר שהוא רואה, גם בגופי התאורה, כל מה שאהבנו אזל מהמלאי. בסוף הגענו לסוף, המחסנים. מיהרתי לאסוף את הארגזים של מה שבחרנו, אני חושב שהם היו הכי כבדים שהרמתי אי פעם. מתי זה קרה שהכל התהפך? שהפכנו להיות המלקטים, הסבלים, המחכים, המשלמים, המובילים, ולבסוף, כאילו כל זה לא הספיק, גם המרכיבים. תודו שאין דבר יותר מעצבן מלפנות כמה שעות מהחיים בניסיון להרכיב ארון מאיקאה, ובאמצע הדרך לגלות שעשית טעות ולפרק את הכל. מתי הסכמנו לקבל הנחה של כמה מאות שקלים בשביל לעבוד הרבה יותר קשה על משהו הרבה פחות טוב?
הגעתי מרוצה לנעמה עם העגלה הכבדה, מולנו תור אינסופי לקופות. נעמה קלטה ששידת ההחתלה לא מספיק רחבה, היא ירדה מהפרק, והרהיט השני בכלל לא היה בסייל. בנוסף התור להובלה ארוך יותר מהתור לקופה. וככה באמצע המחסנים, הבנו שאנחנו נוטשים שם את הכל וחוזרים הביתה, עם קופסת עוגיות שוודית ב10₪ לעילאי וכאב גב ללא עלות בשבילי.
כשיצאנו הרגשתי הקלה, כאילו עברתי את טקס טבילת האש שכל אדם שעובר דירה בישראל צריך לעבור. ונוכחתי לגלות שוב את מה שכול גבר כבר הבין, האישה תמיד צודקת.

62

23

First Sweetspot was everything I dreamed ✨ and my full set is finally out ❤️💋🎂

Last week we celebrated the first Sweetspot at Soho House, surrounded by people who truly believed in the vision 🥹🙏🏻

Sweetspot is about celebrating life a little louder: dancing free, connecting deeper, and turning moments into joy and presence 💃🏻🥂👯‍♀️🍒

Thank you for being part of this first chapter. This is only the beginning. The next Sweetspot will be open to everyone, and I can’t wait to celebrate life with you all ❤️

Until then, my full set is out now on SoundCloud.
Enjoy, Maya 💋

🎞️ @ben_flanter

43

11