Instagram story viewer> @piniaskal> Tagged

Pini Askal

@piniaskal

686

followers

748

following

🔲◽️▫️✨▪️◾️◼️

POSTS STORIES REELS TAGGED

ביום שישי, הייתה ההשקה השנייה של הספר שלי.

ומוזר לומר את זה, אבל התרגשתי עוד יותר מבפעם הראשונה. חשבתי שכשהרף כבר מוגדר אין מה להפתיע, ויצאתי מופתעת מחדש. מהאנשים, מהרגעים, מהכוח שיש לסיפורים לגעת בכולנו באותו מקום עמוק ורך שאנחנו לא תמיד מראים.

תודה לכל האנשים המופלאים, השבט של חיי, שבאו להתרגש איתי יחד. זה לא מובן מאליו.

ולכל מי שכתב לי שהוא מאוכזב שלא היה מקום, קראתי כל הודעה. הרגשתי את זה. מצטערת באמת. לא ציפיתי לביקוש הזה, ואני מקווה שנמצא דרך להמשיך במפגשים.

תודה לאביגיל טננבאום, חברתי המדהימה, שראיינה אותי ברגישות ובדיוק שרק היא יודעת.

לשיראל חוגג, שאמר אתמול “בחום הכי גבוה מתגלות מתכות אצילות”, והראה לנו מהי מתכת אצילית בהתגלמותה.

לארטיום דולגופיאט, הספורטאי האולימפי הגדול בארץ ובתחומו בעולם כולו, שנושא את כל זה בצניעות כזאת שהקסם שלו חיבר את כל החדר.

תודה לגיל גורן ולשרי אסף, שפתחו בפניי את הסטודיו הנדיר שלהם ונתנו לי ברוחב לב להרגיש שהוא שלי. העבודות והתמונות של גיל עטפו את החדר, ופתאום ההשקה שלי קרתה בתוך יצירת אמנות שלמה. קשה להסביר את היופי הזה ואת החיבור שיש לי לאנשים היפים האלה.

תודה לחנה לוצקי, האמא האחת והיחידה שלי, שמתרגשת תמיד אפילו יותר ממני, וברכה כל אדם בכניסה כאילו היה זה יום חתונתה. ותודה למשפחה הרחבה שלי שהגיעה. לראות אתכם שם, לדעת שבאתם בשבילי, זה עשה משהו בלב שקשה להסביר במילים.

תודה לאבנר שפריר, אהוב ליבי. אתה לא רק שם. אתה בתוך כל פרט ופרט, בכל החלטה קטנה ובכל הרגעים הגדולים. אתה היד שאוחזת בי כשאני מתרגשת מדי, והקול השקט שמזכיר לי למה אני עושה את זה. אין רגע אחד בדרך הזאת שאתה לא בתוכו.

ולילדים שלנו, ליקוש, אגמי וניבי. שבועות שלמים שאתם עוזרים לארגן, לסדר, לקשור ספרים, לסדר קלפים, להכין מטעמים. אתם זורמים איתי בכל התחלה חדשה כאילו היא שלכם בדיוק כמו שהיא שלי. אתם הסיבה שכל זה שווה.

תודה לפיני אסקל, העורך הכי טוב במדינת ישראל, לרותם כסלו העורכת הלשונית וליעל בן עזרא המעצבת, שיצרו יחד ספר שהוא גם מלמד, גם מרגש, וגם נראה כמו יצירת אמנות.

תודה למיכל המאירי שגב ולתחיה בן צור, שהגיעו בנתינה אינסופית רק כדי שאעבור את הערב בקלילות. ליניב אופיר, שלא חסך דבר כדי שיהיה לי האירוע הטוב ביותר והוא חבר אמת. ולאורית קסטנבאום, שעזרה בהפקה כולה.

תודה לכל מי שבשבט שלי עזר ועשה, חיבר והביא. אני לגמרי בת מזל.

ותודה לכם, לכל מי שקרא, לאלפים שקנו, לאלה שהגיבו ולכל אלה שיקראו בקרוב. שום דבר לא מובן מאליו.

סיכומים עוד יבואו. כרגע, רק תודה.

58

10

“לעולם לא תשאירו עקבות בחול כשאתם הולכים על קצות האצבעות” (לימה בואי)

אני חושבת על המשפט הזה הרבה, כי בדיוק ככה ניסיתי לכתוב את הספר. לא על קצות האצבעות, רציתי להשאיר עקבות. גם אם זה אומר לצאת אל האור, להיראות, להיחשף.

כשהתחלתי לכתוב את הטור, הפחד היה פשוט וברור. אולי לא יקראו, לא יתחברו, לא יאהבו. אולי הסיפורים שנגעו בי לא יגעו באחרים. הפחד הזה עימת אותי מול הלייקים, התגובות, ההודעות שאחרי כל פוסט. פחד קטן וישיר, שהצלחתי להכיל.

סביב הספר זה היה פחד שונה לגמרי. אם הסיפור בכל טור נותן רגע - בספר ביקשתי להעניק מודל, דרך חשיבה שלמה שאפשר לחזור אליה גם בעוד שנה. קיוויתי שהקורא יחזור לספר הזה כשהוא יעמוד מול התחלה חדשה משלו, ויידע לפתוח אותו בעמוד הנכון.

הפער בין שני הפחדים האלו הוא עצום. אמנם מדובר בספר ביכורים, אבל לא התחלתי מאפס - כי לקחתי את שריר הכתיבה שנבנה לאורך שש שנים של כתיבת הטור בימי שישי. ועדיין, כדי ליצור מבנה שלם לא יכולתי להסתפק בשריר הזה. הייתי צריכה ללמוד מיומנות שלמה חדשה, לחשוב לא רק כמי שמספרת סיפור, אלא כמי שבונה דרך.

ואחרי ההתמודדות עם הפחד - הביא איתו הספר את כל מה שקורה מסביב לכתיבה עצמה. עשרות טיוטות, פרקים שנגנזו ופרקים שהתווספו. שכתוב ועוד שכתוב, דיוק ועוד דיוק.

היו הרבה מחשבות על העיצוב - מה הכריכה אומרת למי שפוגש אותה בחנות, איזה גופן מחמיא לטקסט, ואפילו הסרט האדום שקושר את הספר, שזכה לדיו

40

7

יום שישי בבוקר.

במשך שנים, זה היה הרגע הכי מפחיד שלי בשבוע. ישבתי מול מסך לבן וריק, האצבעות קפואות מעל המקלדת. פחד. שוב. כל פעם מחדש.

גיליתי משהו: הקו הקשה לחצות הוא לא קו הסיום. זה קו ההתחלה. כל מי שרץ יודע – הקילומטר האחרון הוא לא הקשה. הקשה הוא לצאת מהבית.

התחלתי לכתוב כי לא האמנתי שיש לי את שריר הכתיבה. בחרתי לכתוב על בני אדם – כי אנשים לומדים מאנשים. לא מתיאוריות. מסיפורים.

בוקר אחד פרסמתי סיפור. ואז עוד אחד. כל יום שישי. מה שהתחיל כדרך לחזק שריר – הפך למסע. מעל ל-120 סיפורים. אלפי קוראים. ואז הגיעו המיילים: ״בזכות הסיפור ביקשתי העלאה.״ ״בזכותו פתחתי עסק.״ ״התחלתי משהו שדחיתי שנים.״

הבנתי שהסיפורים של אחרים נותנים לאנשים את האומץ לכתוב את הסיפור של עצמם.

והיום אני עומדת מול מסך לבן עוד פעם – עם אותו פחד בדיוק – כדי לספר לכם שכל זה הפך לספר.

״(הת)חלה לשבת – מדריך להתחלות״.

בספר בניתי את מודל S.T.A.R.T Never-Over להתחלה מתמדת, לצד תרגולים מעשיים. ובסוף – טוויסט אישי שלא סיפרתי לאף אחד עד עכשיו.

והדבר הכי חשוב – הספר הזה לא קרה לבד.

תודה ל- @piniaskal שעבד יום וליל וניהל אותי ביד רמה. תודה ל- @yael_rotem_fitness שעיצבה כמו יצירת אומנות, לרותם כסלו שעבדה על כל פסיק, לעורכים מירי דליצקי ועמית סלונים ול- @zoharu שחשפה לי צוות עוזרי AI.

תודה לקוראים והיועצים: @talche , אסף שמואלי, @yairshafrir , @michalhameiri , Hila Peled Shaul, @sharonkochan , @liatbekier , Rami Berger, @amiracohen , Vered Bechor E

62

49

הפירות שאתה קוצר על הפגנת עמוד שדרה: הסיפור של WC בחמש השנים האחרונות מסופר בכתבה שהיא כל כולה לב על השולחן, מצד ההרכב ומצד אלו שרקמו אותה בחן עיתונאי וכישרון גדול + הבאתה באומץ לפריים טיים, לכשעצמו לא דבר מובן מאליו. השמיים הגבול. תודה גדולה לאסף אופיר, פיני אסקל, גל גוטר וכל צוות ההפקה 🖤 ✊

לייב הערב 3/2 בירושלים, צוללת צהובה,
ב-13/2 בת"א, כולי עלמא,
וב-23/2, בב"ש, החלוץ 33

5

1

9

0

״האישה הכי מצחיקה בארץ״ 🎤💜

38

1

הסיפור האדיר של רותם חג׳ג׳ מגיע הערב למהדורת השבת ברשת 13 @rotimhagag

35

1

Sabaa&Costa❤️❤️❤️#sweeties #tigercat #blackcat #devilcat #lovemypatients #lovemyjob #haveterinarit #catsrule

26

2

"בין הצד המואר לצד האפל יכולים להפריד שיקוי רפואי, כמו במקרה של ג'קיל והייד, או מערכת חוקים, כמו זו שקיבל דקסטר בירושה מאביו. ב'שובר שורות' זה סיפור שונה לגמרי: הייזנברג הוא לא רק אלטר־אגו אלא למעשה השלב האבולוציוני הסופי של דמות שהחלה דרכה כגיבור בשם וולטר ווייט."

קבלו את עשרת הנבלים הטלוויזיוניים הכי גדולים שניפקו 20 השנים האחרונות
מאת: פיני אסקל. איור: יונתן פופר
לינק בביו. #liberalmagazine

18

0

"..'הלוטוס הלבן' מעבירה לצופים שיעור חשוב: אין צורת חיים שבה לא יכולה להופיע האומללות האנושית. אפשר להיות חלק ממשפחה, זוג רומנטי, או לבד – ובכל אחד מהמקרים להיות אומלל."

פיני אסקל על האנושיות במלוא כיעורה־תפארתה כפי שמוצגת ב'הלוטוס הלבן'.
לינק בביו, #liberalmagazine

33

1

"מנקודת מבט אמנותית, מיני־סדרה היא יצירת הטלוויזיה המושלמת, אולי אפילו המוצר התרבותי השלם ביותר. היא מייצגת את ניצחון הרוח על החומר, ניצחון התוכן על הכסף, ניצחון היוצרים על העסקנים."

ארוכות מסרט קולנוע אך לא דורשות התמסרות רב־עונתית: רשימת 20 המיני־סדרות הטובות של תחילת שנות האלפיים. מאת: פיני אסקל.
לינק בביו. #liberalmagazine

18

1

"אמנם תפקידה של הטלוויזיה הוא לבדר ולא לחנך, אבל תפקידם של היוצרים היה ועודנו לשקף בחוכמתם וברגישותם את המציאות. השיטה האופטימלית ביותר היא לגרום לדבר הנכון, המשעמם, השגרתי והבנאלי להיצבע בצבעים יפהפיים. כך עושים מהפכות באמת: לא בכפייה ובטלטול אלא בשכנוע עמוק ורגיש."

מתוך הטור של פיני אסקל על נורמליות על פי "אנשים נורמלים".
לינק בביו. #liberalmagazine

16

0