Instagram story viewer> @amymashkit> Posts

אכילה רגשית • הדרכת הורים • טיפול רגשי • השמנת ילדים

@amymashkit

714

followers

222

following

מטפלת רגשית (MSW)🌿
כשאוכל הופך למקור מתח בבית כאן מקבלים כלים אמיתיים 🥘
להצטרפות למועדון ההורים והקורס הדיגיטלי 👇

POSTS STORIES REELS TAGGED

שיקרו לנו כשאמרו שאיזון הוא מצב סטטי. שזו נקודה שמגיעים אליה, פורקים מזוודות, מתמקמים ונושמים.

היום, אחרי עשור של טלטלות, אני יודעת שאיזון הוא תנועה בלתי פוסקת על חבל דק. כזו שזורקת אותך מקצה לקצה, עד שאת מוצאת את האמצע שלך מחדש. ולפעמים, הדרך לאמצע עוברת דרך הקצוות הכי חדים שיש.

תקופת ההורות שלי התחילה בביטול עצמי מוחלט. שנה אחרי שנה, הגוף שלי היה מגויס כולו להזין, להחזיק, להרגיע. אחת במנשא, אחת בידיים, אחת על הגב. הצרכים של יצורים קטנים היו המצפן שלי.

ואז הן גדלו מעט והמטוטלת נעה. פתאום נפתחה לי נשימה. עוד חלקים של איימי קיבלו מקום. הקליניקה גדלה, הנחיתי קבוצות, הרגשתי משמעותית בעולם שבחוץ. רציתי להשפיע, להרוויח, להיות גם וגם.

אבל לחיים היו תוכניות אחרות. מעבר לצפון, קורונה, סגרים. ואז המסע הגדול בקיץ 2023 בלי תאריך חזרה. תיכננו להתמקם במקסיקו, לפתח קורסים דיגיטליים, למצוא סוף סוף את האיזון הקדוש שבין קריירה, זוגיות והורות.

במקום איזון, קיבלנו מלחמה. במקום יציבות, קיבלנו נדודים בין מדינות לטיניות. ובדרך הביתה, אחרי עוד 4 חודשים של חיפוש עצמי-משפחתי, בארגנטינה ומקסיקו, המטוטלת חזרה לקצה הכי אינטנסיבי שלה.

בשנייה אחת, אבחנה של סוכרת סוג 1 אצל אביגיל הקטנה שלי, החזירה אותי למצב הישרדות. קימה בלילות, חישובי פחמימות, הזרקות אינסולין, דקירות ומחטים. וכל זה כשאנחנו בלי בית. נודדים בין סבלטים בצפון, מחכים ליציבות שמתמהמהת לבוא.

רק כשהתחילה החציבה בקרקע והבנאים הקימו את היסודות לבית שלנו, משהו בי השתחרר. כשמפקח הבנייה התקשר בווידאו ובירך "שהחיינו" מול בור של בטון וקלונסאות זלגו לי הדמעות. כי לראשונה מזה זמן רב, הרגשתי אופק.

מה שלמדתי בעשור האחרון הוא שאיזון הוא לא היעדר סערות. הוא היכולת לבנות עוגן בתוך עצמך גם כשאת נודדת. גם כדאת לא רואה אופק. הוא היכולת להתגייס במאה אחוז לטיפול בילדה שלך, מבלי לשכוח שהאישה שאת, עדיין שם, גם אם את לא רואה אותה כי היא מסתתרת כרגע מאחורי ערמות של בדיקות דם ומחטים, מעברי בתים וניסיון להחזיק שפיות בשביל הילדות.

האיזון הוא לא היעד. הוא הדרך שבה אנחנו בוחרות לצעוד על החבל.

איפה האיזון פגש אתכן השבוע? על החבל או ברגע של נשימה? by @amymashkit

36

13

6 months ago

כשהילדה אומרת אני שמנה, התגובה האוטומטית והכי כנה שלנו כהורים היא בדרך כלל: “מה פתאום? את מהממת!”

אבל האם זה באמת עוזר לה? או שזה רק גורם לה להרגיש שלא רואים את מה שהיא באמת מרגישה בפנים?

בסרטון הזה אני מדברת על מה שבאמת עובר על הילדים שלנו כשהם מביעים אי שביעות רצון מהגוף שלהם, ואיך אפשר באמת להוות עבורם עוגן של ביטחון בלי לנסות לתקן אותם.

כי בסוף, דימוי גוף הוא לא רק עניין של משקל, הוא עניין של חוויות ותחושות.

אנחנו לא מנסים להרזות אותם, אנחנו מייצרים בבית תנאים לבריאות. וזה הבדל עצום.

רוצים כלים פרקטיים וגישה שמשנה את האווירה בבית?

כתבו לי “פורטל” בתגובות ואשלח לכם לינק לשבוע הראשון חינם בפורטל ההורים שלנו.
בואו נלמד איך להיות שם בשבילם, באמת. by @amymashkit

22

13

4 months ago

מתי הפסקנו להיות אמא ואבא והפכנו להיות שוטרי האוכל של הבית?
זה קורה כמעט בכל בית שיש בו ילד עם עודף משקל.
הדאגה לעתיד שלו, לבריאות שלו ולביטחון העצמי שלו מנהלת אותנו. בלי לשים לב, אנחנו מתחילים לעקוב אחרי המבטים שלו, לספור לו את הביסים, להעיר ליד השולחן ולהילחץ בכל פעם שהמקרר נפתח.

המלחמות האלו סביב הצלחת לא רק שהן לא עוזרות, הן מייצרות את התוצאה ההפוכה. סטרס, אכילה בסתר, רגשות אשם ופגיעה בקשר שלנו עם הילד.
אחרי שנים של ליווי משפחות בקליניקה, יחד עם בעלי גרישה (שהוא דיאטן קליני), החלטנו לשבור את מעגל הקסמים הזה. הבנו שהורים לא צריכים עוד תפריט דיאטה שייזרק למגירה וגם לא רק ליווי רגשי. הורים צריכים מעטפת שלמה, רגשית ותזונתית, שתחזיר את השקט הביתה ותבסס הרגלים בריאים באמת.

כך נולד “דרך האכילה” הפורטל הדיגיטלי המקיף ביותר להורי ילדים עם עודף משקל.

מה מחכה לכם בפנים? מעטפת שלמה לבית שלכם.
הקורס הפרקטי והמקיף (14 שיעורים מוקלטים). צעד אחר צעד, בגובה העיניים, איך להפסיק את מלחמות האוכל וליצור שינוי אמיתי. מלווה בחוברת עבודה דיגיטלית ליישום קל יחד.
ליווי אישי 24/7 (צ’אטבוט AI ייעודי). משבר ב-22:00 בלילה? הילד מבקש מתוק ולא יודעים מה לענות? פשוט שואלים את הבוט המקצועי שלנו ומקבלים מענה מבוסס תזונה ורגש בכל רגע נתון.
בוט מתכונים חכם ומותאם אישית. נגמרו הימים של אין לי רעיונות מה לבשל היום. בוט אינטראקטיבי שמתאים מתכונים בר by @amymashkit

28

6

4 months ago

אחרים חוזרים מחו”ל ומשוויצים בטובלרון מהדיוטי. אני? משוויצה בשלל מבית המרקחת. 😍
אחרי 95 יום של חישובי ציוד מדויקים על המילימטר מעבר לים, חזרתי לעשות השלמות בארץ ויצאתי עם ארגז ששווה זהב.
לאמא לילדה סוכרתית, ערימת הקופסאות האלה היא לא ציוד רפואי… זה חופש, ביטחון, והאושר הכי גדול שיש.
חזרנו לשגרה, והמלאי מלא! 🙌💉✨ by @amymashkit

14

4

8 days ago

כמה פעמים מצאת את עצמך אומרת עוד שני ביסים וסיימת או מתנה את הקינוח בחיסול הצלחת?
כהורים, אנחנו עושים את זה ממקום של האהבה הכי גדולה והכוונה הכי טובה בעולם. אנחנו רוצים שהם יאכלו מאוזן, יקבלו את כל הוויטמינים ויגדלו בריאים.
אבל האמת היא שזה בדרך כלל פועל בדיוק הפוך.
המשפטים האלו, שנראים לנו תמימים לחלוטין, מנתקים את הילדים מהדבר החשוב ביותר- מהקול הפנימי של הגוף שלהם.
במקום שהם יאכלו כי רעבים ויפסיקו כי שבעים, הם לומדים לאכול לפי מה שאנחנו אומרים, מה שמוביל לא פעם למאבקי כוח, הסתרה וניתוק מנגנוני הוויסות הטבעיים.
בסרטון ריכזתי לכם את 5 הדרכים הנפוצות שבהן אנחנו מתערבות בלי לשים לב.
שווה צפייה עד הסוף!
רוצים ללמוד איך לעזור להם לאכול מתוך חיבור אמיתי לגוף, בלי מלחמות שולחן? בואו לשבוע התנסות חינם במועדון ההורים שלנו - הקישור בתגובות ! by @amymashkit

5

1

a month ago

⁨ רק שניצל של מותג מסוים, בצלחת הספציפית, ובשום אופן שהאורז ייגע בשניצל?
מוכר לכם?
כשילד מפתח נוקשות באוכל, התגובה האוטומטית של הסביבה היא לחשוב שזו בעיית התנהגות שצריך לתקן, או עניין של הרגלי אכילה שדורש משמעת.
אבל כשמסתכלים לעומק, מבינים משהו אחר לגמרי… האוכל הוא אף פעם לא רק אוכל.
הצורך הבסיסי ביותר של מערכת העצבים הוא להרגיש ביטחון. כאשר העולם בחוץ (גן, בית ספר, חברים או שינויים בחיים) מרגיש לחוץ, עמוס או לא צפוי, מערכת העצבים של הילד נכנסת למגננה ומחפשת נואשות אי של ודאות מוחלטת.
הנוקשות בצלחת היא השפה שבה הילד אומר שאם אני לא יכול לשלוט במה שקורה בחוץ, הוא ישלוט במה שנכנס לפה. ההתעקשות על סדר וטקסיות היא
ניסיון לייצר שקט פנימי ואפס הפתעות.
אז מה עושים?
במקום להילחם בצלחת או לנסות לשכנע בכוח, אנחנו מייצרים עוגני ודאות מחוץ לצלחת. למשל בלאמץ
סדר יום קבוע וצפוי.
טקסים משפחתיים מרגיעים (כמו סיפור קבוע לפני השינה).
ולראות איך אפשר להפחית אלמנטים של לחץ והפתעה בסביבה הכללית.
וכשמפלס החרדה הכללי ירד ומערכת העצבים תירגע? רק אז, לאט ובזהירות, אפשר להתחיל לרווח את הקיבעון (למשל, להוסיף עגבניית שרי קטנה שילד כבר מכיר ואוהב לצד השניצל הקבוע . צעד קטן, בלי לחץ ובלי דרמה).
גם אצלכם יש חוקי צלחת קשוחים שלא מעזים להפר? שתפו אותי 🙏🌱⁩ by @amymashkit

19

18

a month ago

למה הילדים שלנו שומרים את ההתפרצויות הכי קשות שלהם דווקא לנו?
כי הבית הוא המקום היחיד שבו הם מרגישים בטוחים להוריד את המסכות אחרי יום שלם של החזקה בחוץ. אנחנו נוטים לחשוב שהתפקיד שלנו כהורים הוא להיות כמו “הגייזר הנאמן” כאן בוידיאו- יציבים עקביים ומכילים ללא סוף. אבל האמת היא שגם בטבע שום דבר אינו סטטי… האדמה רועדת והקצב משתנה.
וגם אנחנו מושפעים ומשתנים כל הזמן.
הניסיון להיות ההורה המוחזק והמתוקתק שעושה הכל נכון עולה לנו במחיר נפשי… ומלמד אותם ששבריריות היא משהו שצריך להסתיר. הילדים שלנו לא צריכים צוק איתן ומנותק… הם צריכים אותנו אנושיים. אותנטיים. מי שאנחנו באמת. גם אח זה לא לפי הספר.
נאמנות הורית אמיתית היא לא היכולת להישאר אדישים מול הסערה שלהם, אלא היכולת להיות איתם שם, ליפול איתם, ולחזור לתקן. הבית לא צריך להיות מקום שבו אף פעם לא רועדים... תשלחו את זה למי שצריך תזכורת לקראת השנה החדשה שבפתח 🤍 by @amymashkit

9

2

a month ago

שנה חדשה בפתח,
ועוד אחת חלפה והסתיימה.
שנה ושינוי הם לא סתם מאותו השורש.
בכל ערב ראש שנה ניתנת לנו מתנה, הרגע הזה שבו אפשר לעצור, להביט לאחור, לראות איך השתנינו וצמחנו, ולהרגיש לאן עוד פנינו מועדות.
זאת הזדמנות יקרה מפז
להניח כוונות חדשות,
לפנות מקום לרצונות ולמשאלות,
ובאמת להודות.
להודות על כל הקיים, וגם על האין.
על הכוחות שיש בנו, על מה שנבנה והתעצב, וגם על מה שעדיין לא.
הלוואי שנצליח להסכים לראות את כל מה שהשתנה ולהודות עליו, וגם לחבק את מה שאנחנו עוד רוצים שישתנה ויתפתח בנו.
שתהיה לכולנו שנה של בריאות ואושר, הגשמה ונחת, יציבות ותנועה, אהבה וביטחון ושלום 🤍 by @amymashkit

21

0

a month ago

הייתם קופצים למים העמוקים של האוקיינוס כדי לשחות עם דולפינים חופשיים? שחייה בים הפתוח באוקיינוס הפסיפי 🐬 by @amymashkit

41

2

2 months ago

כשהשניצל נוגע בפירה והתגובה האוטומטית היא לכעוס, לחשוב שמדובר בפינוק או לנסות להכריח אותם לטעום משהו חדש…. אבל האמת שמאחורי הקלעים של הצלחת היא לגמרי אחרת.
כשמערכת העצבים של הילד שלנו מוצפת או חווה עומס מבחוץ (כן, גם סתם יום ארוך בגן, גירויים חושיים או שינוי קטן בשגרה יכולים להספיק), השליטה בעולם החיצוני מרגישה לו אבודה. ובדיוק בנקודה הזו, האוכל הופך לכלי ההישרדותי הזמין ביותר שלו.
למה דווקא הצלחת? כי אוכל הוא הדבר הכי אינטימי שאנחנו מכניסים לתוך הגוף שלנו.
כשאורז לבן תמיד נראה אותו דבר, כשהפסטה בלי רוטב מרגישה בדיוק אותו הדבר, וכשהשניצל דורש הפרדה מוחלטת הילד מקבל משהו שהעולם בחוץ לא יכול לתת לו באותו רגע- אפס הפתעות.
1. מרחב בלי הפתעות… טעם מוכר, מרקם ידוע מראש וצבע צפוי דורשים מהמוח אפס מאמץ עיבוד. אין שם הפתעות מרות, מרקמים מפחידים או סיכונים.
2. עוגן של שליטה… כשאי אפשר לשלוט במה שקורה בגן, בחברה או בלוח הזמנים, הצלחת היא האי היחיד שבו הוא הבוס המוחלט.
3. מערכת העצבים שלו נרגעת ככה. ככה הוא אומר למערכת העצבים הדרוכה שהכל בסדר. סוג של: ״כאן אתה מכיר כל פינה, אתה מוגן.״
העקשנות הזו והקיבעון הזה הם לא דווקא שנועד לעצבן אתכם … אלא הם ניסיון לא מודע לייצר אי של ודאות בתוך מציאות שמרגישה מבולגנת.
החדשות הטובות הן שאנחנו לא צריכים להילחם בצלחת כדי לשנות את המצב. במקום להיאבק על כל ביס, חשוב שנחזק את הביטחון והש� by @amymashkit

19

23

2 months ago

⁨ מכירים את גישת ״הכל מותר״?
חשבתם פעם האם באמת הכל מותר… כולל האופציה להגיד לא?
הרבה מאיתנו מנסים לתקן את תרבות ה”אסור” הישנה ומאמצים גישה פתוחה. הארונות פתוחים, הכל זמין, ואנחנו מוצאים את עצמנו פוחדים להגיד מילה אחת קטנה: לא.
מה קורה בפועל?
בגלל החשש לייצר תסכול או חוויה של איסור אצל הילד, אנחנו מייצרים איסור הפוך ועמוק הרבה יותר… הפחד שלנו עצמנו להגיד לא.
הילדים שלנו קולטים את החרדה הזו. הם מרגישים עולם פרוץ וחסר אונים, ונשארים ללא ההחזקה ההורית שהם כל כך זקוקים לה.
אז מה עושים בפועל?
לומדים לשים גבול בביטחון ובחמלה.
רוצים לדעת איך לומר את זה נכון לפי גיל הילד?
תכתבו לי כאן בתגובות את טווח הגילאים אצלכם, ואשלח לכם ישירות לפרטי את מדריך תבניות הדיבור המלא שמתאים בדיוק לגיל של הילד שלכם 🤍⁩ by @amymashkit

7

2

2 months ago

מכירים את גישת ״הכל מותר״? חשבתם האם באמת הכל מותר…? גם האופציה להגיד לא…? הרבה מאיתנו מנסים לתקן את תרבות האסור הישנה ומאמצים גישה פתוחה. הארונות פתוחים, הכל זמין, ואנחנו פוחדים להגיד מילה אחת קטנה: לא.
מה קורה בפועל?
בגלל שאנחנו פוחדים לייצר תסכול או חוויה של איסור אצל הילד, אנחנו מייצרים איסור הפוך ועמוק הרבה יותר… הפחד להגיד לא בעצמנו.
הילדים שלנו קולטים את החרדה הזו. הם מרגישים עולם פרוץ וחסר אונים, ונשארים ללא ההחזקה ההורית שהם כל כך זקוקים לה.
אז מה עושים בפועל?
לומדים לשים גבול בביטחון ובחמלה.
רוצים לדעת איך לומר לפי גיל הילד?
תכתבו לי כאן בתגובות את טווח הגילאים אצלכם, ואשלח לכם ישירות לפרטי את מדריך תבניות הדיבור המלא שמתאים לגיל של הילד שלכם 🤍 by @amymashkit

15

6

2 months ago