Instagram story viewer> @crochetobjet> Posts

Mdays vlog

@crochetobjet

38.8K

followers

799

following

Daily Life Vlog

POSTS STORIES REELS TAGGED

NEW VLOG! This week, I’m slowly finding my way back to the kitchen, making a fresh batch of my 48-hour bone broth and cooking for a Friday dinner with friends who feel just like family.
I also sit down for a quiet chat at the end of the video to catch up with you and answer a few questions you’ve been asking me in the comments.

Thank you for being such a comforting space for me. I hope this video brings a little warm light into your weekend. Watch on YouTube or through the link in my bio. by @crochetobjet

1k

43

7 days ago

היום שישה חודשים מאז שאבדנו את תומר.
״החיים משתנים במהירות.
החיים משתנים ברגע.
את מתיישבת לארוחת הערב והחיים כפי שאת מכירה אותם מסתיימים.
שאלת הרחמים העצמיים.
אלה היו המילים הראשונות שכתבתי אחרי שזה קרה.
זמן רב לא כתבתי שום דבר אחר.
החיים משתנים ברגע.
רגע רגיל.
בשלב מסוים, כדי לזכור את מה שנראה לי משמעותי ברצף האירועים, שקלתי להוסיף את המילים: “רגע רגיל”. מיד הבנתי שלא יהיה צורך להוסיף את המילה “רגיל”, כי ממילא לא יהיה אפשר לשכוח אותה: המילה לא הרפתה ממני. לאמיתו של דבר, הצביון הרגיל של כל מה שקדם לאירוע הוא שמנע ממני להאמין שאכן קרה, לקלוט אותו, להפנים אותו, להתגבר עליו. עכשיו אני מבינה שלא היה בכך שום דבר יוצא דופן: נוכח אסון פתאומי כולנו מתמקדים בחוסר הייחוד של הנסיבות שבהן התרחש מה שאין להעלות על הדעת.״

מתוך הספר שנה של מחשבות מופלאות של ג׳ון דידיון
תודה על הספר, רונית.

Today marks six months since we lost Tomer.
“Life changes fast.
Life changes in the instant.
You sit down to dinner and life as you know it ends.
The question of self-pity.
Those were the first words I wrote after it happened.
For a long time I wrote nothing else.
Life changes in the instant.
The ordinary instant.
At some point, in order to remember what seemed to me most striking about the sequence of events, I considered adding the words “the ordinary instant.” I saw immediately that there would be no need to add the word “ordinary,” because I would never forget it: the word remained never far from my mind. The ordinary nature of everything preceding the event was in fact the objection I had to it, the reason I had for needing to assimilate it, to process it, to come to terms with it. I now see that there was nothing unusual in this: confronted with sudden disaster we all focus on how unremarkable the circumstances were in which the unthinkable occurred.”

From: The Year of Magical Thinking by Joan Didion
Thank you, Ronit, for thinking of me and sharing this book with me. by @crochetobjet

1k

106

14 days ago

1k

40

18 days ago

1k

34

a month ago

NEW VLOG: Finding comfort in quiet routines as I learn to live with deep grief. Easy knitting, simple cooking, and making progress on our home. Watch on YouTube or through the link in my bio. by @crochetobjet

1k

36

a month ago

⁨ ⁨ English in the first comment:
אני עדיין לא באמת מצליחה להאמין שזה מה שאני באה לכתוב פה, אבל לפני כמה ימים פנתה אלי חברה מהקהילה המדהימה שעוטפת אותנו במסע החשוך שנקלענו אליו, וככה היא כתבה לי:
״מורן יקרה, כותבת לך בדחילו ורחימו. כמו בכל שנה, אני ומשפחתי מכינים 100 סלי מזון ומחלקים אותם למשפחות ולאנשים שקצת קשה להם, לקראת ראש השנה ולקראת פסח. השנה החלטתי להקדיש את הסלים לעילוי נשמתו של תומר היקר. זו הדרך שלי ושל משפחתי להנציח את זכרו ולעשות מעשה של טוב, נתינה ואהבה בשמו.״
לכל סל שנתרם צורף דף עם תמונה של תומריקי שלנו יפה התואר ביחד עם הטקסט הבא:
תומר ילד אהוב במיוחד שתמיד מעלה חיוך אצל כולם. אציל נפש, מדריך אהוב ופעיל בצופים, מנהיג טבעי וחבר אמת. הנשמה המחברת של הבית והמשפחה כולה. תומר ניחן בנפש אמיצה, חמה ויוצאת דופן. אישיות בעלת שילוב נדיר בין עוצמה פנימית ויושר לבין רגישות עמוקה ואהבת אדם. היה לו חיבוק מרפא, והוא היה תמיד הראשון לראות את האחר לפני עצמו, לעזור ולהושיט יד. החיוך הממכר שלו, הצחוק המתגלגל והאנרגיה המיוחדת שלו ידעו להרים ולשמח כל אדם. תומר צעד בדרכו הייחודית מבלי להיגרר אחרי העדר, והיה עבור משפחתו וחבריו מקור של כוח, שמחה והשראה.
תומריקי שלנו היה ילד אהוב ועוד לא בן 16 בלכתו. הוא הותיר אותנו — משפחה, חברים ואת הקהילה כולה — באבל כבד, בהתמודדות עם אובדן כה עמוק ולימד אותנו עד כמה החיים שבריריים. הוא היה ילד מוכשר, רגיש ומצחיק, שנגע בעומק הלב של כל מי שזכה להכיר אותו. מעשי החסד, הנתינה והאהבה המופצים לזכרו בערב חג זה, ממשיכים את דרכו הייחודית — דרך של אהבת חינם, דאגה לזולת והשפעת אור וטוב בעולם.
אנחנו, בני משפחתו וחבריו, מקדישים לכם את הטקסט הבא מתוך הספר פו הדב, בשם תומר ובהשראת אישיותו המיוחדת:
״אם אי פעם יגיע מחר שבו לא נהיה ביחד... יש משהו שאתה חייב תמיד לזכור. אתה אמיץ יותר ממה שאתה מאמין, חזק יותר מאיך שאתה נראה, וחכם יותר ממה שאתה חושב. אבל הדבר החשוב ביותר הוא, שגם אם אנחנו בנפרד... אני תמיד אהיה איתך.״
בברכת שנה טובה.
"נר ה' נשמת אדם"⁩ by @crochetobjet

2k

137

a month ago

⁨ ⁨ ⁨English below
היום, ה-1 בספטמבר.יום שבו כל הילדים מתחילים שנת לימודים חדשה. תומר שלנו לא עלה היום לכיתה י״א.
אבל החברים המדהימים שלו התחילו את השנה כשתומר חי ונוכח עמוק בתוך הלב שלהם. הילדים בכיתה שלו ביקשו להישאר באותו החדר הפיזי ולהשאיר את הכיסא שלו במקומו, עד לסיום התיכון. כל אחד ואחת מהם נושא בתוכו היום קצת תומר. כל כך הרבה ילדים, משפחות וקהילה שלמה צועדים איתנו בתוך מסע האבל הבלתי נתפס הזה, וכואבים יחד איתנו את תחילת השנה הזו בלעדיו.
וכמו בכל תחילת שנת לימודים, שוב נפתחות קבוצות וואטסאפ של הורים, שוב נבחרים ועדים. אנחנו לעולם לא נשכח את קבוצת הוואטסאפ שחוללה את כל הרע והפכה את החיים שלנו לגיהנום.
את היור צמאת הדם שדרשה מכתב התנצלות לכל משפחות השכונה ומעולם לא הגישה את מכתב ההתנצלות שלה לכל משפחות השכונה על האבל העמוק שהכניסה את כולנו לתוכו. היו״ר והמלינה.
כל כך הרבה דיבורים על בריונות של ילדים ברשתות ובקבוצות, אבל כמעט אף מילה לא נאמרת על בריונות של הורים. על בריונות של מבוגרים.
זה יום קשה מנשוא. לא שבשאר הימים קל.

איבדנו ילד זהב טהור. תומריקי, הלב שלנו רסיסים. החיים כל כך קשים בלעדייך.

Today, September 1st, here in Israel all kids are back to school. Tomer didn’t start 11th grade today. But his incredible friends began the year with him deeply present in their hearts. His classmates asked to stay in the same room and keep his chair in its place until they graduate. Each of them carries a piece of Tomer.
So many children, families, and our whole community walk alongside us in this unimaginable grief, aching with us today.
As new parents’ WhatsApp groups open and committees are elected, we will never forget that group—the one that sparked all the harm and turned our lives into hell. The committee chair who demanded an apology letter to the whole neighborhood, but never apologized for the deep mourning she cast over all of us.
We talk so much about cyberbullying among kids, but almost nothing is said about bullying by parents. Bullying by adults.
Today is unbearably hard. Not that any day is easy. We lost a boy of pure gold. Tomeriki, our hearts are broken to pieces. Life is so hard without you.⁩⁩⁩ by @crochetobjet

1k

101

2 months ago

NEW VLOG: Coming home from our first family trip without Tomer. Still learning how to live with grief. Thank you for all your love and support and for walking this path with us.
Watch on YouTube or through the link in my bio. by @crochetobjet

2k

54

2 months ago

Today marks four months since we lost Tomer.
Four months without our angel, our youngest golden-hearted boy. He was just about to turn 16. Tomer was deeply loved by everyone who knew him—a joyful young man who always wanted to make others happy and was always the first to offer a helping hand. As his friends often say, “Tomer always balanced out the bad.” His friends and our entire community are grieving Tomer alongside us. Their love and embrace have become a light in the darkness we are living through.
These past four months have brought the deepest pain I have ever known. A pain words can never truly describe. My heart longs for him to come back, and the thought that he is no longer here remains impossible to comprehend.
As we travel through Norway without him, we struggle to imagine what our lives will look like from here. Yet he is with us in every step, every moment, and every breath we take. We miss him beyond words. We miss his laughter and his warm, healing hugs.

‎ארבעה חודשים בלי תומר. ילד זהב טהור, כמעט בן 16. תומר היה אהוב כל כך על כל מי שהכיר אותו — ילד שמח שתמיד רצה שכולם יהיו בטוב, או כמו שחבריו אומרים: “תומר תמיד איזן את כל הרע.” הוא תמיד הושיט יד לעזרה ורק רצה לשמח אחרים. החברים שלו וכל הקהילה שלנו כואבים ומתאבלים על תומר יחד איתנו. האהבה והחיבוק שלהם הם האור בתוך החושך שאנחנו שרויים בו, והם הכי תומר שיש.
ארבעת החודשים האחרונים הביאו איתם את הכאב העמוק ביותר שחוויתי בחיי. כאב שמילים אינן יכולות באמת לתאר. הלב שלי משתוקק שהוא יחזור, והמחשבה שהוא כבר לא פה נשארת בלתי נתפסת.
אנחנו מטיילים בנורבגיה בלעדיו ומתקשים להבין איך החיים שלנו ייראו מכאן והלאה. הוא איתנו בכל צעד, בכל רגע ובכל נשימה. אנחנו מתגעגעים אליו כל כך. מתגעגעים לצחוק שלו ולחיבוק המרפא שלו. by @crochetobjet

2k

121

2 months ago

NEW VLOG: After three months in a temporary apartment, we are slowly moving back into our home—even though it is still an active construction site. In this vlog, I’m sharing a little of our journey as we redo our bathroom renovation, navigate my first birthday without Tomer, and slowly find comfort in caring for our home again. The vlog is now live on YouTube (link in bio).
Thank you for being here and for walking this path with us. by @crochetobjet

2k

62

3 months ago

There’s a new vlog on my YouTube channel in case you missed it. Creating these vlogs is my way of trying to survive, stay busy, stay anchored, and hold onto a sense of sanity in the face of this profound loss. Navigating a new journey and a life I never would have chosen after losing our baby boy, Tomer. If you watched this latest vlog, I guess you could feel what I was trying to say here. I want to thank you from the bottom of my heart. Thank you for walking this incredibly difficult path alongside me and my family. Every comment, every message, and every act of kindness means more to us than words can express. I read every word you write and hold onto all the love and prayers you send our way. If you haven’t had a chance to watch it yet, the vlog is live now on YouTube or through the link in my bio. Thank you for being here with me. by @crochetobjet

1k

50

3 months ago

NEW VLOG: This week I was a guest on my sister’s podcast. I almost didn’t go because I felt it was too soon, but I knew that whatever happens, my sister will save me. I felt hugged, protected, and safe with my sister and her partner, Yonatan. This vlog is about raw grief, sisterhood, taking my first steps back to knitting with color, and finding small moments of light. Thank you so much for your incredible kindness and for walking this path with our family. Watch on YouTube or through the link in my bio.
@attiasdorin by @crochetobjet

1k

50

3 months ago