Instagram story viewer> @lishaylavi> Posts

Lishay Lavi

@lishaylavi

8.6K

followers

423

following

אמא של רוני ועלמא. נשואה למנצח השבי עמרי מירן. ועוד מלא דברים… אבל עכשיו מתחילה לספר על החיים שלנו של לפני, תוך כדי ואחרי. למפגשים איתנו: ‭0528907749‬

POSTS STORIES REELS TAGGED

בלילה הם הגיעו אלינו, למנהרה, שניים. אחד באמצע שנות השלושים. השני בשנות החמישים.

את הצעיר הכרתי, הוא תחקר אותי במשך 24 שעות , כשלושה חודשים קודם לכן. בעברית. מסתבר שגם השני דובר עברית שוטפת.

כעבור שעתיים מתחיל לראיין אותי. על חיי והשירות הצבאי. מהרי מאד מגיעים לשורה התחתונה: ׳שיקרת לנו׳. בקשר למה? אני שואל.
׳אתה לא מי שאתה׳.
אז מי אני? אני שואל בקול וגם פנימה.

לפני כ 11 חודשים שוחררתי משבי חמאס. 738 ימים בהם שהיתי שם, מעבר לגדר, כל כך קרוב אבל כל כך רחוק.
לא ידעתי אז שהסיפור שלי ״אחד האדם״ כבר התבשל בתוכי שם.

אני יוצא לדרך חדשה לספר את הסיפור שלי. מתוך בחירה. מתוך אחריות. מתוך שיקום וגיבוש הזהות שלי. אני מרגיש שזה הזמן.

אני מזמין אתכם להצטרף אלי לשאול יחד איתי בלי לחשוש מי היינו מי אנחנו ומה נרצה להיות?

אחד האדם
להזמנת הרצאות : טל- 052-8907749 by @lishaylavi

381

15

a month ago

במשך 738 ימים הייתה למשפחת מירן לביא מטרה אחת: להחזיר את עמרי הביתה.

בזמן שעמרי היה בשבי בעזה, לישי נשארה בבית עם שתי בנותיהם הקטנות, רוני ועלמא, נלחמה להשבתו וניסתה להחזיק משפחה בתוך מציאות בלתי אפשרית.

ואז עמרי חזר.

אבל מה קורה ביום שאחרי? איך חוזרים להיות זוג אחרי שכל אחד עבר מסע אחר? איך חוזרים להיות אבא למשפחה שהמשיכה לחיות ולהשתנות? ואיך מגשרים על 738 ימים שאי אפשר באמת להשלים?

במפגש חי, אישי וחשוף על הבמה, עמרי ולישי מירן משוחחים עם העיתונאית לירון שמם על מה שקורה אחרי שהכותרות נגמרות: על החזרה הביתה, על משפחה שהשתנתה, על זוגיות ואבהות, על הפער בין מי שחזר לבין מי שחיכה ועל הניסיון למצוא מחדש את הדרך זה אל זו — ויחד, אל החיים.

זו אינה הרצאה במובן הרגיל. זהו ראיון חי שמתפתח על הבמה ומאפשר הצצה נדירה אל החיים שאחרי השיבה — אל הרגעים המורכבים, השאלות שאין להן תשובות פשוטות והבחירה לבנות מחדש בית ומשפחה אחרי שהכול השתנה.

כי לחזור הביתה זה רגע. לחזור להיות משפחה — זו דרך. by @lishaylavi

507

20

2 months ago

למשך שנתיים זעקה לישי מירן-לביא את זעקתו של עמרי אהובה ממנהרות החמאס. לפני כשבועיים עמרי חזר הביתה משבי חמאס ואיתו חזר האור למשפחת מירן-לביא.

עתה נותרה לעמרי ולישי משימה אחת - להשיב את האור לכל משפחות החטופים. ממשיכים במאבק עד חזרתו של החטוף האחרון.

For two years, Lishay Miran-Lavi cried out the anguish of her beloved Omri from Hamas’s tunnels. Two weeks ago, Omri returned home from Hamas captivity, and with him, light returned to the household of the Miran-Lavi family.

Now Omri and Lishay have one mission left — to bring back the light to all the hostage families. The struggle continues until the last hostage returns. taken in Israel by @lishaylavi

2k

19

a year ago

⁨ העירו או לא העירו אותו?
לי יש שאלות חשובות יותר.

מזמינה אתכם לצפות במה שהיה לי לומר בתשובה לשאלה החשובה של מכינסטים שפגשנו בכיכר החטופים.⁩ by @lishaylavi

4k

174

2 days ago

שני סיפורי גבורה. משפחה אחת. והדרך הארוכה בחזרה הביתה.

אתמול התארחו בספרייה המרכזית ברחובות עמרי ולישי מירן־לביא, לשיחה מרגשת וחשופה על ההפקרה ועל החטיפה. על שנתיים בלי אבא ובן זוג, ועל שנה של חזרה לחיים יחד.

בשיחה עם העיתונאית לירון שמם, שמלווה את לישי מתחילת המלחמה, נפרש סיפור שהוא הרבה מעבר לסיפור השבי והחזרה ממנו. זהו סיפור זוגי ומשפחתי על נתק בלתי נסבל, על שני אנשים שנאלצו לחיות מציאות שונה לחלוטין, ועל הניסיון למצוא מחדש את הדרך זה אל זו.

אחד הרגעים המרגשים בשיחה היה הגילוי כי גם בזמן שהיו מנותקים זה מזו, המשיכו שניהם לקיים את אותם טקסים משפחתיים קטנים מהחיים שלפני החטיפה, מבלי לדעת שגם האחר נאחז בהם. כאילו חוט בלתי נראה המשיך לחבר ביניהם גם כשהכול נקרע.

היה מרגש במיוחד לראות את עמרי ולישי יושבים יחד ומספרים את סיפורם המשותף.
כל כך הרבה זמן חיכינו לראות אותם יחד.

אלה שני סיפורי גבורה, נפרדים ומשותפים.

הגבורה של מי ששרד את השבי, והגבורה של מי שנשארה להחזיק את המשפחה, להיאבק לחזרתו של בן זוגה ואב בנותיה.

והגבורה המשותפת שנדרשת עכשיו, כדי ללמוד מחדש איך להיות יחד.

באירוע נכחו עו״ד קארין ברגינסקי, ממלאת מקום ראש העיר ויו״ר דירקטוריון רשת חוויות, וגולן ביטון, מנכ״ל רשת חוויות.

תודה לעמרי וללישי על הנכונות לשתף בסיפור האישי והמשפחתי שלהם, וללירון שמם על שיחה רגישה, קשובה ומלאת אנושיות.

כי החזרה הביתה היא לא סוף הסיפור. היא תחילתו של פרק חדש. by @lishaylavi

57

0

2 days ago

איך הרגשתם ביום הזה לפני שנה?
שאלו אותנו אתמול בערב בפאנל שהתארחנו. האמת היא שעד רגע זה אני לא יודעת לתאר את ההרגשה. איך מרגישים לפגוש את האיש שלך אחרי 738 ימים של מאבק? איך מרגישים לגעת שוב ולהבין שזה לא חלום וזה באמת? איך מרגישים שהכל מתנקז לרגע אחד שעליו אפילו לא העזתי לדמיין?
התלבטתי הרבה מה לכתוב היום. ואם בכלל. אני בהודיה כל כך גדולה בשילוב של כאב וצער כלפי מי שלא זכה. אני בשמחה שמשולבת בחרדה.
אבא עמרי בבית כבר בשנה.

את ההצהרה לתקשורת, שערכנו יום אחרי החזרה, סיימתי כך:
“אתמול החל מסע השיקום הלאומי שלנו כעם. מסע שלא יוכל להסתיים עד שובו של החטוף האחרון ועד שלא תוקם ועדת חקירה ממלכתית.
ואנחנו נהיה חלק מהמאבק הזה. עד החטוף האחרון. עד הקמתה של ועדת חקירה.
כי רק כך נייצר מדינה ראויה עבור מי ששילם בחייו. רק כך נייצר מדינה שראויה לילדים שלנו, בה רוני ועלמא יוכלו לגדול.”

אנחנו שנה אחרי. החטוף האחרון הוחזר. ועדת חקירה עד היום לא הוקמה.
את השיח אתמול סיימתי בכך שהבית הלאומי שלנו עדיין מעורער. השיח, האלימות, המחדלים.
לצערי, ועדת חקירה ממלכתית טרם הוקמה, ואני מרגישה שאנחנו עדיין רק בראשיתו של מסע הריפוי שלנו.

ולכן, היום אני מבקשת לזכור את המשימה הגדולה שעדיין לפנינו.
עוד שבועיים בדיוק יתקיימו בחירות. בחירות גורליות. השינוי חייב להגיע מכל מיני סיבות. הלוואי ונבחר נכון. למעננו. למען הילדים שלנו. by @lishaylavi

648

3

4 days ago

One year ago today, after 738 days, I came home. Back to my family. Back to life 💛

לפני שנה בדיוק, אחרי 738 ימים בשבי, חזרתי הביתה. למשפחה שלי. לחיים 💛 taken in Israel ישראל by @lishaylavi

1k

48

4 days ago

and there was night, and there was morning. Genesis 1:5
@omrimiranishome by @lishaylavi

347

2

4 days ago

⁨ היום אנחנו מציינים שנה ליום שבו עמרי מירן שוחרר ושב הביתה מהשבי הנורא.

שנה מאז שהחיבוק של לישי, עלמא ורוני הפך מגעגוע צורב למציאות. שנה מאז שהקהילה שלנו קיבלה בחזרה חלק כל כך יקר מהלב שלה.

בתוך הימים הכואבים והארוכים בהם פיללנו לשובו של עמרי, התכנסנו קהילת נחל עוז לשיר יחד את השיר “עוד ניפגש". שיר שהיה עבורנו תפילה קהילתית, אחיזה בשפיות, והבטחה שלחשנו לעמרי ולעצמנו: "לא, אל תדאג - זה קרוב, קרוב".

עמרי היקר, כמה טוב שאתה בבית. ❤️

עוד ניפגש
מילים: אריק אינשטיין
לחן: שם טוב לוי
עיבוד והפקה מוסיקלית: אסף אופק אברבוך – AA Music

שירה: יעל יגר, נדב צברי, קהילת נחל עוז 2025
קריאה: עלמא, רוני ולישי מירן לביא

הפקת וידאו: דאבל שש הפקות
צילום: אלירן דמרי, היאלי גיל, ארי גילעד
הפקה בפועל: אהבי נחמני, דר גלפז
עריכה: אורי שמואלי

גיטרות, קלידים, תכנותים: אסף אופק אברבוך
בס, גיטרות: אביב מור
מיקס & מאסטרינג: אסף אופק אברבוך
הוקלט באולפן של אסף אופק אברבוך – AA Music תל אביב, אולפני מצלול (טכנאי הקלטה: יאיר טרגנו)
סטודיו בקיבוץ הזורע: דה סטודיו (טכנאי – נדב חביב)

הפקה: קהילת נחל עוז
תודות: אמיר איינשטיין, קיבוץ עין גדי

עוד ניפגש – קיבוץ נחל עוז
מילים: אריק איינשטיין
לחן: שם טוב לוי
עיבוד: אסף אופק אברבוך

בא לו הלילה, ושקט עכשיו.
בא געגוע, לראות לחבק אותך
מה שעובר בי, זה יותר ממילים
יש כאן הכל אבל אין אותך.

את שוב עוברת ימים לא קלים
איך את שומרת ומה עם החיוכים
מה את חושבת זה קשה במילים
יש כאן הכל אבל אין אותך.

עוד ניפגש ויהיה לנו טוב
זה יהיה בקרוב, קרוב
שנינו ביחד יהיה לנו טוב
לא, אל תדאג, זה קרוב, קרוב.
נה נה נה נה..

מה לספר לך וזה רק מכתב (מה לספר לך)
מה לתאר לך ואיך לעניין אותך
מה לספר - לא מוצאת לי מילים
יש כאן הכל, אבל, אין אותך.
אבל אין אותך!

עוד ניפגש ויהיה לנו טוב
זה יהיה בקרוב, קרוב
שנינו ביחד יהיה לנו טוב
לא, אל תדאג, זה קרוב, קרוב.
נה נה נה נה..

עוד ניפגש ויהיה לנו טוב
זה יהיה בקרוב, קרוב

שנינו ביחד יהיה לנו טוב
לא, אל תדאג, זה קרוב, קרוב.
זה קרוב, קרוב.⁩ by @lishaylavi

314

8

4 days ago

רוני: אז מה העבודה שלך ושל אבא בעצם?

ידעתי שהיום הזה יגיע. מתישהו הן ישאלו. הייתי בטוחה שעד שזה יגיע תהיה למישהו מאיתנו עבודה מסודרת. כזאת שאפשר להגדיר. במשך שנתיים העבודה של אמא הייתה להחזיר את אבא ואת כל החטופים. ואבא. אבא היה בעזה.
הן גם מרגישות את הזמן שעבר. והשבוע נחגוג את זה שאבא עמרי חזר לפני שנה.
אתמול בארוחת ערב עברתי איתן על השבוע שיהיה. מי מחזיר בכל יום ואיפה אבא ואמא יהיו בזמן שאנחנו לא פה. ואז זה הגיע.
אז מה העבודה שלך ושל אבא בעצם?
הן תפסו אותי לא מוכנה. המושג פגישות כבר לא תופס.
עניתי להן שאמא ואבא מספרים את הסיפור שלנו בכל מיני מקומות לאנשים שרוצים לשמוע.
רוני עשתה פרצוף חושב ועלמא שאלה: מה את הסיפור של מוגו׳?
אני: של כל המשפחה. גם על מוג׳ו.
רוני: אבל מה הסיפור שלנו?
אני (תוהה בראש איך לענות על זה בלי להכאיב יותר מדי) : אנחנו מספרים על מה שקרה לנו. על רוני ועלמא שעזרו כל כך לאמא להחזיר את אבא…
רוני ועלמא ביחד: מעזה!
אני: נכון. ואיך החיים שלנו היום אחרי שאבא חזר…
רוני: ואבא גם מספר על עזה?
אני: כן רוני זה חלק מהסיפור שלנו.
והיא עושה פרצוף חושב שוב.
וכשחשבתי שהסתיימה השיחה היא אומרת לי: אמא, זאת עבודה חשובה. אולי פעם תקחי אותי לעבודה שלך.

כל הערב חשבתי על זה.
עדיין חושבת.
אולי מתישהו אדע מה אני רוצה לעשות שאהיה גדולה. ובינתיים ממשיכים לספר את הסיפור שלנו… by @lishaylavi

454

11

6 days ago

קמילה, החברה האהובה שלנו שהיוותה כמשענת עבור לישי והמשפחה במהלך השנתיים הארוכות שלי בשבי, כותבת היום:

מכל הרגעים של השבוע הזה, אני לוקחת איתי לשבת את הרגע שבו הסתכלתי על לישי ועל עמרי בבית הנשיא. שניהם יחד. קרובים כל כך. עמרי כאן!

אחרי עשרות אזכרות, טקסים וסלוני עוטף, אחרי כל כך הרבה שמות ופנים וסיפורים שהלב מתקשה להכיל, מצאתי את עצמי מקשיבה לעמרי ולישי, ומדי פעם פשוט מסתכלת על עמרי. שומעת את קולו. רואה אותו לצד לישי. עדיין מתרגשת מעצם האפשרות הזאת.

הם סיפרו על יום האסון, שעות האימה בבית כבני ערובה, על עלמוש ורונילה הקטנות בתוך הפחד הנורא, על הרגע שבו עמרי נחטף. ולשמוע אותם מספרים את זה יחד, כשאני מכירה חלקים גדולים מהדרך ולא שומעת את הסיפור לראשונה , היה עדין בלתי נתפס.

כמה אהבה ותושיה ואמונה ונחישות וכאב ועשייה ומאבק נדרשו כדי להגיע לרגע שבו אפשר לשבת זה לצד זו ולספר אותו.

לישי אהובה שלי, ב.12.10.23 אמרת שנהפוך כל אבן ונחזיר את עמרי הביתה. אני זוכרת את ההבטחה הזאת, וראיתי אותך חיה אותה. בכל יום, בכל נסיעה, בכל מפגש, בכל ביקור בכנסת, בכל עצרת. גם כשלא היה מאיפה לקחת עוד כוח, מצאת דרך.
ובתוך כל זה החזקת גם את הבנות, את הבית, את הגעגוע.
הבטחת וקיימת.

ועמרי, לעמוד השבוע איתך ועם לישי לצד הנשיא ורעייתו מיכל, היה רגע שחיכיתי לו בלי לדעת שכך הוא ייראה. חשבתי על הנסיעה להונגריה, שאליה הגענו כדי להמשיך לפעול להחזרתך. מסתכלת על התמונה שלנו לצד נשיא הונגריה איך הפנים שלנו נראו ומה הלב שלנו החזיק ואת החיוך החי של כולנו לצידך השבוע.

אתה כאן, ואפשר להצטלם יחד, לחבק אותך, לשמוע אותך, אפשר לנשום...

בעוד כמה ימים נציין שנה לחזרתך ולחזרתם של 19 החטופים החיים האחרונים. ואני חושבת עליכם, על החיים שאתם בונים מאז. על כל מה שצריך ללמוד מחדש, על מה שעדיין כואב וקשה, ועל הרגעים שלכם יחד, כמשפחה. מתרגשת לראות אתכם ממשיכים לפתוח את הלב גם לאחרים, ממשיכים לעשות למען מדינה טובה וראויה יותר.

בתום השבוע הקשה הזה, אתם נותנים לי מקום להניח בו גם תקווה.

אוהבת אתכם כל כך 🤍🤍🤍 taken in בית הנשיא, ירושלים by @lishaylavi

96

0

8 days ago

October 8, one year ago.

The day before, it felt like we had done everything we could.

Since the inauguration, we had reached everyone we needed to in the Trump Administration, all the way up to the President. We had made the case, proposed ideas, pushed every avenue we could think of. It culminated on October 7 in a powerful vigil in Washington, where members of the Administration stood with us and embraced the hostage families.

By the next morning, it felt like all that was left was to wait.

For me, it was also a workday. I had just joined a new project and was eager to focus on something normal for a few hours. Slides. Video calls. Financial models. Investment theses.

Then the rumours started.

Lishay and several other hostage families and captivity survivors were at a yoga session in memory of Carmel Gat, murdered in captivity, when word began to spread that a deal had been reached.

I left what I was doing and rushed back to the Sukkah of Hope at the Kennedy Center, the same place where we had stood with the Administration just a day earlier.

I found my sister there.

Everything changed very quickly after that. There were tears, hugs, phone calls, cigarettes, alcohol, fragments of information. We wanted to celebrate, but after two years of rumours and disappointment, none of us really knew how to let ourselves believe it yet.

Then we were asked to make a statement to the White House on behalf of the hostage families.

Nobody else volunteered, so it fell to me. I remember standing there, trying to find words, improvise as I go, for something I could barely process myself.

Later, we went to Matan & Bar's, who established the DC branch of the Forum, house. Secretary Howard Lutnick and his wife Allison joined us there.

And then the President called.

He confirmed that the hostages would be home on Monday.

I told him, “Blessed are the peacemakers,” and thanked him for everything he had done for us.

That was the moment it finally began to feel real, especially as our family woke up to the news in Israel.

They were coming home. Omri was coming home.

📸: @alonk_photography & @liri_agami taken in Washington, DC by @lishaylavi

3

45

9 days ago