Instagram story viewer> @mor.raanan> Posts

מור רענן - אימוני קבוצות לנשים ברמת השרון

@mor.raanan

862

followers

830

following

GYM GARDEN
סטודיו בוטיק לאימוני כוח לנשים | רמת השרון
יחס אישי • לומדות להתאמן • לא צועקים פה
אמא של יואב ונויה

POSTS STORIES REELS TAGGED

Download All

אני חושבת שהגיע הזמן שאציג את עצמי כמו שצריך ❤️🏋‍♀️ by @mor.raanan

73

36

a month ago

נהנות וסובלות by @mor.raanan

63

26

a year ago

תמיד קינאתי בשכירים רק על דבר אחד.

וזה לא המשכורת הקבועה.
לא הראש השקט כשנגמר יום העבודה.
אפילו לא בזה שהם לא צריכים להתעסק עם ביטוח לאומי, מס הכנסה ומע״מ.

קינאתי במתנות לחג.

מאוד.

תמיד רציתי שמישהו יביא גם לי מתנה לחג.
(ובפסח האחרון המתאמנות שלי באמת הביאו לי מתנה מאוד נדיבה והתרגשתי עד מאוד)

אבל השנה אני נותנת מתנות.

מתנות סמליות וצנועות, אבל מהלב.

הכנתי 70 מתנות.
לכל מתאמן ומתאמנת.

70.

זה מספר בלתי נתפס בעיניי.

כל אחת ארזתי.
לכל אחת כתבתי.
שעות ישבתי על זה.

ופתאום קלטתי שכל מתנה כזאת מייצגת בן אדם שבחר, מרצונו החופשי, להגיע אליי.
ולהמשיך להגיע.

וזה כל כך לא מובן מאליו.

פעם הייתה מור שמאוד מאוד ייחלה להגיע ליום הזה.
אז אני עוצרת רגע כדי לא לחלוף גם על זה בדרך לדבר הבא.

להסתכל על 70 המתנות האלה ולהגיד תודה.

תודה לכן על זה שאתן כאן.
כי בלעדיכן אני לא יכולה לעשות את הדבר שאני הכי אוהבת בעולם.

הסטודיו קיים כבר שבע שנים, אבל רק בשנתיים האחרונות התחילה הצמיחה המשמעותית שלו.

אז תודה גם לי.

על דרך ארוכה שלא תמיד היה ברור לאן היא הולכת.
על תקופות שבהן התוצאה ממש לא הייתה מובנת מאליה.
ועל זה שהמשכתי להאמין במה שאני עושה.

וכן, אני אגיד את הקלישאה:

איזו זכות זאת לתת.

יום אחד יהיה גם יותר תקציב והמתנה תהיה הדבר שאני באמת רוצה לתת לכן.
(יש לי כבר משהו בראש. זאת הפתעה.)

ועד אז אני מסתכלת קדימה ומתרגשת בטירוף ממה שעוד מגיע.

עוד שיעורים במערכת, סדנאות, רעיונות חדשים,
ואני וגל שאוהבים מאוד לתת לכן את כל מה שאנחנו יודעים.

שתהיה לנו שנה טובה, מתוקה, חזקה ובריאה.
ושנהיה חזקות מספיק כדי שהגוף שלנו ייתן לנו חופש לעשות, לחוות, לטייל, לשחק, להעז ולחיות את החיים שלנו כמו שאנחנו רוצות. by @mor.raanan

56

20

25 days ago

איכשהו בתוך כל הכאוס של התקופה סיימתי לקרוא את הספר הכי אוברייטד בהיסטוריה מלכוד 22.

כל הספר חיכיתי לאיזה פאנץ׳, אבל המלכוד מתברר כבר די בהתחלה:

יוסריאן הוא טייס שרוצה להפסיק לטוס כי הוא מבין שיש סיכוי לא רע שהוא ימות.
הבעיה היא שכדי להשתחרר הוא צריך להיות משוגע.

אבל אם הוא מבקש להפסיק לטוס כי הוא מפחד למות זה סימן שהוא מבין מצוין את הסיטואציה, ולכן הוא שפוי.
ואם הוא שפוי הוא צריך להמשיך לטוס.

זה המלכוד.
אי אפשר לנצח את המערכת לפי החוקים שלה.

ספוילר, כי אל תקראו, זה ספר מייגע:
בסוף הוא מבין שאין דרך לנצח את המערכת כל עוד הוא ממשיך לשחק לפי החוקים שלה אז הוא פשוט מפסיק לשחק.

וזה גרם לי לחשוב על כל מלכודי ה־22 שאני רואה סביב אימונים.
למשל:

אני מפחדת להגיע כי אני ממש לא בכושר.
אז אני לא מגיעה.
ולכן אני נשארת לא בכושר וממשיכה לפחד להגיע.

אני מפחדת לנסות דברים כי אני חלשה.
אז אני לא מנסה.
ולכן אני לא מתחזקת.

אין לי אנרגיה להתאמן.
אני אחזור כשארגיש יותר טוב.
אבל החיים ממשיכים לשחוק אותי, הגוף נשאר חלש, והאנרגיה לא מגיעה.

אני מפחדת להתחייב כי אני לא יודעת אם אצליח להתמיד.
אז אני לא מתחייבת.
וכשאני לא מחויבת אני לא מתמידה

וזה המלכוד.

את מחכה שמשהו ישתנה כדי שתוכלי להתחיל להתאמן.
כשהאימון הוא חלק ממה שאמור לשנות אותו.

והדרך החוצה היא לא לחכות שהפחד ייעלם.
לא לחכות שתיכנסי קצת לכושר.
ולא לחכות שפתאום יהיה לך מלא כוח.

צריך לשבור את ההיגיון של המלכוד.

להגיע כשאת לא בכושר.

לנסות כשאת עדיין חלשה.

להתאמן גם ביום שהאנרגיה ברצפה.

להתחייב למשהו למרות חוסר הנוחות.

כי אם התנאי שלך להתחיל הוא שכבר תרגישי כמו מי שמתאמנת

את יכולה להמשיך לחכות. by @mor.raanan

22

2

a month ago

למה שאהיה בפסגה לבד?
מי אמר שאין שם מקום להרבה?

כאמא וכבעלת עסק, הבנתי מזמן שאני לא יכולה להצליח בהכול לבד.
אני צריכה גב חזק ותומך.
וכדי שיהיה לי גב כזה אני צריכה לתת גב לגב שלי.

החיים של כולנו עמוסים. ונשים מחזיקות כל כך הרבה במקביל: בית, ילדים, קריירה, זוגיות, וגם את הרצון להתפתח בעצמן.
יש מקומות שבהם אנחנו צריכות להיעזר. וזה לא גורע מאיתנו. להפך. ככה מתקדמים.

אני רואה את זה גם באימונים.
כשמתאמנת אחת מצליחה לעשות מתח, משהו קורה לכל הקבוצה.
פתאום אחרות רואות שזה אפשרי. הן רוצות גם. הן מנסות. ואז עוד אחת מצליחה.

כשמישהי לא מגיעה תקופה שואלים עליה, מתעניינים בה, גורמים לה לדעת שהיא משמעותית.

אחת מושכת את הקבוצה קדימה, והקבוצה מושכת איתה כל אחת.

ובמקומות שבהם פגשתי את הנשים שהכי מעוררות בי השראה, ראיתי את זה שוב ושוב:
הן מפרגנות. הן רואות נשים אחרות בעיניים טובות. הן נותנות להן במה. הן לא מפחדות מהצלחה של מישהי אחרת.

ככה אני רוצה לבנות גם את המקום שלי.
צוות מאמנות חזק שכל אחת מביאה משהו מעצמה הוא ערך מוסף בלבילי.
מתאמנות שמפרגנות אחת לשנייה ויוצרות מקום שנעים להגיע אליו, להתאמן בו, להתחזק בו ולראות גם אחרות מתחזקות.

אני עולה. וכולן עולות איתי. by @mor.raanan

30

10

a month ago

אני רואה את זה כבר שנים, עם מאות נשים.

כל כך רוצות להיות זאת שמתאמנת. שדואגת לעצמה. שהיא דוגמה אישית לילדים שלה. חיונית, חזקה, מרגישה טוב בגוף שלה.

אבל גאד דמט, זה כל כך קשה.

אני כל הזמן מקבלת שיחות ממישהי שמגיעה עם כוונה אמיתית להתחיל להתאמן.
אבל אז מגיע הבלת״ם. והשבוע העמוס. והילד החולה. והעבודה.

וזה מתמסמס. שוב ושוב.

לא התכוונו, אבל ויתרנו על עצמנו.
אנחנו לא חיות בהלימה עם הכוונות שלנו. עם מי שאנחנו רוצות להיות.

אבל שימי לב לזה
כשיש אספת הורים את מתייצבת. גם כשזה הזמן הכי לא נוח.
כשיש לך דדליין למצגת בעבודה את מגיעה מוכנה.

הדברים האלה קורים לא כי במקרה היה לך זמן.
הם קורים כי הם עובדה. הם בנקר ביומן. אי אפשר להזיז אותם.

אני מציעה, מניסיון להתייחס ככה גם לאימונים שלה שלך ולזמן שלך. את תרוויח פעמיים.

פעם אחת, את האימון עצמו.
ופעם שנייה, את היכולת לפנות לעצמך מקום גם כשהכול עולה בלהבות.

לקום וללכת להתאמן גם כשיש מקלחות, פיזור במסגרות, השכבות, כביסה, כלים, הודעות, ומשימות שהם לכאורה התפקיד שלך. להעביר אותם למישהו אחר או שאולי זה לא יתבצע.

בהתחלה את תצטרכי להתרגל לזה שהזמן שלך הוא לא הדבר הראשון שמבטלים כשמשהו קורה.

ואז, לאט לאט, גם הסביבה תלמד.
בן הזוג. הילדים. כולם.

הם ילמדו שיש זמן שהוא שלך.
ושהוא חשוב.
ושהוא לא זז כל כך בקלות.

ובעיניי זה הרווח הכי גדול.

כי הילדים שלנו לומדים מאיתנו המון על סדרי עדיפויות.

ואני לא רוצה ללמד אותם שאמא טובה היא אמא שתמיד דואגת לכולם ורק אם במקרה נשאר פירורי זמן גם לעצמה.

אין פרס על זה שהיית האחרונה בסדר העדיפויות של עצמך.

לדעתי דוגמה אישית היא לא רק לדאוג להם. היא גם לתת להם לראות איך נראית אמא שדואגת לעצמה. taken in Ramat HaSharon by @mor.raanan

25

6

a month ago

הטרנד הזה יושב עליי בול, כי כידוע אני מבינה דבר או שניים בשיק.

אבל אם כבר ניתנה לי הבמה להגיד מה באמת שיק באימונים אז בבקשה. taken in Ramat HaSharon by @mor.raanan

57

4

2 months ago

אני חושבת שאחד התפקידים שלנו כהורים הוא להקנות לילדים שלנו מיומנויות.

ברור שאנחנו עדיין שם. מכוונים, עוזרים, מחליטים הרבה פעמים מה נכון ומתי.
אבל תוך כדי, אנחנו גם נותנים להם כלים להבין ולהסתדר בעולם בעצמם.

אני חושבת על אימון קצת באותה צורה.

אני מעבירה את האימון. אני בונה אותו, מכוונת, מתקנת, אומרת מתי הגיע הזמן להתקדם ואיפה דווקא צריך לעצור.

אבל תוך כדי אני גם רוצה שתלמדי.

שתביני למה אנחנו עושות דברים.
שתכירי את הגוף שלך.
שתדעי מה מרגיש קל מדי ומה מאתגר מספיק.
שתדעי להרכיב מוט, לבחור משקל, לשאול את השאלות הנכונות.

לא כי את צריכה להפוך למאמנת של עצמך.

אלא כי אני רוצה שתהיי שותפה בתהליך שלך.

בסוף אני לא רוצה רק להעביר לך אימונים טובים.
אני רוצה שבדרך גם תצברי ידע, ביטחון וכלים שילכו איתך הלאה. taken in Ramat HaSharon by @mor.raanan

49

27

2 months ago

אנחנו אוהבות לקרוא לזה "גמישות".

אבל הרבה פעמים זו פשוט דרך לא להתחייב.

לא תמיד במודע. הרי כל מי שמצטרפת באמת מתכוונת להגיע.

אבל אז החיים קורים.

וכשאין מחויבות, האימונים מתמסמסים. לא כי אין לך כוח רצון, אלא כי זה עוד הרגל שלא באמת הוטמע בשגרה.

ובסוף, אי אפשר להשיג את התוצאות של עקביות, ולהתעקש על הגמישות של חוסר מחויבות.

בנימה אישית וכנה, הפסדתי לא מעט לקוחות בגלל ההחלטה הזאת, ואני שלמה איתה לחלוטין ועומדת מאחוריה.

כמעט כל מי שהתאמנה אצלי בכרטיסייה הגיעה רק כשהחיים אפשרו את זה. וכולנו יודעות שיש תקופות כאלה, ושלא תמיד קל.

אבל בסוף הן גם כמעט אף פעם לא ראו את התוצאות שהן באמת רצו. ובשבילי, זה היה בזבוז גדול יותר של הזמן והכסף שלהן.

אני מעדיפה להגיד "לא" לכרטיסייה, ולהגדיל את הסיכוי שמי שמצטרפת באמת תתמיד, תתחזק ותראה שינוי. taken in Ramat HaSharon by @mor.raanan

47

10

2 months ago

הגוף הזה נשא, ילד, התאושש, החזיק ועבר לא מעט. הגיע הזמן להתייחס אליו יפה.

אימוני כוח לא רק מחזקים את הגוף, הם מחזקים גם את מערכת היחסים שלך איתו. taken in Ramat HaSharon by @mor.raanan

57

13

2 months ago

אימונים זה מהמם.
הם כיפיים. הם קשים.
הם מתגמלים. הם מתסכלים.
הם מרימים. הם מעייפים.
הם משחררים. הם דורשים מאמץ.
הם ממלאים. הם גם גוזלים זמן.
הם מרגיעים. הם גם מוציאים מאזור הנוחות.

אבל אימונים הם לא המטרה.
לחיות טוב יותר זאת התכלית.

לחיות עם גוף חזק.
עם יותר אנרגיה.
עם פחות כאבים.
עכשיו בהווה וגם בעוד 20, 30 שנה.

האימונים הם רק האמצעי. הם לא הסיפור.

האימונים צרכים להשתלב בחיים שלך, בצורה שתאפשר לך להתמיד.

הם צריכים להיות מותאמים אלייך.
את לא צריכה להשתנות כדי להתחיל להתאמן.
את לא צריכה להיות חזקה או עם גוף מסויים כדי להתאמן.

אין מספר קסם של אימונים בשבוע כדי להתחיל.
יש את הכמות שתאפשר לך להתמיד, לאורך זמן.

שני אימונים בשבוע עם תוכנית מסודרת יכולים לקחת אותך הרבה יותר רחוק ממה שנדמה לך.
הרבה יותר מחמישה אימונים בשבוע בלי כיוון.

כי בסוף, האימון הכי טוב הוא זה שאת מצליחה להמשיך לעשות גם כשהחיים קורים. taken in Ramat HaSharon by @mor.raanan

25

2

2 months ago

מנוחה היא לא דבר אחד.
והיא לא כי אנחנו עצלניות.
היא מכוונת, יש לה מטרה והיא משרתת אותנו.

יש לה כמה שכבות:

• מנוחה בין הסטים – כדי שהתרגיל הבא יהיה איכותי, שנוכל לייצר כוח ולהמשיך להתחזק.

• התאוששות בין האימונים – כי השריר לא נבנה בזמן האימון, אלא בזמן ההתאוששות שאחריו.

• התאוששות מהחיים עצמם – כי גם עומס מנטלי ופיזי מצטברים. ואם לא נעצור מדי פעם, נשחק.

הגיע הזמן שנתחיל להתייחס למנוחה לא כאל משהו שמפריע להתקדמות שלנו.

אלא כאל משהו שמאפשר אותה.

מה הכי קשה לך ליישם taken in Ramat HaSharon by @mor.raanan

27

4

3 months ago