Instagram story viewer> @remember_sivan_weil> Posts

Remember Sivan Weil

@remember_sivan_weil

5.1K

followers

14

following

דף הנצחה לזכר רס״ל סיון ווייל ז״ל
לוחם ביחידת אגוז🦌
2003-2024🕯️🥀

POSTS STORIES REELS TAGGED

זהו סיפורו של רס״ל סיון ווייל ז"ל.
סיון היה בן 20 מרעננה, הוריו עלו מצרפת בשנת 98, וכמה שנים לאחר מכן הוא נולד וגדל בארץ והיה תמצית הישראליות.
סיון התגייס לאגוז באפריל 22, ולחם במבצעים ופעילויות בכל הגזרות. ב-7.10 עם מתקפת הטרור של חמאס, סיון השתתף בקרב לשחרור כיסופים ובהמשך נכנס ללחימה בעזה.
אחרי 106 ימים בפנים הוא חטף דלקת בתוספתן (אפנדציט) ופונה לסורוקה, שם עבר ניתוח ולאחר מכן עבר להתאוששות והחלמה של חודש וחצי בבית.
למרות הקושי היה לו ברור שהוא חוזר לצוות שלו להילחם איתם ומיד כשהחלים חזר אליהם פנימה.
ב-29.3 יום שישי, סיון נפצע קשות מפיצוץ RPG בחאן יונס.
חבר של סיון מהצוות אלון קודריאשוב ז״ל נהרג במקום, וכל חברי הצוות פונו לבתי חולים.
סיון עוד נלחם על חייו, אך ב-31.3 מת מפצעיו ומשפחתו החליטה לתרום את איבריו.
בחייו הציל כל כך הרבה אנשים בלחימה, וגם במותו הציל עוד חמישה אנשים שתרם להם- לב, ריאות, כבד, כליה, וכליה עם לבלב.
סיון היה השמש של החבורה, מהצד הוא היה נראה קצת ביישן אבל מי שהכיר אותו ידע שהוא מצחיק בטירוף ובחור זהב, הוא היה שובה את הלבבות של כולם והיה זורם תמיד לצאת למסיבות, לשחק כדורסל או שש בש, ללכת לים, למלבי או לצאת לאיזה בר ולשתות בירה... תמיד היה חי את הרגע עם מוטו קבוע של - "מה כבר יכול לקרות", ועם חיוך שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו.
יהי זכרו ברוך, גיבור🇮🇱🕯️
שנהיה ראויים.

@remember_sivan_weil by @remember_sivan_weil

22k

662

2 years ago

אבא של סיון, ג׳וליאן, רושם:
סיווני שלי
בדרך לא דרך שרדנו את החודש הראשון בלעדיך סיווני.
בלי כלים להתמודד אנחנו חווים כאוס וחשים את החסר.
יום-יום מאלתרים. מגעגועים לגעגועים מגיעים מותשים לשעות הלילה. סיון לא קולטים שהלכת
אבל כן הלכת..בן אהוב, מלאך. נפרדת מאיתנו בלי פחד בלי שאלה, הגנת על הבית.
נלחמת עבורנו עד חרוף נפש
גרמת לחמש משפחות לשמוח מחדש ולחיות בעזרת תרומת האיברים
הכרת את יהלי המדהימה והייתם זוג יפה ומאושר
היית מוקף בחברים מהעיר שכל איש היה חולם להיות בקרבתם: תיאו, יאיר, איתן, ליאור, מור, הגר,מאור ועוד רבים.
נוספה משפחה חדשה בצוות אגוז -אשר מהללים אותך (כן כן היית השמש של הצוות!) החבר הכי מצחיק הכי מקצועי הכי קרבי שכל אחד סמך עליו בעניים עצומות.
ויותר חשוב מכל: יום-יום שימחת אותנו עלמה עדו נתן אמא והסבתות קרול ורוזלין בחיוך שלך ובמידותך היפות.
ב-20 שנות חייך -הקצרות מידי- הספקת הרבה מאוד. הרבה יותר ממה שמספיק אדם מין השורה - הספקת להיות איש שלם ולחיות חיים שלמים וטובים.
עכשיו מילים על האישיות המיוחדת שלך סיוני
מצד אחד הייתה נעים הליכות: תמיד חולק כבוד לכל הסובבים אותך בלי יוצא מן הכלל. נהגת בנעימות וברגישות לכל אדם.
מצד שני היית דעתן לא קטן. ידעת לעמוד טוב מאוד על עצמך והיית מוכן להתווכח בלי סוף ולהוציא את כל הנימוקים שבעולם כדי לשכנע ולחוש ניצחון.
באותה נשימה, לעולם לא היית מוותר במשחק כדור סל, בשב בש או בפוקר כאילו כל משחק חורץ גורל. דבר נכון עד כדי-כך שמצאנו בטלפון שלך את תוצאות הפוקר האחרון … וכמה כוסות לימונדה כל חבר חייב לך! כי בטח ניצחת ..איך שלא ??
היית מצחיק ממש, מותח את החברים כל הזמן בלי גבול וזורם לכל מסיבה בעיקר כשהיו בנות בירות וערק… מצד שני כשצריך היה להיות רציני, למלא תפקיד קריטי כמו לוחם אגוז אז ידעת להיות הכי יעיל הכי אמיץ ולתת את כל כולך למען הביטחון שלנו.
היום הכאב החזק עוטף את הזיכרונות שלי איתך סיווני.
הלוואי שהערפל יתפוגג מהזיכרון שלי כך שסוף סוף, אוכל לחוש כל רגע ורגע שחווינו יחד כאילו אני חי אותם בפעם השניה במלוא עוצמתם.
רגעים מתוקים שלנו בקורס צלילה באילת כאשר חלקנו חדר 4 לילות והיית מזריק לי לוורידים את השקט הפנימי שלך
ימים חלומיים של סקי רק שלושתינו אמא אתה ואני לפני גיוסך לצבא. אז קיבלנו בברכה שפע של שלג של שמש ואתר סקי כמעט ריק
שבועות של אושר בחופשת הקיץ בספרד באיטליה בסלובניה ובארצות הברית. מה הייתי עושה היום כדי לשמוע שוב את הרעש הבלתי נסבל של 4תכם יחד כשהיינו נוסעים וחוצים מדינה שלמה במשך שעות ? המשך בתגובה הראשונה❤️ by @remember_sivan_weil

2k

67

2 years ago

התחרותיות והאתלטיות גדלו והתפתחו כאן.
מחבר קבוצה אותו כל אחד בחר ראשון בכדורגל, כדורעף וכדורסל, לחבר צוות למופת.
חיבור למגרשים האלה עד כדי כך שלקח “בעלות” על הספורטק בגוגל, ודאג לשגע את כל סובביו עם חיוך ענק ואופייני.
לב עצום על המגרש ומחוצה לו taken in ספורטק רעננה by @remember_sivan_weil

1k

37

2 years ago

⁨ אתחיל הערב כמו בתפילת השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתם וגברותם
שלום, אני ג’וליאן ווייל, אבא של סיון, אבא גאה של רב סמל סיון ווייל, לוחם בחטיבת הקומנדו, יחידת אגוז, אשר נלחם מה-7 באוקטובר להגנת העם והארץ.
סיון נפצע בעזה בינואר 2024. מהר מאוד החליט לחזור לקרב, אף שיכול היה להשלים את השיקום שלו בבית. מבחינתו זו פשוט לא הייתה אופציה.
ב-29 במרס 2024 נפגע הצוות מטיל האויב באזור בית החולים נאצר שבעזה. סיון נפצע באופן אנוש. הוא נפטר מפצעיו ב-31 במרס 2024. נפל איתו חברו הטוב אלון קודריאשוב ז”ל.
סיון הציל חיים רבים כלוחם בקיבוץ כיסופים ובמקומות אחרים. סיון הציל חמישה חיים נוספים במותו, כשתרם את איבריו.
סבו של סיון, אבא שלי, דניאל וייל ז”ל, שורד שואה, לא זכה לעלות ארצה, אך תמיד תמך בכל ליבו במדינה שלנו. כך ינקתי “ציונות” מגיל אפס. בשנות העשרים המוקדמות לחיינו, עלינו הלן ואני ארצה. בנינו כאן את חיינו וגידלנו את ילדינו. סיון, הבן השני נולד בתל אביב ב-2003.

לפני שבועיים, פגשתי באתר ההנצחה של יחידת אגוז שבחרמון, איש נחמד שביקש לשמוע ממני על סיון. מרוב התרגשות אמרתי שאינני מסוגל, ועברנו נושא…
אכן, מה אני יכול להגיד? מה לספר? איך לספר? איך לסכם? להיכנס לפרטים? לבחור רגעים מובחרים?
זו משימה בלתי אפשרית בעיניי. בים של רגשות. סיון הוא עולם ומלואו, ואי אפשר לסכם אותו בכמה משפטים. יש רבדים על רבדים, תחושות, געגועים ועוד. כל סיפור שאספר יישמע דל מדי.
לעיתים אני מרגיש שעליי לשאת ערכה – ערכת סיפורים על סיון, שאפשר לשלוף בכל פעם שצריך. אבל אין לי ערכה כזאת, ואינני רוצה שתהיה לי.
“מה אברך לו, במה יבורך? זה הנער? שאל המלאך”.סיון התברך בהכל מהכל: היה אמיץ-מאוד ! טוב לב - ברור ! חכם וחד - אין ספק ! יפה תואר - ועוד איך ? הוא האיר את כולנו וממשיך להאיר אותי יום-יום, כמו השמש.
בראש השנה וביום הכיפורים שרים את הפיוט “אוחילה לאל”. אחד הפסוקים בו הולך כך: “לאדם מערכי לב, ומאלוהים מענה לשון.”
זה מבטא בדיוק את הדבר: מענה לשוני דל מכדי לתאר את סיון - זה תחום ששמור ללב.

עכשיו ברצוני להזכיר את 20 גיבורי העיר רעננה, אשר חרפו את נפשם במלחמת חרבות ברזל:
רועי מרום, עומר נאוטרה, נתן רוזנפלד, רועי נגרי, ירון צ’יטיז, אריה כץ, שיראל מור, אלי ולנטין גנסיה, אריה צירינג, משה בראון, שגיא גולן, איתי יהושע, שאול גרינליק, דן וידנבאום, דניאל בן הרוש, ראובן אסולין, איתמר ספיר, יאיר אביטן, אלי אמסלם וסיון שלנו.
יהי זכרם ברוך.

המשך בתגובות 👇⁩ by @remember_sivan_weil

2k

60

11 days ago

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, השכול היכה במשפחת אגוז שוב ושוב.

תמיד בחוד החנית, טובי בנינו יצאו להגן על הבית - ורבים מהם לא שבו. ביניהם בננו היקר, סיון ווייל ז”ל, וחברו לצוות, אלון קודריאשוב ז”ל.

עבור כל לוחם, בוגר ומשפחה שכולה באגוז, אתר ההנצחה בקלעת נמרוד, למרגלות החרמון, הוא הלב הפועם של היחידה - מקום של זיכרון, אחווה ומורשת.

עד פרוץ המלחמה הוקמו באתר 70 בולדרים, לזכר 70 הגיבורים שנפלו בהגנה על הבית מאז הקמתה של היחידה.

מאז, בשל המלחמה, האתר הוזנח. ולמרבה הכאב, נוספו למשפחת אגוז עוד 42 חללים- מספר בלתי נתפס.

כעת יוצאת עמותת אגוז בקמפיין דחוף לגיוס משאבים, במטרה לשקם ולהנגיש את אתר ההנצחה ולהקים בו את פינות הזיכרון לחללי מלחמת “חרבות ברזל”.

הם היו שם ראשונים בשבילנו ונתנו את חייהם.
עכשיו זו המשמרת שלנו להיות שם בשבילם.

היו שותפים לשיקום הבית של משפחת אגוז ולשמירת זכרם של הנופלים 🙏. ג’וליאן ווייל אביו של רס”ל סיון ווייל ז”ל by @remember_sivan_weil

2k

49

2 months ago

סיון, עברו 27 חודשים מאז אותו יום, אתה צועד לצידנו בכל רגע… הגעגועים רק הולכים ומעמיקים.

יצא לנו לספר על סיון לפני שלושה חודשים באולפן של ידיעות אחרונות, במסגרת פרויקט הנצחת הגיבורים שלנו. הסרט, בשיתוף FIDF, עלה לאתר Ynet. by @remember_sivan_weil

614

38

4 months ago

ג׳וליאן, אבא של סיון, באזכרת השנתיים:
תהום
סיווני, שְׁנָתַיִם עָבְרוּ וּמִצִּדִּי, יֵשׁ עֲדַיִן הַדְחָקָה וְהַכְחָשָׁה. מַנְגְּנוֹנֵי הַהֲגָנָה עוֹבְדִים בְּכָל הַכּוֹחַ…
הָרֶגֶשׁ בְּעִיצּוּמוֹ, וְהָרִיק קָשֶׁה לָשֵׂאת: הָאוֹבְדָן תְּהוֹמִי…
————————
גיבור
גיבור - עכשיו אני מבין יותר טוב את משמעות המילה - גיבור
גִּיבּוֹר אַתָּה לָנֶצַח. הִצַּלְתָּ מְדִינָה שְׁלֵמָה כאשר הִצְלַחְתָּ….. הִצְלַחְתֶּם לְשַׁחְרֵר אֶת אַחֵינוּ הַחֲטוּפִים, וּבְכָךְ גְּאַלְתֶּם אוֹתָנוּ. בְּלִי זֶה, הָיִינוּ נִשְׁאָרִים תְּקוּעִים לְלֹא תִּקְוָה וּלְלֹא כֹּחַ, מְיֻאֲשִׁים לַחֲלוּטִין. בְּהַקְרָבָה שֶׁלָּכֶם, תֵּדַע סִיוָן שֶׁהֶחֱזַרְתֶּם רוּחַ חַיִּים לַמְּדִינָה, הִנְשַׁמְתֶּם אוֹתָהּ. בְּנוֹסָף ובהמשך, נָתַתָּ לְכֻלָּנוּ כֹּחַ עָצוּם לְהַמְשִׁיךְ לְהִלָּחֵם עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
אֶת הַגְּבוּרָה הַזּוֹ, לְמַעַן הָאֱמֶת, זָכִיתִי לְהַכִּיר אוֹתָהּ לִפְנֵי שֶׁנִּפְרַדְתָּ מֵאִתָּנוּ. הֲרֵי הִיא הִתְבַּטְּאָה בַּדְּבָרִים הַקְּטַנִּים שֶׁל הַיּוֹם־יוֹם, סוּג שֶׁל רְמָזִים שֶׁקִּבַּלְתִּי מִדֵּי פַּעַם כְּשֶׁהָיִיתָ צָעִיר יוֹתֵר.
תָּמִיד רָאִיתִי בָּךְ שִׁלּוּב מַדְהִים שֶׁל גדלות נֶפֶשׁ וְשֶׁל אומץ בלתי רגיל.
————————
עדכון
עַכְשָׁיו סִיוָן, אֲנִי רוֹצֶה לָתֵת לָךְ עֲדַכּוּן עַל הַשָּׁנָתַיִם הָאֵלֶּה – עֲדַכּוּן קָצָר, עֲדַכּוּן עִנְיָנִי כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתְּ לְקַבֵּל

“בִּגְדוֹל אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת הַכֹּל בְּסֵדֶר”, חוּץ מֵהַכְּאֵב שֶׁלֹּא מרְפּה — מְנַסִּים לְהִתְרַגֵּל לִחְיוֹת לְצִדּוֹ — אֲבָל זֶה לֹא תָּמִיד עוֹבֵד
בְּדֶרֶךְ נֵס, לְמַרּוֹת שֶׁלֹּא נָגְעוּ בַּחֶדֶר שֶׁלְּךָ, הוּא נִשְׁאַר נָקִי מְאֹד לְלֹא אָבָק, כּוֹלֵל שְׁאֵרִית הָרֵיחַ שֶׁלְּךָ שֶׁנִּשְׁאֲרָה כְּלוּאָה בּוֹ.
סיון, פָּתַחְנוּ אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלְּךָ, שֶׁהָיָה נָעוּל קָרוֹב לִשְׁנָתַיִם, בְּתִקְוָה לִמְצֹא עוֹד תְּמוּנוֹת שֶׁלְּךָ מְאֻשָּׁר וּמְחַיֵּךְ, וּבַחֲרָדָה לְגַלּוֹת מִכְתָּבְךָ הָאַחֲרוֹן… שֶׁבַּסּוֹף לֹא הָיָה.

המשך בתגובות 👇 by @remember_sivan_weil

5k

184

6 months ago

כמה חודשים שאני מטיילת בעולם, ולכן החלטתי השנה לכתוב על טיולים.

כששירתנו בצבא כולנו, מטורף לחשוב כמה קשה היה להוציא את החבורה שלנו לטיול.
לא לטוס לחו”ל, שזה לא אפשרי בצבא, אבל לצאת בסופ״ש לטייל הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית אצלנו בחבורה.
הלוחמים תמיד סגרו שבת, ואם לא אז הם לא היו מסונכרנים עם כולם. ואיך נצא לטייל בלי כולם?
גם כאשר הרוב היו כבר בבית, לא היה כוח, או שהסופ״ש היה קצר מידי או שהכל היה עמוס, או שלאף אחד אין אוטו להוציא.
בקיצור משימה בלתי אפשרית.

היו רק פעמיים שהצלחנו לכנס (כמעט את כולם) לצאת לטייל בארץ.

הפעם הראשונה הייתה שרצינו ללכת למעיין. חשבנו על עמק המעיינות, משהו לא רחוק מידי כי אין זמן וגם אין כסף לדלק.
בסוף זה הסתיים בללכת להכין שקשוקה בירקון…
גם בירקון הסתבכנו שעות למצוא את המיקום שאפשר להיכנס בו למים, סחבנו את כל הציוד והסתובבנו במעגלים.
בסוף הייתה שקשוקה בירקון וגם קפצנו למים.

הפעם השנייה שהצלחנו, הייתה ביום הולדת שלי ביולי 2023.
מצאתי הזדמנות פז להביא את החברים היישר לרמת הגולן הרחוקה לשישי-שבת.
בישלנו ביחד ארוחת שישי כולנו, ועשינו קידוש בבית עץ.
שיחקנו קלפים שם קוד ופוקר, ובחצות חגגנו לי יום הולדת.
סיפור שמתאר את סיון מאותו יום, זה שב3 בלילה כשהלכנו לישון מור שאלה את סיון מה הסיכויים שהוא קופץ למים הקפואים לבריכה עכשיו.
אמצע הלילה, כל המזרונים והסדינים מוכנים, כולם בתוך השמיכות. סיון הפסיד ותוך שנייה זינק לבריכה והתיז על כולנו.
אח״כ כעונש איתן הציק לו ועשה רעשים מעצבנים עם הכפות רגליים. סיון היה מתחרפן מהרעש הזה עוד מהלילות שלהם במחנה קיץ בזאי.
בית עץ, בריכה, בירות, ארוחת שישי, לישון בשטח ולהתעורר בזריחה לנוף הכנרת.
סופ״ש שאני לא אשכח.

שני ה״טיולים״ האלה הפכו לזיכרון מתוק של החבורה שלנו עם סיון.

כשאתה מאבד מישהו כל הרגעים שבילינו יחד נצרבים חזק, וכל מה שלא הספקנו מלא בתחושת פספוס.
יש בי תחושת החמצה שלא הצלחנו לטייל יותר, לחוות עוד רגעים כאלה מיוחדים ושוברי שגרה.

התחושה הזו הולכת איתי גם בטיול הגדול.
כמה שהיית נהנה פה, סיון.
אני חושבת עלייך.
בפסגת הר, בלב ים, או בנוף מטורף שנפרש בפניי.
הלוואי שמשהו בך מרגיש את זה.
אתה הולך איתי.
מתגעגעת חבר שלי.
אתה מלווה אותי יום יום. by @remember_sivan_weil

684

47

7 months ago

נתן, אח של סיון רושם באזכרת השנתיים: בהתחלה אחרי שעזבת אותנו הכל הציף. כל זיכרון או סיפור חדש עליך הרגישו כמו סימן שאתה עדיין פה איתנו, כל סרטון או תמונה חדשה מרגשת עד דמעות. פתאום, דרך החברים מהבית, מהצבא, ודרך הבת זוג הכרתי אותך באמת. גיליתי איזה בן אדם היית בכל המעגלים האלה, צדדים שבקשר שלנו לא תמיד הצלחתי לראות.
אצלנו לא היו יותר מדי חיבוקים או שיתופים רגשיים, ככה זה היה, והלוואי שזה יכל להיות אחרת, אבל דרך אחרים ראיתי כמה השפעת על כל מי שהיה סביבך.
ואז אני מקבל עוד תמונות ועוד סרטונים שגורמים לי להרגיש שאתה ממש פה לידי, ואתה עוד חי.
ולאט לאט עם הזמן, הסיפורים נהיים אותם סיפורים, התמונות הן אותן תמונות וההתרגשות הופכת לתסכול.
למה אין עוד תמונות שלך? למה אין עוד סיפורים חדשים? הלוואי שזה לא היה ככה.
וזה מתסכל, כי זה מרגיש שהיית כל כך מלא בחיים שזה פשוט לא הגיוני שאין עוד ממך.

לפעמים אני מוצא את עצמי מסתכל על החברים שלך, אני מנסה לדמיין איפה היית עכשיו, באיזה שלב בחיים היית.
כנראה שהיית כבר אחרי הטיול הגדול, אולי היית מתלבט מה ללמוד, או מתייעץ איתי על פסיכומטרי.
דווקא בשנים האחרונות הרגשתי שסוף סוף מתחיל להיבנות בינינו קשר אמיתי. אחרי כל השנים שגדלנו ביחד הרגשתי שסוף סוף אנחנו מתחילים להיות חברים, לא רק אחים. פתאום קלטתי כמה אנחנו דומים.
שתדע שמאז שהלכת חושבים שאני האח הקטן משום מה, אולי כי היית כל כך גדול ומרשים.
כל המחשבות האלו, לדמיין מה יכולת להיות ואיך החיים איתך היו נראים ביומיום, כל כך כואבות שאני פשוט מעיף אותן מהראש מיד. אני לא מסוגל להחזיק בהן ליותר מכמה שניות.
כחלק מהדרכים שלי להתמודד יצאתי לטייל בעולם, ראיתי נופים, חוויתי חוויות אבל הרגשתי שהעולם איבד את הקסם בלעדייך.
השקיעות פחות יפות, הגלים פחות טובים והשלג שהכי אהבת כבר פחות מרגש.
אני מקווה שתמצא דרכים להזכיר לנו את הסיפורים והחוויות שלנו יחד, כי אני מרגיש שאני מאבד אותך.

עם הזמן נבנו חומות של רגשות ולכאב הצטרפה אדישות. כי חייב להמשיך לתפקד, יש עוד חיים שלמים, חלומות, מטרות
ובתוך כל זה, והצורך להמשיך בחיים מגיעים הרגעים הקטנים שתופסים אותי לא מוכן. סרטון חדש שלא ראיתי מהתקופה שהיית בבית אחרי האפנדיציט, לשמוע את הקול שלך בהקלטה ישנה או סוף סוף להצליח לפתוח את הטלפון שלך בפעם הראשונה.
המשך בתגובה הראשונה ❤️ by @remember_sivan_weil

2k

103

7 months ago

כ״א באדר
תאריך מיוחד שצובט בלב. 730 ימים מלאים שהחיים שלי ממשיכים, ואין לי שום יכולת להסביר לך מה קרה לי בהם. ו־730 ימים מלאים שהחיים שלך הפסיקו.
החיים קיבלו משמעות מעצימה, שאיתה אני אישית הולכת. אין פעם אחת ששואלים אותי “איך אני” ואני לא מחייכת או עונה שאני בסדר. כי אם אתה בסדר ואם אתה שלם עם ההחלטות שלך והחיים שלך, לי אין שום זכות לא לקום בבוקר ולטרוף את החיים כמו שאתה היית עושה או רוצה שנעשה.

סבתא הזכירה משפט יפה היום: “כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו.”
משפט מדויק שאפשר להגיד עליך ועל כל שאר הנופלים שאיתך כרגע.

היו לי כמה הזדמנויות לדבר עליך בשנתיים האחרונות, ואני כל פעם מתרגשת וגאה לשתף את הערכים שלך, את הדרך שבחרת לפעול בה, את המסלול שלך וכל פרט קטן שקשור אליך — אפילו עד לעיניים הכחולות הזוהרות עם החיוך המאיר שלך.

סיון, שנתיים זה מלא וזה אפילו יותר מדי. אני אוהבת אותך ומתגעגעת לכל רגע קטן שהיה לנו כבני דודים.
לולה, בת דודה של סיון by @remember_sivan_weil

577

19

7 months ago

בשבוע שעבר, יצאה לצרפת משלחת הסקי השנייה לזכרו של סיון ז״ל. באחת השיחות עם סיון, שאלו אותו מה הוא ירצה לעשות כשהמלחמה תיגמר, והוא ענה: ״הדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה לחזור לעשות חופשת סקי״.
מאז שסיון נפל, משפחתו החליטה להנציח את זכרו בדרך שמחוברת לאהבה הגדולה שלו, ובכל שנה לשלוח צוות שנפצע במלחמה, בדומה לצוות שלו, לחופשת סקי משותפת יחד עם עמותת שבט.
‎השנה, יצא צוות תימור לאתר הסקי לה מוניר שבצרפת, במימון עמותת אור סיון. צוות תימור נפגע בדצמבר 2023 שניים מחבריו, רס״ל אליאסף שושן ז״ל ורס״ל אוהד אשור ז״ל, נהרגו, ו-5 מהם נפצעו קשה.
בזכות התרומות שלכם, אנחנו יכולים להמשיך את דרכו של סיון, ולהנציח אותו דרך הספורט שהוא הכי אהב ולהעניק לאחיו לנשק שנפצעו רגעים של חיזוק ותקווה. כל העשייה הזאת התאפשרה בזכות המקצועיות של עמותת שבט ושל מדריכיה!
@shevetfoundation ⛷️🏔️🇮🇱
תודה ל @yossef_picasso שערך את הסרטון! taken in Les Menuires by @remember_sivan_weil

390

17

9 months ago

להלן וג’וליאן,
מצד אחד, אנחנו מרגישים שהרבה מילים נאמרו לתאר את היחסים והחברות המיוחדת שיש ביננו לבין סיון
ומצד שני, קשה למצוא את המילים לתאר את ההערכה הגדולה שלנו אליכם.
כי עם המגוון הרחב של השכול והכאב והתקופות השונות שכל אחד מאיתנו עבר מאז אותו יום ארור, אי אפשר לתאר לעצמנו את מה שאתם מרגישים.
למרות זאת, חיזקתם אותנו בצורה מדהימה לאורך התקופה הזאת, כל אירוע ואירוע, יום ויום, בתהליך שכל אחד עבר.
אנחנו ננצל את המכתב הזה גם להודות לכם, וגם לחזק אתכם חזרה. כמו ששמתם לב, אנחנו חבורה שנוטה להביע את ההערכה והרגשות האלה במעשים יותר מאשר במילים, אבל זה הגיוני, כי המנצח בתחום הזה זה סיון בפער גדול. אורו וערכיו מובילים אותנו, והחברות הזאת היא המתנה הגדולה ביותר שיכולתם לתת לנו, וההבטחה שלנו אליכם הוא שהאור הזה ימשיך להאיר כל מקום שבו אנחנו החברים נדרוך.
לסיון היה תפקיד ייחודי בחבורה שלנו, הרבה נאמר על התחרותיות והמתיחות, על השמחה והמסיבות, אבל המשותף לכל זה הוא שסיון היה דבק לחבורה שלנו. סיון הניע יציאות, ולא היה רגע דל איתו.
היציאה של החברים להופעה בבארבי של פול טראנק בשבוע האחרון להחלמה שלו מהאפנדציט תזכר תמיד: גם בגלל הרגעים המצחיקים האופייניים לסיון, שניסה לעבוד על איתן שהוא השאיר את הטלפון שלו מאחור בבארבי, וגם בזכות התחושה הכייפית והמשחררת שהייתה לנו עם סיון - לא פחות אופייני (התמונה הראשונה של חמשתנו מההופעה)

הרוח והמורשת של סיון חיה בהרבה דרכים בחבורה שלנו: בבילויים, בזכרון, בהומור, בערכים
ההסתכלות שלנו על החיים הושפעה מאוד מסיון, ובמכתב הזה נדגיש שההסתכלות שלנו הושפעה הרבה גם ממה שאנחנו סופגים ולומדים מכם
תודה,
החברים,
תיאו יאיר איתן וליאור

(נכתב להורים של סיון, במסגרת מסע ישראלי של קורס פו״ם) by @remember_sivan_weil

894

19

a year ago