Instagram story viewer> @athleticlinic> Tagged

אתלטיק קליניק | שיקום | פציעות ספורט

@athleticlinic

6.4K

followers

1581

following

עוזרים לכם להיפטר מפציעות ספורט
לחזור לתפקוד מהיר ובטוח
במקרים של שיקום אורתופדי ולאחר ניתוחים
שלחו לנו הודעה לטפל בכאב 👇🏼

POSTS STORIES REELS TAGGED

⁨ ⁨ ⁨ ⁨ ⁨ ⁨ ⁨ ⁨ ⁨ ⁨ ⁨ ⁨ השנה החלטתי לעבוד על החולשות שלי.
בניתי לעצמי תוכנית שמורכבת בעיקר מדברים שאני לא הכי טובה בהם כי רציתי לצאת מאיזור הנוחות שלי.

תמיד תמיד ( גם בתור ספורטאית תחרותית) כוח מתפרץ היה החולשה שלי. לא סתם אהבתי מקצים ארוכים בריצה… 😅

תמיד זה היה איזה משהו מעצבן כזה שגם כשהייתי בשיא של התחרויות מבחינה גופנית זה היה מנטלי לדחוף חזק איפה שמלחתחילה ידעתי שאני פחות טובה בו.

כמו תמיד הספורט זה כלי עבורי- ברגע שאני יודעת שאני עובדת על חולשות בספורט, אני גם שואלת את עצמי איפה אני יכולה לשפר את החולשות שלי בחיים האישיים.

איפה קשה לי להודות שאני חלשה? אולי כדי לי לעבוד על עצמי גם שם, מתוך רצון להיות אדם טוב יותר .

אם משהו מביך אותי מול עצמי סימן שהגעתי למקום הנכון.

קיצר תהנו 🫵🏻⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩⁩

‪‪‪@polinagrossman1‬‬‬ גרמה לי לחייך והיתה על הצילום תודה לך⁩⁩⁩

52

18

⁨ ⁨ ⁨ ⁨ הכתף כבר לא כואבת. אז למה היד עדיין "בורחת" כשמרימים אותה מעל הראש?

אני שומע את המשפט הזה הרבה ממי שעבר פריקת כתף. הכאב עבר, אמרו לו שהכל בסדר, ובכל זאת ברגע שהיד מתקרבת לתנוחה שבה הכתף יצאה, למעלה ואחורה כמו בזריקה או בחסימה, הגוף נדרך לבד. כאילו יש לכתף זיכרון משלה.

ומסתבר שזה לא רחוק מהאמת. במחקר הדמיה מוחית ביקשו מאנשים עם פריקות חוזרות רק לדמיין את התנועה המפחידה, בלי לזוז בכלל. אצלם נדלקו יותר אזורים במוח שקשורים לפחד ולזיכרון, והאזורים שאחראים על התנועה עבדו פחות מאשר אצל אנשים בריאים. החוקרים הציעו שהחשש הזה בנוי משני דברים: חוסר יציבות אמיתי במפרק, וזיכרון של מה שקרה.

אבל רגע, לפני שמישהו אומר "אה, אז זה הכל בראש". כשבדקו ספורטאים אחרי ניתוח לייצוב הכתף, רוב מי שלא חזר לספורט עצר בגלל הכתף עצמה: היא המשיכה לצאת, כאבה או נפצעה שוב. הפחד היה הסיבה אצל בערך רבע מהם. כלומר, גם הגוף וגם הראש משחקים פה, ושיקום טוב לא בוחר צד.

אז מה עושים בפועל?

בצד של הגוף, יש ראיות טובות לתרגול שמלמד את השרירים סביב הכתף להגיב מהר ולייצב אותה. בניסוי מבוקר, תוכנית כזאת, שמתקדמת בהדרגה מתרגילים בסיסיים למתקדמים, שיפרה את תפקוד הכתף יותר מתרגילים ביתיים רגילים תוך 12 שבועות. כאן ההבדל הוא בין לחזק את הכתף לבין ללמד אותה להחזיק את עצמה.

בצד של החשש, מתפתח כיוון שאני אוהב: לחזור בהדרגה ובשליטה בדיוק לזוויות שמפחידות. מתחילים בהחזקה בשכיבה עם משקל קל, וממשיכים עד תנועה מהירה יותר. זה הגיוני מאוד, אבל חשוב לי להיות כנה: בינתיים זה נבדק אצל מטופל אחד בלבד. זה כיוון מבטיח, עוד לא שיטה שנבדקה לעומק.

ולגבי החזרה לספורט, הזמן שעבר מהפציעה הוא לא המדד. עדיף לבדוק טווח תנועה, כוח לעומת הצד השני, וגם עד כמה המטופל מרגיש מוכן, בעזרת שאלון קצר שנבנה בדיוק בשביל זה. מי שמרגיש מוכן יותר חוזר לרוב לרמה גבוהה יותר. עם זאת, השאלון הוא חלק מהתמונה ולא תחליף לה.

השורה התחתונה: אם הכתף "מרגישה" לא בטוחה, אתם לא מדמיינים. כדאי לבדוק גם את המפרק וגם את הביטחון, ולבנות אותו מחדש בדיוק בזוויות שהכי מפחידות.

מכירים מישהו שהכתף שלו "יצאה" פעם, ומאז הוא נמנע מזריקות או מתרגילים מעל הראש? שלחו לו את זה.

זה הסיפור של אביב קוקוטק אצלי ב- ‪‪‪‪@athleticlinic‬‬‬‬⁩⁩⁩⁩

139

22

החדר מסתובב כשאתם מתהפכים במיטה? יש סיכוי טוב שזה עניין של קריסטלים-גבישי סידן

אתם שוכבים, מתהפכים על הצד, ופתאום כל החדר מסתובב איתכם. אחרי כמה שניות זה נרגע, ואז חוזר בפעם הבאה שאתם קמים מהמיטה, מתכופפים לקשור שרוך או מרימים את הראש אל המדף העליון.

אחת הסיבות הנפוצות לסחרחורת כזאת היא סחרחורת תנוחתית שפירה, שבאנגלית מקצרים אותה ל-BPPV. היא נקראת “שפירה” כי היא לא מסוכנת, ו”תנוחתית” כי היא מופיעה כשהראש משנה תנוחה.

מה קורה שם בפנים? באוזן הפנימית יש לנו מערכת קטנה ומדויקת לשיווי משקל. בחלק אחד שלה יושבים קריסטלים זעירים של סידן, ובחלק אחר יש תעלות קטנות מלאות נוזל שמרגישות כל סיבוב של הראש. לפעמים כמה קריסטלים משתחררים ונודדים לתוך אחת התעלות. מאותו רגע, בכל הטיה של הראש הם מתגלגלים בתעלה כמו חול בצינור, והמוח מקבל הודעה שאנחנו מסתובבים. אנחנו לא מסתובבים, אבל המוח לא יודע את זה.

החדשות הטובות הן שזו בעיה מכנית, ולכן גם הפתרון מכני. בתמרון שנקרא תמרון אפלי (Epley), המטפל מזיז את הראש והגוף בסדרה של תנוחות מדויקות, וכוח הכובד מוביל את הקריסטלים החוצה מהתעלה. סקירה שאספה ניסויים מבוקרים מצאה שאחרי התמרון הסחרחורת חלפה לגמרי אצל 56% מהמטופלים. אחרי תמרון דמה היא חלפה אצל 21% בלבד. ההנחיות הקליניות ממליצות על התמרון כטיפול הראשון, וממליצות לא לתת כדורים נגד סחרחורת כטיפול שגרתי. כדור יכול להרגיע את התחושה, אבל

72

10

חדר מסתובב כשאתם מתהפכים במיטה? יש סיכוי טוב שזה עניין של קריסטלים-גבישי הסידן באוזן

אתם שוכבים, מתהפכים על הצד, ופתאום כל החדר מסתובב איתכם. אחרי כמה שניות זה נרגע, ואז חוזר בפעם הבאה שאתם קמים מהמיטה, מתכופפים לקשור שרוך או מרימים את הראש אל המדף העליון.

אחת הסיבות הנפוצות לסחרחורת כזאת היא סחרחורת תנוחתית שפירה, שבאנגלית מקצרים אותה ל-BPPV. היא נקראת “שפירה” כי היא לא מסוכנת, ו”תנוחתית” כי היא מופיעה כשהראש משנה תנוחה.

מה קורה שם בפנים? באוזן הפנימית יש לנו מערכת קטנה ומדויקת לשיווי משקל. בחלק אחד שלה יושבים קריסטלים זעירים של סידן, ובחלק אחר יש תעלות קטנות מלאות נוזל שמרגישות כל סיבוב של הראש. לפעמים כמה קריסטלים משתחררים ונודדים לתוך אחת התעלות. מאותו רגע, בכל הטיה של הראש הם מתגלגלים בתעלה כמו חול בצינור, והמוח מקבל הודעה שאנחנו מסתובבים. אנחנו לא מסתובבים, אבל המוח לא יודע את זה.

43

1

אני יכולה להגיד שיש לי תקופות שבא לי להצליח להגשים את עצמי בהכל, כאן ועכשיו.
אבל השגרה שלי לא תמיד מאפשרת את זה.

ואז, בגלל שכל כך בא לי , אני מנסה משהו אחר ועוד משהו ועוד משהו ,
ובסוף זה מתפספס.

כדי להגשים דברים מטורפים צריך לחלום בגדול!
אבל כדי להצליח להתמיד בהם צריך להיות גם ריאליים ולהבין מה באמת אפשר לעשות…
איך לגרום לזה לקרות במציאות האישית של כל אחד מאיתנו.

לאט לאט, הצעד הקטן, יהפוך לדרך של מלאאא צעדים.
להתחיל ממנו ולהמשיך משם.

פשוט לעשות.⁩⁩ ולהמשיך.⁩⁩⁩

45

7

התחלנו לחלק את הגופיות פרימיום שלי!
עיצוב מטורף של @danielratattoo
בשיתוף עם @mmatlv_shop

120

14

קאי, שחקן כדורסל בהוד השרון, הגיע בעקבות כאבים באזור הבוהן וכף הרגל. לאחר בדיקה והתאמה אישית, בנינו עבורו מדרס סיליקון חצי קשיח שמטרתו להפחית עומסים מהאזור הכואב, לתמוך בכף הרגל ולשפר את הנוחות באימונים ובמשחקים. עכשיו נשאר לחזור למגרש בראש שקט 🏀 #מדרסים @athleticlinic

26

2

יאללה בלי תירוצים 😉

78

7

סאב-סקפולריס: המייצב הדינמי בפריקות כתף קדמיות❌🙂💪

באירוע של פריקת כתף קדמית, ראש עצם הזרוע מחליק קדימה מחוץ לשקע הגלנואידי. הרצועות והקפסולה משמשות רשת ביטחון פסיבית, אבל השרירים מסביב למפרק הם המייצבים הדינמיים האקטיביים, ושריר הסאב-סקפולריס ממלא תפקיד מפתח בהגנה על הכתף.

הסאב-סקפולריס ממוקם בחלק הקדמי של השכמה ולופת את ראש ההומרוס מלפנים. הוא מונע מהזרוע לברוח לאחור ולבצע סיבוב חיצוני מוגזם, המנח שבו הכתף הכי פגיעה ועלולה לפרוק. כשהשריר מתכווץ באופן אקטיבי, הוא יוצר דחיסה של ראש העצם לתוך השקע ומפחית את ההחלקה הקדמית שלו. במצבים של אובדן יציבות פתאומי, השרירים הקדמיים, ובראשם הסאב-סקפולריס, מגיבים במהירות כדי לבלום את התנועה ולמנוע את הפריקה.

המשמעות הקלינית: שיקום נכון של חוסר יציבות קדמית חייב לכלול חיזוק ממוקד של הסאב-סקפולריס. תרגילים בטוחים ולא פרובוקטיביים, כמו אקסטנשן בשכיבה על הבטן, תנועות באלכסון D1 או חתירה נמוכה, מאפשרים לבנות עמידות וכוח בשריר מבלי לסכן את המפרק.

30

7

⁨ ⁨ שיקום צולבת ומניסקוס. שלב ראשון: הכנה לניתוח, מדידה והערכה של הרגל הבריאה.

לפני שאורי בכלל נכנסה לחדר ניתוח, מדדתי לה את היכולת ברגל הבריאה.

יש הנחה רווחת מאוד בקרב פיזיותרפיסטים. מדד השוואה בין שתי הרגליים, שנקרא Limb Symmetry Index, של 90% ומעלה נחשב אצל רבים “גורם מגן”. כלומר אם הרגל הפצועה הגיעה ל-90% מהרגל הבריאה, המטופל כשיר לחזור לפעילות.

אבל המחקר מעלה כמה בעיות עם ההנחה הזו.

קודם כל, חוסר סימטריה בין רגליים הוא לרוב תופעה נורמלית מלכתחילה. זה נובע מדומיננטיות איברים, מדרישות ענף הספורט ומהיסטוריית אימונים, ולא בהכרח קשור לביצועים ירודים או לסיכון גבוה יותר לפציעה.

הבעיה המרכזית היא שהמדד מניח שהרגל הבריאה משמשת קו בסיס יציב. בפועל שתי הרגליים יכולות להשתנות משמעותית במהלך השיקום, כולל פיתוח חולשה משמעותית. כך אפשר להגיע ל-LSI מצוין כשבפועל שתי הרגליים חלשות יותר מכפי שהיו לפני הפציעה.

בנוסף, סימטריה בכוח לא אומרת בהכרח סימטריה בטווח תנועה, בקצב פיתוח הכוח או באסטרטגיית התנועה. אלו יכולים להישאר לא סימטריים גם כשהכוח כבר מסתדר. ומחקר עדכני מצביע על כך שהעלאת ה-LSI לכיוון 100% לא משפרת משמעותית את היכולת שלנו לחזות פציעה חוזרת.

המסקנה שלי: ה-LSI עדיין כלי שימושי למעקב התאוששות, לזיהוי פערים גדולים ולמעקב שינוי. אבל אם בוחרים להשתמש בו כחלק מהחלטת חזרה לפעילות, צריך למדוד גם בהתחלה ולא רק בסוף. אחרת המספר בסוף משווה בין שתי רגליים חלשות ונראה טוב על הנייר בלי לשקף את המצב האמיתי. בדיוק בגלל זה מדדתי לאורי עוד לפני הניתוח.

26

7

⁨ פריקת כתף היא הפגיעה המפרקית מהנפוצות בגיל הצעיר, והשיא שלה הוא בגילאי 16 עד 20, ברובה מספורט. עם זאת מה שפחות מדברים עליו: אחד מכל חמישה שיפרוק כתף יחווה פריקה נוספת תוך שנה.

אז כשרואים בחור לפני גיוס עושה זחילות, זה לא איזה תרגיל טרנדי. זחילה היא בעצם המבחן האמיתי לבטחון בבחור צעיר לפני גיוס שעבר שעבר פריקה, כי כל היד קבועה על הרצפה בזמן שהגוף זז מעליה. זה נקרא תרגיל “שרשרת סגורה”, והוא מכריח את הכתף לייצב את עצמה ולייצר כוח משמעותי בזמן אמת, בדיוק מהיכולות שנפגעות כשהמפרק יוצא ממקומו.

הבעיה היא שאף אחד לא מתחיל מזחילה. מגיעים לזה בהדרגה, החזרת טווחים שנפגעו, כוח, יציבות בסיסית ורק אז העברות משקל מול קיר, אחר כך על שולחן, אחר כך שכיבות סמיכה מהקיר לרצפה, ורק בסוף משטחים לא יציבים ותנועה כמו זחילה. מי שמדלג שלבים ומגיע ישר לעומס כזה בלי שהכתף באמת מוכנה, פשוט מגדיל את הסיכוי לתחושת חוסר ביטחון במפרק, ולפעמים לפריקה חוזרת.

חשוב לומר, הראיות על איזה פרוטוקול ספציפי הכי טוב עדיין מוגבלות, אז ההתקדמות לא אמורה להיות לפי לוח זמנים קבוע אלא לפי איך הכתף בפועל מתפקדת בכל שלב.⁩

36

5

לא רצתה לישון הילדה 🤷🏼🏋🏼👼🏼

פפראצי באדיבות @guyo.gr

21

3