Instagram story viewer> @erezbalance> Tagged
1.3K
followers
1560
following
מנכ"ל קבוצת באלאנס, מרצה לעסקים
אסטרטג מכירות ופיתוח עיסקי
חי בבאלאנס
POSTS STORIES REELS TAGGED
אני חושבת שרק עכשיו אני מתחילה להבין, מה קרה פה בסוף השבוע הזה.

עד לפני כמה ימים הספר הזה עוד היה שלי. הוא היה ערימות של טקסטים, טיוטות, שכתובים, עריכות, התלבטויות, החלטות ובעיקר מסע מאוד אישי.
ואז, בתוך פחות מ־48 שעות, קרו שני אירועים ששינו את מערכת היחסים שלי איתו.

האירוע הראשון בשישי בערב, היה קטן ואינטימי. חגגתי טרום השקה וטרום יומולדת 49, רק עם המשפחה והחברים הכי קרובים.

ביקשתי מהמוכשר, מאחותי ומהבסטי שלי שהפיקו את האירוע, מילים ומילים. ובאמת במשך שעה עלו החברים והמשפחה, סיפרו סיפורים, הזכירו רגעים שכבר שכחתי, בירכו אותי, צחקו איתי, בכו איתי, ובעיקר עטפו אותי במילים. זה היה בדיוק מה שהייתי צריכה. 

אחרי עשר דקות כבר התחרטתי שבכלל התאפרתי, כי העיניים שלי לא הפסיקו לדמוע. זה היה ערב בו יכולתי לפרוק את כל ההתרגשות, הפחד והעומס שהצטברו בי בחודשים האחרונים, ופשוט לשחרר. לבכות. להתרגש. לנשום. 
ועם מעטפת האהבה הזו, הם שלחו אותי לדרך לאירוע ההשקה.

במוצאי שבת, כבר קרה משהו אחר לגמרי. הגלריה שלנו הפכה לערב אחד לאולם אירועים. שולחנות עגולים מילאו את רחבת האבן, עליהם הונחו ספרים עם שמות האורחים. אוכל נפלא ליווה את כוסות האפרטיף הצרפתי Lillet שנמזג באלגנטיות לכוסות. אורחים מחויכים הגיעו, מכל כך הרבה מעגלים שונים בחיים. 

אוריין צ’אפלין, העורכת המופלאה שלי, הובילה איתי שיחה על הדרך הארוכה שהספר הזה עבר. טלכו ליווה את הערב בשירים, רפאל אזולאי חבר אהוב שלי, הקריא את פרק “איקרוס”, על אבא שלי וסיפר את סיפור הכלא. אור הבן שלי ובן זוגי המוכשר עלו לברך אותי. ואני, שבדרך כלל תמיד יודעת למצוא מילים, פשוט ישבתי והקשבתי. וכמובן שוב דמעתי. 

אבל אם אני צריכה לבחור את הרגע שהכי נשאר איתי, זה היה דווקא כשהסתכלתי על השולחנות.

היה לי ברור שהאירוע לא יכול להיות רק דיבורים על חיבורים. אנשים צריכים להרגיש ולהתחבר בעצמם. 
בכל שולחן ישבו חבר או חברה אהובים, שביקשתי מהם להוביל את השולחן. כל מוביל שולחן קיבל פרק אחר ודמות אחרת מתוך הספר. דרך הסיפורים האלה התחיל סבב היכרות בשולחנות. 

לא יכולה להמחיש במילים, כמה מרגש שבאותו הזמן ובהרמוניה, תשעה חברים שלי מקריאים תשעה פרקים שונים מהספר. אנשים שעד לפני רגע היו זרים, התחילו לספר על עצמם דרך דמויות הפרק, מקשיבים ומתחברים. בדיוק כמו שקיוויתי שיקרה, כשכתבתי את הספר הזה.

ובאותו רגע הבנתי משהו.
עד יום שישי הספר היה הסיפור שלי ובסוף השבוע הזה של אירועי ההשקה, הוא הפך להיות גם הסיפור של אנשים אחרים.

המשך בתגובה הראשונה >>
31
כשאמא שלי מתקשרת שעה לפני הבת מצווש לשאול אם הכל טוב.
(מוקדש לכל האימהות שחושבות שהן חריגות ומשוגעות. קטעים בלתי הולמים נחתכו בעריכה)
56
back to up