Instagram story viewer> @yuval1111> Tagged

Yuval Idov

@yuval1111

1.4K

followers

1215

following

@pashut.liyot
מטפלת גוף נפש • איזון חיים ✨

POSTS STORIES REELS TAGGED

יש מקומות בחיים שבהם אנחנו כבר יודעות שמשהו השתנה.
משהו בפנים מבקש לזוז, להשתחרר, להיפתח למשהו אחר.
אבל יש עוד קושי לשחרר ולהרפות באמת לשינוי.
מתוך פחד אנחנו יכולות להיאחז
במה שידוע.
במה שבטוח.
במה שמוכר.
לא כי זה בהכרח המקום שאנחנו רוצות להיות בו,
אלא כי המוכר מרגיע לרגע את הפחד.

כי כשאנחנו משחררות אחיזה,
עולה התמודדות מול שאלות כמו-
אז מה עכשיו?
מה יהיה?
לאן אני הולכת?
מי אני בתוך הדבר החדש הזה?
והריק שבין הישן לחדש יכול להיות כל כך מפחיד.

אנחנו רוצות כבר לדעת.
להבין.
לתכנן.
למצוא את הדבר הבא כדי להרגיש שוב קרקע.

אבל אולי לא כל ריק צריך למהר למלא.

אולי יש רגע שבו ההזמנה היא דווקא להסכים לא לדעת.
לפגוש את הפחד, בלי לתת לו להוביל.
להרגיש את הלחץ, בלי למהר לפעול מתוכו.
להישאר קרובה לעצמי גם כשאין לי עדיין תשובה או בהירות.

זו תנועה שמזמינה אותנו אל האיכות הנקבית שבתוכנו,
אל הקבלה, ההקשבה וההתמסרות.
לא עוד לדחוף את הדרך קדימה,
לא להכריח את המציאות להתבהר,
אלא להרפות.
להקשיב.
לאפשר.
להסכים לקבל את מה שיגיע.

לא מתוך ויתור, אלא מתוך אמונה שיש דברים שלא יכולים להתגלות כל עוד אנחנו נאחזות במה שכבר ידוע.

כשאנחנו מסכימות לא לדעת,
אנחנו מרפות מהמוכר ומאפשרות לדרך להתגלות בפנינו.
ואולי זו ההתמסרות האמיתית
לא לדעת מה יהיה,
ובכל זאת להסכים להיות שם.

להיות מוכנות לפגוש את מה שהחיים יביאו,
גם אם הוא עדיין לא קיבל צורה.
ולהאמין בדרך לא כי אני רואה לאן היא מובילה,
אלא כי אני מוכנה לפגוש את מה שיגיע, צעד אחר צעד.

את יכולה לבדוק עם עצמך
איפה בחיים אני עדיין נאחזת במוכר רק כי הוא בטוח?
מאני מרגישה שמקשה עליי להרפות באמת?
האם אני סומכת על עצמי גם כשאין עדיין תוצאות בשטח?
האם אני יכולה לפגוש את הלא נודע בלי למהר למלא אותו?

אולי זו ההזמנה,
לא לדעת הכול, אלא להסכים להיות בתוך הדרך,
להקשיב למה שעולה ולסמוך עלייך בתוכה.

מזמינה אותך לפגוש בעדינות את המקומות הנאחזים, להכיר את החוויה הרגשית שאת חווה מולם ולחזק בתוכך את היכולת להרפות, להתמסר ולנוע קדימה מתוך אמון וחופש 🦋✨

22

3

כמה מהחוויה שלנו אנחנו באמת מודעות שאנחנו קולטות?

אנחנו פוגשות אנשים, נכנסות למקומות, עוברות סיטואציות, חוות רגשות וכל הזמן משהו בתוכנו קולט ומעבד מידע.

לא תמיד אנחנו יודעות לזהות אותו בזמן אמת.
לפעמים אפילו אין לנו הסבר למה ליד אדם מסוים אנחנו מרגישות מכווצות, למה אחרי מפגש מסוים אנחנו יוצאות מותשות, או למה במקום אחד אנחנו מרגישות פתאום שקט ופתיחות.

אבל גם כשאין לנו מודעות למה שקורה, הגוף שלנו יכול להגיב.

בעבודה שאני עושה בטיפול, אני מתייחסת גם לשכבה הזו דרך מרכזי האנרגיה והשדה האנרגטי.

מרכזי האנרגיה והצ׳אקרות משמשים עבורי מעין מפה להתבוננות. כל מרכז קשור לאיכויות שונות של החוויה שלנו-ביטחון ושייכות, יצירתיות ורגש, קשר ואהבה, ביטוי ותקשורת, ראייה ותפיסת המציאות ועוד.

באמצעות בדיקת השריר וההקשבה לגוף אנחנו בודקות מה מבקש תשומת לב, ובהתאם למידע שעולה אני משלבת עבודה אנרגטית שמטרתה לתמוך באיזון ובשחרור של עומסים.

ומה זה בעצם השדה האנרגטי?
אפשר לדמיין אותו כמרחב שסביב הגוף, שמושפע מהחוויה הפנימית שלנו ומהמפגש שלנו עם הסביבה.

אנחנו אולי לא תמיד יודעות להסביר מה קלטנו-
אבל משהו בנו כבר יודע שהמפגש הזה היה נעים, מכביד, בטוח, מציף או פשוט לא שלנו.
ולפעמים אנחנו ממשיכות הלאה, אבל משהו מהחוויה נשאר איתנו.

כאן בעיניי נכנסת העבודה האנרגטית כעוד דרך להתבונן במה שאנחנו נושאות איתנו, במה שנספג בנו, ובמה שאולי הגיע הזמן לשחרר.
כי יש מקומות שבהם כבר דיברנו, הבנו, ניתחנו ויודעים בדיוק מאיפה הדברים התחילו ועדיין משהו בגוף ממשיך להחזיק.

לא כל מה שאנחנו נושאות זקוק לעוד הבנה.

העבודה האנרגטית מאפשרת לפגוש את המקומות שבהם השדה שלנו יצא מאיזון, ולתמוך בשינוי של התדר כך שמשהו שהיה מוחזק, תקוע או עמוס יכול להתחיל להשתנות ולהתארגן מחדש.

אני מזמינה אותך להתחבר לגוף.
להרגיש.
להקשיב.
לשים לב.
כי יש בתוכנו הרבה יותר מידע ממה שהמודעות שלנו מצליחה לתפוס. 🤍

אם מסקרן אותך להרגיש מה עבודה אנרגטית יכולה לאפשר עבורך, אני מזמינה אותך להגיע להתנסות ולחוות את התהליך בעצמך 🪻

13

0

⁨ אחרי שנה של נוודות ומסע בעולם, אני חוזרת לארץ ומתרגשת לפתוח מחדש מרחב למפגשים אישיים פנים אל פנים 🤍

השיטה הזאת היוותה עבורי עוגן במהלך כל המסע שעברתי.
דרך התהליך האישי שלי ודרך המפגש עם מטופלים שליוויתי בדרך, ראיתי איך ההקשבה לגוף ולמידע שעולה מהתת מודע מאפשרת לנו לקבל בהירות, לזהות דפוסים שכבר לא משרתים אותנו, להתחבר מחדש לעצמנו ולאמת שלנו וליצור שינוי אמיתי במקומות שהחלישו אותנו במשך שנים.

לכולנו יש סיפורים, חוויות, זכרונות שאנחנו סוחבים איתנו בין אם במודע ובין אם לא והם מובילים אותנו מתחת לפני השטח.
בטיפול מתאפשר לנו להיפגש איתם, להכיר ולזהות אותם. מפגש מודע וישיר עם מה שחוסם אותנו מול הרצון האמיתי שלנו. ומתוך זה מתאפשר לנו להחזיר את הכוח חזרה לידיים שלנו.

בין אם זה להעז לרצות ולהגשים את עצמנו, ליצור יחסים מיטיבים יותר, או לשחרר את מה שמעכב אותנו - הרבה פעמים אנחנו כבר יודעים מה אנחנו רוצים, מבינים מה נכון לנו, ועדיין משהו בפנים ממשיך לעצור אותנו מלנוע לשם.

דרך העבודה נוכל לפגוש את המקומות האלה בעדינות, להבין מה הם מבקשים, וליצור מתוכם תנועה חדשה, כזו שמאפשרת לנו לבחור אחרת, להרגיש אחרת ולנוע קרוב יותר למה שבאמת נכון לנו.

אם משהו בתוכך מבקש תנועה חדשה, אני מזמינה אותך לבוא ולגלות יחד מה נמצא בדרך.
לצלול פנימה, לפגוש את מה שמבקש תשומת לב, וליצור משם אפשרות חדשה לבחור, להרגיש ולנוע.

לפרטים ותיאום יו⁩בל 052-7483392 או בפרטי 🦋

53

9

⁨ תקופות של שינוי
פנימי או חיצוני
מפגישות במרחב חדש
לא ידוע
דף חלק
שעוד לא ברור מה ייכתב בו

המפגש עם הריק כבר מוכר
ומתחלף בפרשנות שלי למרחב מלא אפשרויות
ובחוויה שלי להתרגשות
מכל הנסתר
החדש

ואת השינוי שאני חשה בתוכי
אני מחכה לראות מתגלם גם במציאות 🦋⁩

38

6

29

3

⁨ ⁨ ⁨ ⁨ ⁨ בחודשים האחרונים אני מתרגלת חיים פשוטים.
כבר תקופה ארוכה שאני לא עובדת, שאין לי שגרה קבועה, מסגרת או משימות ומטרות גדולות להמשך.

אני לומדת לשחרר מהאוטומט של למלא את הריק בעשייה, בתכנונים, במשימות וכביכול ב׳משמעות׳ מתוך פחד לפגוש ריק שליווה אותי שנים.

ואני מתרגלת פחות לעשות כי צריכה, אמורה או חייבת
(כל המילים האלו שקשה לי כבר לשמוע או לומר לעצמי)
פחות לפעול מתוך פחדים הישרדותיים ולתת להם לנהל אותי.
ולהסכים יותר לחקור מה נעים לי, מה אני רוצה באמת.
שלפעמים זה פשוט להיות,
פשטות, חופש, להרפות מהמאמץ.
לא לעשות כלום!
לחיות רגע אחרי רגע,
להתמסר לקסם החיים ולהסכים לשחרר אחיזה.

אני מתחילה לקלף שכבות של פחד ובדרך לשם עולות שאלות כמו זה אפשרי בכלל? מותר לי?
אז מי אני בכלל? מה מגדיר אותי?
בלי העשייה שלי?
רגע, אבל איך אני אקדם את עצמי אם לגמרי אכנע לכלום? מה יהיה ממני? כלום?
ולא משעמם ככה ? להעביר את הזמן בלי עשייה? בלי מסגרת בלי משהו קבוע? לא רוצה להרגיש אבודה בחלל…

עברתי דרך כל אלו, היו רגעים ממש קשים מול השאלות האלו שתמיד גרמו לי להרגיש פחד, כיווץ ותחושה שאני עומדת במקום ושזה עליי, באחריותי.

אבל במקום להמשיך לפעול מהאוטומט של יאללה תתאפסי, תחפשי מסגרת, עבודה, תרימי את עצמך, תיצרי לעצמך לו״ז ותוכנית! שיהיה ברור באופק מה קורה איתך.

(שזה מה שהייתי רגילה לעשות רוב חיי)
הפעם הרגשתי שזה כבר לא עובד לי,
לא נכון לי, ושיש לי צורך ורצון להיפגש עם הריק הזה. להתיידד איתו, להתחיל לתרגל תנועה חדשה.

תנועה של הרפיה אמיתית,
הסכמה להיות שם, בלי לנסות לשנות, להתרומם. להיכנע באמת.
לפגוש את עצמי בלי כל ההגדרות, התפקידים והדברים שחשבתי שמספרים לי מי אני.

וגיליתי שדווקא כשאני לא ממהרת למלא את החלל והזמן, יש מקום לדברים המדויקים באמת להגיע, יש נוכחות ויכולת לראות את הדברים הקטנים ולהתמלא מהם בפשטות.

אני מתחילה לחוות יותר נוכחות. יותר שקט.
יותר הנאה מהדברים הקטנים. וזה באמת שווה הכל.

ויותר מזה, האבסורד, ששפע מגיע אליי, במקום הזה, בלי מאמץ! בלי לרדוף אחריו.
כי אני באמת פנויה לקבל,
אני פנויה וריקה ולא עמוסה, לחוצה ומודאגת.
ואני באמת רואה אותו, מגיע בכל מיני צורות של תמיכה מהעולם והסביבה הקרובה.
ואז אני פשוט מודה! כי איזה יופי!
העולם תומך בי, כשאני מרפה, כשאני לא מתאמצת.

וזה מחזק בי את האמונה שזה אפשרי, שמותר לי, שמסתדר לי יופי גם ככה.
ובטח ובטח שיש ברירה! תמיד יש ברירה.
כמה חופש יש בזה. 🦋⁩⁩

26

1

חסימה היא לא בעיה. היא הזמנה להתקרב עוד פנימה.

אנחנו רגילות לחשוב שחסימה היא קיר שצריך לפרוץ.
שאם רק נתאמץ יותר, נתעקש יותר, נהיה ממושמעות יותר
אז היא תיעלם.

אבל לרוב, החסימה שמגיעה היא אינה טעות. היא סימן.
סימן שיש בתוכנו חלק שעוד לא מרגיש בטוח לזוז. רגש שלא קיבל מקום. כאב שלא קיבל הקשבה. עומס שהצטבר בלי שניתנה לו אפשרות להתפנות. או פשוט קצב פנימי שמבקש מאיתנו לעצור רגע, לפני שממשיכים לצעד הבא.

כשאנחנו נלחמות בחסימה, אנחנו בעצם נלחמות בחלק מעצמנו. וכל מלחמה כזו, גם אם היא נראית כמו כוח רצון, היא גובה מאיתנו מחיר.
היא משאירה אותנו עייפות, מתוסכלות, ולעיתים אפילו יותר תקועות ממה שהיינו.

בשיטת איזון חיים אנחנו לא מנסות “לשבור” את החסימה.
אנחנו לומדות להקשיב לה.
לאט לאט, דרך שיח, התבוננות, בדיקת שריר וכלים מעולם הגופנפש, אנחנו מתחילות להבין מה באמת עוצר אותנו?
איזו אמונה מנהלת אותנו מבלי שאנחנו מודעים לה?
איזה רגש מבקש הכרה?
ומה הצעד הקטן והאפשרי הבא עבורי, ברגע הזה?
כי ריפוי עמוק לא נולד מהתנגדות, הוא נולד ממפגש.

כשאנחנו מפסיקות להילחם בעצמנו ומתחילות לפגוש בעדינות את מה שחי בתוכנו, משהו מתחיל להשתחרר. לא בבת אחת.
לא בכפייה. אלא באופן טבעי, בקצב שלנו.

לפעמים כל מה שנדרש הוא לא לדחוף את הדלת בכוח, אלא להבין מה מונח מאחוריה. ולגלות שמה שמחכה שם, הוא לא איום, הוא חלק מאיתנו שמחפש להתחבר חזרה.

✨ תהליך איזון חיים הוא מרחב אישי ועוצמתי המאפשר להכיר את החסימות שמנהלות אותנו, ליצור איתן קשר חדש מתוך הבנה וחמלה, ולפנות מקום ליותר חופש, בהירות ותנועה אמיתית בחיים, מתוך חיבור ולא מתוך מלחמה.

מזמינה כל מי שהדברים כאן נוגעים ומעוררים סקרנות,
להכיר ולהיחשף לשיטה מעמיקה ומשמעותית.
הטיפולים מתאפשרים באונליין / פארוס, יוון ✨
בואו באהבה 🤍 יובל

44

2

⁨ בחודשים האחרונים אני חווה שיעור מול הפשטות.
מה שנחווה כמשעמם, ריק וחסר משמעות,
מתגלה בתור ה-דבר עצמו שנמצא מתחת לכל השכבות.
בלי עשייה
בלי קשקשת
בלי מפגשים
בלי עיסוקים
בלי להיות בשום DOING
*פשוט להיות*

וכמה זה קשה. כמה התרגלנו אחרת.
ועם המסכים היום זה בכלל אתגר ענק.
לנסות לא לעשות כלום ופשוט להיות
היה עבורי לפעמים כואב עד כדי בלתי נסבל
לפעמים בלתי אפשרי.
מפגש עם ריק או בדידות שקשה להכיל.
אבל הבנתי שכבר לא עובד לי לנסות
במאמץ לכסות את זה בשכבות.
כבר לא מצליחה ככה.

אז חזרתי לפשטות אולי קצת מתוך חוסר ברירה, התמסרות למה שיש
ולמדתי להתיידד עם המקום הזה
ומתוך הקבלה האמיתית של-
״זה מה שיש כרגע״ משהו השתחרר.

ואז פוגשת אותי.
ועולות שאלות של זהות
מי אני ?
בלי העשייה שלי
בלי האנשים שלי
בלי התפקידים שאני תופסת
בלי השגרה
בלי כל מה ש״צריכה״ לעשות
בלי כל הדרכים בהם תפסתי את עצמי
כ״בעלת ערך״
״משמעותית״
״שווה וראויה״

מתחילה מחדש
לחקור ולגלות מה הם הרצונות שלי באמת
מה רוצה לנבוע ממני.
אחרי שלמדתי לקבל את הפשטות שיש בלי כל העשייה גיליתי כמה שקט יש בזה.
כמה מקום מתפנה,
מפסיקה להתמלא מבחוץ ומתחילה להתמלא מבפנים.

ברגעים של השקט אני פוגשת את עצמי,
את מה שקורה ומה שמרגישה באמת,
בלי לנסות להסיח, לברוח, למלא.
ומרגישה שזאת הדרך שבה אני גדלה, מתפתחת,
מכירה אותי באמת.

מתחילה לקבל את עצמי כמו שאני
לקבל את המצב כמו שהוא
עכשיו זה מה שיש.
ואם כלום לא ברור עכשיו, אז רגע לא ברור
ואם לא נעים, אז רגע לא נעים.
לקבל בלי לשנות,
בלי לנתח יותר מידי,
בלי לשים כותרות,
בלי לתייג את זה כטוב או כרע,
בלי להאשים או לבקר,
בלי לחשוב ש״אמור״ להיות אחרת,
שאני ״אמורה״ להיות אחרת.
להיות עם זה איך שזה.
להיות עם עצמי איך שאני.
הכל זז הרי, משתנה גם ככה
מפסיקה לנסות לשלוט בהכל
ומתמסרת לפשטות 🍃

והמילים של השיר עם המסר המדויק 🤍⁩

9

0

Dear Dear Sri Lanka 🇱🇰
It started when the Airbnb I took was located on the main road infront of a bus station and ended with no flights back home as the war started…it took a moment to meet but in the end it was pure joy, big appreciation to what is, Thank you for time well spent😊🤟🏾🏄‍♀️
*** This text was written when I back home, in cold Paros, wishing for quiet days for my family, friends and everyone in Israel 🪬

68

12

הדרך שלי לאיזון - חלק 3 🤍

אני מזהה לאחרונה תנועה שמובילה אותי לא מעט,
תנועה של עשייה ויצירה מתוך מאמץ.
כדי להוכיח, כדי להיות יותר ממה שאני עכשיו,
כי אני מרגישה שאני צריכה או חייבת.
זה מגיע מפחד הישרדותי,
מקום שמתחשב באיך שאני נראית כלפי חוץ,
מקום בתוכי שמצפה מעצמי להיות "יותר ויותר ויותר".
ובמקום הזה אין שקט, אין חיבור אמיתי.
וההבנה שלי היא שזאת לא הדרך שבה אני רוצה
ליצור ולהתנהל בעשייה שלי.

ההבנה הזאת הגיעה אחרי פרויקט גדול,
אליו יצאתי בתחושה שאני גדלה אליו.
אבל בדרך איבדתי את עצמי.
הפכתי לעייפה, תשושה, חסרת אנרגיה,
בסופו של דבר גם חולה.
הגוף שלי, החכם, שלח איתות לעצור.
אני תמיד מקשיבה לו, מבינה שיש כאן יציאה מאיזון וקריאה להאט, להתבונן פנימה ולזהות מאיפה אני פועלת.

הבנתי שכשאני עושה הרבה דברים ש"צריך"
ודורשת אותם מעצמי.. אני במאמץ גדול להיות אחרת
ממה שאני באמת.
המאמץ הזה ממש מחליש ומנתק אותי
מהחיבור האמיתי שלי אליי ואל המתנות שלי.
וככה העשייה גם לא מגיעה ממקום נכון.
בנוסף הבנתי שכשאני פועלת מהמקום הזה,
אני מאבדת ממש את כל החשק והרצון שלי
וזה משפיע מאוד על כל החוויה שלי בחיים.

אחרי ההבנה הזאת התנועה הפכה
לעשייה מתוך חיבור ופשטות.
ומשם הבנתי שאני רוצה להפסיק לעשות
כי צריך ובטח להפסיק לעשות כדי להוכיח.

רוצה להרגיש ולהאמין בזה שאני מספיק.
שיש לי ערך גם בשקט, בתוך קצב רגוע ונכון לי.
אני לא חייבת לפוצץ כל הזמן עם עשייה מטורפת,
להגדיל עוד ועוד את עצמי והעשייה שלי
ממקום שרוצה להיות יותר.
במקום זאת, אני רוצה להעריך את עצמי מעצם היותי.
לדעת את עצמי ואת הערך שלי גם בעשייה הפשוטה והשקטה.

כן, זה אוטומטית גורם לי להפחית כרגע תנועה
בפאן העסקי ולפעמים זה יכול להפחיד.
במיוחד כשיש עניין כלכלי שנדמה כהישרדותי
והצורך לעשות עוד ועוד מגיע משם..
לא מעט מאיתנו יכולים להישאב ללופ הזה..
שגם אותו אני מאמינה שאננחנו יכולים לפתור דרך עבודה פנימית עם דפוסי המחשבה שלנו.

אבל כשיש בי אמונה שקטה שהכל יסתדר
וכשאני פועלת מתוך חיבור והקשבה לעצמי,
ההרגשה והתחושות הרבה יותר טובות ומשם מתאפשר לי להיפתח לכיוונים הנכונים מתוך הביטחון בעצמי ובחיים.
וכמה הרפיה יש בזה.. חופש אמיתי להיות אני ✨

מוזמנים לעצור לרגע ולזהות-
האם יש מקום בחייך בו יש מאמץ או נסיון להוכיח משהו לסביבה ?
האם העשייה שלך נובעת מתחושה שאין ברירה,
צריך או חייב כי אחרת איך שורדים כאן?
מה את.ה יכול.ה לשחרר כדי לאפשר לעצמך להתחבר לקצב הנכון לך, הפשטות של החיים, החיבור למתנות שלך בלי מאמץ מיותר?

11

0

משתפת בשיעור נוסף וחשוב מתוך הדרך שלי לאיזון 🦋

יש תקופות שכבד לי.
לא תמיד יש לזה סיבה ברורה.
אבל מגיעה תנועה שמשהו בי מבקשת להסתגר בתוכי.
וברגעים האלו היה לי מאוד קשה לקבל את עצמי,
ובטח ובטח להביא את עצמי החוצה ככה.

אז אני מסתגרת. נעלמת קצת. מחזיקה לבד.
לא כי אני לא צריכה קשר, אלא כי יש שם פחד וביקורת.
פחד להיות בקשר כשאני לא במיטבי, כשאני לא קלה,
לא מלאת אנרגיה, לא מחייכת.
מצבים בהם אני יכולה להיות לא מעט
ולהרגיש בהם שוב ושוב לא בסדר.

וברגעים האלו, של ההסתרה והריחוק
גם החוצה וגם שלי מול עצמי.
אני מבינה שאני לא מאפשרת לעצמי
להיתמך בדיוק כשאני הכי זקוקה לזה.
מתוך פחד מדחייה או ריחוק.

והפחד הזה לא נגמר רק שם.
הוא יכול לפגוש אותי גם כשאני נאמנה לעצמי
אבל יכול להיות מאכזבת.
כשאני כועסת ומציבה גבול
אבל יכולה להיתפס דרמטית ונוקשה.
כשיש בי ציפייה מהאחר
אבל גם פחד להיות דורשנית מידי.
כשאני פגיעה וחלשה ושם בכלל.. מה זה אומר עליי?

כל אחד מהמקומות האלו הם כמו חלקים
שאני לא תמיד מרשה להם להיות בחוץ.
כי אולי למדתי פעם שלהיות ככה מרחיק אנשים.
שזה מסוכן לקשר. לשייכות ואהבה.

ואני מבינה שכשהפחד מדחייה מנהל- אני מצטמצמת.
מקטינה חלקים בתוכי שמבקשים מקום, קול, נראות.
זו הגנה. אבל זו גם חסימה.
כי כשאני לא מרשה לעצמי להיות איך שאני באמת,
אני גם לא באמת בקשר. לא עם החוץ ולא עם עצמי.

יוצא לי לפגוש בקליניקה הרבה מטופלים שלכל אחד מהם
יש חלק כזה, ש"אסור שיראו". שאין לו לגיטימציה.
חלק שמוסתר עמוק בפנים, מתוך פחד לא להתקבל איתו.
וההסתרה הזו, היא סוג של ביטול עצמי כואב ומתמשך.

ואני מבינה שהריפוי האמיתי מתחיל אצלנו.
כי כשאנחנו מתחילים לתת לגיטימציה בתוכנו
לכל החלקים המוסתרים שנדחקים הצידה.
כבר אין צורך להסתיר או להחזיק בדמות אחרת.

כשאנחנו מרגישים ראויים בדיוק איך שאנחנו.
ואהובים בדיוק כמו שאנחנו.
אז גם העולם סביבנו לומד לקבל אותנו
בצורה הכי אמיתית שיש.
ומי שלא, אולי פשוט לא צריך להיות חלק מהחיים שלנו.
כי אהבה אמיתית, לא דורשת ממך להיעלם, להצטמצם או להסתיר את עצמך.

אז אני אשאל אותך,
קחי לך משהו קצת לחשוב עליו ולהעמיק פנימה-
איזה חלק בך את מסתירה? מה הפחד שם?
ומה המחיר שאת משלמת
כשאת לא מאפשרת לו להיות?

#הדרךשלילאיזון #איזוןחיים #שינויתפיסה #ריפויעצמי

24

0

מתחילה כאן קונספט חדש - ובתקופה הקרובה אני אשתף כאן
בדרך שלי לאיזון 🦋
דרך השינויים הפנימיים שאני עוברת
בשיח שלי עם עצמי, בתפיסה ובמחשבות שפעם הגבילו אותי.

אז נתחיל עם שינוי ראשון וממש משמעותי שהפנמתי לאחרונה!

מי שמכיר אותי יודע שאני בן אדם שלא מפחד לשנות
ולדייק את הדרך שלי כל הזמן.
עזבתי לא מעט מסגרות.
זה התחיל עוד מהתיכון בו הרגשתי שהמסגרת לא מתאימה לי, המשיך לסיום תואר אחרי שנה ראשונה ומעבר ללימודי תעודה במכללה פרטית. במהלך החיים היו גם לא מעט מעברי דירות,
פרידות מזוגיות שהרגישו לא עד הסוף ועזיבה של הארץ להרפתקאות כמו המסע האחרון אליו יצאתי ✈

היו שנים שבהן חשבתי, שמשהו בי לא בסדר.
שאני יותר מדי משתנה, יותר מדי זזה,
יותר מדי מפרקת ובונה מחדש.
שפטתי את עצמי על חוסר היציבות.
ולא פעם הקולות האלה בכלל לא היו שלי - הם הגיעו מהסביבה, מהבהלה והדאגה שהייתה שם,
היו אומרים לי את קצת פזיזה מידי,
אולי את לא יודעת להתמודד כשקשה?
ממה את בורחת?
או קולות כמו אין ברירה, צריך לסבול קצת לפעמים.

ידעתי בתוכי שזאת לא האמת, אבל לרגעים
הקולות האלו ממש חלחלו פנימה.
יצרו בי ספק בדרך שלי, שאלות לגביה.
מה קורה לי? אולי אני אבודה?
איך אני לא יציבה כמו אנשים אחרים?
(השוואה זה בכלל שיעור שארצה להעמיק בו)

לאחרונה אני מתחילה לקטוף את הפירות
מכל הדרך העמוקה שאני בוחרת לעבור,
בעזרת הטיפולים, הכתיבה, החקירה הפנימית.

אני מרגישה שינוי מול התפיסה שלי את עצמי.
אני רואה את כל זה אחרת עכשיו.

אני מצליחה לראות קסם בתנועה שלי.
אני מבינה שאין אמת אחת.
שיש אנשים ששורשים הם הבית שלהם,
ויש אנשים שתנועה היא התנועה הטבעית שלהם (כמוני).
אני בן אדם שמשתנה.
שזזה.
שלא מפחדת לפרק כדי לפגוש אמת חדשה.

ואולי במקום בלבול,
אקרא לזה אומץ לשאול שאלות, אומץ לשחק ולנסות?
אולי במקום פזיזות, זאת הקשבה לקול
שאני לא יכולה להתעלם ממנו כשהוא מגיע?
וכל התנועה הזאת, אולי היא בכלל לא ללכת לאיבוד,
אלא היא הסכמה וכמיהה גדולה להתפתחות וגדילה?

מכל ה“לא” שאמרתי בחיים, הגיע כלכך הרבה כן!
ותמיד התחושה בסוף הייתה כלכך טובה ומרגשת
שהוכיחה לי שאני עושה נכון.
והתחושה הזאת היא המצפן שמוביל אותי.

אני לומדת באמת לקבל שזה חלק ממני.
שיש הבדל משמעותי בין בריחה לבחירה
וגם לברוח משהו שמרגיש לי לא נכון עבורי זאת בחירה!
אז מי יודע מה הדבר ה"נכון" לעשות?
כל מה שנשאר לי זה ללכת בדרך שלי,
להמשיך ליצור אותה, גם כשלא ברור עוד לאן היא מובילה.

וזה רק שיעור אחד בדרך שלי לאיזון.
יש עוד תנועה, גילויים תוך כדי הדרך שאשמח לשתף כאן🧡

28

1