Instagram story viewer> @tamarulman> Posts

תמר אולמן- פסיכותרפיה והדרכת הורים

@tamarulman

932

followers

634

following

פסיכותרפיסטית למתבגרים ומדריכת הורים,
עוזרת לאנשים להאמין ולבחור בעצמם🌻
מטפלת במבוגרים, זוגות, ילדים, מנחת קבוצות, סדנאות והרצאות

POSTS STORIES REELS TAGGED

מתי בפעם האחרונה סיפור גבורה שמרגיש כאילו נלקח משיעורי ההיסטוריה, קיבל פתאום את הפנים של חברי הילדות שלכם? 💔
@remember_talmaman
תודה ענקית לרכזת הפנימייה, אודליה היקרה, @odelia_haylo שערכה טקס כל כך משמעותי, כואב וחשוב לחניכי הפנימייה לזכר הנופלים והנרצחים ב-7.10 ובמלחמת חרבות ברזל. תודה שהענקת לי את הזכות להנציח את החברים שעמם גדלתי. הטקס הזה הזכיר לי שוב עד כמה כפר הנוער בן שמן הוא בית שיישאר בליבי לתמיד. @benshemen.org.il @ben_shemen_bogrim לראות את החיבוק, את ערכי הציונות, ואת אהבת האדם שאתם ממשיכים לגדל לאורם את החניכים- זה מרחיב את הלב ונותן המון תקווה דווקא בימים חשוכים.

בערב הזה הוקרנו על המסך הפנים של טל ממן ודן אסולין ז"ל.
טל ודן הם בני מושב מבטחים שבמועצה האזורית אשכול. גדלנו יחד, מתינוקות ועד סוף י"ב. חבר'ה שגדלו, התפתחו, הגשימו את עצמם בעבודה והקימו משפחות.

טל היה מצחיק בשקט שלו, פעל תמיד בכבוד ובנימוס לאחר.
דן היה בחור גבוה, החתיך של השכבה, שהשקיע את כל הלב והנשמה בחברים.

שניהם אהבו את החיים, ולשניהם היה ברור מהי הבחירה שלהם כשהגיעה השעה.
באותה שבת שחורה, האומץ האנושי שלהם התייצב במלוא עוצמתו. טל, כחבר כיתת הכוננות, ודן, רבש"צ המושב, לא היססו לרגע. יחד עם חבריהם- ליאור בן יעקב, איתי נחמיאס וגיל אביטל זכרם לברכה- הם יצאו אל קו האש, פשוטים ואמיצים, ועמדו בגופם מול עשרות מחבלים.

הלחימה העיקשת של חמשת הגיבורים האלו הדפה את מפקד המחבלים, ובלמה בגופם טבח המוני וודאי. רק בזכותם, המושבים מבטחים, ישע, עמי עוז, אוהד, צוחר, שדה ניצן ותלמי אליהו לא הפכו לזירת טבח. במותם, הם פשוטו כמשמעו ציוו חיים לאלפי אנשים.

(המשך הסיפור המרגש בתגובה הראשונה 👇🏼) by @tamarulman

61

47

6 days ago

כשהמסך ירד ומצאתי את עצמי יושבת באולם עם דמעות בעיניים, הבנתי פתאום משהו שלא חשבתי עליו מעולם:
גדלתי להיות מבוגרת, אבל בחרתי לא להיות פיראטית. 🏴‍☠️✨

מי שמכיר אותי יודע שאני חיה ונושמת את פיטר פן. קראתי את הספר בכל גרסה אפשרית (ותמיד גיליתי בו רעיון חדש), בתור ילדה ישבתי על קצה המיטה ושרתי לחלון פתוח שיבוא, נכנסתי לחופה עם שני שירים מהמחזמר ועד היום אני חלק מקהילת "משוגעים לדבר" שמדקלמת משפטים בעל פה.

אבל החיבור שלי לסיפור הזה הוא הרבה יותר עמוק מנוסטלגיה.
מתישהו נחשפתי לסיפורו של הסופר, ג'יימס מתיו בארי. כשהיה ילד, אחיו הגדול נהרג ואמו שקעה באבל עמוק. כדי להרגיש שייך ולקבל טיפת יחס, בארי הפך לילד מרצה, כזה שמייצר נחיצות דרך טיפול באמו.

שם מצאתי חיבור אינטימי אליו.
כילדה הרגשתי לא פעם "שקופה". מהר מאוד הבנתי שכדי שיראו אותי, כדי שארגיש שייכת ובעלת ערך- אני צריכה להיות לעזר. עזרתי, ריציתי, טיפלתי באחרים. הדמיון היה המפלט שלי, ממש כמו של בארי. הפלגתי למחוזות אחרים בראש כדי לא להיות תלויה באף אחד.

שנים קיוויתי להישאר ילדה, בעיקר כי ב"לוגיקה הפרטית" שלי, מבוגרים היו כמו קפטן הוק- נוקשים, רעים וכאלה שפוגעים בילדים.
לא פלא שבמשך עשרות שנים ליוויתי "ילדים אבודים". בני נוער שאיבדו את הדרך ועברו על החוק. החיבור שלי אליהם היה מיידי. הבנתי את הפנטזיה שלהם לחיות בארץ לעולם לא- חיים בלי גבולות ובלי אחריות אישית- ועזרתי להם לבחור אחרת.

הפחד הגדול מכולם היה להפוך לאמא בעצמי. פחדתי מהאחריות ומהתפקיד של ה"מבוגר".
אבל לאורך השנים, דרך עבודה, מודעות ואנשים קסומים שליוו אותי, למדתי שיש לי בחירה.
הבנתי שאני יכולה לקבל את עולם המבוגרים מבלי להפוך לפיראטית. יכולתי לבחור להיות "וונדי"- להביא איתי חמימות אמהית, אומץ ואהבה. סיפור חיי חיזק בי את האמונה שאני יכולה להיות עצמאית, "לדחוף אוויר לגוף" ולעבוד קשה כדי להגשים את השאיפות שלי, בכוחות עצמי.

בהצגה, כשהבת שלי החזיקה לי את היד חזק והבן שלי (שביקש להתחפש לפיטר פן בעצמו) ישב לצידי, ראיתי את פיטר פן ממריא מעל הבמה.
כן, ידעתי שהוא מאובטח בחבלים. אבל הרעיון הזה, שאני כל כך מאמינה בו- שאם נכניס לגוף כוח ואמונה דרך המחשבה, המציאות תתיישר לפיה- התממש לי מול העיניים. אפשר לעוף, אפשר לצמוח ואפשר להגשים חלומות, גם כשאת מבוגרת.

להיות מבוגר זו לא גזירת גורל של קשיחות וניתוק. זו זכות שמאפשרת לנו לבחור, בכל יום מחדש, מי אנחנו רוצים להיות.

איזה סוג של מבוגרים אתם בחרתם להיות? 🧚‍♂️✨
ספרו לי בתגובות.

#פיטרפן #הדרכתהורים #פסיכותרפיה #הורות by @tamarulman

60

45

2 months ago

איזה כיף לגלות את עצמי בקהל, ואיזו זכות ענקית זו פשוט לצחוק לרגע בתקופה שבה כל כך חסר לנו אוויר. 📸✨

אתמול השתתפתי בכנס בוגרים של "קרן הישג" @hesegfoundation קרן מלגות לחיילים בודדים, בהופעה קורעת של חנוך דאום. @hanoch.daum מעבר לצחוק, האירוע הזה זרק אותי אחורה למסע האישי שלי.

רובכם אולי לא יודעים, אבל גם אני התחלתי את דרכי הבוגרת עם נתוני פתיחה מורכבים והייתי חיילת בודדה. אבל כמו שחנוך כתב (וקלע בול) אולי קראו לי חיילת בודדה, אבל אף פעם לא באמת הייתי לבד.

היה לי את האומץ לבקש עזרה, וזכיתי לקבל תמיכה משמעותית ורוח גבית מקרן הישג, שעזרה לי לסלול את הדרך למי שאני היום. אתמול התרגשתי לפגוש שם את האנשים שעזרו לי לבחור בהתמודדות ולקחת אחריות על סיפור חיי @kerenka76
@shacharp80

היום, כפסיכותרפיסטית ומדריכת הורים, המעגל הזה נסגר בכל יום מחדש. בכל פגישה בקליניקה אני זוכה להעביר את העידוד הזה הלאה, ולעזור למטופלים שלי למצוא את הכוחות בעצמם ולייצר איכות חיים טובה יותר.

אף אדם לא צריך לעבור את האתגרים שלו לבד. אם אתם מרגישים צורך בהכוונה ותמיכה, אני כאן עבורכם בקליניקה בהוד השרון.
מוזמנים לשתף בתגובות– מי היה שם עבורכם כשהייתם צריכים דחיפה או מילה טובה? 👇

#קרןהישג #חנוךדאום #פסיכותרפיה #הדרכתהורים #בחירה taken in בית השמחות by @tamarulman

46

22

2 months ago

"איך את מצליחה לקחת נושא כל כך מורכב ולהעביר אותו בכזו פשטות וקלילות?"
ככה אלינור אמרה לי רגע אחרי שכיבינו את המיקרופונים 🎙️

למי שפספס (את ההתרגשות והפאדיחות בלייב 🤦🏻‍♀️), התארחתי בפודקאסט "משפחה ועוד" אצל עו"ד והמגשרת אלינור רוזן- שוורץ
@rozenschwartz
קשר שהתחיל ב"החיבורים של שירי"- מרחב נשי של חיבורי לב, הכרויות, שיתופי פעולה וצמיחה.
@shiri.orlev.cohen
המשיך לקפה בשכונה והבשיל לשיחה מקצועית ומרתקת.

כפסיכותרפיסטית למתבגרים ומדריכת הורים, אני מלווה ביומיום הורים למתבגרים שחווים קשיי התנהגות ואתגרים מורכבים. תוסיפו לזה משבר גירושים ואת החופש הגדול שטורף את המסגרות- ולפעמים מרגישים בלב סערה.

בפרק עשינו סדר: איך שומרים על סמכות וגבולות בריאים, מנהלים את "ריקוד המרחק והקרבה" ומייצרים תקשורת בגובה העיניים (עם קצת הומור).

מאז שהפרק עלה, אני מוצפת בתגובות שמרחיבות לי את הלב:
"האזנתי מהתחלה עד הסוף, לא רציתי שיגמר. הארתן את עיני לכל כך הרבה דברים..." כתבה לי אמא אחת. "היית כל כך אמיתי, פשוט התאהבתי מחדש", הוסיף אבא אחר.

אז הורים למתבגרים- הפרק הזה הוא במיוחד בשבילכם. הוא מזכיר ששינוי משמעותי ביחסים במשפחה הוא לגמרי אפשרי.
אני כל כך אשמח שתאזינו ובעיקר אשמח לשמוע מכם!
מה לקחתם מהשיחה? עם איזה אתגר אתם מתמודדים מול המתבגר.ת בבית? ואם עולות שאלות- אני כאן כדי לענות 👇

🎧 הקישור מחכה לכם עכשיו בסטורי ובביו! (או כתבו � by @tamarulman

103

45

4 months ago

💔 איך מסבירים לילדה קטנה שמסיימת כיתה א', שהיא יכולה לחגוג, לצחוק ואפילו לריב בבית, בזכות חייל שלא יחזור?💔

התלבטתי כל כך אם לקחת את הילדים שלי לחיבוק אחרון בדרך להלוויה של עוד חייל שנפל, איך להסביר שככה מחבקים היום משפחה שכולה? שככה מראים להם שהם לא לבד ברגעים הכי קשים שלהם בפרידה מהילד שלהם.

החלטתי להתמודד עם הקושי שבלספר להם מה קורה כאן, הרגשתי כל כך מועצמת כשהגענו לכביש וגיליתי עוד 5 ילדי כיתה א' ועוד פעוטות ושכנים רבים, אנחנו לא לבד, גם הם סיפרו את האמת, בפשטות המותאמת לגיל אבל סיפרו.

החלטתי שאני זו שאתווך לה את מה שהיא גם ככה שומעת במקומות אחרים.
ישבנו, שני הורים, להסביר לבת כיתה א' שלנו למה אנחנו יוצאים. הסברנו לה שנניף דגל כדי להגיד תודה לחייל ששמר עלינו. שמר עלינו כדי שנוכל לחגוג את סיום כיתה א' השבוע, כדי שנוכל לאכול ארוחות ערב ביחד, אפילו כדי שנוכל לריב בבית וללמוד להסתדר.

זו הייתה הפעם הראשונה ששיתפנו שאיבדנו חברים במלחמה, והפעם הראשונה שהעזתי להצביע לה על המדבקה לזכרו של ממן- אבא של הילדים של החברה הטובה שלי, מדבקה שתלויה לנו בכניסה לבית כבר כמעט 3 שנים.

ואז, היום, לקחתי אותם בפעם הראשונה לחבק את המשפחה השכולה בהנפת דגל 🇮🇱 את משפחתו של החייל ליאב כבביה ז"ל, תושב העיר מהשכונה לידנו.

דיברנו על חיילים שמתים, על משפחות שנהרסות ונשברות, על חיים שלא יחזרו להיות רק שמחים, על כאב של מדינה שלמה.

� taken in הוד השרון - ישראל by @tamarulman

104

26

4 months ago

כשהייתי ילדה, הרגשתי שהשיר "אני תולעת, תולעת, תולעת ספרים" מפרפר נחמד נכתב ממש עליי. בהפסקה הייתי מספיקה לרוץ מהכיתה לספרייה, לבחור 3 ספרים (כשלכולם הסכימו רק אחד או שניים!) ולפעמים גם לסיים לקרוא אחד מהם בהליכה בדרך חזרה לשיעור 🐛📚

אז לכבוד שבוע הספר העברי, בואו נשחק ב"תמר ממליצה על ספרים"- קבלו את שלושת הספרים שמלווים אותי, משפיעים עליי ונוכחים איתי בקליניקה:

1. "הבחירה" / ד"ר אדית אגר
הספר הזה מתכתב להפליא עם הגישה האדלריאנית. ד"ר אגר, כשורדת שואה וכפסיכולוגית, מציעה דרך עוצמתית של התמודדות ומעבר מטראומה לצמיחה.
לקחתי ממנו כמה תובנות שמלוות אותי יום-יום בקליניקה:

קורבנות היא בחירה: אגר כותבת שהסבל הוא בלתי נמנע ומציאות לא רצויה, אבל הקורבנות היא בחירה. שנים רבות שאני מלמדת את הנערים שאני מטפלת בהם שגם אם נסיבות החיים שלהם (תחושת השקיפות, קשיי ההסתגלות לבית הספר) הן המציאות- בידיהם לבחור לחיות אחרת. התקפי זעם הם רק שיטת התמודדות אחת, ובידיהם לבחור חיים אחרים למרות הנסיבות.

חופש פנימי בתוך הכאוס: אגר מזכירה שגם בתנאים הקשים ביותר, אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את מה שקורה בתוך המחשבה שלנו. בהדרכות הורים, כשהורה מגיע אובד עצות כי המתבגר לא מקשיב והוא חווה אובדן שליטה, אני מקנה שיטות למצוא את החופש הפנימי הזה. במקום להישאר בגישה הקורבנית של "איפה טעינו?", אנחנו עוברים לשאול: "איזו הורות אנחנו בוחרים לאמץ כעת במשבר?". כשהורה מפסיק לנסות 'לשלוט' בילד ומתחיל 'לבחור' בערכים שלו (כמו סבלנות או הצבת גבולות מכבדת), האווירה בבית משתנה.

המטרה כמרפא: אגר שרדה כי מצאה מטרה- לעזור לאחרים. ככה בדיוק אני מראה למתבגרים שדווקא דרך לקיחת אחריות ותרומה בבית או בקהילה, הם מפסיקים להיות "שקופים" והופכים לאנשים משמעותיים.

2. "תפקיד חייך" / אורית רוזנבויים (שהייתה גם המרצה שלי!)
כשאני נתקעת בסוגיות בקליניקה וזקוקה לעומק כדי להניע לפעולה- שם אני פוגשת את התשובות המקצועיות שלי.
הספר מדגיש את מושג הסובייקטיביות והבחירה שלנו בתפקיד שאנחנו משחקים על במת החיים. עם המתבגרים, אני נעזרת בו כדי להסביר להם שכרגע הם לוהקו לתפקיד "המורד" או "השקוף", ומחזירה להם את השליטה לבחור את התפקיד שהם רוצים למלא בתסריט חייהם.

3. "פשוט זה לא" / נאוה כהן
אני פשוט אוהבת, אוהבת, אוהבת את הספר הזה! הוא נגיש, קליל, בהיר, ונותן לי מילים פשוטות ויומיומיות למצבים מורכבים, כדי להיות הכי מובנת ופרקטית עבורכם.

שבוע ספר שמח! 📖
איזה ספר השפיע עליכם לאחרונה? ספרו לי בתגובות (אולי ארוץ לקחת אותו מהספרייה 😉)
👇 by @tamarulman

64

3

4 months ago

"איך שאתה רואה אותי עכשיו- אני שווה 100 אלף שקל"💸

ככה הייתי אומרת לנערים שלי בהוסטל כשהם היו מתנגדים להיכנס לטיפול. זה תמיד עצר אותם לרגע. זה נשמע כמו משפט של ביטחון עצמי מופרז, אבל האמת היא שזה המחיר של הכאפה שחטפתי מהחיים והדרך שעשיתי כדי לעמוד כאן היום.

הרעיון של לקבל עזרה כשקשה בכלל או לגשת לטיפול בפרט הוא לא משהו שהיה נהוג בבית שגדלתי בו. הרבה אנשים מחכים שמישהו יבוא ויציל אותם, שיקרה איזה נס שישנה את המציאות שלהם. אבל האמת היא אחרת: מי שהציל אותי זו אני עצמי. כמובן שבעזרת הרבה אנשים טובים, אנשים אוהבים, מורים משמעותיים ואנשי מקצוע.

השינוי שלי התחיל בבקשה אחת חשובה. רגע לפני שהפכתי למבוגרת רשמית, התיישבתי מול פסיכולוגית וביקשתי: "תבדקי שאני נורמלית. ואם לא- בבקשה תתקני אותי". גדלתי בתחושה שאני שקופה, לא מובנת, שייכת רק בתנאים וגם כאלו שלא תמיד עמדתי בהם. רציתי שמישהו פשוט יסדר את הבלגן.
להפתעתי, היא לא תיקנה אותי. היא הראתה לי כמה אני חזקה. היא היתה אחת המטפלות המטריפות שעזרו לי לשנות את החיים שלי.

שם התחיל התהליך שבחרתי בו- למדתי שהשאיפה המטורפת שלי למצוינות, התעודות וההישגים- הכל היה ניסיון נואש לקשר. כי מי המטופש שיעז לעזוב נערה מצטיינת? בהמשך, העזתי לקלף עוד שכבות. למדתי לנהל את הכעסים והתקפי הזעם שפגעו בי ובקרובים אליי. למדתי לבטא פחד ועצב במקום להתפוצץ. שיניתי את התפיסה שלי לגבי זוגיות וככה זימנתי לעצמי את החבר הכי טוב שלי שהיום הוא בעלי.

זה לא היה קסם, זו הייתה יציאה מאזור הנוחות. במשך שנים הובלתי את עצמי לטיפולים. העזתי לקלף, לגלות, להתמודד, להתמרד, לעצור, להימנע, לצעוד קדימה, לעצום עיניים, לכאוב, לצחוק, לתקשר, לחבק, לאהוב, להתעצבן, לקוות ולעצב מחדש את המסלול שהחיים הכתיבו לי. עברתי דרך פחדים משתקים ואמונות מגבילות, עד שהעזתי לקחת מקום.

היום, אני הכתובת עבור אלו שמרגישים כמו שאני הרגשתי. בקליניקה שלי אני פוגשת:
🔥מתבגרים שמרגישים שקופים, שמתפוצצים מרוב כאב ומאבדים שליטה.
🤝הורים שחווים חוסר אונים מוחלט מול הילד שמתדרדר להם מול העיניים ומפחדים לאבד אותו.

אני לא רק מטפלת עם תעודות. אני מישהי שראתה תחתיות ויודעת שיש משם דרך חזרה. אני עוזרת למתבגרים לקחת אחריות על החיים שלהם, ולהורים- למצוא מחדש את הדרך ללב של הילדים שלהם וליהנות מאווירה משפחתית טובה.
אחרי כל הדרך הזאת, אני יודעת בוודאות: היכולת להרים את עצמך מהמקום הכי נמוך ולשנות את מציאות החיים שלך- שווה הרבה יותר מ-100 אלף שקל.

מרגישים שהגיע הזמן להתחיל לפעול?
מוזמנים לכתוב לי

#הדרכתהורים taken in הוד השרון by @tamarulman

108

62

5 months ago

גם אתם שרתם 'אחד מי יודע' בליל הסדר? ידעתם שמאחורי השירה המשותפת הזו מסתתר הצורך הכי עמוק שלנו כבני אדם?

יש סרטונים שפשוט אי אפשר להפסיק לצפות בהם, והריקוד "אחד מי יודע" של להקת בת שבע (בכוריאוגרפיה של אוהד נהרין) הוא בדיוק כזה עבורי.

היצירה הזו מחזירה אותי אחורה, לרגע אישי שלי כשהעזתי לרקוד על הבמה במסיבת בת המצווה שלי יחד עם החברות שלי. כבר אז, כנערה, הרגשתי את העוצמה שבלהיות חלק מקבוצה שזזה יחד, בקצב אחד.

מעבר לכוריאוגרפיה המהפנטת, כשאני צופה ברקדנים בחליפות שחורות נעים כגוף אחד, אני רואה לנגד עיניי את המושג המרכזי שאותו אני חוקרת ומלמדת יום-יום בקליניקה: תחושת שייכות.

לפי הגישה האדלריאנית, הצורך בשייכות חיוני כמו אוויר לנשימה. כשילד או אדם לא מרגישים שייכים, זה מרגיש כמו חנק תחושה שחייבים להפיג כדי להמשיך "לנשום חברתית". בריקוד המהפנט הזה, רואים את המתח שבין היחיד לקבוצה:

• הביטחון שבשורה: הצורך להיות חלק ממשהו גדול מאיתנו, לדעת את התפקיד שלנו במשפחה.

• האומץ ליפול: הרגע שבו רקדן אחד נופל מהכיסא ומזכיר לנו ששייכות אמיתית היא כזו שמאפשרת לנו להיות מי שאנחנו, גם כשאנחנו לא בסנכרון מלא עם כולם.

• התנהגות מפריעה כזעקה לשייכות: כשאפיקי שיתוף הפעולה חסומים, הילד עלול לבחור בדרכים מפריעות כמו מאבקי כוח רק כדי לקבל התייחסות ולנסות להשתייך. המטרה שלו טובה, הוא פשוט לא מצליח בדרך של שיתוף פעולה.

כמטפלת ומדרי� by @tamarulman

101

26

6 months ago

הממ"ד, הזום ומה שביניהם... 🤦🏻‍♀️

אומרים ששיגרה זה מבורך, אבל כרגע השיגרה היחידה שלנו היא הניסיון לג'נגל בין ישיבת צוות במטבח לבין המתבגר ששוקע בספה.

אני שומעת מהרבה הורים בימים האחרונים שכשאין בית ספר הווליום בבית עולה- ולא רק של הטלוויזיה.

אז בואו נפתח את זה רגע-
איזו מילה מתארת את האווירה אצלכם בבית כרגע?

1. סיר לחץ (השריקה כבר כאן...) 💨
2. שדה קרב (טילים בחוץ, משפטי 'עזבי אותי' בפנים) ⚔️
3. שקט מתוח (כולם בחדרים ורק המקרר מדבר) 🧊
4. אחר: ________ (תפתיעו אותי!)

מבטיחה שפה מותר להתפוצץ, זה מרחב מוגן. 👇

#הדרכתהורים #גילההתבגרות #מלחמה #הורות #תמראולמן by @tamarulman

46

10

7 months ago

ארוחת ערב חגיגית, מודל ממ"ד 2026: בתפריט בייגלה וחרדה.

זה מה שקורה כששלוש שעות של אזעקות פוגשות משלוח מנות שהגיע מוקדם מדי. בייגלה. זה התפריט. וזה הרגיש כמו סעודת מלכים, פשוט כי זה מה שיש—מהיר, נגיש, ולפחות כולם לעסו ולא בכו.

ביממה האחרונה למדתי איך דוחסים משפחה של חמש נפשות, כולל תינוק ואינסוף ריחות של "ביחד" כפוי, למטרים רבועים. יום שלם בתנועה: ממ"ד, הבלחה לסלון, וחזרה למבצר. שתי הפסקות פיפי מתוזמנות בדיוק לפני המטח הבא.

המחשבות בורחות ל-7.10. 19 שעות של תופת. מי אנחנו בכלל? מה זה הלילה ה"רגוע" שלנו לעומתם? אבל הגוף לא יודע לעשות השוואות. הוא רק יודע שבעלי כאן לידי, וזה עולם ומלואו. ורק כששמעתי מאחותי שהיא בסדר, למרות שהטיל נפל קרוב מדי, רק אז הסכר נפרץ. הבכי הזה הוא על הדאגה, על התסכול שלא שינינו את ההיסטוריה, ועל הפחד שמישהו אהוב ייפגע.

הבן שלי זיקק את זה: "המן החצוף רצה להרוג את היהודים, וכל הזמן יש המן חדש. זה ממש עצוב". הוא כבר מבין את החיים, ואני מבינה כמה אני מוגבלת ביכולת להגן עליו.

בתוך הטרללת, הכללים הישנים נשארו בחוץ. ויתרנו על מקלחות, אישרנו לאכול בחדר ולהיקרע מצחוק מדגדוגים כדי לשחרר לחץ. ודווקא שם קרה קסם—הם כיבדו וביקשו רשות לשבת זה על המיטה של זו, והחליפו לבד לפיג'מות זהות. מתנה שקיבלנו בלי להתכוון.
כשקלטנו שהרצף לא ייגמר, הסברנו להם שיש מלחמה. אמרתי להם שגם אני מפחדת. שאנחנו ביחד. נתנו להם לעזור—מי שהביא כריות, מי שבחר ספרים. והמסכים? יווווו, כמה שיותר. שישתבללו וינוחו מהעולם.

עכשיו אני בקונצרט שלא רכשתי אליו כרטיסים. מתפקדת ב"סטלה" של עייפות: חריקת שיניים מימין, נחירות משמאל, ותינוק שלא יורד מהידיים. ואז, האימה מהתראות הטלפון. יאאאאאא.

הבוקר הזזתי את המטופלים. ידעתי שזום לא רלוונטי כשעוד ארבעה אנשים בחדר צריכים אותי לוויסות וחיבוק. ניצלתי את ההפוגה, אווררתי את הריחות של "משפחה אטומה" ופשוט ישבתי ליד הילדים וחיבקתי. ההתרפקות שלהם הבהירה כמה הם צריכים את הביטחון הזה עכשיו.

מסקנה ראשונה מהממ"ד? לפעמים בייגלה זה כל מה שצריך כדי להחזיק מעמד עוד שעה.

אז מה "ערכת ההישרדות" שלכם לארבעה קירות?
תנו לי טיפ אחד (או פדיחה אחת) בתגובות.
בואו נחזיק אחד לשני את הלב.

#ממד #חוסן #הורים by @tamarulman

42

7

8 months ago

איזה אדיר זה כשהגן סגור, אבל פתוח במיוחד בשבילי? 🙏🏼

לפעמים שואלים אותי אם זה לא מוזר להרצות להורים שהם החברים שלי מהגינה, אלו שרואים אותי מנופחת בבוקר או בשביל בדרך למסגרות.
והאמת?
זה הכי מדויק שיש.
כי כשאני מדברת על "תקיפות אדיבה",
אני מדברת גם על הבוקר המאתגר שלי.

כשנועה הגננת ביקשה ממני להעביר את הערב הזה להורי הגן המטרה הייתה ברורה:
להזכיר לנו שמותר לנו להגיד "לא".
שמותר להציב גבול גם כשזה לא נעים.
שזה בכלל ביטוי של אהבה וביטחון.

אז דיברנו על הבית הדמוקרטי לעומת האנרכי,
על חוקי חיב"ה, ובעיקר על איך חוזרים לבסיס שאנחנו מאמינים בו בתקופה כזו של מתח וחוסר ודאות.

היה ערב מצחיק, משמעותי וממלא, ותודה לכל מי שפינה את הזמן ובא ללמוד לשפר את איכות החיים בבית.
וואלה שמרגש, זכיתי 🤟🏼
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
#הדרכת_הורים #גבולות_עם_אהבה #תמר_אולמן #הורים #גבולות taken in גן דפנה הוד השרון by @tamarulman

64

11

8 months ago

סבא אליעזר שלי, היית אתה זה שהחלטת שאתה סבא שלי, כמו מפתיע ומוזר זה היה עבורי שבחרת יחד עם שרה לאמץ אותי להיות הנכדה שלכם. כמה חום מילאת בליבי, בכל שיחת טלפון מתעניינת בשלומי, בכל ביקור דחפת לי כסף, הובכתי כל כך ואתה היית מתעקש "קחי קחי תדאגי לעצמך", דאגת ללוות אותי לאוטו ולנופף לשלום ביציאתי. וכמו כל דבר אחר שעשית בחיים בלחימה להקמת המדינה, בלהביא את אבא שלך לארץ, בחינוך לנתינה בכל דבר היית פורץ דרך. לימדת אותי בסבלנות שלך ובעיקר בעקשנות ובדרך של התמדה את טוב הלב, הכבוד לחיים והקבלה ללא תנאים.
ביחד עם שרה הכנסתם אותי למשפחה שלכם, בלי לשאול ובלי שאני אבקש, הודעת לי שאתה בחרת ולי נותר ללמוד ליהנות וללמוד איך נהנים ביחד, התרגשתי ממשחקים משותפים, שמעניקים מקום לכל אחד בלי קשר לגיל, למפגשים משפחתיים, לשמחות ולריקודים מלאי אור בלב, לשיחות ארוכות על אמונות וציונות וויכוחים ודעות שונות ותמיד היה מקום שלא להסכים ותמיד היה מקום לחשוב אחרת ועדיין לאהוב ולהיות מקום בטוח ויציב.
וכמו בכל משפחה, לא תמיד הכל מסתדר, שיתפת אותי בכאב על הכעסים והריבים ותמיד רצית קשר גם כשלא תמיד ידעת לחבר. שיתפת אותי בגאווה בהצלחות ובהתקדמות של כל אחד מילדיך, של כל אחד מנכדייך ובשנים האחרונות בהתרגשות עצומה גם של הנינים.
אני מבקשת להודות לך על שנים ארוכות שכיתתת רגליים והצרפת אליי לכל מסגרת חינוכית שעבדתי בה כדי לספר את הסיפור שלך, להפיץ ולגלות את הזוועות שחווה העם שלנו בתקופת השואה, איך בכל פעם מחדש ניצחת שוב ושוב את הרוע, הענקת תקווה לנערים ולנערות שבכוחם לשנות את המדינה שלנו ובכוחם לשנות את החיים של כל אחד ואחת ולהעניק משמעות של נתינה ושייכות. מכמה בסיסים מרוחקים בצבא בצאלים או צריפין, דרך נווה חורש, כפר הנוער בן שמן, להוסטל בית השחף, נגעת בלבבות של מתבגרים רבים שחלקם איבדו את הדרך ואפילו בחרו לפגוע, הכנסת בהם רוח של שינוי ועזרת לשנות חיים.
כמה שחשוב לך לדייק בפרטים ובמספרים אז כבר למעלה משני עשורים- 22 שנים שאני גאה ומתרגשת שראית אותי ונתת לי שייכות ופינה בבית של הלב שלך ודרכך גם מקום חם וחיבוק עוטף משרה ועיניים טובות מכל בני השושלת המטריפה שלך.
וגם נטעת בי חלום שמבטיחה שאגשים שאהיה אני משפחה אוהבת ומקבלת למי שאיבדו הורים ומרגישים לבד בעולם. תודה שהיית סבא ללחן הנינג'ה ככה קראת לה בהומור הייחודי שלך, ולשי ועכשיו גם לאור. תודה שאתה ושרה בחרתם להיות המשפחה שלי ושחיכית בסבלנות שאסכים, אני גאה על הזכות ועל רגעים שאפשרת לי להאיר את ליבך ועל אלו שהרחבת בליבי.
נוח על משכבך בשלום
סבא אליעזר שלי. by @tamarulman

56

5

9 months ago