Instagram story viewer> @yogamit.flow> Posts

Amit Sela

@yogamit.flow

1K

followers

893

following

🎓B.a Psychology
• מלמדת יוגה כדרך חיים •
יוגהריון • ילדים • גמישות וקונטורשן
📍יקנעם עלית
לחצו על הקישור ובואו נדבר👇🏼

POSTS STORIES REELS TAGGED

by @yogamit.flow

82

30

2 years ago

אירוע כזה רציתי לעשות מאז שנהייתי מורה ליוגה (5 שנים אבל מי סופר)

הייתי ילדה ונערה עם פחד קהל מטורף
שמסרבת במשיכת כתפיים עד לאוזניים
כמו ילדה בת שנתיים בכל פעם שמבקשים ממנה לדבר.

אם היו מספרים לי פעם שכשאהיה גדולה
אעביר סדנה משלי
כנראה שלא הייתי מאמינה.

בעיקר אני רוצה להגיד שאני גאה בעצמי.
והיום יותר מתמיד
מאמינה בעצמי.

אז תודה למי שהגיעה, למרות ואולי גם בגלל המצב
ועל אף כל הביטולים שהיו
כל אחת שהגיעה הביאה איתה אור גדול שהאיר כל חדר בלב

תודה שבאתן לחגוג איתי, לנוע, לנשום
לתרגל יחד נוכחות

ובלב לכולנו אותה המשאלה 🎗️ by @yogamit.flow

69

36

2 years ago

יש בי יכולת כאדם חופשי
לנוע בחלל תודעתי

מבלי להתחשב מהיכן הגעתי
היכן אני נמצאת
ולאן אגיע. by @yogamit.flow

56

16

a year ago

שגרה בזמן מלחמה, היא הדבר התלוש ביותר.

דברים תלושים לרוב נובלים וכך גם את בתוך כל זה.
אך יש בה גם יצר הישרדותי.
לקיחת שליטה קטנה על מצב שאין עליו כל השפעה.

שגרה היא המקלט של מי שאינו בחזית.
תנועה אינסטינקטיבית, זיכרון השרירים
הסחת הדעת המוסחת.

שגרה בזמן מלחמה היא כל התחושות כולן
מציפות את חלל הראש ופורצות את סכרי העיניים
וכל זה, תוך כדי צחצוח שיניים, תוך כדי נעילת נעליים, תוך כדי שטיפת כלים, תוך כדי שטיפת מוח.

רגשות אשם כבדים על לא כל עוול בכפך
כאב כבד מאד, ומתוכו גדלה גם ההבנה
שתפקידך הוא כנראה לשמוח ולשמח, אחרת כולנו נשקע
בקלות מדי.

וגם את - למדי שתפקידך הוא לאהוב, אחרת תדבק בך השנאה
והיא כמו זפת על כפות הרגליים,
אי אפשר לנער אותה
וזה איזון חמקמק ומעצבן שנע כמו זבוב נוירוטי בזוויות חדות
ואת תמיד רק כמעט תופסת אותו.

שגרה בזמן מלחמה היא מלחמה בפני עצמה.

🎗️❤️

@ravid_plotnik by @yogamit.flow

64

21

a year ago

כל מה שעלינו לעשות
הוא לעשות
וכל מה שעלינו להיות
הוא להיות
ומה שאין לנו - אינו בשבילנו
וכל מה שבשבילנו
נמצא בשביל אלינו
אז אפשר להרפות
🙏🏽🌲🧚🏽‍♀️
@hadari_tal taken in Fairy Forest, Pulga by @yogamit.flow

127

16

3 years ago

ברגיל
נראה לנו שאם נעצור להקשיב משהו נורא יקפוץ עלינו.
אז אנחנו רצים. בורחים מאיזו הרגשה לא נעימה.
יש בזה אומץ לעמוד לבד
להיפגש עם מה שיש.
עם מי שאני בלי איפור, בלי כבוד או עונג.
פשוט להסכים. כמו שזה.
להמתין. לראות מה יקרה. זה מפחיד.
אבל זה מה שיש בעצם, זה אני.
בשנים האחרונות אני מרגיש שאני מוכרח לעצור את הדהירה הזו קדימה.
יש בתוכי משהו שתובע ממני להביט בו. לקבל אותו. לאהוב אותו.
לאט לאט אני מנסה לברוח מהמשימה ולחזור לריצה שאני רגיל בה.
לאט לאט אני לומד לנשום. לתת יד וללכת בקצב שלו. שלי.
בלי להדליק סיגריה, בלי ללכת למקרר.

אני מסכים להיות אני, גם אם זה לא מה שחשבתי.
גם אם זה לא מה שהייתי רוצה להיות.
לבד, בלי שאף אחד רואה, אני נושם, ממתין, מתעכב, מחבק. נבהל ושוב מאמין. אני מרגיש שאני עומד בשעריה של אהבה גדולה.
מחיר הכניסה הוא כבד. ואני מוכן לשלם.
אהבה עמוקה, אהבה פתוחה, אהבת האדם את מכאוביו.
הניסיון לקבל את חולשותיו.

לזה קוראים אמונה.
בכל מחיר, עד האהבה.

(אביתר בנאי)
@eviatar.banai by @yogamit.flow

52

7

a year ago

לקחו לי בערך 3 שנים
מהרגע שסיימתי את הלימודים ועד הרגע בו התחלתי ללמד.

בטבע שלי הייתי פרפקציוניסטית.
מחכה שהכל יהיה מושלם
כל כך פחדתי שאין לי מספיק ידע
פחדתי לעשות טעות עד כדי כך
שהעדפתי לא ללמד.

שיקרתי לעצמי שלמדתי הוראה בשביל עצמי ושאני בכלל לא אוהבת ללמד (טוב, חלק מזה היה גם פחד קהל).
כל כך שיקרתי לעצמי שגם הלכתי לעשות תואר בפסיכולוגיה.

לא נתתי לעצמי מקום להתפתח, לגדול, להיות.

בלי מתרגלים - אין מורה, ולהפך.

היום אני טועה כל הזמן ואין לי בעיה עם זה. לא רק שאין לי בעיה עם זה,
זה לא מזיז לי.

למה?
כי אפשרתי לעצמי להיות במקום הטועה. הלא מושלם. ומה שקרה
זה כלום.

פשוט כלום.
ויותר מזה - זה מחבר אותי ברמה אחרת למתרגלים שהולכים איתי במסע, ומשמש לי מראה לדרך שעברתי.

אז אני לא מושלמת, וטוב שככה.
אני גם לא רוצה להיות.

אני עדיין אמשיך להתבלבל בין ימין לשמאל. אני אמשיך כנראה לפספס תנוחה ברצף פה ושם.

ועדיין, מה שיקרה
זה כלום. by @yogamit.flow

78

34

2 years ago

למי מאיתנו זה לא קרה?
הרגע הזה בתרגול שהמורה אומרת “שוואסנה”
ואנחות רווחה נשמעות מכל עבר?
—————————————————————————
שוואסנה (או תנוחת הגופה) היא התנוחה שחותמת כל תרגול יוגה.
היא מתחפשת למנוחה
אבל יותר מאתגרת מכל תנוחה פיזית.

על פניו, נכון, הגוף נמצא במנוחה.
אבל משהו אחר קורה
הקשב מופנה יותר פנימה מאשר החוצה
ואנחנו מרגישים תנועה אחרת:
הרעש שההכרה שלנו מייצרת.

התנועה הזו מתרחשת בלי הפסקה
אבל בחיים עצמם אנחנו בהצפה של גירויים
ואין לנו את הפניות להתבונן בדברים
בעיקר אלו שנובעים מתוכנו.

הרגע המיוחד הזה בתרגול יקר מפז
הוא מאלץ אותנו להיות עם עצמנו
וכנראה שנמצא את עצמנו מתעסקים בכל דבר
חוץ מהרגע הזה.

המטרה היא לא להפסיק לחשוב
אלא ליצור בהירות בתוכנו.
לתת לדברים להיות
להבחין בתנודות
ומתוך המודעות להחזיר את עצמנו לרגע הזה.

להגיע למקום ששולט על ולא נשלט על ידי.
להבין שאנחנו אלו שנוהגים ברכב
ולא הרכב עצמו
ולהצליח לרדת every once in a while.

כמו כל מיומנות, גם זו דורשת תרגול.

נסו לזכור -
זה לא משנה כמה פעמים מצאתם את עצמכם בחוסר נוכחות
מה כן משנה? שמצאתם.
ואחר כך –
האם הצלחתם ולו לרגע אחד קטן
לחזור
לכאן. לעכשיו. by @yogamit.flow

61

2

2 years ago

⁨ חג החנוכה מדבר על ניצחון האור על החושך.
איך זה קשור ליוגה?

יש שני מושגים חשובים בפילוסופיה שמקבילים לחושך ואור.
וידיה (ידיעה, אור) וא-וידיה (חוסר ידיעה, חושך).
וידיה היא מצב של בהירות פנימית.
א-וידיה, חוסר הידיעה, מייצג את הבלבול הפנימי, את העיוורון הרוחני
שמרחיק אותנו מעצמנו.

הפרשנות שאנחנו נותנים למציאות
על סמך התנסויות קודמות או סכמות שקיימות בתודעה
גורמת לראיה מטושטשת של המציאות
ממש כמו אדים על שמשה של רכב.
ואז מה שאנחנו רואים הוא לא את המציאות עצמה
אלא ההשתקפות שלנו בתוכה.

היוגה תקרא לזה בורות.

להתייחס לחושך בתור דבר שלילי גם נובע מתוך חוסר ידיעה.
החושך הוא לא בהכרח דבר רע (שוב, פרשנות)
ומבחינה אובייקטיבית, חושך הוא בסך הכל העדר אור.
ע״י התבוננות הוא יכול אפילו להוות הזדמנות לצמיחה.

בתרגול יוגה אחת המטרות היא בהדרגה להגיע לידיעה.
לקלף מעצמנו שכבות

ובגרעין
למצוא אותנו. את מי שחשבנו שאנחנו.
למצוא את אותן התפיסות או הדפוסים המגבילים
לסדוק את האחיזה בהם, כדי לאפשר לאור לפרוץ מתוך הסדקים.

לנקות את האדים שעל השמשה
לראות את הדברים כפי שהם
ולא כמו שאנחנו חושבים שהם.

למצוא את האור
לא בחוץ,
בתוכנו.⁩ by @yogamit.flow

29

4

2 years ago

הרבה אנשים שואלים אותי מה אני מלמדת.
התשובות לפניכם

אה, ואני מלמדת גם ויניאסה 😉

🙏🏼 by @yogamit.flow

75

19

2 years ago

תנוחת היוגה מתחילה כשאנחנו רוצים לצאת ממנה.

מה קורה לנו בהכרה ברגע שלפני?
מה גורם לנו לרצות לצאת ממנה? ואיך אפשר לתעל את זה לתרגול בפני עצמו?
.
.
.
.

להתבונן בשיח הפנימי שעולה
באיזו שפה ובאילו מילים אנחנו בוחרים לדבר לעצמנו?

האם אלו משפטים בסגנון של: אני לא יכולה, קשה לי, איזה סיוט
?
או
אני מסוגלת. הגוף שלי יכול להכיל אתגר ועוצמה
?

העיקרון הוא פשוט
שורש הבעיה הוא שאנחנו רגילים לדחות את כל מה שלא נעים לנו.

חלק בלתי נפרד מהיוגה הוא ההזמנה
למצוא נוחות באי הנוחות
יציבות בחוסר היציבות

המזרון הוא שדה של אמת (איינגר אמר, לא אני).
הוא המראה הכי גדולה לעצמי שלנו.
הדפוסים שלנו שמשתקפים דרך המזרון בזמן התרגול קיימים בנו כל הזמן ומנהלים אותנו בחיים.

אבל אנחנו בהצפה של גירויים כל יום כל היום וקצת קשה להבחין, להתעמת (ולהתאמת) עם הדברים.

אני כל הזמן אומרת ולא אפסיק להגיד
זה לא. תרגול. פיזי.

לתרגול הפיזי יש פונקציה ברורה - להפגיש אותנו עם עצמנו.
לסייע לנו לזהות את הדפוסים שלא משרתים אותנו עוד, ולטפח כאלו שכן.

כמו כל תרגול וכמו כל הרגל - לוקח זמן להטמיע את כל הדברים האלו ולהתמיר אותם מהמזרון לחיים

אבל כשזה קורה
זה ואו. by @yogamit.flow

48

21

2 years ago

אפריגרהה | अपरिग्रह
אי היצמדות/היאחזות.

לאורך כל החיים
אנחנו נוטים להיצמד לחפצים, לזכרונות, מקומות ומערכות יחסים.
המוח האנושי כל הזמן מחפש אחר יציבות וודאות
אבל ככל שנאחז ברעיון של היציבות חזק יותר, כך היא תחמוק מאיתנו מהר יותר.

שום דבר לא נשאר קבוע.
הדבר היחיד הקבוע בחיים הוא השינוי.

לפי הבודהה, המקור של הסבל שלנו הוא לא בשינוי עצמו
אלא בתגובה שלנו אליו-
בהיאחזות במשהו שלא קיים כאן ועכשיו -
בעבר שבלתי ניתן לשינוי או בעתיד שעוד לא הגיע.

שחרור דברים הוא היבט חשוב של צמיחה
והיא כרוכה ביצירת שינויים, בקבלת נקודות מבט חדשות.
• שיעורים נלמדים מתוך נסיבות חיים משתנות •
וכל דבר בא אל חיינו כדי ללמד אותנו משהו.

היוגה מבקשת מאיתנו להיות בהתבוננות.
כשאנחנו נמצאים בהתבוננות על מה שקיים כפי שהוא, נוכל להבחין בכך שהכל משתנה. כל הזמן. ומה שקיים - נעים או לא - סופו לחלוף.

וזה לא אומר להיות פחות אותנטיים עם הרגשות שלנו.
ההפך הוא הנכון!
עלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת לקבל כל רגע כמו שהוא מבלי לנסות לשנות אותו בשום צורה -

ותמיד לנסות לזכור - שגם הוא יחלוף.

🙏🏼

צילמה ברגישות @halevi.eliya by @yogamit.flow

58

6

2 years ago