Amit Sela

תנוחת היוגה מתחילה כשאנחנו רוצים לצאת ממנה.

מה קורה לנו בהכרה ברגע שלפני?
מה גורם לנו לרצות לצאת ממנה? ואיך אפשר לתעל את זה לתרגול בפני עצמו?
.
.
.
.

להתבונן בשיח הפנימי שעולה
באיזו שפה ובאילו מילים אנחנו בוחרים לדבר לעצמנו?

האם אלו משפטים בסגנון של: אני לא יכולה, קשה לי, איזה סיוט
?
או
אני מסוגלת. הגוף שלי יכול להכיל אתגר ועוצמה
?

העיקרון הוא פשוט
שורש הבעיה הוא שאנחנו רגילים לדחות את כל מה שלא נעים לנו.

חלק בלתי נפרד מהיוגה הוא ההזמנה
למצוא נוחות באי הנוחות
יציבות בחוסר היציבות

המזרון הוא שדה של אמת (איינגר אמר, לא אני).
הוא המראה הכי גדולה לעצמי שלנו.
הדפוסים שלנו שמשתקפים דרך המזרון בזמן התרגול קיימים בנו כל הזמן ומנהלים אותנו בחיים.

אבל אנחנו בהצפה של גירויים כל יום כל היום וקצת קשה להבחין, להתעמת (ולהתאמת) עם הדברים.

אני כל הזמן אומרת ולא אפסיק להגיד
זה לא. תרגול. פיזי.

לתרגול הפיזי יש פונקציה ברורה - להפגיש אותנו עם עצמנו.
לסייע לנו לזהות את הדפוסים שלא משרתים אותנו עוד, ולטפח כאלו שכן.

כמו כל תרגול וכמו כל הרגל - לוקח זמן להטמיע את כל הדברים האלו ולהתמיר אותם מהמזרון לחיים

אבל כשזה קורה
זה ואו.